הרהורים אנושיים על בינה מלאכותית

 לפני שאתם מבטלים בבוז את הגל החדש של אמנות מלאכותית, קחו רגע ונסו בעצמכם. זו ההתפתחות המשמעותית ביותר בעולם האומנות מאז ה-Readymade המחורבן. הבינה המלאכותית הולכת לשנות את האומנות של כולנו. חלקנו נוכנס לנפטלין ויבואו לבקר את הצנצנת שלנו מדי פעם, חלקנו נפרוש ונלך לעבוד בבנק. אבל חלקנו יצטרפו לגל וירכבו עליו.

אומן מתוסכל בוכה מול אמנות של בינה מלאכותית / AI by DALL-E-2

אני רוצה להשליך את הבינה על תהליכים שעבר עולם הצילום מתחילת שנות האלפיים כמו שאני חוויתי אותם. התחלתי ללמוד קולנוע ב-2004 במסלול הנדסאים בביתהספר לקולנוע וטלוויזיה בתל חי. המחשבים הביתיים היו חלשים מדי לעריכת וידאו, המצלמות היו יקרות מדי, וכדי ליצור משהו ברמה סבירה היה צריך צוות של אנשי מקצוע.

גם למחשבי העריכה היה קשה להתמודד עם שעות של חומרי גלם והיינו דוגמים את הצילומים מקלטות עם פס מגנטי לכונן קשיח באיכות ירודה ובסוף העריכה דוגמים מחדש רק את החלקים שהשתמשנו בהם, כי הכוננים היו קטנים מכדי להכיל את כל חומרי הגלם באיכות מלאה.

התקופה הזו הייתה פריחתם של מסלולי הקולנוע הטכנולוגיים בישראל, היה בזה קסם. קסם שאפשר לעשות רק במסגרת מתוקצבת עם עוד אנשים וציוד יקר.

ב-2006 קניתי מצלמת סטילס דיגיטלית ראשונה והתחלתי לעבוד כצלם. עידן הרשתות החברתיות התחיל והאפשרות לשתף תמונות העלתה את הצורך בצלמים, שעד לאותה תקופה היו מצלמים בעיקר לחומרים מודפסים, עיתונים ופרסומים אחרים.

במלחמת לבנון השנייה נתקלתי לראשונה בצלם שסחב מחשב נייד וסטיק של אינטרנט אלחוטי סלולרי, הוא פשוט רץ עם מצלמה ביד אחת ולפטופ פתוח ביד השנייה  – עידן חדש.

צילום דיגיטלי הפך לסטנדרט ודחק את הפילם. מאגרי תמונות בתשלום ברשת החלו לצוץ ומחיר של תמונה בהתחלה היה מאות שקלים. מאגרים היו נפוצים גם לפני, אבל לא ברשת. כשעבדתי כמעצב גרפי בבית דפוס ב-2002 אמנם היה כבר גוגל אבל עדיין השתמשנו בספרים מודפסים של קליפ-ארט ודיסקים תואמים עם העיצובים עצמם.

אומן מתוסכל בוכה מול אמנות של בינה מלאכותית / AI by Deviantart Dreamup

עם התפתחות המצלמות בטלפון וכניסת האינטרנט הסלולרי – משקל התמונות של הצלמים ברשת פחת והצילומים מהטלפון פרחו, השיא היה כניסת אינסטגרם. פרט לרעיון של רשת מבוססת ויז'ואל ולא טקסט, אינסטגרם הגיעה עם סט של אפקטים שהעמיד את פוטושופ בפינה עם הפנים לפח.

יתרונות של צלם שיודע לצלם תמונה ולעבד אותה למשהו אחר וייחודי התאדו בתוך הסייברספייס. לא צריך איש מקצוע כדי ליצור תמונה שנראית כמו משנות ה-20 של המאה הקודמת או משנות ה-20 של המאה הבאה. יש אפקט לשקיעה ולזריחה ואפילו להסרת קמטים.

אני זוכר שחבר צלם התבכיין שכל האפקטים שהוא בנה בפוטושופ והשתמש בהם לתמונות לא שווים כלום כי כולם עושים את זה בלחיצה אחת באינסטגרם.

הצורך בצלם מקצועי ירד, מחירי התמונות במאגרים ברשת צנחו לדולרים בודדים וצלמי סטילס החלו לנוע לכיוון הוידאו שהצליח עדיין לשמור על יתרון טכנולוגי על הסמארטפון.

אך לא לאורך זמן, הוידאו השתפר פלאים ואחריו הסאונד והטכנולוגיה, היום עם טלפון ומיקרופון אלחוטי בכמה מאות שקלים יוצרים תוכן ב- 4K בשילוב רחפן ואנימציה ולא רק שלא צריך איש מקצוע בשביל זה – כולם יכולים להיות אנשי מקצוע בעצמם. המסלולים הטכנולוגיים ללימוד קולנוע נסגרו כמעט כולם ובמקומם צצו מסלולים עיוניים אקדמיים מצד אחד וקורסים מקוונים קצרים מהצד השני.

חלק מהעבודות שהייתי עושה כצלם התאדו, כל דובר/ת עם טלפון עושים עבודה יותר טובה ומשדרים בחי לכל עבר. תמונה כבר לא צריכה להיות מדויקת, היא צריכה להיות *עכשיו* והיא חיה לכמה שברירי שנייה עד שמחליקים אותה הלאה.

ואז הגיעה הקורונה.

בעצם הקורונה דחפה את האנשים שנמנעו מטכנולוגיה היישר אל זרועותיה הפתוחות. אמא שלי בגיל 70 לקחה שיעורים אונליין בזוםדרך המחשב הנייד, הטאבלט שלה והסמארטפון. שיחות מרובות משתתפים עם הדודות והסבים וחצי עולם בערבי חג הביאו את הקדמה וייתרו את הצלם.

עדיין יש נישות של צילום אבל חלק גדול מהשוק נעלם. ככה זה.

ומה הקשר לבינה?

אני חושב שזה נפלא! הראתי לאחותי את Midjourney והיא התחילה לשחק עם זה ולהוציא כל מיני תמונות של יוגה ומח ושילובים אחרים. עד היום היא הייתה סוחבת אותי לצלם אותה בכל מיני תנוחות יוגה ברחבי הגליל, אבל עכשיו היא יכולה לשגע את הבינה במקום!

