ניצן - רוק סטאר

ציירתי את האחיינית שלי כרוקיסטית :)

על הפרדת רשויות רגשית, מרד נעורים ונפילה בין הדורות.

אני לא יודע איך להתחיל את זה, אז יכול להיות שהחלק הראשון יהיה מבולבל, אבל אחר כך הוא ייזרום, תסמכו עלי, יהיה בסדר.

זה התחיל באדיפוס,

אבל אדיפוס לא ידע את זה.

רק כמה אלפי שנים אחרי,

פרויד גילה לו את זה.

את זה שהוא היה מלך יווני שהרג את אביו כדי לשכב עם אמו.

אדיפוס היה מופתע.

ברור,

זה לא פשוט שאבי הפסיכואנליזה מנתח אותך ככה.

ועוד בפרהסיה.

יש חוק נגד זה,

היום.

היום, יש חוק נגד זה, פעם לא היה.

וספרים הוא כתב על זה.

ואיזה עובי של ספרים,

שלא נדע.

אז, נו..

איפה היינו..

מה שהתחיל באדיפוס.

כן,

המרד נעורים.

המרד נעורים שהתחיל אצל אדיפוס.

הרצון לקום ולהגיד לאבא'שך, מה אתה חושב עליו.

ושלא תבינו אותי לא נכון,

ככה זה בטבע.

כל החיות זה ככה.

וגם אצל הצומח.

נגיד, עץ צומח,

נופל לו זרע ליד,

צומח עץ חדש,

יותר גדול, והופּ,

לעץ הזקן אין שמש לעשות עלים,

ואז הוא מת.

ככה זה.

גם בטבע.

ומה עם המרד נעורים הזה, אתם בטח שואלים?

אז ככה,

כולם צריכים כזה.

ואם אין להם, משהו לא בסדר.

ולא רק אצלם,

משהו לא בסדר בשיטה.

ואם משהו לא בסדר בשיטה.

אנחנו אוכלים חרא.

ככה זה.

גם בטבע.

אז מה הבעיה ?

הדור הזה שהקים את המדינה,

נו..

דור תש"ח.

מאיפה הוא בא ?

אני אגיד לכם.

מאירופה.

מאירופה הוא בא.

ואיפה ההורים שלו ?

ההורים שלו נשארו באירופה.

והדור הזה שההורים שלו נשארו באירופה,

חיכה להם פה כדי למרוד בהם,

וכלום,

הם לא באו.

והדור הזה במקום למרוד בהורים שלו,

ולהרוויח את החופש שלו,

ולהשתחרר!

חיפש דמות אב.

כי כל אחד מחפש את מה שאין לו.

ואם אתה מאריך שיער או צובע אותו בסגול חציל, רק כדי לעצבן את האבא'שך

ואתה יושב בנגב

ליד מגדל

עם חומה

ושום אבא לא מגיע לצעוק עליך 'למה יש לך רסטות בצבע סגול חציל', כי הוא נספה באושוויץ.

אז אתה לא יכול מרוד!

ואתה לא יכול להרוויח את החופש שלך!

ואתה לא יכול להשתחרר!

ואחר כך אתה גם מבוגר מדי

וגם כולם בקיבוץ קוראים לך מוּסַקַה.

ס'אחתק.

והילדים שלך מה?

גדלים,

ומגיעים לגיל שגם הם צריכים למרוד, כדי להשתחרר ולהיות חופשיים.

ואתה כולך מאושר,

ומחכה לזה.

כי אתה יודע עמוק בלב שגם אתה רצית להשתחרר, ולא להיות כלוא בתוך דור שני.

אבל אתה יודע שעכשיו

הילדים שלך ישתחררו מהאבא המוּסַקַה שלהם

ויהיו חופשיים.

אבל רק!

אחרי המלחמה.

כי בגלל שבאנו מאירופה

ללבנט

כל הלבנט רוצה להחזיר אותנו לאירופה.

