תוויות

אוכל (8) אמנות (48) דעה (2) זיכרון (16) סיפור (48) פרסום חברתי (6)
‏הצגת רשומות עם תוויות אמנות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אמנות. הצג את כל הרשומות

הרהורים אנושיים על בינה מלאכותית

 לפני שאתם מבטלים בבוז את הגל החדש של אמנות מלאכותית, קחו רגע ונסו בעצמכם. זו ההתפתחות המשמעותית ביותר בעולם האומנות מאז ה-Readymade המחורבן. הבינה המלאכותית הולכת לשנות את האומנות של כולנו. חלקנו נוכנס לנפטלין ויבואו לבקר את הצנצנת שלנו מדי פעם, חלקנו נפרוש ונלך לעבוד בבנק. אבל חלקנו יצטרפו לגל וירכבו עליו.

אומן מתוסכל בוכה מול אמנות של בינה מלאכותית / AI by DALL-E-2

אני רוצה להשליך את הבינה על תהליכים שעבר עולם הצילום מתחילת שנות האלפיים כמו שאני חוויתי אותם. התחלתי ללמוד קולנוע ב-2004 במסלול הנדסאים בביתהספר לקולנוע וטלוויזיה בתל חי. המחשבים הביתיים היו חלשים מדי לעריכת וידאו, המצלמות היו יקרות מדי, וכדי ליצור משהו ברמה סבירה היה צריך צוות של אנשי מקצוע.

גם למחשבי העריכה היה קשה להתמודד עם שעות של חומרי גלם והיינו דוגמים את הצילומים מקלטות עם פס מגנטי לכונן קשיח באיכות ירודה ובסוף העריכה דוגמים מחדש רק את החלקים שהשתמשנו בהם, כי הכוננים היו קטנים מכדי להכיל את כל חומרי הגלם באיכות מלאה.

התקופה הזו הייתה פריחתם של מסלולי הקולנוע הטכנולוגיים בישראל, היה בזה קסם. קסם שאפשר לעשות רק במסגרת מתוקצבת עם עוד אנשים וציוד יקר.

ב-2006 קניתי מצלמת סטילס דיגיטלית ראשונה והתחלתי לעבוד כצלם. עידן הרשתות החברתיות התחיל והאפשרות לשתף תמונות העלתה את הצורך בצלמים, שעד לאותה תקופה היו מצלמים בעיקר לחומרים מודפסים, עיתונים ופרסומים אחרים.

במלחמת לבנון השנייה נתקלתי לראשונה בצלם שסחב מחשב נייד וסטיק של אינטרנט אלחוטי סלולרי, הוא פשוט רץ עם מצלמה ביד אחת ולפטופ פתוח ביד השנייה  – עידן חדש.

צילום דיגיטלי הפך לסטנדרט ודחק את הפילם. מאגרי תמונות בתשלום ברשת החלו לצוץ ומחיר של תמונה בהתחלה היה מאות שקלים. מאגרים היו נפוצים גם לפני, אבל לא ברשת. כשעבדתי כמעצב גרפי בבית דפוס ב-2002 אמנם היה כבר גוגל אבל עדיין השתמשנו בספרים מודפסים של קליפ-ארט ודיסקים תואמים עם העיצובים עצמם.

אומן מתוסכל בוכה מול אמנות של בינה מלאכותית / AI by Deviantart Dreamup

עם התפתחות המצלמות בטלפון וכניסת האינטרנט הסלולרי – משקל התמונות של הצלמים ברשת פחת והצילומים מהטלפון פרחו, השיא היה כניסת אינסטגרם. פרט לרעיון של רשת מבוססת ויז'ואל ולא טקסט, אינסטגרם הגיעה עם סט של אפקטים שהעמיד את פוטושופ בפינה עם הפנים לפח.

יתרונות של צלם שיודע לצלם תמונה ולעבד אותה למשהו אחר וייחודי התאדו בתוך הסייברספייס. לא צריך איש מקצוע כדי ליצור תמונה שנראית כמו משנות ה-20 של המאה הקודמת או משנות ה-20 של המאה הבאה. יש אפקט לשקיעה ולזריחה ואפילו להסרת קמטים.