ולא רק היא. אני חושב שהבינה הזו תחליש את מאגרי התמונות, תפגע במאיירים ותיתן כלים לכל אחד ואחת להפוך את הדמיון שלהם למציאות. איורים בעיתונות או צילום-אילוסטרציה יפנו את מקומם לבינה מלאכותית. הצ'אט GPT יסכם את המאמר, ה DALL-E-2 יכין מהסיכום איורים או תמונות והיי הופ יש כתבה!

לא צריך יותר מאגרי תמונות כדי להוסיף תמונה לפוסט בבלוג.

לא צריך צוות חשיבה לצילום השער של העיתון, נבקש גרסאות מהבינה.

לא צריך יותר חבר שיודע לצייר שיכין לי סקיצה לקעקוע.

לא צריך מעצבים גרפיים לעבודות פשוטות.

הבינה הזו כיום היא קצת מה שהסוריאליסטים הביאו לעולם האמנות, הם לקחו חלקים מציאותיים מהיומיום וחיברו אותם למשהו אחר, אז אפשר להגיד שאנחנו בתקופה הסוריאליסטית של הבינה המלאכותית. אבל היא תשתפר ותפרח מהסוריאליזם אל הריאליזם. כבר היום חלק מהערים הגדולות בגוגל מפות ממודלות לרמת ה-3D והן תשתפרנה לכדי:

בינה? את יכולה לייצר תמונה שלי משקיף על ניו-יורק ב-11 בספטמבר בדיוק כשמטוס פוגע בבנייני התאומים? את יכולה ליצור את זה בוידאו? אני יכול לקבל את זה מרחפן שעובר מעלי ומתייצב על קו הרקיע?

וכנראה שלא אני אעשה את זה אלא ילדה בת 12 שתצטרך סרטון כניסה לבת-מצווה.

אומן מתוסכל בוכה מול אמנות של בינה מלאכותית / AI by Midjourney

אלה דברים קטנים אבל כל שלב כזה מייתר אנשים יצירתיים אמיתיים והם יאלצו להמציא את עצמם מחדש או ללכת לעבוד ברמי לוי. לימודים של מקצועות טכניים יצטמצמו והעבודות הקטנות שהיוו כניסה רכה למקצוע וצבירת ניסיון יתאיידו. לדעתי זה יצמצם את לומדי האומנות עוד יותר וידיר בעיקר עניים מללמוד מקצוע שאין בו עבודה. תפיסות עולם ודעות מגוונות שמרכיבות ומאתגרות את עולם האומנות לא יגיעו אליו יותר.

התהליך הזה קיים מאז שאנשי מערות ציירו על קירות עד שבא מישהו עם כסף (או שוֹק של ממותה) וביקש שיציירו אותו, באותו רגע הוא הפך את האומנות שלהם למקצוע.

דברים מתחילים כאוונגארד ממשיכים כמיינסטרים, עולים לרמה תעשייתית ומסיימים כנישה אמנותית.

בתור אמן זה יהיה קשה. אבל כקהילת אמנים עברנו את זה בעבר. קרנו של הציור ירדה כשנכנס הצילום, אבל הציור נשאר כנישה אמנותית. צילום הפילם צנח כשנכנס הצילום הדיגיטלי אבל נשאר כנישה אמנותית. עולם הדפוס קרס כשהגיע האינטרנט אבל נשאר באמנות כענף שלם. גם האיור יקרוס ויישאר כנישה בעולם האמנות.

אין כמעט אומנים שחיים רק מהאומנות, לכולם יש עוד עבודה. הם מלמדים, מעצבים, מאיירים, ועובדים במשהו יצירתי בשדה האומנותי שלהם. העבודות הקטנות שלהם יצטמצמו וייעלמו, ואיתן גם הסטודנטים לאומנות.

לפני שאתם מתעצבנים ובזים לרעיון, ומתחילים עם טיעונים שיש אמנות ואמנים והם ימשיכו ליצור... אז כן, יש אמנות ואמנים והם ימשיכו ליצור אבל העבודות המזדמנות בתשלום והקהל הלכו למקום אחר. מי שיוצר בשביל עצמו או בשביל הכיף לא יעלם אבל מי שצריך קהל או עבודה יאלץ למצוא אותם במקום אחר עם אמנות אחרת.

כאומנים העולם שלנו בקריסה, השפעה של האומנות הפלסטית נעלמה ועלינו להמציא משהו אחר. זה אתגר, זה חדש, בינה מלאכותית לא תצליח ליצור את זה מהקיים, זו משימה שלנו האומנים.

בהצלחה.

השוואה בין פוקימון-גו לאינגרס ומה, אם בכלל, ניאנטיק מתכננת? (חלק שני)

סיפור רקע

לאינגרס יש סיפור רקע מתפתח שמתוחזק על ידי ניאנטיק ונקרא "פרויקט ניאנטיק" שכולל הדלפות מחקירות, סרטונים ערוכים, קטעי אודיו ווידאו וכל מיני דמויות מהסיפור עם עמודי גוגל+ משלהם וחשבונות טוויטר שמספקים מידע תמידי על התפתחות העולם הרבוד של אינגרס.

בפוקימון-גו פרט לסדרת המשחקים של נינטנדו יש את סדרת המנגה (שהגיעה אחרי הצלחת המשחקים הראשונים).

קבוצות

באינגרס יש שתי קבוצות (לשלישית שזה הרעים אי אפשר להשתייך, יש מקום רק לטובים במציאות הרבודה)

בפוקימון-גו יש שלוש קבוצות.

איסוף

באינגרס אוספים XM. (ניתן לאיסוף בתור משתתף בודד)

בפוקימון-גו אוספים פוקימונים. (ניתן לאיסוף בתור משתתף בודד)

נקודות במרחב

באינגרס יש פורטלים, מצב ברירת המחדל שלהם הוא לבן, והצבע משתנה לפי הקבוצה השלטת. אותם שערים משמשים גם כנקודות הצטיידות. (ניתן לאיסוף בתור משתתף בודד)

בפוקימון-גו יש נקודות טעינה - פוקיסטופ, ומכוני אימון. צבע המכונים משתנה לפי צבע הקבוצה השלטת. (ניתן לאיסוף בתור משתתף בודד)

עצמת הנקודות

באינגרס ניתן להעלות את כח הפורטל על ידי המשתמשים לפי הרמה שלהם במשחק, ככל שהרמה גבוהה יותר הכח של הפורטל גדל.

בפוקימון-גו ניתן להוסיף פוקימונים כשומרים על המכונים עצמת הפוקימון תלויה ברמת המשתמש וכך גם עצמת המגדל.

