תוויות

שטן רומנטיקן - סיפור קצר

אי שם בלימודי קולנוע ב-2006 כתבתי כמה דברים, זה למשל היה במקור תסריט לסרט קצר (זמין פה כתסריט) הייתי צעיר רדוד וטיפש, אז ניסיתי להשאיר את הכול כמו שהיה שטוח ומטופש רק ממבנה של תסריט העברתי למבנה של סיפור.

אזהרות טריגר: אובדנות, מוות, אלוהים, תחיית המתים.

~~*~~

ש' שחולל על ידי בינה מלאכותית ממגוון מקורות
ש' הביט בטלוויזיה.

חדשות, נרצחים, המון נרצחים. נרצחים בסכסוכים פליליים. נרצחים בפעולות טרור, נהרגים בפעולות צבאיות, מתאבדים בעצמם, מתאבדים אחרי שרצחו אחרים, מתאבדים תוך כדי רציחת אחרים. מלא דם ובכי. בעיקר בכי. בכי של משפחות, בני זוג. בעיקר בני זוג. ממררים בבכי על מות יקירם, על מות יקירתם, על הלְבַד שלהם, על החיבור המושלם שהיה להם ואיננו עוד.
החדשות מתרחשות מול ש'. משתקפות בעיניו, זזות, מרצדות, אבל לא חודרות, צפות על לחלוחית העין הטבעית.

סרטון ממצלמת אבטחה של זוג, באמצע שנות העשרים שלהם, מדלגים בנינוחות ברחוב, הוידאו אנמי, צבעו דהוי, קונטרסטי ומטושטש, מבחינים בבטן של האישה רק כשהיא בפרופיל. הם נכנסים לחנות תינוקות, אין הרבה תנועה ברחוב, הזמן מתקדם לאיטו בפינה של הוידאו עד ששניהם מגיחים מהחנות עם שקיות עמוסות בקניות. מולם ברחוב צועד איש בחליפה לבנה מפוקסלת, לצידו שני בריונים בשחור, לשלושתם משקפי שמש. אופנוע נעצר על הכביש מול הזוג האיש והבריונים. הנוסע שמאחורי האופנוען פותח בירי על החליפה הלבנה, הבריונים מזנקים עליו ויורים לכל הכיוונים. האופנוען בורח ואחריו דולקים החליפה הלבנה ושני הבריונים. על הרחוב שרועה האישה, פצועה. הדם בווידאו נראה שחור וכהה, הוא זורם עליה, על הבחור, על המדרכה ועל השקיות.

***

גברי, באמצע שנות העשרים, גובה ממוצע מינוס, שיער חום לא קצר ולא ארוך, משהו באמצע, מתקרזל וממתין להסתפר. יושב על ספה בביתו, מסביבו מנחמי אבלים. על השולחן מולו תמונתה של גילי. אנשים עצובים, אובדי עצות, ניגשים אליו מדי פעם מניחים על כתפו יד, טופחים, ממלמלים והולכים. התלחשויות מסביב, 'איזה זוג מושלם הם היו', 'כמה חבל', 'איזה בזבוז'.

גברי ניגש למגירה מוציא אקדח ויורה לעצמו ברקה.

***

ש' גבר מזדקן בשנות החמישים, גופיית סבא לבנה מתוחה על גופו ותחתונים לבנים תואמים, כאלה עם הכיס הכפול שמאפשר להוציא רק את הכיפה של הזין כדי להשתין. כרסו ומשמניו זולגים מהתחתונים ומהרווח שביניהם לבין הגופייה. נסיגת שיערו מתקדמת אך שיערו הנותר שחור. שתי קרניים אדמדמות קטנות מבצבצות מפדחתו. על כל הפאר הזה מונח חלוק מגבת בצבע וורוד עם רקמה של כיתוב מחובר ולא מובן. הוא ישוב בכורסת עור, שעון לאחור, רגליו מורמות על הדום תואם כורסא, תואם חלוק. בידו האחת שלט הטלוויזיה ובידו השנייה כוס מרטיני מעוטרת בזית נעוץ בקיסם. מאחוריו על מתלה בגדים, מעיל שחור עם כובע מחודד המחובר אליו ומגל, שניהם שחורים. מולו עומדת טלוויזיה ישנה וגדולה בעלת מסגרת עץ ועל המרקע משודר הסרט 'קזבלנקה' בשחור ולבן. בוגארט יושב ושותה וכך גם ש'. הסלון אפלולי, קרני אור בודדות מציצות מהתריס המוגף.