אני זוכר שחבר צלם התבכיין שכל האפקטים שהוא בנה בפוטושופ והשתמש בהם לתמונות לא שווים כלום כי כולם עושים את זה בלחיצה אחת באינסטגרם.

הצורך בצלם מקצועי ירד, מחירי התמונות במאגרים ברשת צנחו לדולרים בודדים וצלמי סטילס החלו לנוע לכיוון הוידאו שהצליח עדיין לשמור על יתרון טכנולוגי על הסמארטפון.

אך לא לאורך זמן, הוידאו השתפר פלאים ואחריו הסאונד והטכנולוגיה, היום עם טלפון ומיקרופון אלחוטי בכמה מאות שקלים יוצרים תוכן ב- 4K בשילוב רחפן ואנימציה ולא רק שלא צריך איש מקצוע בשביל זה – כולם יכולים להיות אנשי מקצוע בעצמם. המסלולים הטכנולוגיים ללימוד קולנוע נסגרו כמעט כולם ובמקומם צצו מסלולים עיוניים אקדמיים מצד אחד וקורסים מקוונים קצרים מהצד השני.

חלק מהעבודות שהייתי עושה כצלם התאדו, כל דובר/ת עם טלפון עושים עבודה יותר טובה ומשדרים בחי לכל עבר. תמונה כבר לא צריכה להיות מדויקת, היא צריכה להיות *עכשיו* והיא חיה לכמה שברירי שנייה עד שמחליקים אותה הלאה.

ואז הגיעה הקורונה.

בעצם הקורונה דחפה את האנשים שנמנעו מטכנולוגיה היישר אל זרועותיה הפתוחות. אמא שלי בגיל 70 לקחה שיעורים אונליין בזוםדרך המחשב הנייד, הטאבלט שלה והסמארטפון. שיחות מרובות משתתפים עם הדודות והסבים וחצי עולם בערבי חג הביאו את הקדמה וייתרו את הצלם.

עדיין יש נישות של צילום אבל חלק גדול מהשוק נעלם. ככה זה.

ומה הקשר לבינה?

אני חושב שזה נפלא! הראתי לאחותי את Midjourney והיא התחילה לשחק עם זה ולהוציא כל מיני תמונות של יוגה ומח ושילובים אחרים. עד היום היא הייתה סוחבת אותי לצלם אותה בכל מיני תנוחות יוגה ברחבי הגליל, אבל עכשיו היא יכולה לשגע את הבינה במקום!

ולא רק היא. אני חושב שהבינה הזו תחליש את מאגרי התמונות, תפגע במאיירים ותיתן כלים לכל אחד ואחת להפוך את הדמיון שלהם למציאות. איורים בעיתונות או צילום-אילוסטרציה יפנו את מקומם לבינה מלאכותית. הצ'אט GPT יסכם את המאמר, ה DALL-E-2 יכין מהסיכום איורים או תמונות והיי הופ יש כתבה!

לא צריך יותר מאגרי תמונות כדי להוסיף תמונה לפוסט בבלוג.

לא צריך צוות חשיבה לצילום השער של העיתון, נבקש גרסאות מהבינה.

לא צריך יותר חבר שיודע לצייר שיכין לי סקיצה לקעקוע.

לא צריך מעצבים גרפיים לעבודות פשוטות.

הבינה הזו כיום היא קצת מה שהסוריאליסטים הביאו לעולם האמנות, הם לקחו חלקים מציאותיים מהיומיום וחיברו אותם למשהו אחר, אז אפשר להגיד שאנחנו בתקופה הסוריאליסטית של הבינה המלאכותית. אבל היא תשתפר ותפרח מהסוריאליזם אל הריאליזם. כבר היום חלק מהערים הגדולות בגוגל מפות ממודלות לרמת ה-3D והן תשתפרנה לכדי:

בינה? את יכולה לייצר תמונה שלי משקיף על ניו-יורק ב-11 בספטמבר בדיוק כשמטוס פוגע בבנייני התאומים? את יכולה ליצור את זה בוידאו? אני יכול לקבל את זה מרחפן שעובר מעלי ומתייצב על קו הרקיע?

וכנראה שלא אני אעשה את זה אלא ילדה בת 12 שתצטרך סרטון כניסה לבת-מצווה.