קישור נקודות

באינגרס ניתן לחבר בין פורטלים כדי להעלות את הכח שלהם, כדי לעשות כן צריך להגיע פיזית לכל אחד מהפורטלים שאנו רוצים לחבר ולקחת מהם מפתח.

קישור בין שלוש נקודות יוצר שטח שליטה ומעלה את כח הפורטלים.

לא ניתן לקשר בין שני פורטלים אם קיים קשר בין שני פורטלים אחרים שחוצה את הקישור שאנו רוצים להקים, כדי לקשר ביניהם עלינו להשתלט על הפורטלים שיוצרים את הקישור שמפריע לנו על ידי הגעה לפורטל והשתלטות עליו, או שליחה של מישהו אחר לעשות כן, במיוחד אם הפורטל רחוק, במדינה אחרת או מעבר לים. (קבוצתי)

לא קיים בפוקימון גו (עדיין..)

https://www.ingress.com/intel 08.08.2016

תכנון

באינגרס חיבור נקודות והשתלטות על פורטלים דורש תכנון ולרוב יכול להתבצע רק בקבוצות שלהן מספיק כח. חלק זה במשחק מחייב תקשורת בין אנשים ותכנון מוקדם של השתלטות על שטח, עם קבוצות שתוקפות וקבוצות שמגנות על פורטלים. גוגל מארגנת אירועים בכל מיני מקומות בעולם למשתתפים שמגיעים במיוחד בשביל להגן על פורטלים או להילחם באחרים. (קבוצתי)

לא קיים בפוקימון גו.

תקשורת

באינגרס יש צ’אט מובנה לתקשרות ודיווח גם כללי של שתי הקבוצות וגם פרטי לכל קבוצה, ומאפשר תכנון משותף של הגנה והתקפה. (קבוצתי)

לא קיים בפוקימון-גו.

ניצחון

באינגרס נפתחים חלונות זמן בהן על הקבוצות להשתלט על יותר פורטלים ושטח ומאפשרות ניצחון לאחת הקבוצות, גם ברמה עולמית וגם ברמה אזורית.

לא קיים בפוקימון-גו.

ההשוואה בין המשחקים מתחייבת, בעיקר בגלל שהאחד בנוי על המידע שנאסף בשני. אבל גם כדי לדעת מה מתוכנן בעתיד? אינגרס הוא משחק שקיים כמה שנים עם מעגל ענק של משתמשים פעילים בכל העולם ואפשר להגדיר אותו כמשחק בשל. פוקימון-גו לעומתו קיים רק חודש, בחלקו עם בעיות התחברות והשקה עולמית חלקית בלבד.

המעניין הוא מה השלב הבא? אחרי שנתפסו כל הפוקימונים של שלב ראשון, האם יתווספו עוד כמו בין הגרסאות הקודמות של משחק הפוקימון של נינטנדו עד לשבע מאות פלוס הפוקימונים שיש כיום, או שיתווסף גם שלב נוסף למשחק, והאם הוא יחייב משחק קבוצתי?

האם יתווסף צ'אט מובנה לפוקימון גו?

האם יישאר כמשחק לילדים בלבד או לקהל יותר רחב?

לא הצלחתי למצוא תשובות או קונספרציות רשת לגבי ההמשך אז אם יש לכם איזה לינק, תשלחו. ואם יש לכם קשרים בניאנטיק אז תבררו איתם!

נ.ב. אני בשלב 20 כבר ויש לי אולטרה-בול :)

נושאים מתקדמים בפוקימון גו - חלק ראשון

[גילוי נאות - הכותב HerrMiler נמצא ב Level 19 בפוקימן-גו ו Level 3 באינגרס, יש סיכוי שחלק מהכתובים פה הם שטויות, אנא תקנו אותי בתגובות (עם לינקים לעובדות) ואני אשלב בפוסט]

מילון מושגים:

• NIANTIC - החברה שמפתחת את פוקימון גו ואינגרס, הייתה רק של גוגל ועכשיו היא שיתוף פעולה בין גוגל, נינטנדו וחברת הפוקימון.
• Ingress - אינגרס - משחק המציאות הרבודה הראשון של NIANTIC.
• מציאות רבודה - שילוב אלמנטים וירטואליים אשר מתמזגים עם הסביבה האמיתית בזמן אמת ובאופן אינטראקטיבי.

קצת היסטוריה
ב-1 באפריל 2014 משחררת גוגל את סרטון פרומו לאתגר הפוקימון

ככה נראית דרך הנוף של הרי נפתלי

הפרומו של גוגל יצא קצת אחרי שאינגרס, משחק המציאות הרבודה הראשון של NIANTIC (עוד רגע נרחיב עליו) נפתח לקהל הרחב. אמנם זה היה חלק ממתיחת ה-1 באפריל אבל היום, שנתיים אחרי, זה כאן וזה נקרא פוקימון-גו. במתיחה, מאמני הפוקימונים צדים אותם במקומות אקזוטיים ברחבי העולם, המקום הכי אקזוטי שקרוב אלי הוא דרך הנוף של רמות נפתלי. אז עשיתי סיבוב בדרך הנוף, המפה הייתה ריקה משבילים וריקה מפוקימונים. פוקיסטופ אחד וללא כל פוקימון ממוקם במצפה לירן מעל קרית שמונה, מקום תמוה לפוקיסטופ חשבתי לעצמי, והאשמתי אלגוריתם ממוחשב.

בפינה הימנית התחתונה בפוקימון גו יש מעיין רדאר שמציין אילו פוקימונים נמצאים באיזור. בימיה הראשונים של האפליקציה היה קיים פיצ'ר של צעדים, מתחת לכל פוקימון היו מספר צעדים (בין 1 ל-3) לפי המרחק שלו ממך. הפיצ'ר הזה איפשר מצוד מאוד מדוייק אחרי פוקימונים, אם נוספו צעדים התרחקת, אם נגרעו התקרבת, והופ הפוקימון היה מופיע. הפוקימונים לא נמצאים בנקודה אחת לתמיד, הם מופיעים לכמה דקות ולכן צריך לזוז כשהם מופיעים ברדאר. לטענת NIANTIC הפיצ'ר פגע בחוויית המשחק והוסר, השיח בטוויטר גרס משהו אחר, האחד שהפיצ'ר היה כבד מדי והפיל את השרתים מהעומס (אכן נפלו בימים הראשונים) והסיבה השנייה שהפיצ'ר איפשר לאפליקציות צד שלישי כריית מידע מהשרתים של NIANTIC ולספק לצדים מפות מפורטות עם מיקום של פוקימונים וכמה דקות נשארו להם לפני שיגוזו להם (למשל Pokevision).

