הפעם הראשונה שקראו לי נאצי הייתה בחברון. הייתי חייל סדיר במסלול, קו חברון - תל-רומיידה. היינו יוצאים לסיורי לילה בקסבה של חברון. לא היה קורה הרבה בלילה בקסבה, אבל כל פעם ש'בת-שרות-לאומי' מהשכונות היהודיות בתוך חברון הייתה עוזבת, או ש'בת-שרות-לאומי' חדשה הייתה מגיעה, הן היו יוצאות בלילה לקסבה, מרססות גרפיטי על חנויות של ערבים, צורחות ועושות רעש, דופקות על דלתות, ואז חוזרות הבייתה. כל פעם שזה היה קורה היינו צריכים לתפוס אותן.
רחוב בקסבה של ורשה
חייל נאצי צופה על מערת המכפלה
מיותר לציין שחייל עם נשק, קסדה ושכפ"צ קרמי (כזה ירוק ששוקל 12 קילו , לא כזה בצבע קרם, לכל הג'ובניקים שבייניכם) לא יכול לתפוס כלום, וגם אם הוא יכול אסור לו כי הן בחורות, אז כל משחק החתול ועכבר הזה היה נגמר ב"תעצרו" שאנחנו צעקנו ו"נאצים! נאצים!" שהן צעקו, ומדי פעם הרביצו לנו, מכות של בנות, בדרך כלל לשכפ"צ הקרמי.
אושר גדול.
מקומיים שוחטים גמל בגטו של חברון כי אין להם מה לאכול
חיילים נאציים עושים פוזות למצלמה, מערת המכפלה נצבעת בזהב של בוקר ברקע
ביבי היה ראש ממשלה, הסכם חברון עם הפלסטינאים, פינוי צומת הזכוכית, ואנחנו היינו "נאצים! נאצים!".
מלאכים בשמי ברלין
פעם שנייה שאני זוכר שקראו לי נאצי הייתה שנים מאוחר יותר במחסום מילואים בין השטחים לישראל. היינו מעבירים כל מי שנראה יהודי אשכנזי, וכל מי שנראה ערבי או מזרחי היינו שולחים לבדיקה. נכון שזה נשמע כמו סלקציה אבל כולם שיחקו את המשחק, פועלים פלסטינים ובעלי חזות מזרחית, כי הבטחון מעל הכל, במיוחד אם אתה רוצה להגיע בזמן לעבודה. וחוץ מזה אשכנזי לבן, בהיר עיניים ושיער לא הורג אנשים, החיים שלו דבש ממֵילָא, אין לו כל סיבה לרצוח.
מחסום צהלי על אדמת גרמניה
צהריים אחד הגיע טנדר הסעות נהוג בידי איש בעל חזות מזרחית עם לוחיות זיהוי צהובות. סימנו לו להיכנס לעמדת הבדיקה, והוא ציית. הוא לא תיאר לעצמו אחרת. הטנדר נעצר, הנהג היה ערבי מסתבר, והוא הציג תעודת זהות כחולה.
הבודק לא הבין מה הולך לנחות עליו.
מהטנדר יצאה אישה גוּצה בגיל העמידה שהתחילה לצעוק.
"איזו גזענות! אני ישראלית! אני יהודייה! מה אתם עוצרים אותי! גזענים!" והתחילה להתרוצץ במחסום.
מסתבר שהיא דוקטור למשהו באיזו מכללה למינהל או רב-תחומיות או משהו כזה, הטנדר היה מלא בסטודנטיות שחזרו מטיול בשכם, במחסומים ובכל מיני הפרות זכויות אדם, הסטודנטיות היו עייפות והבודק שלמד באותו מוסד החליט לפלרטט איתן ואמר "אני צריך לבדוק לכן תעודות זהות" כשהגוצה שמעה את זה היא התחילה להשתולל ולצעוק "זה לא חוקי!" היא קיפצה "הוא לא יכול לבקש מכן תעודות זהות!" "אל תתנו לו!" הסטודנטיות שכנראה היה להן מספיק זכויות אדם באותו יום נתנו לו תעודות זהות ואפילו החליפו קצת טלפונים.
הגוצה לא הסתפקה בזה, היא הגיע לחלק הקדמי של המחסום, למקום בו עמדתי עם חבר, והתחילה לצעוק עלינו, "גזענים!" "אפלייה" "זה לא חוקי" ואז זה הגיע, היא לקחה נשימה עמוקה ומנומך קומתה צעקה "נאצים!"
כנראה זה מה שהרגיע אותה לבסוף, כי אחרי זה היא חזרה לטנדר והם נסעו משם.
