על הפרדת רשויות רגשית, מרד נעורים ונפילה בין הדורות.

אני לא יודע איך להתחיל את זה, אז יכול להיות שהחלק הראשון יהיה מבולבל, אבל אחר כך הוא ייזרום, תסמכו עלי, יהיה בסדר.

זה התחיל באדיפוס,

אבל אדיפוס לא ידע את זה.

רק כמה אלפי שנים אחרי,

פרויד גילה לו את זה.

את זה שהוא היה מלך יווני שהרג את אביו כדי לשכב עם אמו.

אדיפוס היה מופתע.

ברור,

זה לא פשוט שאבי הפסיכואנליזה מנתח אותך ככה.

ועוד בפרהסיה.

יש חוק נגד זה,

היום.

היום, יש חוק נגד זה, פעם לא היה.

וספרים הוא כתב על זה.

ואיזה עובי של ספרים,

שלא נדע.

אז, נו..

איפה היינו..

מה שהתחיל באדיפוס.

כן,

המרד נעורים.

המרד נעורים שהתחיל אצל אדיפוס.

הרצון לקום ולהגיד לאבא'שך, מה אתה חושב עליו.

ושלא תבינו אותי לא נכון,

ככה זה בטבע.

כל החיות זה ככה.

וגם אצל הצומח.

נגיד, עץ צומח,

נופל לו זרע ליד,

צומח עץ חדש,

יותר גדול, והופּ,

לעץ הזקן אין שמש לעשות עלים,

ואז הוא מת.

ככה זה.

גם בטבע.

ומה עם המרד נעורים הזה, אתם בטח שואלים?

אז ככה,

כולם צריכים כזה.

ואם אין להם, משהו לא בסדר.

ולא רק אצלם,

משהו לא בסדר בשיטה.

ואם משהו לא בסדר בשיטה.

אנחנו אוכלים חרא.

ככה זה.

גם בטבע.

אז מה הבעיה ?

הדור הזה שהקים את המדינה,

נו..

דור תש"ח.

מאיפה הוא בא ?

אני אגיד לכם.

מאירופה.

מאירופה הוא בא.

ואיפה ההורים שלו ?

ההורים שלו נשארו באירופה.

והדור הזה שההורים שלו נשארו באירופה,

חיכה להם פה כדי למרוד בהם,

וכלום,

הם לא באו.

והדור הזה במקום למרוד בהורים שלו,

ולהרוויח את החופש שלו,

ולהשתחרר!

חיפש דמות אב.

כי כל אחד מחפש את מה שאין לו.

ואם אתה מאריך שיער או צובע אותו בסגול חציל, רק כדי לעצבן את האבא'שך

ואתה יושב בנגב

ליד מגדל

עם חומה

ושום אבא לא מגיע לצעוק עליך 'למה יש לך רסטות בצבע סגול חציל', כי הוא נספה באושוויץ.

אז אתה לא יכול מרוד!

ואתה לא יכול להרוויח את החופש שלך!

ואתה לא יכול להשתחרר!

ואחר כך אתה גם מבוגר מדי

וגם כולם בקיבוץ קוראים לך מוּסַקַה.

ס'אחתק.

והילדים שלך מה?

גדלים,

ומגיעים לגיל שגם הם צריכים למרוד, כדי להשתחרר ולהיות חופשיים.

ואתה כולך מאושר,

ומחכה לזה.

כי אתה יודע עמוק בלב שגם אתה רצית להשתחרר, ולא להיות כלוא בתוך דור שני.

אבל אתה יודע שעכשיו

הילדים שלך ישתחררו מהאבא המוּסַקַה שלהם

ויהיו חופשיים.

אבל רק!

אחרי המלחמה.

כי בגלל שבאנו מאירופה

ללבנט

כל הלבנט רוצה להחזיר אותנו לאירופה.

ועכשיו גם הילדים שלך לא יכולים למרוד.

ולהיות חופשיים,

ולהשתחרר,

כי הם מגויסים לצבא,

ומשורה ישחרר רק המוות.