אז איך מוצאים פוקימונים עכשיו? איפה הם נמצאים?
מרגע בואו לעולם של פוקימון-גו שמעתי ברקע שיש גם את אינגרס, משחק מציאות רבודה שהיה קודם, של אותה חברה NIANTIC, שפוקימון-גו בנוי עליו, וגם כל מיני קונספרציות על פורטלים שנסגרים ומיקום נקודות לא ברור.
אז התקנתי אינגרס.
וניסיתי להבין מה עושים עם זה.

חיים בסרט וירטואלי
אינגרס הוא משחק מציאות רבודה של NIANTIC שיצא לקהל הרחב באוקטובר 2013 קצת לפני מתיחת ה-1 באפריל עם הפוקימונים. סיפור הרקע של אינגרס הוא חומר שנקרא XM שמתפשט בעולם דרך פורטלים והוא בעל כוחות שניתן לרתום לשליטה באנשים ובעולם אבל גם לטובת המין האנושי. החברה בסיפור הרקע שגילתה את החומר היא NIANTIC (מפתיע) ופרויקט NIANTIC הוא פרויקט המחקר של החומר. החברה האמיתית NIANTIC מפרסמת במספר אתרים כמו גם בעמודי G+ של גוגל (מפתיע) יומנים מהחקירות, מידע שמתקבל מסוכנים, רמזים וקודים שניתן להשתמש בהם במשחק. בעצם ישנה מערכת שלמה שבונה רובד נוסף על העולם הקיים של עולם וירטואלי, וככל שהמשתתף מתעמק בו יותר הוא מגלה עוד פרטים על העולם החדש הזה. יש קבוצות פעולה עצמאיות בעולם האמיתי כמו גם התכנסויות שמאורגנות על ידי NIANTIC ובעצם זו הפקת ענק של סרט וירטואלי שכל אחד יכול להשתתף בו.

סרט של סמולנים
באינגרס ניתן להשתייך לשתי קבוצות, הקבוצה הירוקה של ה'מאפשרים' שמנסים לרתום את המחקר על ה-XM לטובת האנושות - שמאלנים. והקבוצה השנייה היא ה'מחתרת' שמנסה למנוע כל שימוש ב-XM כדי שלא ישמש לרעת האנושות - שמאלנים קיצוניים. לא ניתן להשתייך לרעים, למשל לקבוצע שרוצה לשעבד את האנושות, כנראה בגלל שאפשר להיות רק סוג כלשהו של סמולנים במשחק הוא לא ממש תפס בישראל.

גוגל מפות רבודות
מה שחשוב באינגרס הוא דרך יצירת הפורטלים. המשחק בנוי על מערכת המפות של גוגל, בתחילתו המפה הייתה כמעט ריקה מפורטלים וה'סוכנים' יכלו להגיע לנקודות ציון אמיתיות בעולם, לצלם אותן ולדווח עליהם כנקודות היכולות להוות פורטלים ואם NIANTIC אישרה, הנקודות הפכו לפורטלים. על הנקודות להיות ציבוריות, פתוחות לקהל, לא מסחריות ובעלות ערך כלשהו כמו פסלים, צמתים, אתרי מורשת וכו'..
אם מסתכלים על נקודות הציון באצבע הגליל אפשר למצוא מסלול טיול באגמון החולה מרוצף בפורטלים, מסלולים ברמת הגולן וגם נקודות ציון בשביל-ישראל, למשל מצפה לירן מעל קרית שמונה.

ואיך זה קשור לפוקימון-גו?
נקודות הטעינה של פוקימון-גו כמו גם מגדלי האימון ממוקמים באותם המקומות בהם ממוקמים הפורטלים של אינגרס. **נא להירגע** NIANTIC חסמה את האפשרות לדווח על נקודות חדשות לפני שיצאה גרסת הבטא של פוקימון-גו, לכל מי שרץ להתקין אינגרס כדי למקם פוקיסטופ אצלו בסלון.
איך זה נראה?

הנקודות הלבנות באינגרס אלו מרבצים של XM, את ה-XM צריך לאסוף, כמו פוקימונים. והקשר הוא שבכל מקום שיש מרבצי XM באינגרס יש פוקימונים, ככל שהמרבץ מרוכז יותר וגדול יותר יהיו באיזור יותר פוקימונים.

בחלק הבא, השוואה בין המהלכים בשני המשחקים. יהיה מעניין.

פוסטימונים קודמים:

הרהורים על פוקימון גו ומחאה חברתית או 'מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה'

על החברתיות של פוקימון גו ואיך פספסתי אותה עד כה

על החברתיות של פוקימון גו ואיך פספסתי אותה עד כה

חשבתי שזה משחק של בודדים שנפגשים בנקודות מוגדרות מראש לעניינים סוציומטיים, אבל לא. ככה לא מנמצחים בפוקימון גו. בחור אמריקאי שהצליח למצוא את כל הפוקימונים שיש כרגע במשחק --> "..ישנם פוקימונים שאנחנו עדיין לא יודעים עליהם.." (תרגום סימולטני מהפרק הראשון ד.ה.מ.) בכל מקרה, אותו בחור עשה את זה לבד, הוא צעד 13 ק"מ ביום בשביל למצוא את כולם אי שם בניו-יורק. אבל לבד לא מוביל אותך לשומקום.

אנשים מנסים לגרש פוקימון בלי פוקדור

[למי שלא יודע] בפוקימון גו יש מרכזי אימון (Gym) הם מקבלים את הצבע של הקבוצה שהשתלטה עליהם וכל אחד מהקבוצה יכול לתרום פוקימון אחד כד לשמור על מרכז האימון. כדי להשתלט על מרכזי אימון  צריך להילחם בפוקימונים שנמצאים שם וככל שיש יותר פוקימונים צריך להילחם יותר. וכדי להפיל קבוצה ולהשתלט על מרכז כזה צריך חבורה כי כשאתה לבד נועדת לכישלון.

אתמול לקחתי את ארנה לסיור הסבר על פוקימונים, ראינו קבוצה כזו נוצרת, הם היו חברה בסוף שנות העשרה על סקייטבורדים, והם עברו על כל מרכזי האימון באזור במטרה להשתלט על כולם. מולם הסתובבו ערסים צעצוע על אופניים חשמליים.

קרב טיטנים של ממש.

בזמני (שנות השמונים ד.ה.מ) היינו משחקים 'הדגל'.