אומן מתוסכל בוכה מול אמנות של בינה מלאכותית / AI by Midjourney

אלה דברים קטנים אבל כל שלב כזה מייתר אנשים יצירתיים אמיתיים והם יאלצו להמציא את עצמם מחדש או ללכת לעבוד ברמי לוי. לימודים של מקצועות טכניים יצטמצמו והעבודות הקטנות שהיוו כניסה רכה למקצוע וצבירת ניסיון יתאיידו. לדעתי זה יצמצם את לומדי האומנות עוד יותר וידיר בעיקר עניים מללמוד מקצוע שאין בו עבודה. תפיסות עולם ודעות מגוונות שמרכיבות ומאתגרות את עולם האומנות לא יגיעו אליו יותר.

התהליך הזה קיים מאז שאנשי מערות ציירו על קירות עד שבא מישהו עם כסף (או שוֹק של ממותה) וביקש שיציירו אותו, באותו רגע הוא הפך את האומנות שלהם למקצוע.

דברים מתחילים כאוונגארד ממשיכים כמיינסטרים, עולים לרמה תעשייתית ומסיימים כנישה אמנותית.

בתור אמן זה יהיה קשה. אבל כקהילת אמנים עברנו את זה בעבר. קרנו של הציור ירדה כשנכנס הצילום, אבל הציור נשאר כנישה אמנותית. צילום הפילם צנח כשנכנס הצילום הדיגיטלי אבל נשאר כנישה אמנותית. עולם הדפוס קרס כשהגיע האינטרנט אבל נשאר באמנות כענף שלם. גם האיור יקרוס ויישאר כנישה בעולם האמנות.

אין כמעט אומנים שחיים רק מהאומנות, לכולם יש עוד עבודה. הם מלמדים, מעצבים, מאיירים, ועובדים במשהו יצירתי בשדה האומנותי שלהם. העבודות הקטנות שלהם יצטמצמו וייעלמו, ואיתן גם הסטודנטים לאומנות.

לפני שאתם מתעצבנים ובזים לרעיון, ומתחילים עם טיעונים שיש אמנות ואמנים והם ימשיכו ליצור... אז כן, יש אמנות ואמנים והם ימשיכו ליצור אבל העבודות המזדמנות בתשלום והקהל הלכו למקום אחר. מי שיוצר בשביל עצמו או בשביל הכיף לא יעלם אבל מי שצריך קהל או עבודה יאלץ למצוא אותם במקום אחר עם אמנות אחרת.

כאומנים העולם שלנו בקריסה, השפעה של האומנות הפלסטית נעלמה ועלינו להמציא משהו אחר. זה אתגר, זה חדש, בינה מלאכותית לא תצליח ליצור את זה מהקיים, זו משימה שלנו האומנים.

בהצלחה.

פרויקט המפקדה הסורית של קבוצת התעלה

בין יום הכיפורים לסוכות -  ביחד עם קבוצת ההדפס שלי - התעלה - הקמנו תערוכה מהגדלות דיגיטליות של הדפסים מסורתיים שלנו. 

מגדל המים של אריק כלפון ואחריו האווטר שלי
הפרויקט מוקם במפקדת הכוחות הסורים הנטושה בשטח המפורז על גבול הפרדת הכוחות מ-1974 המבנה מרשים, מרתף, שתי קומות וגג. במרכזו גרם מדרגות לוליני מרוסק בקומה העליונה.
 תחריט של גרם המדרגות ההרוס של המבנה מאת אריק כלפון משמאל, תעלות קשר אל מול החרמון של יערה שפריר והלב של מיכל קלסובסקי במרכז.
בסך הכל 22 עבודות של ענת בן הגיא, אריק כלפון, יערה שפריר, מיכל קלסובסקי ושלי דרור הר מילר.
הן שרדו שבועיים ואז החלו להתקלף, ככה זה.
הרוח והשמש והמים..

Together with my printmaking group - Hataala, we pasted an exhibition of digital enlargements of our traditional prints. The exhibition is located inside an abandoned building in the demilitarized zone in the Golan Heights between Israel and Syria. The building was formerly the headquarters of the Syrian forces in the Golan.

