תוויות

על החברתיות של פוקימון גו ואיך פספסתי אותה עד כה

חשבתי שזה משחק של בודדים שנפגשים בנקודות מוגדרות מראש לעניינים סוציומטיים, אבל לא. ככה לא מנמצחים בפוקימון גו. בחור אמריקאי שהצליח למצוא את כל הפוקימונים שיש כרגע במשחק --> "..ישנם פוקימונים שאנחנו עדיין לא יודעים עליהם.." (תרגום סימולטני מהפרק הראשון ד.ה.מ.) בכל מקרה, אותו בחור עשה את זה לבד, הוא צעד 13 ק"מ ביום בשביל למצוא את כולם אי שם בניו-יורק. אבל לבד לא מוביל אותך לשומקום.
אנשים מנסים לגרש פוקימון בלי פוקדור
[למי שלא יודע] בפוקימון גו יש מרכזי אימון (Gym) הם מקבלים את הצבע של הקבוצה שהשתלטה עליהם וכל אחד מהקבוצה יכול לתרום פוקימון אחד כד לשמור על מרכז האימון. כדי להשתלט על מרכזי אימון  צריך להילחם בפוקימונים שנמצאים שם וככל שיש יותר פוקימונים צריך להילחם יותר. וכדי להפיל קבוצה ולהשתלט על מרכז כזה צריך חבורה כי כשאתה לבד נועדת לכישלון.
אתמול לקחתי את ארנה לסיור הסבר על פוקימונים, ראינו קבוצה כזו נוצרת, הם היו חברה בסוף שנות העשרה על סקייטבורדים, והם עברו על כל מרכזי האימון באזור במטרה להשתלט על כולם. מולם הסתובבו ערסים צעצוע על אופניים חשמליים.
קרב טיטנים של ממש.
בזמני (שנות השמונים ד.ה.מ) היינו משחקים 'הדגל'.
[למי שלא יודע] שתי קבוצות לכל אחת יש דגל מחלקים שטח (אצלנו זה היה בהרי נפתלי) לשניים כל קבוצה מקבלת שטח, מחביאה דגל שמה עליו שומרים ושולחת כוחות לגנוב את הדגל של הקבוצה היריבה. צריך להתגנב, לזחול, לברוח ולרוץ בשטח. לא יודע אם הייתי יכול לשכנע מישהו לשחק 'הדגל' חוץ אולי מבאימון מילואים..
אבל פוקימון גו מוציא אנשים לשחק 'הדגל' רב משתתפים וקבוצות במרחב הציבורי, ובכלל גורם לאנשים לפגוש אנשים חדשים. כתבתי פעם משהו על איך עושים חברים חדשים, ועכשיו אליכם, אם אתם בקבוצה האדומה ואתם רוצים לעשות פשיטה לילית על מרכזי אימון ולהשתלט על כל ה Gym-ים באיזור! אז קדימה! כי אין לנו סקייטבורדים או אופניים חשמליים, אבל יש לנו אוטואים!

נ.ב. אני HerrMiler בריבוד של המציאות.

הרהורים על פוקימון גו ומחאה חברתית או 'מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה'

מבחינתי זה לא פחות ממהפיכה חברתית ואיום ממשי על המשטר בכל מדינה מזרח, ערב ומערב.

* כל המידע מבוסס על הרהורים ורגשות (שום דבר מדעי, בשביל זה חפשו בלוג של אקדמאים)