אור שוטף את החדר, מוחזר מהרצפה לקירות לתקרה ומציף את החלל ואת עיניו של ש', גברי עומד בפתח וחוסם חלק מהשטף, הוא צועד פנימה וסוגר אחריו את הדלת. האור נבלע, למעט קרניים בודדות מחריצי התריס המחפשות תלתלי אבק מרחפים כדי להתנגש בהם. ש' נושף בבוז את תכולת ריאותיו ולוקח לגימה מהמרטיני. גברי משפשף את עיניו, מתרגל לאפלוליות וסוקר את החדר. הוא מבחין במגל ובמעיל השחור ומבין שהגיע למקום הנכון.

"אני צריך לדבר אתך" גברי אומר בקול תקיף אך רועד.

ש' מביט בו ולוגם לאיטו מהמרטיני, "אני באמצע סרט."

גברי צועד חצי צעד לכיוונו של הגבר המזדקן. "זה חשוב, קוראים לי גברי..."

"אני יודע איך קוראים לך," ש' מורה עם כוס המרטיני לכיוון הטלוויזיה, "אני באמצע סרט."

גברי מתקדם עוד קצת וחוסם חלק מהמסך, ש' מרים את עיניו מהטלוויזיה ומביט בו. שולף את הקיסם עם הזית ודוחף אותו לפיו.

"הא, האמפרי, אין יותר רספקט לקולנוע." ש' פונה לטלוויזיה ושותה לחיים עם האמפרי שבסרט.

ש' קם מהכורסא, צועד באיטיות לבר בצידו של מתלה המעילים. מניח שבבי קרח ומרטיני בשייקר, מנער ומוזג לכוס. מחייך אל גברי חצי חיוך, מוציא צנצנת זכוכית שקופה מלאה במים עכורים עד כדי חציה, פותח אותה ומביט פנימה. מסנן קללה לעצמו, ומתכופף אל מתחת לבר.

"רצחת את גילי שלי!" גברי פולט בהססנות.

ראשו של ש' בתוך הארון שמתחת לבר וכך גם רוב פלג גופו העליון, דבריו של גברי גורמים לו להרים את ראשו במהירות ולדפוק אותו בגג הארון. ש' מסנן עוד קללה, מחלץ את עצמו ומתיישר כשבידו קופסאת שימורים של זיתים. הוא משפשף את ראשו הדפוק ומנסה לפתוח את הקופסא עם פותחן קופסאות, אך זה מחליק ופוצע את ידו. הוא מוצץ את הדם ומקלל תוך כדי. מביט לצדדים בתזזיתיות ומזנק לכיוון מתלה המעילים.

"אתה רצחת את גילי, חברה שלי." גברי חוזר בטון תקיף.

ש' תופס את המגל התלוי בצידו של מתלה המעילים. מניף אותו ומסתובב לכיוונו של גברי.

"תגיד עוד פעם שרצחתי את חברה שלך! נו, תגיד עוד פעם שרצחתי את חברה שלך!"

גברי נסוג לאחור, מועד ונופל, ש' מניף אל על את המגל ומנחית אותו על קופסת שימורי הזיתים. הקופסא נתקעת במגל וש' דופק אותה בקיר חזור ודפוק עד שהזיתים מתפזרים בחדר. ש' מחזיר את המגל למקומו, מתנשף, מרים זית מהרצפה, נועץ אותו בקיסם, מניח אותו בכוס המרטיני ומתיישב על הכורסא. פניו אדומות, נשימותיו כבדות ואגלי זיעה נוטפים ממצחו. גברי מביט בו ופורץ בבכי.

"למה לקחת לי אותה... למה ... למה... למה..."

ש' מביט בטלוויזיה אבל לא מצליח להתרכז בסרט, הוא משפשף את פניו. מגניב מבטים לבחור המייבב ונאנח. רעשי מריבה וניפוץ מהדירה ליד מנערים אותו מהרחמים.