ועכשיו גם הילדים שלך לא יכולים למרוד.

ולהיות חופשיים,

ולהשתחרר,

כי הם מגויסים לצבא,

ומשורה ישחרר רק המוות.

ואתה אומר לעצמך,

טוב, נו..

יש מלחמות,

רוצים להשמיד אותנו,

נחכה קצת עם המרידות.

אבל כמו כל דבר בצבא,

גם מלחמות

באות בשלשות.

אה,

ואז גם הם כבר בוגרים מדי,

ואין להם מספיק שיער לרסטות,

והסגול חציל כבר לא באופנה.

ואתה מחכה לנכדים,

שיימרדו באבא ויבואו לסבא.

אבל הם בטלויזיה.

ובאינטרנט,

ובאייפון.

ואין להם זמן לסבא,

ואף פעם אין להם זמן.

אין להם זמן למרוד,

אין להם זמן להשתחרר,

ואין להם זמן להיות חופשיים.

ופתאום מה?

החשמל עלה

הדלק עלה

הבשר עלה

הלחם עלה

החלב עלה

התחליפי חלב (למי שלא אוכל חלב ומוצריו) עלו

התחבורה הציבורית עלתה

הארנונה עלתה

המיים עלו

הגז עלה

ואין כסף לאינטרנט,

ואין כסף לטלויזיה,

ואין כסף לאייפד.

ואז הנכדים נזכרים לבוא לסבא ולהתבכיין,

סבא תן לי כסף,

כי לאבא שלהם נגמר,

וגם האבא שלהם בא להתבכיין,

סבא תן לי כסף.

ואני שלא מרדתי, ולא השתחררתי, ולא יצאתי לחופשי.

ובניי שלא מרדו, ולא השתחררו, ולא יצאו אל החופשי.

ונכדיי שלא מרדו, ולא השתחררו,ולא יצאו אל החופשי.

כולנו צריכים עכשיו ללמוד למרוד

וללמוד להשתחרר

ולצאת לחופשי.

אז אחד מחפש תשובה בספרים של פרויד,

ואחד מחפש מדריך מצולם ביוטיוב.

וסבא?

סבא הכין מוסקה.

צמחוני,

בטח, צמחוני.

למי יש כסף לבשר.

הברושים של איילת

הברושים של איילת
אקריליק על בד
60*90
2011

Ayelet Cypresses
Acrylic on canvas
60*90 cm
2011

Other Paintings.

My Studio @ Facebook.

חיילים שותים

חיילים שותים
אקריליק על בד
120*80 ס"מ
2011

Soldiers drinking
Acrylic on canvas
120*80 cm
2011

Other Paintings.

My Studio @ Facebook.

בקבר השחור של נאצר

כתבתי פה לא מזמן על כל הפעמים שקראו לי נאצי בצבא. עד שקראו לי ככה, חשבתי שזה הדבר הכי נוראי שיכלו אנשים לקרוא לי, אבל אחרי כל מחסום מחשבתי עומד מחסום מחשבתי אחר.

פעם, כשהייתי קטן, בתקופה שהיית אומר "נאצר" למישהו, והוא היה יודע שזה נשיא מצריים ושהוא צורר גדול כמו המן או היטלר לפחות, קיללנו אנשים אחרת.

כשהייתי אי שם בכיתות הנמוכות של בית הספר היסודי, מטומטם היה הדבר הכי נורא שידעתי להגיד. ואם ילד אחד, סתם ילד, היה בא ואומר לי שאני אקבר בקבר השחור של נאצר, הייתי חוזר הביתה בוכה.

אחרי זה הקללות הפכו קצת יותר גראפיות, אבל אני לא חושב שהבנתי אותן. היה את ה"תקפוץ לי". איזה ילד בכיתה ב' או ג' או ז' הבין שהכוונה היא לקפיצות מונוטוניות על איבר מין גברי נוקשה ? אבל כולם היו משתמשים בזה.