אם אני זוכר נכון שרון היה ראש ממשלה וחומת ההפרדה כבר עברה לה שם באזור, אני לא זוכר אם זה היה לפני או אחרי ההתנתקות. אבל אנחנו היינו שוב "נאצים!, נאצים!".
נסיון ליצור סדר גרמני במחסום לבנטיני
היו עוד חילופי נאצות נאציים פה ושם, היודונאצים של פרופ' ישעייהו לייבוביץ' על חיילי צה"ל משמאל, וצלבי קרס נגד פעילי שמאל, ויודנראטים, ופאשיסטים ועוד.. כל פעם שמישהו קצת נפגע הוא שולף את השואה, והוא בטוח שהיא מתבצעת כלפיו.
התחלתי לכתוב על זה בגלל הפוסט הזה, בעיקר בגלל שכולם פה נאצים מאיזשהו צד, או מהאמא או מהאבא, או מהשכן. אבל הבעייה היא שאנחנו נאצים לבנטינים, ובגלל זה הכל פה בערך, המלחמות בערך, הממשלה בערך, האנשים בערך, הרכבות בערך.
אולי אפשר שיהיו פה יותר נאצים גרמניים, כדי שסופסוף יהיה פה משהו מדוייק!
שלג מדוייק מתחיל לרדת בחרמון.
אח, אירופה! אירופה! נאצים! נאצים!
הליבה ב'סכסוך' במזרח התיכון עוסקת באי-סובלנות אנטי-יהודית
השבמחק* חוסר הסובלנות התחיל בעיקר מאז שייח' סולימאן אל-טאג'י אל-פארוקי כתב שיר שנאה בעיתון פלסטין ב-8 בנובמבר 1913, תוך ערבוב של רעיונות קוראניים עם סטריאוטיפים אנטישמיים עתיקים. אחר כך על ידי חאג' אמין אל-חוסייני בשנות ה-20. המופתי גם בחר "להאמין" בעלילת דם עתיקה.
* עיקר הקורבנות ב-1920, 1921 ובמיוחד בטבח בחברון ב-1929, היו יהודים-אדוקים לא-ציונים.
* מרץ 1933, תוך שבועות של עלייתו של היטלר לשלטון, המופתי כבר פנה לקונסול הגרמני והציע ברית.
* מאי 1933, עיתון פלסטין האדיר את היטלר כ"אצילי" והצדיק את רדיפת היהודים.
* ספטמבר 1933, עיסא בנדאק, עורך הדו-שבועון הרדיקלי סואת' אל-שבאב, יצא לפריז כדי לקבל הנחיות מקבוצת גרמנים וערבים על "ניהול תעמולה נאצית" בפלסטין.
* איברהים א-שנטי ב-1934 הקים את העיתון "א דיפאע" היה מאוד בעד היטלר, ואף פרסם חלקים מ'מיין קאמפף'.
* מאי 1935, כשחזרו הנציגים מוועידת נוער ערבי בחיפה, רכבתם לעפולה נשאה צלב קרס שעל אחד הקרונות כתוב בגיר ומתחתיו כיתוב בערבית "גרמניה מעל הכול".
* יוני 1935, ערבים בחיפה הקימו מועדון נאצי, הנקרא 'ירח אדום', ממומן היטב על ידי הנאצים. "מתארגנות קבוצות של צעירים ערבים לבושי חום".
* 1936, המופתי הגדול עם ג'מאל אל-חוסייני הקים את ה-פותאווה לפי דגם הנוער ההיטלראי.
* 1936-1937, ספרו של היטלר מיין קאמפף - רבי-מוכרים בקרב ערבים רדיקליים בפלסטין.
* ינואר 1937, אוני עבד אל-האדי של איסתקלאל אמר למגזין הנאצי: "ערבים חובבים את הנאצים".
* 1937, לקראת ועידת בלודן, שלח המופתי הגדול (לאחר שנשאשיבי עזב את הוועד הערבי העליון) אזהרה (רשמית על ידי הוועד הערבי העליון) למדינות ערביות אחרות (כולל לבנון) במזרח התיכון שלא לקבל יהודים. מלבד מסירת הודעתו של אחמד אל-שוגאירי בוועידת בלודאן, שלח המופתי גם עלון מלא שנאה (שפורסם ב-18 באוגוסט על ידי מוחמד עלי אל-טאהר) והוא הופץ שם. הוא שימש ב-1943 בגיוס המוסלמים של בוסניה והרצגובינה. זה היה השלב השני, לאחר האשמת שווא על אלאקצא - בהר הבית - בו השתמש המופתי בנושאים אסלאמיים או באירועים ההיסטוריים שלו, וכעת באמצעות פרשנותו, לשם שנאה, להניע את ההמונים.