"אתה רוצה לשתות משהו?" ש' שואל, אך גברי ממשיך לייבב.

"לאכול משהו?"

קול ניפוץ כלי מטבח שביר בקיר המשותף מקפיצים את שני הגברים.

"רוצה לראות סרט ? זה יופי של סרט."

עוד כלי מתרסק על צידו השני של הקיר. ש' מנגב את הזיעה מפניו, עצבני. פותח את פיו לומר דבר מה וחוזר בו. לבסוף מתרומם בסערה מהכורסא וצועד בעצבנות לעברו של גברי תוך כדי צעקות מתגברות.

"אתה רוצה לשתוק? אתה רוצה לשתוק! אתה דופק לי ת'ראש עם היללות שלך. תסתום! תסתום או שאני הורג אותך. אני נשבע באלוהים את אתה לא סותם אני הורג אותך, אתה שומע?!"

כשש' אומר 'אלוהים' האורות בחדר מהבהבים, ותכולת החדר רועדת מעט. ש' רוכן מעל גברי ואוחז אותו בצווארונו. מנער אותו. גברי מביט בש', הפחד גורם לו להזיע והזיעה גורמת לדם שהתייבש זה מכבר על פניו לזלוג עליהן בחזרה.

הדם מזכיר לגברי שהוא מת. הוא מתחיל לצחוק. הוא צוחק וצוחק, עד שש' מחייך גם הוא, אוחז ברגלו של גברי ומעיף אותו לעבר הבר. ההתרסקות מעיפה את הבקבוקים והכוסות והם מתפזרים על הרצפה, צחוקו של גברי מתגלגל כל העת, בהשלכה, במעוף ובהתרסקות. הבר נופל על הרצפה בין גברי לבין שטן, תמונה שנחה עליו, נופלת לצידו של גברי. בתמונה ש' ובחורה מחובקים, צעירים, מחייכים למצלמה, התמונה ישנה מאוד. בקבוק המרטיני מתגלגל לעברו של ש' ונעצר ברגלו. ש' מרים אותו, מוזג לעצמו כוס נוספת ומתיישב על הכורסא. הפעם בלי קרח, ובלי זית. הוא מביט בטלוויזיה. גברי מביט בתמונה שלצידו,  מתרומם, מנקה אותה משברי הזכוכית, מכין לעצמו כוס מרטיני ומתיישב על מסעד הכורסא של ש'.

"מי זו?" גברי שואל וש' מביט בתמונה ולא מגיב.

"היא יפה." הוא ממשיך. ש' מביט בתמונה ולא מצליח לדבר. הוא מנגב את עיניו, הדמעות נעצרות בגרונו, גברי מניח יד על כתפו של שטן.

"אני מצטער."

ש' מייבב וגברי רוכן לעברו, מתקרב אליו, מחבק אותו. רעש כלים הנשברים על הקיר מאחורי ש', קוטעים את חוט מחשבתו. הוא קם במפתיע, מעיף את גברי לרצפה, מסתער על הקיר ומכה עליו באגרופיו.

"די! תפסיקו עם הרעש הזה. אני לא יכול יותר עם השטויות שלכם." ש' מתנשף.

גברי שרוע על הרצפה רועד עד שש' מסתובב ומביט בו. הדלת נפתחת ולחדר נכנסת בחורה לבושה לבן קורן. שיערה בהיר וגולש, היא לבושה שמלה לבנה מינימאלית, ועטויה גלימה לבנה קטנטנה וזוהרת. גברי מביט בבחורה ובתמונה לסירוגין, זו היא.

הבחורה צועדת לכיוונו של ש', נושקת לו על לחיו. מחייכת. ש' מתיישב על הכורסא. גברי בוהה בשניהם.

"אני מקווה שלא אכפת לך שאני משתמשת לך בדירה."

"אלוהים!" ש' מסנן כאילו הייתה זו קללה.

הבחורה מצחקקת וניגשת אל דלת הכניסה, פעמון הכניסה מצלצל כשהיא נוגעת בידית. היא פותחת את הדלת עם צלצולו, שולחת יד החוצה ומושכת פנימה בחור חתיך, גבוה, בלונדיני ושרירי. הבחור קורץ לבחורה. הוא אינו מבחין בשאר הנוכחים.