[למי שלא יודע] שתי קבוצות לכל אחת יש דגל מחלקים שטח (אצלנו זה היה בהרי נפתלי) לשניים כל קבוצה מקבלת שטח, מחביאה דגל שמה עליו שומרים ושולחת כוחות לגנוב את הדגל של הקבוצה היריבה. צריך להתגנב, לזחול, לברוח ולרוץ בשטח. לא יודע אם הייתי יכול לשכנע מישהו לשחק 'הדגל' חוץ אולי מבאימון מילואים..

אבל פוקימון גו מוציא אנשים לשחק 'הדגל' רב משתתפים וקבוצות במרחב הציבורי, ובכלל גורם לאנשים לפגוש אנשים חדשים. כתבתי פעם משהו על איך עושים חברים חדשים, ועכשיו אליכם, אם אתם בקבוצה האדומה ואתם רוצים לעשות פשיטה לילית על מרכזי אימון ולהשתלט על כל ה Gym-ים באיזור! אז קדימה! כי אין לנו סקייטבורדים או אופניים חשמליים, אבל יש לנו אוטואים!

נ.ב. אני HerrMiler בריבוד של המציאות.

הרהורים על פוקימון גו ומחאה חברתית או 'מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה'

מבחינתי זה לא פחות ממהפיכה חברתית ואיום ממשי על המשטר בכל מדינה מזרח, ערב ומערב.

* כל המידע מבוסס על הרהורים ורגשות (שום דבר מדעי, בשביל זה חפשו בלוג של אקדמאים)

מאז פרצו הכבלים לחיינו זמן הפנאי הצטמצם לכדי שהות מול הטלויזיה, תרמו לזה אחרי קונסולות המשחק, האינטרנט ומבול התוכניות המשתפות קהל בבית (סמסים וכאלה). עם כניסת הווי-פיי (Wi-fi) התחלנו לזוז מהמחשב או מהסלון ולהסתובב בבית או מקסימום לחצר ועם כניסת האינטרנט הסלולרי חזרנו להסתובב קצת בחוץ.

בכללי משטרים לא אוהבים אנשים ברחוב (אלא אם הם צורכים משהו ומשמנים את גלגלי הכלכלה) הם לא אהבו את וודסטוק ולא מצעדי זכויות וגאווה, לא מחאות ולא הפגנות. ובכלל גם מסיבות טבע הן לא כוס התה שלהם.

במחאה החברתית ב 2011 זה לקח יותר מחודש ושידורים חיים 24/7 בכל ערוצי הטלויזיה והרדיו כדי להוציא אנשים לרחוב, מעבר לגרעין הצעירים והסטודנטים. אחרי חודש התחילו לצאת הורים ילדים עם מחאת העגלות ומבוגרים וניצולי שואה וכל האנשים שבילו בעיקר בבית מול הטלויזיה המון שנים. מאז המחאה החברתית של 2011 יש בישראל הרבה יותר הפגנות ומחאות של הרבה יותר מגזרים וזו התרומה הגדולה ביותר של המחאה החברתית, הבנה שמותר וצריך להפגין ולמחות כשנעשה עוול לך או לחברה סביבך.

וזה מה שעושה כעת פוקימון גו, הוא מוציא אנשים מהבית כדי להסתובב בחוץ. זה אמנם עם הטלפון, אבל אנשים מסתובבים ביחד ופוגשים אנשים ומדברים! וזה הפחד הגדול של משטרים, אנשים שנפגשים ומדברים. כי חלילה יכול לצוץ להם איזה רעיון בראש שיכול להיות יותר טוב.

ביום שישי הראשון שיצאה האפליקציה, בערב אחרי הארוחה, לקחתי את האחיינים שלי ואחותי לצוד פוקימונים. אם הייתי שואל אותם בכל יום אחר אם הוא רוצים לבוא להליכה, או סתם לגן משחקים הם היו צוחקים לי בפרצוץ. אבל כולם זינקו תוך שנייה לאוטו והתחלנו לחפש פוקימונים ופוקיסטופים. עשרות ילדים נוער וסטודנטים הסתובבו בזוגות או בקבוצות בקרית שמונה, מי ברגל מי באופניים ומי עצלם באוטו כמונו וחיפשו פוקימונים, זה היה מגניב ומביך כאחד.

אתמול בקפה חברותא בקרית שמונה באסיפת עם לזיכרה של המחאה ניסיתי להסביר למה פוקימון גו זו מהפיכה חברתית, לא הצלחתי, אבל אז הגיעו שלושה ציידים וחיפשו בלבזאור. אז כמובן שעזבתי את האסיפה והלכתי לצוד בלבזאור איתם.

כשחזרתי הפעלתי Lure Module על הפוקיסטופ ליד קפה חברותא, מה שהוא עושה זה מושך פוקימונים מכל האיזור וכל מי שבאזור רואה את זה ומגיע לנקודה כדי לחכות לפוקימונים שיגיעו, פתאום כל מיני מחפשי פוקימונים התחילו להגיע לכיכר ולחכות לפוקימונים שיגיעו. והתקבצו קצת פחות מ-20 אנשים בכיכר. אחרי חצי שעה הוא נמוג ואז האנשים התחילו להתפזר.

תארו לכם מה יקרה אם פיקאצ'ו יופיע פתאום בתחנת משטרה או משרד ממשלתי? ואם מישהו הפעיל Lure Module ליד קצת לפני ופתאום עשרות אנשים ינסו להיכנס כדי לצוד אותו, הם עלולים לחשוב שיש להם כח בתור ציבור ולדרוש משהו מעבר לפיקאצ'ו.

תחזית:

• דרישה של משטרים להרחיק פוקימונים ותחנות ממוסדות ממשל, משטרה וצבא.
• חסימה של האפליקציה במדינות טוטאליטריות.
• חסימה של האפליקציה במדינות עם כאילו דמוקרטיה.
• איומים של גלעד ארדן על פיקאצ'ו עם דם על הידיים.

נ.ב אני מכור..

מחקר אישי על פרסום ושיווק - חלק ראשון - להביא אנשים לקרוא את מה שיש לך להגיד

* עדכון 15/04/2015 בסוף המאמר.

בשנים האחרונות אני עוסק בנסיונות של שיווק עצמי, גם שלי כפרילאנס וגם של לקוחות וחברים. יש המון קורסים וחברות ומדריכים, גם של מעוף (לשעבר מט"י) גם כל מיני נסיונות של גוגל עם המדינה וגם המון 'חברות פרטיות' המושג בגרשיים שכן רוב החברות הן של בנאדם אחד.