אבל יש כמה תמונות של לפני (Before Photos):


תעופה עצמית - סיור וירטואלי בסטודיו ובחיים

במסגרת פרויקט של מיכל וענבר בקבוצת הפייסבוק 'הדפס ידני וחבריו' השתתפתי בסיור וירטואלי בסטודיו שלי, שהו פוסט סיכום עם חומרים לכל השאלות שעלו בעקבות הסיור.

לפי סדר ההופעה:

אני מכין שבלונות ממפל שקוף, זה חומר עבה יותר משקף רגיל, וקל יותר לעבודה. הוא עבה יותר ומאפשר גם עבודה עם ספריי צבע וגלגלות וגם יציקה של משחת עיצוב.

שבלונה בתהליכים

ליציקות אני משתמש בכל מיני משחות עיצוב ומערבב או עם פיגמנט או עם צבע אקרילי, צבעים של פבאו יצאו לי הכי רוויי צבע. יש משחות עיצוב שונות בסמיכויות שונות ובשקיפות שונה.

משחת עיצוב

משחת עיצוב

הג'ל עבד טוב בשכבות דקות

עשיתי גם יציקות של דמויות וגם שכבות דקות על דיקט כשהשבלונה ממפל שקוף.


צבעי בסיס 2


פילים לאחיינים

מלא יציקות

זו היציקה האחרונה - בחור מעשן בחלון

הדפס רשת פשוט תקראו את הרשימת ספקים של הקבוצה, אני מתקשר לעמית מפונגר (054-4524001) ומזמין הכל משם.

ויסלבה שימבורסקה ברשת

הרשת הראשונה שלי - ג'וני שלג עדיין חי!

ליין אופנה יד שנייה עם הדפסים - לא שרד והתחלף במסיבות הדפסות - בתמונה הגב של עומר האפי רגב

תבליט - אני משתמש בצבע שמן ולא בצבעים האקריליים ל Block Printing. צבע שמן מתייבש לאט ולכן לא מתייבש על העץ, והוא מדפיס יפה יותר בשכבה דקה יותר מהצבעים האקריליים. אני מערבב צבע שמן רגיל עם מדיום להדפס של שמינקה (תמונה למטה) או צבע הדפס (שמן) עם שמן פשתן לדילול.

תחריט - לטסטים בשחור אני משתמש בצבעי הדפס בפח של GAMBLIN ולצבעוניים בצבע שמן מעורבב עם דרוק-מדיום של שמינקה. שימו לב שיש מדיום שקוף לצבע ומדיום שחור לכהים. אני משתמש בצבעי שמן שקופים ולא בצבעי אדמה, פיגמנט אדמה יוצר צבע אטום וסמיך יותר.

אני מנסה לא להשתמש במחשב בתהליך, ובגדול אני עובד בשתי צורות, או מתחיל עם שוגרליפט, רושם ישירות על הפלטה עם גואש לבן משפופרת (שמחליף תמיסת סוכר) והצריבה הראשונה היא של השחור ביותר. או רושם על הפלטה עם טוש ואז חוצב עם דרמל את קווי המתאר. אני לא אוהב לעבוד עם שעווה.

שלב שני בשנייהם הוא אקווהטינטה מהבהיר ביותר לכהה.

אני לא מנקה את הפלטה עם גזה אלא רק כרטיסי קרטון ונייר טלפונים.

דרוק מדיום של שמינקה

לכל פלטה שאני עושה אני מדפיס כמה בצבעוניות משתנה, זה הכיף שלי.



לינקים לדברים על הדפס שכתבתי בעבר:


אמנות למרק 2020

אלוהים יודע מה חשבתי לעצמי כשציירתי את הדברים האלה. החיים הם תהליך, ולא תמיד התהליך מוביל למשהו, הוא רצוף בדרכים ללא מוצא, במיוחד אם אתה לא יודע לאן אתה הולך (קניתי את אליס בארץ הפלאות אך טרם הספיקותי לעיין בו) מכיר את ההתחכמות של החתול, אין לי חתול. יש לי מלא ציורים שאני מתכחש להם. 
מיחזור
חלק מהציורים/הדפסים אני ממחזר, מדפיס עוד משהו על, מצייר שוב משהו אחר על הקנבס, חותך הדפסים כושלים לסימניות כדי לחלק לאנשים, כאלה דברים. אבל לא הכל מתמחזר, וכבר יש יותר מדי דברים אז אני צריך לאוורר את המגירות, לאוורר את הקירות ולאוורר את החיים.