ואתה אומר לעצמך,

טוב, נו..

יש מלחמות,

רוצים להשמיד אותנו,

נחכה קצת עם המרידות.

אבל כמו כל דבר בצבא,

גם מלחמות

באות בשלשות.

אה,

ואז גם הם כבר בוגרים מדי,

ואין להם מספיק שיער לרסטות,

והסגול חציל כבר לא באופנה.

ואתה מחכה לנכדים,

שיימרדו באבא ויבואו לסבא.

אבל הם בטלויזיה.

ובאינטרנט,

ובאייפון.

ואין להם זמן לסבא,

ואף פעם אין להם זמן.

אין להם זמן למרוד,

אין להם זמן להשתחרר,

ואין להם זמן להיות חופשיים.

ופתאום מה?

החשמל עלה

הדלק עלה

הבשר עלה

הלחם עלה

החלב עלה

התחליפי חלב (למי שלא אוכל חלב ומוצריו) עלו

התחבורה הציבורית עלתה

הארנונה עלתה

המיים עלו

הגז עלה

ואין כסף לאינטרנט,

ואין כסף לטלויזיה,

ואין כסף לאייפד.

ואז הנכדים נזכרים לבוא לסבא ולהתבכיין,

סבא תן לי כסף,

כי לאבא שלהם נגמר,

וגם האבא שלהם בא להתבכיין,

סבא תן לי כסף.

ואני שלא מרדתי, ולא השתחררתי, ולא יצאתי לחופשי.

ובניי שלא מרדו, ולא השתחררו, ולא יצאו אל החופשי.

ונכדיי שלא מרדו, ולא השתחררו,ולא יצאו אל החופשי.

כולנו צריכים עכשיו ללמוד למרוד

וללמוד להשתחרר

ולצאת לחופשי.

אז אחד מחפש תשובה בספרים של פרויד,

ואחד מחפש מדריך מצולם ביוטיוב.

וסבא?

סבא הכין מוסקה.

צמחוני,

בטח, צמחוני.

למי יש כסף לבשר.

נאצים! נאצים!

הפעם הראשונה שקראו לי נאצי הייתה בחברון. הייתי חייל סדיר במסלול, קו חברון - תל-רומיידה. היינו יוצאים לסיורי לילה בקסבה של חברון. לא היה קורה הרבה בלילה בקסבה, אבל כל פעם ש'בת-שרות-לאומי' מהשכונות היהודיות בתוך חברון הייתה עוזבת, או ש'בת-שרות-לאומי' חדשה הייתה מגיעה, הן היו יוצאות בלילה לקסבה, מרססות גרפיטי על חנויות של ערבים, צורחות ועושות רעש, דופקות על דלתות, ואז חוזרות הבייתה. כל פעם שזה היה קורה היינו צריכים לתפוס אותן.

רחוב בקסבה של ורשה

חייל נאצי צופה על מערת המכפלה

מיותר לציין שחייל עם נשק, קסדה ושכפ"צ קרמי (כזה ירוק ששוקל 12 קילו , לא כזה בצבע קרם, לכל הג'ובניקים שבייניכם) לא יכול לתפוס כלום, וגם אם הוא יכול אסור לו כי הן בחורות, אז כל משחק החתול ועכבר הזה היה נגמר ב"תעצרו" שאנחנו צעקנו ו"נאצים! נאצים!" שהן צעקו, ומדי פעם הרביצו לנו, מכות של בנות, בדרך כלל לשכפ"צ הקרמי.

אושר גדול.

מקומיים שוחטים גמל בגטו של חברון כי אין להם מה לאכול

חיילים נאציים עושים פוזות למצלמה, מערת המכפלה נצבעת בזהב של בוקר ברקע 
 

ביבי היה ראש ממשלה, הסכם חברון עם הפלסטינאים, פינוי צומת הזכוכית, ואנחנו היינו "נאצים! נאצים!".