כולם מבטיחים תוצאות מרשימות - אם תעשה כל מה שהם ממליצים, תצליח! ונותנים דוגמאות מרשימות של הצלחה.

[אימוטיקון של כחכוך בגרון]

אז בואו נעשה סדר.
המאמר הזה מיועד לאנשים פרטיים ועצמאיים קטנים שתקציב השיווק/פרסום שלהם מוגבל או לא קיים. לעסק בינוני עם תוכנית עסקית ותקציב שיווק/פרסום יש יותר אפשרויות.

*אני מדגיש שכל מה שכתוב במאמר הוא מנסיון שלי ולא ממחקר רחב היקף, אז אין אחריות על הכתוב, ואני בכל מקרה לא מבטיח שתצליחו או שלא תצליחו, למרות שאם תצליחו זה כמובן בזכותי.

עיקרי הדברים

1. להביא אנשים לקרוא את מה שיש לך להגיד/למכור (בפוסט הנוכחי).
2. לגרום להם ליצור התקשרות סבילה.
3. לגרום להם ליצור התקשרות פעילה.
4. לקנות!/להשתכנע!

דבר ראשון, להביא אנשים לקרוא את מה שיש לך להגיד

מבחינתי זה בדיוק כמו למכור. לאנשים יש כסף פנוי וזמן פנוי, אם אין להם כסף פנוי הם לא יקנו אין להם זמן פנוי הם לא יקראו. לאדם בעולם המודרני העמוס לעייפה במידע, זמן הוא משאב מדלדל בדיוק כמו כסף.

מעגלי שכנוע

• אמא
• משפחה
• חברים
• משפחה מורחבת
• מכרים
• חברים של חברים
• מכרים של חברים
• הציבור הרחב

נסיון לעשות קצת בלאגאן בסדר

אמא - היא תאהב כל דבר שאתה עושה, תשתף, תפרגן, תתרום, תקנה, היא הלקוח השבוי שלך, אם יש לך יותר מאחת, זכית!

משפחה - הם האנשים שאתה יכול להתבכיין להם בארוחות משפחתיות והם יעזרו לך קצת, כמו שאתה עוזר להם. ככה זה משפחה. ככל שהיא יותר גדולה, כך המעגלים הבאים שלך יותר גדולים, וזה חשוב.

חברים - מהבחינה הזו הם כמו משפחה, רק שאתה מתבכיין להם בפאב במקום בארוחות משפחתיות.

משפחה מורחבת - תלוי במערכת היחסים עם הבני דודים שלך, ובקרבה בין השיווק שלך לחגים וכינוסים משפחתיים.

חשוב לזכור! לא משנה מה יימכרו לך, מפגש אישי אמיתי, פנים אל פנים, באותה נקודה פיזית ביקום, באותו הזמן, באותו מימד, וללא מתווכים דיגיטאליים - הוא כלי השיווק הכי חשוב! אם אתה לא יכול למכור למשפחה שלך, אתה לא יכול למכור!

אלה היו מעגלי השכנוע של המפגש האישי ולכן הם ביחד.

המעגלים הבאים:

מכרים - כיום בעיקר יש לנו מכרים בעבודה, או ברשתות חברתיות. מכיוון שהמחקר האישי שלי הוא בתור פרילאנס, אז אין לי מפגש יומי קבוע עם מכרים לעבודה, גם אם יש לכם, לא הכי בריא לשלב מכרים בעבודה אחת בשיווק עבודה אחרת שלכם. בסבב פיטורים הבא יהיה קל לנפות אתכם כי יש לכם עיסוק אחר.

חברים של חברים - בדרך כלל חברים של חברים יהיו מחוברים אליכם יותר מבקשר אחד, כנראה יהיו לכם כמה חברים משותפים, ולכן הסיכוי שיישמעו עליכם הוא יותר גבוה, וזה תלוי באיזו רמה הצלחתם לחבר את החברים שלכם למטרה שלכם.

מכרים של חברים - זה המעגל האחרון שקשרו אליכם ואלה האנשים שקשורים בקשר אחד אל החברים שלכם, ושוב הכל תלוי בכמה מסורים החברים שלכם למטרה.

אלה הם מעגלי השכנוע באמצעות מתווך משוחד, שכן הוא חבר אמת, או בן משפחה שבוי :)

למה אני משקיע בלספר לכם על מעגלי השכנוע האלה?

כי אלה המעגלים המפרגנים שלכם, אחוז ההצלחה לעומת ההשקעה שלכם הוא הגבוה ביותר במעגלים האלה, והוא הגרעין להתפתחות שלכם לקהלים חדשים. והכי חשוב, הוא לוקח חלק מזמנכם, אבל הוא לא עולה לכם כסף!

חשוב! אם תצליחו למצוא מספר אוהדים שרופים שלכם במעגלים האלה, זכיתם. הם ייתמכו בכם ויילכו איתכם לאורך כל הדרך, חשוב לטפח את האוהדים האלה, לצ'פר אותם לקנות להם מתנות, לעסות להם את כפות הרגליים, מה שעושה להם את זה :) הם ישאירו אתכם בחיים ברשתות החברתיות גם כשאתם שקועים במרה שחורה, ויקימו אתכם מעפר דל.

7 פעמים

מחקרי פרסום טוענים שאדם צריך להיחשף לפרסום לפחות 7 פעמים לפני שהוא יוזם פעולה (מעניין שהמאמר הראשון בלחיפוש בגוגל מתייחס לעובדה שהכותב לא הצליח למצוא כל קישור למחקר אמיתי, למרות שמצא אינספור קישורים לחוק 7 הפעמים בפרסום) במעגלי השכנוע הקרוב שלכם מספר החשיפות הנדרשות יורד. למשל אמא שצריכה חשיפה אחת, משפחה שצריכה בין 2 לאינסוף (אימוטיקון של כחכוך בגרון) וחברים שזקוקים לקצת יותר (מ-2 לא מאינסוף).

ולכן פרט למפגש האישי, השתמשו בקשרים הוירטואלים שיש לכם עם מעגלי השכנוע הקרובים שלכם. למזלנו עדיין כולם בחינם:

• פייסבוק
• טוויטר
• אינסטגרם
• טאמבלר
• פליקר
• פינטרסט
• גוגל+
• קבוצות וואטסאפ
• לינקדאין
• יוטיוב
• רשימות תפוצה (בדואר אלקטרוני..)