אחרי זה בא "חפש מי ינענע אותך", שזה כמו התיאור הגראפי ממקודם רק בעמידה.

אחרי הנענועים הגיעו התיאורים היותר ישירים הכוללים את השורשים מ.צ.ץ וְ- ז.י.ן על נגזרותיהן.

ואחרי אלה הגיעה השירה העברית המודרנית הכוללת את אותם שורשים:

לך,

לך, תמצא

לך, תמצא, מי שיזיין

את האימ-אימ-אימא

שלך

לך,

לך, יא מוצץ

אחרי השירה העברית שעירבה הורים למכביר, הגיעו הערבים.

בהתחלה הערבים זיינו את אמא שלך.

אחר כך הערבים זיינו את אחותך.

אחר כך הערבים זיינו את אבא שלך.

ואז הערבים זיינו אותך,

בתחת.

ואז הגיע השירה העברית הניאו-מודרנית של הדו-קיום

לך,

לך, יא סמולני

לך, יא סמולני מזדיין בתחת עם ערבים

לך, יא סמולני

לך,

לך. כס' ראבאק.

ולמה אני מתעסק עם שירה עברית? ודווקא היום?

כי היום התחילה מלחמת האזרחים שלנו, לא הייתה לנו כזו מאז חורבן בית שני. הסזון היה ממש בדיחה לעומת מלחמת אחים אמיתית. ובכלל כשמתחילים להכניס ערבים לקללות זה אומר שאנחנו בקצה. אז זה התחיל היום עם פואד שאמר שהיה צריך לירות בפורעים כמו שיורים בערבים פורעים, ושר הבטחון ברק קרא לכולם טרוריסטים ומצד שני ביבי אמר שצריך לגדוע כל רוע כאשר הוא מתחיל ואיזה אילן שילוח אחד קרא לביבי ולליברמן "האחים המוסלמים" וזה אומר שכולם יתחילו עכשיו להזדיין בתחת עם ערבים מימין ומשמאל ומקדימה ומאחורה.
 

ואני?

הלוואי עלי ללכת עכשיו להיקבר בקבר השחור של נאצר, עדיף על כל השירה העברית המודרנית שהולכת לפרוץ כל רגע.

זה באמת עץ

זה באמת עץ

אקריליק על בד

70*70 ס"מ

2011

This is really a tree

Acrylic on canvas

70*70 cm

2011

Other Paintings.

My Studio @ Facebook.

החבר אני

פעם כשהייתי בטירונות, בערד, הייתי קונה ספר כל פעם שהייתי יוצא הביתה, בקניון באר-שבע או בתחנה המרכזית בתל-אביב. ועם הספר הייתי מעביר את הנסיעה צפונה בשישי ודרומה בראשון. ה-מ-ו-ן שעות אוטובוס. ככה כל פעם שיצאתי הביתה. הרבה ספרים צברתי בצבא. לאוטובוס היה נהג משל עצמו, ואני הייתי בוהה בנוף ובספר לסירוגין.

בסופשבוע הזה נסעתי לערד, ה-מ-ו-ן זמן עבר מאז הטירונות שלי.

את רוב הדרך עשיתי בטרמפים עם חברים, אבל את הסוף, מפרדס-חנה לקרית-שמונה, נהגתי בעצמי. אי אפשר לקרוא ספר כשנוהגים, אז בדרך דרומה קניתי את החבר אני של פורטיס.

למרות שיש גם ספרון, אני הקשבתי.

פעמיים

ועוד שיר

ועוד חצי

היה נפלא.

אני מת על פורטיס.

ואיך התגעגתי להקשיב לאלבום.

מלא.

עם התחלה,

אמצע

וסוף.

לא סתם פלייליסט של להיטים,

אלא סיפור שלם.

תחי הנפש

פורטיס המלך!