לפני שנה בזמן הזה הייתי בויאטנאם בהוסטל בהוי-אן, הויאטנאמים שורפים הרבה דברים, חלק הם דברים שהם רוצים שישרתו את המתים וכל מה שנשרף בעצם מת ועובר לעולם המתים. אבל הם גם שורפים דברים מהעבר כדי לפנות מקום לדברים חדשים. קיבלתי הסברים מה לקנות בשוק מאם-הבית של ההוסטל ואז כל הצוות הצטרף.
מגרשים את המזל הרע מההוסטל ומהחיים שלי בהוי-אן
אז מה?
צריך לעשות מקום לדברים חדשים, שמתי בתמונה למעלה את העצים למדורה, וביום שבת 4/1/2020 בחניון האלה בכפוף למצב המשקעים (במקום הופעת מרק של קסלר שלא צלחה) בכפוף למזג האויר, נעלה באש את האמנות, נתחמם ונכין מרק. הזדמנות לאכול אמנות ולקחת אותה איתכם.

שריפה אחים שריפה
אני יודע שלחלקכם ישר יש אסוציאציות שואה, ואינסטינקט חייתי להציל את האמנות. אז אם אתם רוצים משהו ממש שיש בתמונה, ויש עוד כמה שלא בתמונה יש לכם הזדמנות לקנות פריט במחיר שתקבעו (לא תורם אמנות! שתישרף!) וגם את ייקנו את הכל (מה שלא ייקרה) עדיין ייצא מרק כי ערימת קרשים שהתערמו לי בבית עם השנים, וחבילות הדפסים כושלים ועוד דברים דליקים.
אין תשמור לי - תבואו לקחת, אם מישהו יקדים אתכם אכלתם אותה + לא עושה משלוחים.

למישהו יש פוייקה 5-7 ליטר? - יש פוייקה! (תודה ליהונדב)
הביאו איתכם צלחת וכף כי אין חד-פעמי!

לסיכום
הגעתי חצי שעה לפני, דפק לי הלב ממש והתרגשתי. עשיתי טיול קטן בין האלות וקיויתי בלב שאף אחד לא יגיע וכלום לא יישרף ואני אחזור הביתה. אבל הגיעו ונשרפו וזה היה משחרר. ברוכים הבאים דברים חדשים.