לא חייבים את כולם, תחזוק עמוד או משתמש ברשת חברתית זו שחיקה רצינית, תחשבו שזה לפחות עוד כמות הזמן שאתם מבלים בפייסבוק בתור עצמכם, רק בתור הדף שלכם כדי שיקבל חשיפה. תבחרו את הרשתות בהם נמצא הקהל שלכם והשקיעו בהן.

ועכשיו לכסף..

אחרי שניצלתם את כל מעגלי השכנוע העיקריים שלכם, ובניתם קהל (שבוי) למוצר שלכם (גם בלוג הוא מוצר, גם אם הוא בחינם, הוא עולה לאנשים זמן) ואולי עוד קצת מסביב, החלק הקשה הגיע, פריצת המעגל השבוי שלכם והגעה לקהלים חדשים.

(אימוטיקון של כחכוך בגרון)

וזה עולה כסף!

המון אנשי תוכן ותקשורת, כתבים לשעבר וכו'.. החלו לספק שירותים של כתיבה שיווקית, ייצור תוכן, בניית אתרים, עיצוב ומיתוג.
כל זה עולה המון כסף, אבל! וזה אבל חשוב מאוד! כל הדברים האלה נמצאים בעולם הוירטואלי ואף אחד לא רואה אותם אם לא מכוונים אותו לשם!

טעויות רבות שאני רואה הן שאנשים משקיעים המון כסף באתר ובעיצוב ובמיתוג ומצפים שאנשים יגיעו אל האתר בעצמם. אנשים לא יגיעו לאתר שלכם אם לא תביאו אותם אליו!
והנה מילת המפתח (קריאת חצוצרה: טה-דה-דם):

טראפיק

טראפיק זה בעצם תנועה של אנשים למכלול האתרים/עמודים שלך. וטראפיק עולה כסף. גם המשפחה והחברים שלך הם טראפיק, והם מגיעים מקישור ישיר שלך (Direct) או מהעמוד שלך ברשת חברתית (Social) הם יכולים להגיע אם מישהו מפנה אותם (Referral) או מהפנייות קנויות, משמע פרסום (Paid).

על קישור ישיר ורשתות חברתיות התייחסתי במעגלים, על הפניות אתייחס בסוף, אך עתה נדון בפרסום.

כל גוף פרסום מקוון שמכוון לקוחות אליך רוצה תשלום, בדרך כלל על כל לקוח.

ממי קונים טראפיק:

• פייסבוק
• טוויטר
• גוגל

היתרון של הפרסום המקוון שאפשר למקד אותו באוכלוסיה מסוימת וכך להגיע לקהל יעד מדויק שהוא הלקוחות שלך ולא לבזבז פרסום על קהל שאין לו קשר עם המוצר, למשל אם אתה רוצה לפרסם את ליין התחבושות ההגיינות החדש שלך, אפשר לנפות את כל הגברים החוצה, את הנשים מתחת לגיל 12 ואת הנשים מעל גיל 65 ולהתמקד בקהל היעד שלך.

החסרון הוא שבאינטרנט כולם שקרנים. והילדה בת 15 שמחפשת תחבושת היגיינית היא בכלל גבר פדופיל בן 40. אז תמיד אפשר לחשוב למי מתחזה הקהל שלך ולפרסם בשבילו..

מכיוון שכולם בכל העולם עובדים על כולם, פרסום מקוון יכול להיות יקר ולא יעיל, במיוחד לעסקים קטנים ויצרנים קטנים שתקציב הפרסום שלהם קטן מאוד. את חישוב היעילות צריך לעשות על ידי היחס בין כמות השקעה בפרסום מול כמות מכירות מהפרסום. בהרבה מסעות פרסום שנכשלו, משמע התוצאה הסופית הפסד, מנהלי הפרסום טוענים שהקמפיין לא היה רווחי אבל חיזק את המותג, או את השם של המותג, או ביצר את ה**סשליראבאק. אם בסופו של דבר יש לכם פחות כסף בכיס או חלילה חובות, מצבכם לאין שיעור פחות טוב. לא יעזור לכם ביצור המותג אם פשטתם רגל.

לדוגמא:

בפרויקט מימון ההמון של טוגי ניסינו להגיע לקהל אמריקאי שתומך במימון המונים, שיש לו ילדים, הוא בוגר אוניברסיטה, ומחפש פעילות לזמן חופשי. כדי לבדוק את יעילות הפרסום בפייסבוק ביצענו ניסוי:

תקצבנו את הפרסום בסכום נמוך של 150 ש"ח וקיבלנו לאחר שבוע 50 לייקים מחשבונות מפוקפקים  ובנוסף כל 50 המשתמשים האלה לא ביצעו אפילו אינטראקציה אחת בדף. בדרך כלל שאדם אמיתי עושה לייק לעמוד זה קורה כי הוא רוצה להמשיך לקרוא מידע בעמוד הזה. שלחתי מייל תלונה לפייסבוק וקיבלתי תשובה של העתק+הדבק שאני יכול לצמצם את הקהל באמצעות שדות חיפוש וכו' מה שעשיתי מלכתחילה.

כתבה על חוות קליקים ויעילות הפרסום בפייסבוק בעברית, תצפו גם בסרטון באנגלית, הוא מעניין.

הפרסום היעיל מבחינתי בפייסבוק הוא רק בפרסום לקהל שהוא כבר שלך, הקהל האמיתי שעוקב אחרי העמוד שלך ומגיב לפוסטים שלך, והפרסום דואג שאחוז גבוה יותר מהעוקבים שלך ייראה את הפוסטים שלך. בעצם אתה משלם לפייסבוק כדי שמה שאתה כותב לא יידחה לסוף הפיד וייקבר שם.