מלאכים בשמי ברלין

פעם שנייה שאני זוכר שקראו לי נאצי הייתה שנים מאוחר יותר במחסום מילואים בין השטחים לישראל. היינו מעבירים כל מי שנראה יהודי אשכנזי, וכל מי שנראה ערבי או מזרחי היינו שולחים לבדיקה. נכון שזה נשמע כמו סלקציה אבל כולם שיחקו את המשחק, פועלים פלסטינים ובעלי חזות מזרחית, כי הבטחון מעל הכל, במיוחד אם אתה רוצה להגיע בזמן לעבודה. וחוץ מזה אשכנזי לבן, בהיר עיניים ושיער לא הורג אנשים, החיים שלו דבש ממֵילָא, אין לו כל סיבה לרצוח.

 מחסום צהלי על אדמת גרמניה

צהריים אחד הגיע טנדר הסעות נהוג בידי איש בעל חזות מזרחית עם לוחיות זיהוי צהובות. סימנו לו להיכנס לעמדת הבדיקה, והוא ציית. הוא לא תיאר לעצמו אחרת. הטנדר נעצר, הנהג היה ערבי מסתבר, והוא הציג תעודת זהות כחולה.

הבודק לא הבין מה הולך לנחות עליו.

מהטנדר יצאה אישה גוּצה בגיל העמידה שהתחילה לצעוק.

"איזו גזענות! אני ישראלית! אני יהודייה! מה אתם עוצרים אותי! גזענים!" והתחילה להתרוצץ במחסום.

מסתבר שהיא דוקטור למשהו באיזו מכללה למינהל או רב-תחומיות או משהו כזה, הטנדר היה מלא בסטודנטיות שחזרו מטיול בשכם, במחסומים ובכל מיני הפרות זכויות אדם, הסטודנטיות היו עייפות והבודק שלמד באותו מוסד החליט לפלרטט איתן ואמר "אני צריך לבדוק לכן תעודות זהות" כשהגוצה שמעה את זה היא התחילה להשתולל ולצעוק "זה לא חוקי!" היא קיפצה "הוא לא יכול לבקש מכן תעודות זהות!" "אל תתנו לו!" הסטודנטיות שכנראה היה להן מספיק זכויות אדם באותו יום נתנו לו תעודות זהות ואפילו החליפו קצת טלפונים.

הגוצה לא הסתפקה בזה, היא הגיע לחלק הקדמי של המחסום, למקום בו עמדתי עם חבר, והתחילה לצעוק עלינו, "גזענים!" "אפלייה" "זה לא חוקי" ואז זה הגיע, היא לקחה נשימה עמוקה ומנומך קומתה צעקה "נאצים!"

כנראה זה מה שהרגיע אותה לבסוף, כי אחרי זה היא חזרה לטנדר והם נסעו משם.

אם אני זוכר נכון שרון היה ראש ממשלה וחומת ההפרדה כבר עברה לה שם באזור, אני לא זוכר אם זה היה לפני או אחרי ההתנתקות. אבל אנחנו היינו שוב "נאצים!, נאצים!".

נסיון ליצור סדר גרמני במחסום לבנטיני 

היו עוד חילופי נאצות נאציים פה ושם, היודונאצים של פרופ' ישעייהו לייבוביץ' על חיילי צה"ל משמאל, וצלבי קרס נגד פעילי שמאל, ויודנראטים, ופאשיסטים ועוד.. כל פעם שמישהו קצת נפגע הוא שולף את השואה, והוא בטוח שהיא מתבצעת כלפיו.

התחלתי לכתוב על זה בגלל הפוסט הזה, בעיקר בגלל שכולם פה נאצים מאיזשהו צד, או מהאמא או מהאבא, או מהשכן. אבל הבעייה היא שאנחנו נאצים לבנטינים, ובגלל זה הכל פה בערך, המלחמות בערך, הממשלה בערך, האנשים בערך, הרכבות בערך.

אולי אפשר שיהיו פה יותר נאצים גרמניים, כדי שסופסוף יהיה פה משהו מדוייק!

שלג מדוייק מתחיל לרדת בחרמון.

אח, אירופה! אירופה! נאצים! נאצים!