על היצירה והדרך

עמוד ראשון בסקצ'בוק בודהה מביט מהאבן באחד השערים של טא-סום
אמנם עוד לא בישראל אבל אחרי שלושה חודשים ושבועיים וקצת לפני שיבתי זה זמן טוב לסכם רצונות , לא מטרות כ זה לא צבא פה, רצונות מול מציאות. אז לקחתי איתי בתיק סקצ'בוק של מולסקין לצבעי מים וקלמר ג'ינס עם עפרונות, כמה מרקרים שחורים ואחד חום, שני טושי מכחול מים יפניים בצבע אפור וכחול וקיט צבעי מים לדרכים של שמינקה. כוס מתקפלת ושפריצר, קאפה בגודל A3 ושני קליפסים ממתכת אחד לדף ואחד לערכת צבעי המים. עט פרקר. וזהו חומרי יצירה.
התקדמות עם האפור והכחול שהבאתי מהבית וטושים של משרד שקניתי במכולת בהאנוי כי טט והכל סגור
מה קניתי? שתי מחברות לכתיבה, שני בלוקי ציור לצבעי מים 135*195 מ"מ, מכחול אחד אמיתי שני מכחולים סינטטיים שממלאים במים, 20+ טושי מכחול מים יפניים במגוון צבעים. מכחולי קאליגרפיה ודיו ומלא אינסטרומנטים שמתלווים לזה. מרקרים אדום כחול ירוק שחור של משרד. 10+ שפופרות של צבעי מים רובם כסף וזהב, לחיי הקיטש! ואני לא זוכר מה עוד.
יותר צבע ויותר משוחרר
למה כל זה? זה הבריחה זה מה שזה. בהתחלה ברחתי מלצייר. חודש וחצי לא עשיתי קו בשום בלוק, וכבר חשבתי להיפטר מהכל, קניתי מקלדת בלוטות' וטוש לבן כדי לכתוב עליה אותיות בעברית וכתבתי, אם אני לא מצייר אז אני אכתוב! זו הייתה הבריחה של החצי הראשון, כתבתי על מטאל ג'קט כדי להשאיר את זה מאחור, זו הייתה מחברת כתיבה ראשונה אבל לפני שכתבתי את זה ברחתי לכתוב על הראמאיאנה. ובסוף שרפתי את המחברת של מטאל ג'אקט בטקס גירוש שדים ושינוי המזל והבאת הטוב בהוסטל בהוי-אן בויאטנאם ומלחמת ויאטנאם נשארה מאחורי, את הספר שכתב פרי דין יאנג על שון פלין קראתי בין ויאטנאם לקמבודיה והשארתי אותו על אי קטן בקמבודיה ששם שון סיים את חייו, כנראה. תקראו את הספר. באותו הזמן שקראתיו הסופר סיים את חייו אי שם בארצות הברית. התחלתי לכתוב עוד משהו שהיה אמור להיות ארוך יותר ורציני יותר והייתי צריך לברוח ממנו, אז ברחתי על אופניים לאנגקור ומצאתי בדיוק את מה שהייתי צריך בשביל הבריחה, מוזה. במקדש באיון באנגקור הוצאתי את הסקצ'בוק והתחלתי עם מרקר שחור, ואז חום, ואז קצת טוש אפור וכחול. זה אחרת ממה שאני מצייר בבית, כל ציור נמשך כמה ימים, ומתחיל בעפרון וממשיך בתיקונים ופה שיחררתי. אי אפשר לתקן מרקר שחור על נייר לבן, ואי אפשר לתלוש דף מסקצ'בוק. צריך להשלים עם הטעויות, לקבל אותן ולהמשיך הלאה. אז התחלתי לטעות בכל עמוד קצת פחות, ולהיות משוחרר ולצייר מהתרשמות כמו הצרפתים, ויש פה מלא צרפתים. ומדברים פשוטים המשכתי למציאות קצת יותר מורכבת ואחרי שהקשקושים התחילו לקבל צורה קניתי עוד צבעים ואז הקשקושים איבדו את הצורה שלהם והייתי צריך למצוא אותה מחדש. ואחרי שמצאתי איך הקשקושים עם הצבע צריכים לעבוד פתחתי את השמינקה שהבאתי מהבית והוספתי עם מכחול עוד צבע והקשקושים איבדו את הצורה בפעם השנייה והייתי צריך למצוא אותה שוב. אבל עכשיו היא בסדר, הצורה של הקשקושים, עד שאני אנסה משהו חדש והיא תלך לאיבוד שוב. כל זה כדי שאוכל לברוח מלכתוב אז אני כותב את זה בצ'יאנג מאי ויש פה מקדשים יפים, ופסלים יפים ואנשים יפים.
מקדש סבן-אילבן ברחוב בצ'יאנג מאי, תאילנד
אני אוהב את המקדשים פה, בעיקר בגלל שהם לא שלי, אין לי כל ענין דתי, ואחד הדברים היפים פה זה שגם אנשים חופשיים, כאלה שלא משויכים לאף דת ולא מאמינים בדת אבל כן מאמינים במסורת, בטקסים, ובעיקר בפעולות, לא ממש אמונות תפלות. ההתעסקות עם האמנות הדתית, הפסלים והציורים במקדשים פותחת פתח לקראפט הדתי ומשם לקראפט החילוני ומשם לאמנות החילונית. הביטוי הצורני לגיבורים המיתולוגיים שמשתנה בין אזור לאזור ובין מדינה למדינה כל כך מגוון שהוא מעורר קנאה במיוחד ליהודי שאין בתרבות שלו לא פסל ולא תמונה ואין מגוון ביטויים צורניים לאברהם ולמשה ולנמרוד, וכל קהילה עם הביטוי האמנותי שלה. איזה בזבוז של מיתולוגיה יהודית ואיזה בזבוז של דת שהשאירה את האמנים שלה בחוץ ולא מצאה להם מקום. תציירו מפות תקיפה ותגלפו חץ וקשת. היודאיקה כל כך נכה לעומת העושר של המזרח. הקירות של אנגקור וואט נחש הנאגה מרובה הראשים שנמשך מצד אחד על ידי השדים ומצד שני על ידי האלים, צבא הקופים בראמאיאנה התאילנדית, האנומן וראמה, הדרקונים מההשפעה הסינית והנחשים מלאוס וחדי הקרן והמלאכיות והאלים. ובמיוחד הטוב והרע שנמצאים בעולם ונאבקים אחד בשני כדי איזון, והפנים המביטות מהאבן באנגקור. אנחנו לא הדת הנכה היחידה, הנצרות מתמקדת בישו ומריה וזהו, עם חריגות קלות פה ושם של מלאכים וקצת מיכאלנג'לו והאיסלם כל כך נגד ביטויים ברורים שהוא מתיר רק צורניות מופשטת.