מאז פרצו הכבלים לחיינו זמן הפנאי הצטמצם לכדי שהות מול הטלויזיה, תרמו לזה אחרי קונסולות המשחק, האינטרנט ומבול התוכניות המשתפות קהל בבית (סמסים וכאלה). עם כניסת הווי-פיי (Wi-fi) התחלנו לזוז מהמחשב או מהסלון ולהסתובב בבית או מקסימום לחצר ועם כניסת האינטרנט הסלולרי חזרנו להסתובב קצת בחוץ.
בכללי משטרים לא אוהבים אנשים ברחוב (אלא אם הם צורכים משהו ומשמנים את גלגלי הכלכלה) הם לא אהבו את וודסטוק ולא מצעדי זכויות וגאווה, לא מחאות ולא הפגנות. ובכלל גם מסיבות טבע הן לא כוס התה שלהם.
במחאה החברתית ב 2011 זה לקח יותר מחודש ושידורים חיים 24/7 בכל ערוצי הטלויזיה והרדיו כדי להוציא אנשים לרחוב, מעבר לגרעין הצעירים והסטודנטים. אחרי חודש התחילו לצאת הורים ילדים עם מחאת העגלות ומבוגרים וניצולי שואה וכל האנשים שבילו בעיקר בבית מול הטלויזיה המון שנים. מאז המחאה החברתית של 2011 יש בישראל הרבה יותר הפגנות ומחאות של הרבה יותר מגזרים וזו התרומה הגדולה ביותר של המחאה החברתית, הבנה שמותר וצריך להפגין ולמחות כשנעשה עוול לך או לחברה סביבך.
וזה מה שעושה כעת פוקימון גו, הוא מוציא אנשים מהבית כדי להסתובב בחוץ. זה אמנם עם הטלפון, אבל אנשים מסתובבים ביחד ופוגשים אנשים ומדברים! וזה הפחד הגדול של משטרים, אנשים שנפגשים ומדברים. כי חלילה יכול לצוץ להם איזה רעיון בראש שיכול להיות יותר טוב.
ביום שישי הראשון שיצאה האפליקציה, בערב אחרי הארוחה, לקחתי את האחיינים שלי ואחותי לצוד פוקימונים. אם הייתי שואל אותם בכל יום אחר אם הוא רוצים לבוא להליכה, או סתם לגן משחקים הם היו צוחקים לי בפרצוץ. אבל כולם זינקו תוך שנייה לאוטו והתחלנו לחפש פוקימונים ופוקיסטופים. עשרות ילדים נוער וסטודנטים הסתובבו בזוגות או בקבוצות בקרית שמונה, מי ברגל מי באופניים ומי עצלם באוטו כמונו וחיפשו פוקימונים, זה היה מגניב ומביך כאחד.
אתמול בקפה חברותא בקרית שמונה באסיפת עם לזיכרה של המחאה ניסיתי להסביר למה פוקימון גו זו מהפיכה חברתית, לא הצלחתי, אבל אז הגיעו שלושה ציידים וחיפשו בלבזאור. אז כמובן שעזבתי את האסיפה והלכתי לצוד בלבזאור איתם.
כשחזרתי הפעלתי Lure Module על הפוקיסטופ ליד קפה חברותא, מה שהוא עושה זה מושך פוקימונים מכל האיזור וכל מי שבאזור רואה את זה ומגיע לנקודה כדי לחכות לפוקימונים שיגיעו, פתאום כל מיני מחפשי פוקימונים התחילו להגיע לכיכר ולחכות לפוקימונים שיגיעו. והתקבצו קצת פחות מ-20 אנשים בכיכר. אחרי חצי שעה הוא נמוג ואז האנשים התחילו להתפזר.
תארו לכם מה יקרה אם פיקאצ'ו יופיע פתאום בתחנת משטרה או משרד ממשלתי? ואם מישהו הפעיל Lure Module ליד קצת לפני ופתאום עשרות אנשים ינסו להיכנס כדי לצוד אותו, הם עלולים לחשוב שיש להם כח בתור ציבור ולדרוש משהו מעבר לפיקאצ'ו.

תחזית:
  • דרישה של משטרים להרחיק פוקימונים ותחנות ממוסדות ממשל, משטרה וצבא.
  • חסימה של האפליקציה במדינות טוטאליטריות.
  • חסימה של האפליקציה במדינות עם כאילו דמוקרטיה.
  • איומים של גלעד ארדן על פיקאצ'ו עם דם על הידיים.


נ.ב אני מכור..

לך ירושלים

באיזה יום זיכרון אחד בצבא, במסלול, באנו לאבטח את ירושלים. ערב יום הזיכרון חל ביום ראשון אז הגענו כבר בחמישי כדי שלא נחלל שבת, עשו לנו סיור וציוותו אותנו למשימות. ישנו בעיר העתיקה ובשישי בבוקר כבר הסתובבנו בעיר בצורה מחלקתית כדי לשמור על כוננות כלשהי במדי א'.