כמה מילים על הפיד בפייסבוק:
יש לפייסבוק אלגוריתם שמסדר את פיד החדשות שלך כך שיהיו בו דברים שאתה רוצה לקרוא + פרסומות שאתה רוצה לראות. הוא מייצר לך פיד לפי ההתנהגות שלך, לפי הלייקים שלך ולפי השיתופים שלך. אם בא לכם תעשו ניסוי: תפסיקו להגיב לחבר שאתם רואים כל דבר שלו בפיד שלכם במשך שבוע, אל תעשו לו לייק ואל תשתפו את הפוסטים שלו, אחרי שבוע תשימו לב שאתם מפסיקים לראות פוסטים שלו, ואחרי חודש לא תראו אותו יותר בפיד כמעט בכלל.
אם יש לכם למשל 100 חברים וכל אחד רושם שני פוסטים ביום, ואתם קוראים רק 50 פוסטים ביום, אזי 'תפספסו' 150 פוסטים של החברים שלכם באותו היום. מכיוון שפייסבוק גם מכניס פרסומות לפיד שלכם, כנראה ש 'תפספסו' קצת יותר מ 150, נגיד 160 פוסטים של החברים שלכם. וכמו שאתם מפספסים פוסטים של החברים שלכם הם מפספסים פוסטים שלכם. בעצם כשאתם מעלים פוסט אז פייסבוק מציג אותו למספר קטן של החברים שלכם, אם אף אחד מהם לא יגיב/ישתף/יאהב הפוסט שלכם ייקבר, ואף אחד אחר לא ייראה אותו.
פה נכנסת אפשרות קידום הפוסט בפייסבוק (Boost), ובעצם התשלום מבטיח שהפוסט שלכם ימשיך לחיות, ויוצג לרוב חברים שלכם, תלוי כמובן בסכום הכסף שאתם מעוניינים להשקיע.

אני הולך לנסות פרסום בטוויטר, אז עד שזה לא ייקרה אין לי תובנות, ולכשיהיו אעדכן כאן.

מהנסיון שלי עם גוגל, הפרסום עובד קצת יותר שכן גוגל מסננים רמאויות קצת יותר טוב מפייסבוק, אבל הפרסום שלהם לא נמצא ברשתות חברתיות שבהם אנשים מבלים את רוב הזמן, אלא בשירותי גוגל ואתרי תוכן אחרים.

טיפ חדש שקיבלתי היום (תודה ליעל הדר): זיכרו שאף אתר לא רוצה שהגולשים שלו ייצאו ממנו ויעברו לאתר אחר, ולכן פייסבוק יפחית הופעות של לינק ששיתפתם ושולח אנשים החוצה, יוטיוב מאפשר לקשר בוידאו רק לערוצים או סרטונים אחרים ביוטיוב (למעט אופצית הכרטיסיות החדשה), וכך כל אתר שומר על הגולשים שלו, יותר גולשים משמע יותר צופים בפרסומות משמע יותר כסף, ככה זה.ולכן סרט שתעלו לפייסבוק יקבל יותר הופעות מפייסבוק ויותר צפיות שיגיעו ממשתתפי פייסבוק כי אתם יוצרים תוכן במסגרת האתר מאשר אם תעלו את אותו סרט ביוטיוב ותשתפו את הלינק בפייסבוק - חשוב לזכור שיוטיוב שייך לגוגל חברה שמתחרה בפייסבוק.

ולסיום הפניות
הפניות הן בעצם פוסטים שאינם שלכם באתרים אחרים, או מחשבונות משתמש אחרים ברשתות החברתיות שמפנות את הקוראים שלהם אלייכם. יש בלוגרים שעושים את זה מאהבה ובלוגרים שעושים את זה בתשלום. יש אתרי חדשות ואקטואליה שעושים את זה כדי שיהיה להם יותר תוכן שייצור להם יותר טראפיק וכאלה שעושים את זה בתשלום.קשה למצוא אלטרואיזם בעולם הזה (ע"ע אמא בתחילת הפוסט). ככה זה.

זה הזמן הטוב להפעיל קשרים, כתבה באתר בינוני יכולה לחשוף אותך לאלפי אם לא עשרות אלפי אנשים חדשים, ויכול להיות שאחד, שניים או תרייסר מהם יהיו האוהדים השרופים החדשים שלך, וזו חברים פריצת מעגל אמיתית.

עדכון 15/04/2015
Boost לפוסט ב-20 ש"ח בפייסבוק - עובד סביר, הגיע ל 1500+ צופים, עם השתתפות סבירה בלייקים ושיתופים, הוסיף כמה לייקים בודדים לעמוד עצמו. עובד הרבה יותר טוב מפרסום של העמוד עצמו.
עוד דברים לבדוק בפייסבוק - הפרסום מאפשר לפרסם לקהל של המתחרה שלך, אתה בוחר עמוד של המתחרה ומבקש לפרסם רק לקהל שלו, קצת נכלולי מצד פייסבוק לעשות את זה, אבל כשאתה השליט היחיד אתה יכול לעשות הכל.

קידום בטוויטר - מעלה את האינראקציות, בצורה יעילה יותר, רואים עלייה בצפייה האורגנית גם אחרי תום הפרסום. זה היה נסיון בודד, אני אכתוב משהו יותר מורכב אחרי כמה נסיונות שונים.

בעקבות המשך המעקב שלי הנה כמה מאמרים לקריאה בנושא פייסבוק מאתר 'מזבלה':
בהלת זכויות היוצרים ברשת פייסבוק כבר כאן – כך תתכוננו למכה החדשה - על לאן הולך המאבק עלסרטוני הוידאו בין פייסבוק ליוטיוב ומה פייסבוק מתכננת בעניין.

פייסבוק הופכת את הרשת החברתית למגרש משחקים אקסקלוסיבי – כך תאמתו את העמוד שלכם ולא תשארו מאחור, מאמר מעניין על מה הולך לקרות עם הפרסום בפייסבוק, בקצרה - הגדולים הולכים לשלוט במה שתראו והקטנים (אנחנו) נשאר בחוץ.
חשיפה: כך פייסבוק גובה "פרוטקשן" ממפרסמים ישראלים - רוב העסקים הקטנים נשארים מתחת לרדאר של פייסבוק. עד 1000 לייקים, הם לא ממש שמים לב אלינו, יש לזה יתרון, הבחרים שלנו עדיים רואים את הפרסומים שלנו, שימו לב לא לגדול 'על פארש' יותר מדי. תדאגו שהלייקים שלכם הם של אנשים שרוצים לעקוב אחרייכם, יותר מדי לייקים של אנשים שלא הקהל שלכם גורם לכם להשקיע מאמץ רב לשווא.

פייסבוק רוצה להיות רוצחת העסקים הקטנים – מקפיצה מחירים במאות אחוזים ומנמיכה את האינטראקציה האורגנית. אם תהיתם לאן הלך הטראפיק שלכם ולמה הכפתור של ה-Boost קופץ עליכם כל הזמן.


* כמו שנאמר המאמר הוא מנסיון אישי לא גדול מדי, אם יש לכם הערות או תובנות משלכם, בעיות שנתקלתם בהם או הצעות, כתבו ואכניס הערות, הוסיפו שם ואקרדט אתכם, הוסיפו לינק לאתר/בלוג שלכם, ואפרגן לכם בהפנייה אלטרואיסטית :)