אני כל כך מקנא בעושר הויזואלי הזה.

ויש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות אני מקוה שאני לא אברח מהם. פיסלתי פיל בלואנג-פראבאנג בלאוס ומילאתי שני ספרי סקיצות בויאטנאם, ואני מצייר עכשיו בתאילנד ויש לי כל כך הרבה רעיונות.

רשימה חלקית:
  1. הסקיצה הראשונה מאנגקור – הדפס מתכת 2 צבעים
  2. הסקיצה הראשונה מאנגקור – הדפס רשת 2 צבעים
  3. בלאגאן בלונים בכיכר – חולצה לטרדלסס
  4. אופנועים – חולצה לטרדלס
  5. 3 ציורים באקריליק 1*1.5 מטר
  6. הדפס ראואנה מתכת 5 צבעים כולל זהב (אולי גם הדפס עץ)
מה אני מציב לעצמי? שליש מההכנסות בשנה הקרובה מאמנות* ולחסוך מספיק כדי לטוס שוב למזרח.

קנו אמנות – רצוי מאמנים, גם קראפט נחשב אם קניתם מהאמן ולא מסוחר, תחשבו על הקירות שלכם ומה אתם רוצים שיהיה עליהם, מה זה אומר? מה זה אומר עליכם? נקטו עמדה. אם אתם לא אוהבים את האמנות שלי אני מכיר כמה אמנים שישמחו להכיר אתכם. כשביקרתי בקמבודיה ויתרתי על בורות ההריגה, הספיקו לי אתרי המלחמה בויאטנאם, אבל קניתי ספר סיפורים קצרים של סופרים קמבודים וקניתי פסל פיל של אמן קמבודי שחצב אותו מולי. הפעולה הראשונה שעושה כל דיקטטור היא להוציא להורג את האמנים, הם מפריעים לו. בקמבודיה פול פוט הוציא להורג את כל הסופרים שלא הצליחו לברוח ואת הרקדנים והזמרים והנגנים והציירים והפסלים וכל מי שיצר משהו.

קניתי ציור מאמנית לאואית שמדפיסה ידנית הדפסי עץ מדהימים. וגם פיל מאבן מהפסל עצמו ובמבוק באנג שנוצר במיוחד בשבילי, וקלמר לטושי צבעי מים היפנים שנרקם מולי וישבתי מול צייר ויאטנאמי על האגם בויאטנאם שצייר אותי קצת אסייתי, אבל היי אנחנו כולנו אסייתים, לא? ופגשתי אמנים מעולים שיוצרים בכל מקום.
חזרה להתחלה רק בגלל שכדור הארץ הסתובב מהר מדי והעצים הסתירו לי את השמש.
יאללה כתבתי מספיק, אחזור לצייר.