בכניסה לעיר העתיקה, גיל המ"מ המהמם (זה הלא מגולח..) מסביר על משהו צבאי

ביקור בסטודיו של אריק כלפון באלי-עד

כתבתי פה בעבר על סדנת הדפס עם אריק כלפון שאני משתתף בה במכון לאמנויות תל חי. אז במסגרת הקורס קפתנו לבקר את אריק בסטודיו, לראות, לשמוע ולעבוד (קצת :) )



הסטודיו של אריק נמצא באלי-עד ממש בכניסה למפל הלבן אז אחרי ה'בוקר טוב', הקפה והלימונדה קפצנו לטייל ורשום קצת בין הקקטוסים והפלגים של נחל אל-על.
לימונדה תוצרת בית

פעם בין הקקטוסים היה כפר סורי, אבל הסורים הלכו משום מה, ואחרי שהם ניסו לחזור ב 1973 וצה"ל נלחץ קצת הוא לקח את השאריות של בתי האבן מבזלת ואת כל הטרסות שהכילו בוסתנים, הכניס את שברי הבזלת לרשתות ברזל ובנה מהם מוצבים. גם המקלטים בבית הספר היסודי שלמדתי בו היו בנויים מרשתות ברזל שהחזיקו שברי אבני בזלת, חלקן מסותתות וחלקן לא. יכול להיות שחלק מהן הגיעו מהטרסות ביובליו של נחל אל-על.
מסתבר שזה מסלול קל יחסית ולכן מטוייל במיוחד, אז בזמן שיישבנו בכניסה למסלול ורשמנו קקטוס, מאות בני נוער מי"ב 3 נכנסו בצעקות רמות לנחל. אני אחסוך לכם את התמונות הקשות..

הקוסקוס של אופירה (מתכון מצולם)

תודה לאופירה שלימדה אותי להכין קוסקוס, והסכימה שאני אצלם אותה ואת התהליך, זה קרה לפני חצי שנה בערך, ומאז ניסיתי כבר כמה פעמים, כל פעם יוצא יותר טוב מהפעם הקודמת אבל עדיין לא כמו שלה :)
מאז כבר נולדה אודיה איילה, אבל אני קצת איטי, אז הנה המתכון לפי הרשימות ועם ** מלא ** תמונות :)
מתכון לקוסקוס כתוב בצבע אדום
והמתכון למרק לקוסקוס כתוב בצבע חום

גם לעץ יש מה להגיד - פוסט מצולם

"גם לעץ יש מה להגיד"
אחד המשפטים הראשונים שקלטתי בסדנת הדפס עם אריק כלפון במכון לאמנויות תל-חי.
הסדנה התחילה השבוע עם הדפס בסול, פשוט וקל.
תוכנית הסדנה