"היי, שלום." הבחור סוקר את גופה של הבחורה. כאילו זכה בפרס.

"אני אבי." אומר ומרים את ידו, נשען עם מרפקו על משקוף הדלת, חצי חיוך בזווית הפה.

"ואני אלוהים." היא עונה בחיוך.

"אני במקום הנכון?"

הבחורה גוררת אותו פנימה, סוגרת את הדלת ומשכיבה אותו בגבו על הרצפה. הבחור מחייך, הבחורה מפשיטה אותו ומתיישבת עליו, היא מתחילה לנוע מעלה ומטה. הוא מצטרף לקצב ושניהם גונחים. גברי בוהה בהם ובש' לסירוגין. ש' מביט בהם בשנאה. גניחותיהם גוברות.

"או, אלוהים!" הבלונדיני מאושר וגונח.

ש' שולף מצידה של הכורסא שוט שחור וארוך, מניף אותו אל צווארו של הבלונדיני וחונק אותו. הבחורה גונחת מעל הבלונדיני בזמן שזה אוחז בשוט המלופף על צווארו, מחרחר, דומע, מבוהל, מת. החלון נפתח לרווחה והחדר מוצף באור. הבחורה מתרוממת מעל הבחור, משליחה את גלימתה על אזור חלציו, ניגשת לש', רוכנת מעליו ולוחשת באזנו.

"אתה יודע שעומד להם יותר כשהם נחנקים."

אחר היא ניגשת לחלון, מצמיחה זוג כנפיים ופורחת החוצה בנפנוף קל לשלום לגברי ולש'. ש' שקוע בכורסא, מביט בה פורחת החוצה, החלון נטרק חזרה והאפלוליות חוזרת לחדר. ש' מעביר מבטו חזרה מהחלון, מביט בגברי ברפרוף ומסיים בבקבוק המרטיני המונח לרגליו, הוא מרים אותו ולוגם.

רעש כלי המטבח המתעופפים ומתרסקים מהחדר השני חזרו. ש' מרים את הבר ששכב לצידו וזרק אותו על הקיר, וממשיך עם בקבוק מרטיני ריק וכל מה שידו משגת.

"אההה..." ש' מוסיף בצעקה.

"למה אתה לא הורג אותם?" גברי תוהה.

ש' מתנשף מהכעס והמאמץ, אינו מגיב, חוזר לכורסתו ומתיישב.

"את גילי, חברה שלי, כן ואותם לא?" גברי מתחיל לבכות. "זה בגלל שהיינו מאושרים, ביחד..." הוא מייבב.

ש' מתרומם במהירות, מנגב את דמעותיו שלו ורוכן לעבר גברי.

"נראה לך שאתה יכול להיכנס אלי הביתה ולהטיף לי מוסר, מי אני יכול להרוג ומי לא?

אתה חושב שאם החברה המזויינת שלך מתה אתה יכול לנהל לי את החיים.

מה אתה יודע על נשים, חרא קטן, מה?

הא!

כבר הרגתי אותם לפני שלוש מאות שנה.

אתה חושב שכל הפוצי מוצי הזה נמשך כל החיים הא? תגיד תודה שלקחתי אותה."

גברי מתכונן להגיב, אך רעש ירייה מחריש אוזניים נשמע מהדירה ליד וטיח נופל מהקיר המשותף. גברי מביט על הקיר וש' מניד ראשו ימינה ושמאלה ומצקצק בלשונו. לחדר מתפרץ צעיר נאה לבוש בגדים מצועצעים מימי הביניים וחור מדמם פעור בחזהו. הוא רץ פנימה ונעמד מול ש'.

"תראה מה היא עשתה לי!" הבחור המדמם מצביע על החור בחזהו.

ש' מביט על ארונית שעומדת ליד המקום בו עמד הבר דקות לפני ומחזיר מבטו לבחור המדמם, הבחור המדמם ניגש לארונית ומוציא ממנה רובה ציד. הוא מחייך לעצמו ולש' ויוצא מהחדר. ש' לוגם מהמרטיני וברקע נשמעות יריות מרובה ציד וצעקות. הוא מביט בגברי ונאנח לעצמו.