ביקור אצל דנה

קבענו וביטלנו ודחינו כי טנגו הכלב של דנה היה חולה מאוד, ובסוף החלטנו שנפגש בכל זאת. ובאותו בוקר שהחלטנו להיפגש טנגו הורדם. טנגו הוא הכלב של דנה והילד של דנה וגם השותף שלה לגידול חתולים. בתמונה פה מתחת טנגו והחתולה 'צפע' שטנגו אימץ בעצמו וגידל אותה מאז שמצא אותה. היא מרשה רק לו ללקק אותה ובאה אליו כל הזמן ומתכרבלת בתוכו.
טנגו וצפע
אז אחרי זה הכי חשוב שדנה לימדה אותי לשתות ג'ין וטוניק. ואחרי שלמדתי קניתי ג'ין Beefeater וגם כוסות לג'ין וכמו בן טוניק, ודנה קנתה לי מודד שוט/צ'ייסר של ברמנים (כי אני טירון בג'ין).
מדף ג'ינים

הקרח שנשאר אחרי הג'ין וטוניק
הבית של דנה הוא בכלל לא בישראל הוא בממלכה המאוחדת. והמלכה שולטת בו ושאלוהים ינצור אותה!

סדנת הדפס (צריבות מרובות) אצל אריק באליעד


אריק כלפון בהסבר על טכניקות שונות
אחרי קורס בהדפס מסורתי שלקחתי במכון לאומנויות תל חי, והביקור אצל אריק כלפון בסטודיו, הרמנו סדנה בספטמבר אצלו בסטודיו. אמנם ניסינו לקיים סדנה ארוכה יותר בתל חי אך לא הגענו למספר משתתפים מינימלי.
זו לא הסדנה האחרונה, אנחנו רוצים לקיים עוד "יום עבודה" בין יום בכיפורים לסוכות (אם יש מתעניינים זה הזמן ליצור קשר!) וכן ימי עבודה וסדנאות מרוכזות במשך השנה.

התחלנו את היום (איך לא?) בקפה והאכלת חמורים.
האכלת חמורים וקפה
די מהר עברנו לעבודה.
התכנון היה הכנת פלטה והדפסה אבל צרבנו הרבה והדפסנו מעט. הרבה נסיונות ותיקונים. בניקוד לקורס שנתי עם מפגש שבועי, עבודה אינטנסיבית של 8 שעות ביום במשך יומיים רצופים, נותנת תוצאות טובות ועבודות מורכבות יותר.

אריק עובד על סדרה של פלטות גדולות מצילומים שלו מהימים הראשונים באלי-עד.
עבודה של אריק בעבודה
אריק בעבודה
אריק (ומשה קצב) בעבודה
כדי לראות את העבודות שלו, תתאמו ביקור או הצטרפו לסדנה או יום עבודה :)

ביקור בסטודיו של אריק כלפון באלי-עד

כתבתי פה בעבר על סדנת הדפס עם אריק כלפון שאני משתתף בה במכון לאמנויות תל חי. אז במסגרת הקורס קפתנו לבקר את אריק בסטודיו, לראות, לשמוע ולעבוד (קצת :) )



הסטודיו של אריק נמצא באלי-עד ממש בכניסה למפל הלבן אז אחרי ה'בוקר טוב', הקפה והלימונדה קפצנו לטייל ורשום קצת בין הקקטוסים והפלגים של נחל אל-על.
לימונדה תוצרת בית

פעם בין הקקטוסים היה כפר סורי, אבל הסורים הלכו משום מה, ואחרי שהם ניסו לחזור ב 1973 וצה"ל נלחץ קצת הוא לקח את השאריות של בתי האבן מבזלת ואת כל הטרסות שהכילו בוסתנים, הכניס את שברי הבזלת לרשתות ברזל ובנה מהם מוצבים. גם המקלטים בבית הספר היסודי שלמדתי בו היו בנויים מרשתות ברזל שהחזיקו שברי אבני בזלת, חלקן מסותתות וחלקן לא. יכול להיות שחלק מהן הגיעו מהטרסות ביובליו של נחל אל-על.
מסתבר שזה מסלול קל יחסית ולכן מטוייל במיוחד, אז בזמן שיישבנו בכניסה למסלול ורשמנו קקטוס, מאות בני נוער מי"ב 3 נכנסו בצעקות רמות לנחל. אני אחסוך לכם את התמונות הקשות..

גם לעץ יש מה להגיד - פוסט מצולם

"גם לעץ יש מה להגיד"
אחד המשפטים הראשונים שקלטתי בסדנת הדפס עם אריק כלפון במכון לאמנויות תל-חי.
הסדנה התחילה השבוע עם הדפס בסול, פשוט וקל.
תוכנית הסדנה