* 1937, ולטר דולה קונסול גרמני בירושלים: "לערבים פלסטינים בכל השכבות החברתיות יש אהדה רבה לגרמניה החדשה ולפיהרר..."
* אוגוסט 1938 נערך נשף "פלסטין" במועדון הערבי בברלין, השתתפו גם כמה מראשי המפלגה הנאצית.
* ספטמבר 1938, כמאה נציגים מפלסטין ערבית בכנס הנאצי בנירנברג.
* 7-11 באוקטובר 1938: הוועידה הפרלמנטרית העולמית של מדינות ערב והאסלאמיות בקהיר, שאורגנה על ידי האחים המוסלמים "בהגנה על פלסטין". הפצת תרגומים לערבית של מיין קאמפף והפרוטוקולים של זקני ציון.
* 26 באוקטובר 1938 בעיתון "אל-שבאב" [הנוער] בהוצאת מוחמד עלי אל-טאהר. בו נכתב כי "אללה הוא המגן של תושבי פלסטין שאין להם לא היטלר ולא אומה".
* מאי 1939, עוני עבד אל-האדי של איסתקלאל נפגש עם פקידים נאצים בברלין.
השבמחק* רדיו 'קול הערבים' היטלר, התחיל עם יוניס בחרי, וקיבל חיזוק במיוחד על ידי המופתי לאחר 1941. שידורי השנאה שלו מברלין, בהם גם קרא לכל הערבים "להרוג את היהודים באשר הם - זה נעים לאללה".
* 1939-1944, כתב העת הנאצי בערבית, "באריד אל שרק" (פוסט המזרח, ע"י כמאל אל דין אל גלאל). בין תורמי חומר: שכיב ארסלן, המופתי, יונס בחרי, וואן לירס.
* סקר של מר סארי סכאניני בפלסטין בפברואר 1941 מצא כי 88 אחוז מהערבים תמכו בנאצים.
* 1941, יחד עם ערבים נוספים, (כולל מפלסטין: אכרם זואיטר ודארוויש אל-מיקדאדי), מסיתים לטבח פרהוד שאירע ביוני-1941 בעיראק, שבו יש אומרים שמתו אפילו אלף יהודים. היה אונס קבוצתי וילדים הושלכו למים לעיני הוריהם.
* המופתי הבלתי-מוסרי הנשוי, בילה את שנות המלחמה 1941-1945 בברלין, מוקף בנשים גרמניות וקיבל הרבה כסף.
* 1942 - המופתי מתכנן הקמת משרפות, דוגמת אושוויץ, עבור יהודי המזרח התיכון, בעמק דותן.
* 1943, המופתי עם רשיד עאלי אל-כילאני, מלווה בגורמים נאצים, מבקר במחנה הריכוז טרבין. בנוסף לעדי ראייה, ביקור נוסף באושוויץ השלישי - "מונוביץ".
* 1943 בין האביב ל-29 באוקטובר: במשך שישה חודשים האיץ המופתי בנאצים להפציץ ערים מיושבות יהודיות, במיוחד תל אביב. בנוסף, הוא הציע לבצע את הפיגוע ב-2 בנובמבר - יום השנה להצהרת בלפור.
* אגב, לא רק המופתי עבד עם הנאצים. היו אתו כמו 200 ערבים, בעיקר מפלסטין [א"י].
* לאחר המלחמה, זכה המופתי לצהלת האחים המוסלמים במצרים.
האנטישמי הנאצי הידוע לשמצה יוהאן פון לירס (עומר אמין) התקבל במצרים על ידי המופתי והוא הפך ליועץ הפוליטי של מחלקת המידע תחת מוחמד נגיב וגמאל עבד אל נאצר. הוא עזר גם לנאצי ארנסט-וילהלם שפרינגר להימלט למצרים.
* 1946, אף על פי שהמופתי "לא הורשה להיכנס לפלסטין, הליגה הערבית התקין אותו כעת כמנהיג החדש של הערבים הפלסטינים עם תקציב שנתי של 10,000 ליש"ט."
* תלמידו של המופתי, אחמד שוקיירי (שעזר לכנופיית המופתי להרוג את אחיו ד"ר אנואר שוקיירי ב-8 ביוני 1939) ושותפו ג'מאל אל-חוסייני, שניהם הצדיקו את השואה ב-1946.
השבמחק* 1947, ערבים מגייסים נאצים לשעבר כדי להילחם ביהודים. בסך הכל, כמה מחקרים הראו, בסביבות 1,000 מהם.
* 1947, עיסא נח'לה עבד עבור המופתי בוועדה הערבית העליונה, לאחר מכן התסיס בארגנטינה, ואז חזר לארה"ב והפיץ תעמולה במשך עשרות שנים (שנות השישים, השבעים, השמונים) עם ניאו-נאצים.
* 1947-1948, ההנהגה הערבית, כולל המופתי, אמרה לערבים של א"י פלסטין לעזוב את האדמה עד "ניצחון".
* הליגה הערבית עבדה עם ניאו נאצים בדרום אמריקה בשנות ה-60. והטרוריסטים הפלסטינים היו מקושרים עם ניאו-נאצים בשנות ה-60 כמו עם פרנסואה ז'נו.
חוץ מהדוגמה של רוברט קורדרו. קבוצות נקשרו עם נאצים או/ו ניאו-נאצים בשנות ה-70-1980, בין השמות: אוטו ארנסט רמר, L'Oeuvre Francaise, קרל היינץ-הופמן, אודו אלברכט, וילי פוהל / ווס - מקס אברמובסקי, ז'אן רוברטס דבאודט, ז'אן תיריארט, פון קינה, וולטר קסל - אודפריד הפ, מנפרד רודר, וולקר-היידל וכו'.
* שאלו את עצמכם, אילו כל הישראלים היו ערבים-אתניים או רובם מוסלמים, האם היה אז בכלל סכסוך? = "גזענות ערבית!"
* לשוב למולדת היסטורית אין שום קשר ל"גזענות" והתעמולה ההיטלריסטית של 2001-דורבן, במיוחד של איגוד עורכי הדין הערבי ואחרים, הראתה את האירוניה המרה של גזענים באיצטלה של "אנטי גזענים".
* אי אפשר לנתק קנאות מהמצאתו של אחמד שוקאירי את האנלוגיה הכוזבת של ה"אפרטהייד" ב-1961 (קצת יותר משנה לאחר שקידם קבוצה ניאו-נאצית וציטט את מאמר הניו יורק טיימס ב-16 בספטמבר 1962, שלמעשה קובע האופי הנאצי של הקבוצה), או של פעילותו האנטי-ישראלית של עומר שאקיר מאז 2010 ושימוש לרעה בקבוצת HRW [משמר-זכויות-האדם] ב-2021 עבור תעמולה זו בזיוף או מצג שווא של עובדות (כולל על חשש אמיתי מהטרור הערבי, מצג שווא של החברה הישראלי הרב-צבעונית ורב-אתנית, כאילו כולם "לבנים") ובאמצעות שינוי ההגדרה של אפרטהייד כך שתתאים לתעמולה שלו.
* להלל את היטלר, להכחיש את השואה וליצור (שנאה, ממניעים גזעיים) השוואות מזויפות להתנגשויות ואמצעי אבטחה - הכל מתרחשים בבת אחת.
* אם בתעמולה קנאית אנטי-ישראלית יש אמת כלשהי, אז למה הישראלים ממשיכים להסתבך בצרות, לסכן את חיי חייליה ואפילו להמציא אמצעים רק כדי למזער קורבנות ערבים כשרודפים אחרי מחבלים?
עד כמה העולם הערבי יודע (או רוצה לדעת) על יחס מועדף לערבים על פני יהודים, לרבות בהחלטות בתי המשפט, באקדמיה, בתעסוקה ועוד?
* אם ההנהגה הערבית או ה"אקטיביסטים" האנטי-ישראליים, מודאגים יותר מחיי ערבים מאשר בהשמצת ישראל - אז מתי בפעם האחרונה גינו את השימוש באזרחים כמגן אנושי, בתי ספר, מקומות תפילה או ירי מסיבי בשטחים מאוכלסים אזורים?
* 113 המורים של אונר"א בין השנים 2015-2022 שעסקו בטרור ורבים באנטישמיות, כולל תעמולה פרו היטלר.
* דרך אגב, התקפות ה-טיק-טוק (מאפריל 2021) של ערבים רבים וקבלת אלפי פידבקים מערבים אחרים הם פיגועים נגד יהודים אדוקים בירושלים ש(רובם) אינם ציונים ואף מסרבים לשרת בצה"ל. אותו דבר הוא הקריקטורות האנטישמיות, (בעבר ובהווה), בתקשורת הערבית, לעתים קרובות של יהודים אדוקים כאלה גלויים בבירור. הגרוע ביותר הוא, מעשי הטבח בטרור המכוונים ספציפית לקהילות כאלה בערים שונות. מה ששוב מראה את המוטיבציה הבסיסית של 'גזענות ערבית' מאחורי הכל, באופן עקרוני.