הלילה בו נרצח ראש הממשלה

'רק שזה לא יהודי' חשבתי לעצמי. 'רק שזה לא יהיה יהודי'. לא יודע למה. ואם זה יהיה יהודי? אז מה. אז רוצח יהודי. היו רוצחים יהודיים בעבר. אפילו רוצחים פוליטיים יהודים. אם זה יהודי רוצח יהודי אז זה עניין פנימי, לא? נתגבר על זה. בטוח.
ישבתי באוטו וחיכיתי. הרדיו שידר שברי ידיעות וחזר ושידר אותן וחזר וחזר וחזר. אף אחד לא יודע כלום. הטלפון החכם שלי שתק. גם בטוויטר אף אחד לא ידע כלום. וגם בוואטסאפ אף אחד לא ידע כלום. בדרך כלל כולם מדווחים כל הזמן, אבל עכשיו כלום, אפילו לא בְּרוֹטֵר.
פתאום הכל התחיל לצפצף ביחד. ניסיתי לעבור את מסך הפתיחה של הטלפון החכם אבל זרם ההודעות לא הפסיק. הקריין ברדיו שתק ויכולת לשמוע ברקע את רטט המכשירים הכבד באולפן.
"בִּיבִּי מת"
..
בְּלִיל הדיווחים מהרדיו השתלב עם רצף צפצופי ההתראות בטלפון החכם ואני כבר לא שמעתי כלום, כיביתי את האוטו נשענתי לאחור וניסיתי להיטמע במושב. פחדתי לצאת מהאוטו. אנשים שצעדו מהכיכר חזרו על עקבותיהם, ספק הלכו ספק רצו. הם עברו ליד האוטו שלי ואני הצטנפתי במושב. "זה יהודי" שמעתי אותם צועקים "אשכנזי שמאלני". שקעתי עוד במושב, הסתרתי את הטלפון עם החולצה והערתי אותו. 451 הודעות. נכנסתי לטוויטר, יהודי שמאלני אשכנזי ירה בראש הממשלה. לא היו בדיחות עדיין.
..
חיפשתי באוטו כובע, או משהו ללבוש כדי לא למשוך תשומת לב, פאקינג שיער בלונדיני, הייתי חייב להשתין והרחובות התמלאו באנשים. אני לא יודע מהיכן הם הגיעו, הם לא נראו לי כל כך תל אביביים. עברתי למושב האחורי והקיפלתי את המושב לתא המטען, היה שם קפוצ'ון מלוכלך ששימש בעיקר לניגוב של המד שמן, הוא היה מסריח. איך אני אמור לא למשוך תשומת לב עם זה, ססעמק, איך אני תקוע ליד כיכר רבין בהפגנת ימין שנרצח בה ראש הממשלה? איך? שיט.
..
משכתי את הכובע של הקפוצ'ון על הראש כדי שיסתיר את השיער ואת רוב הפרצוף שלי, נעלתי את האוטו וזרמתי קצת עם האנשים עד שחתכתי לאחת החצרות כדי להשתין. פשש, איזו הקלה.
..
יצאתי מהחצר ומשהו משך אותי לכיכר. זרם האנשים לא הפסיק. פחדתי. פחדתי שמישהו שם יזהה אותי כשמאלן, כאשכנזי. אבל הפחד הזה גרם לי להמשיך. המשכתי ללכת, הסירחון של הקפוצ'ון לא הפריע לאף אחד, היו צרות גדולות יותר כרגע. הכיכר נגלתה לעיני, היא הייתה מלאה באנשים. הטלפון החכם שלי הפסיק לצפצף, הרשת נפלה.
..
עברתי את איבן גבירול והגעתי לתחילת הרחבה, זה לקח לי כמה דקות טובות. ההתרחשות האמיתי קרתה במרכז הכיכר. עברתי עוד כמה אנשים, בלי משים השרוך של הקפוצ'ון נתפס באחד האנשים, עוד צעד אחד והשיער הבלונדיני שלי זינק לו מתוך הכובע, קיפץ באלגנטיות קדימה והסתדר בצורה מושלמת על ראשי. שיט.
..
שקט השתרר סביבי. מעולם לא הסתכלו עלי כל כך הרבה אנשים, ובמבטים כאלה, הרגשתי כאילו אני בעצמי רצחתי את ראש הממשלה. מה אני אמור לעשות עכשיו? לשלוף מהקבר את הסבתא העיראקית שלי? את הסבא שלי שהצביע לבגין? שאני מעיירת פיתוח בפריפריה? עצמתי עיניים, הידיים שלי היו עמוק בכיסים ונשמתי עמוק, לאט ובשקט, ממתין למותי.
..
מתוך ההמון יצא אחד, 'הצל' הוא ניגש אלי, חיבק אותי ואמר 'כולנו אחים' ואז לקח אותי למרכז הכיכר והדלקנו נר, ושרתי דואט עם עמיר בניון ואברי גלעד הצטרף והקריא את הנאום האחרון של ביבי, ואז הוא אמר שהאחדות היא חשובה, ושכולנו עם אחד וחייבים להיות מאוחדים ולא להתלהם ולא לשנוא את השמאלנים והאשכנזים כי זה לא כל השמאלנים האשכנזים רצחו את ביבי אלא רק אחד, אשכנזי שמאלני משוגע, עשב שוטה. אריאל זילבר הגיע בוכה עם אורגן קטן והתחיל לנגן ליד הנרות. וכולם התחבקו עם כולם וכולן התחבקו עם כולן כי כולם וכולן שומרים נגיעה. וקובי אריאלי הסתובב וחילק סוכריות טופי שהוא אסף בבר מצוות.
..
כן, בטח.