"זו הייתה טעות להרוג אותם ביחד." ש' מורה בידו על הקיר וצועק לכיוונו "רומיאו ופאקינג יוליה, אתה חושב שזה החזיק מעמד?" ש' נושף פְּפְּףְּ מפיו, "חודש וחצי! חודש וחצי! מאז, כבר 300 שנה, הם לא מפסיקים לריב!"

ש' לוגם מהמרטיני. מסיים אותו, זורק אותו בחוזקה על הקיר, נוחת על כורסא ונרגע מול סצנה נוספת מקזבלנקה.

"זה אתה אחראי לרומיאו ויוליה?"

"רומיאו ויוליה, ג'ון ויוקו..."

"לנון?"

"לנון, לנון, אתה חושב שהוא לא בכה לי ? פִּיס מֶן, כמו תינוק הוא בכה, מייק לאב נוט וור, זיין לי ת'שכל חודשים. כל כמה שנים מגיע איזה בחור שחושב שהרסתי לו את החיים. קצת כואב לו הבולבול אז הוא מנסה להציל ת'עולם." ש' אוחז במפשעתו, "אתה חושב שמישהו בא אי פעם להגיד תודה?"

"אני אוהב אותה." גברי לוחש בראש מושפל.

ש' מביט בסצנה מקזבלנקה כשאינגריד והאמפרי נפרדים. הוא מביט בתמונה של אלוהים ושלו. עיניו מתלחלחות, הוא מוציא מטפחת מכיס החלוק ומקנח את אפו, מביט בגברי וגברי מביט בו. הוא מבחין שוב בתמונה של אלוהים ושלו, מרים אותה, בוחן אותה ועוזב אותה. היא נופלת לרצפה והזכוכית עליה נסדקת.

ש' מביט באחת מכוסות המרטיני הריקות שפזורות בחדר, מרים אחת, מוציא את הזית, זורק את הכוס ואוכל את הזית. הוא מניף את ידו בקלילות והדם שעל פניו של גברי נעלם ואדמדמות קלה של חיים חוזרת ללחייו.

"גברי, גברי..." קולה של גילי נשמע, ש' מורה לגברי בידו לעבר החלון. גברי ניגש אליו ומביט החוצה. גילי ישובה על ספסל. הוא מביט בש' בפליאה.

"לך."

"תודה." גברי ממלמל.

הוא רץ החוצה מחויך, מגיע לגילי ומחבק אותה. ש' מביט בשניהם מהחלון, מתרחק ומתיישב בחזרה בכורסא. אלוהים מופיעה על אדן החלון ומביטה בגילי וגברי, ש' לא מבחין בה. הוא נכנס למקלחת, המים זורמים. הוא יוצא מגולח ומסורק, משקפי שמש, חולצת הוואי, מכנסיים קצרים, סנדלים, כיסא ים ושמשייה. הוא קולט את אלוהים, מוריד את המשקפיים מראשו לעיניו וצועד לעבר הדלת. אלוהים עוצרת אותו, מתמתחת בצמוד אליו ומלטפת את ראשו. ש' מרים את משקפיו ומביט בה, מחייך, מחזיר את המשקפיים לעיניו ומנסה לצאת, אלוהים תופסת אותו ולוחשת.

"לא יהיה לך אלוהים אחרים מלבדי..."

ש' יוצא. אלוהים מתיישבת על הכורסא, לוגמת מרטיני. מעיפה מבט בקזבלנקה ומעבירה תחנה. יריית תותח מרעישה את החדר, רומיאו נוחת בין אלוהים לבין הטלוויזיה וכדור תותח על בטנו, בקיר חור ומעבר אליו, מאחורי תותח נפוליאוני, עומדת יוליה. עם גפרור וחיוך.

***

ש' שוכב על כיסא הים שלו, מתחת לשמשייה, שותה לימונדה ומביט בגלים. שקט ושלווה. גילי וגברי עוברים מולו, רבים, מתווכחים, צועקים. מאחוריהם משתרך ילד קטן, מנופף בידיו, ברגליו, צועק, מייבב, בוכה.
ש' מחייך, מהנהן בראשו ומצקצק.


תגובה 1: