תוויות

הראמאיאנה - חלק שישי ואחרון – ראמא המלך -תוך כדי קריאה

חלק חמישי - המלחמה
אחרי הכתרתו של ויבהישאנא והלוויתו של ראואנה, ראמא ביקש מויבהישנא להביא את סיטה אליו. ויבהישאנא הופתע שראמא רוצה להביא אותה כך למקום ציבורי אבל הוא לא שאל שאלות. להוטה לפגוש את בעלה אחרי כל הסאגה הזו גם סיטה עצמה לא חשבה למה בעלה לא בא לקחת אותה בעצמו. וככה בלי להחליף בגדים ובלי איפור או כל גינדור שהוא כמו שנסיכות אמורות לעשות, היא הלכה אחרי ויבהישאנא אל שדה הקרב שם חיכה לה ראמא מוקף בצבאו ובבעלי בריתו.
סיטה בהתה בראמא ועייניה התמלאו  אהבה, אבל ראמא הקשה את ליבו  ואמר "הרגתי את ראואנה, ניצחתי במלחמה, כדי לחזירך בעזרתם של חברי ובני בריתי. שיקמתי את כבודי ואת מעמדי ואת תהילת משפחתי. נחטפת על ידי ראקשאסא וחיית בארמונו בלעדי, את כל כך יפה, אין מצב שראואנה לא זיין אותך ולכן איני יכול לקחת אותך חזרה. את חופשייה ללכת לאן שתחפצי סיטה" דמעות בעינייה החלה סיטה לחפור שוב בכעס. "איך אתה מדבר אלי? אתה שוכח מי זה אבא שלי! אני הבת של ג'אנאקא, אני נולדתי מהאדמה. אתה חושב שאתה יכול לדבר אלי ככה כאילו אני חוטבת עצים או שואבת מים? אני אשמה שנחטפתי? (כן ד.ה.מ) רק עליך חשבתי כשהייתי בשבי, רק עליך! הלב שלי תמיד היה שלך. ככה אתה מכיר אותי? אחרי כל השנים האלה?"
"הבער אש" ציוותה סיטה על לאקשמאנה, "בעלי העליב אותי בציבור מול כל האנשים האלה, לא נותר לי אלא לצעוד אל תוך הלהבות!" ראמא הפנה את מבטו מעיניו של אחיו הזועם ולאקשמאנא הצית מדורה בשביל סיטה והיא בתורה קדה לאלים וקראה "מעולם לא חשבתי על אף אחד מלבד ראמא, אם אני דוברת אמת, האש עדתי הנצחית תגן עלי!" וככה במוח צלול ונפש חפצה צעדה סיטה אל תוך הלהבות. הקופים והדובים החלו לילל והאלים בראהאמה ושיבא ואינדרה וורונה וכל האלים האחרים ירדו מטה מהשמים במרכבותיהם והקיפו את המדורה. ראמא קד לעבר האלים ונעמד לפניהם עם כפות ידיו צמודות.
כל מיני אלים
בראהאמא פנה אליו "אתה גדול מכל אלים ראמא! איך אתה יכול לתת לסיטה לצעוד אל האש ככה? אתה יוצר העולם, אתה השמש והירח, אתה הזמן וכל השאר! איך אתה יכול להשפיל את סיטה ככה כאילו היית אדם פשוט?"
"אני מכיר את עצמי רק כראמא בנו של דאשאראט'א" טען ראמא "תגיד לי מי אני, למה אני פה? מה הייעוד שלי?"
בראהאמה דיבר שוב הפעם בעדינות "אתה וִישְנוּ, אתה נאראיאנא, אוחז הקונכייה, מטיל הדיסקוס, מעולם לא נולדת ולעולם לא תמות, אתה שלושת העולמות, אתה היקום, אתה השמש והירח, הרוח והגשם, האוקיאנוס, האדמה והשמיים. חכמים מחפשים אחריך אבל אתה מעבר לתפישתם, הכל בך ואתה בכל (מי אמר למי ובאיזה הקשר?)  אתה הטוב מכולנו, וִישְנוּ. האלים התחננו בפניך להגן על העולם מראואנה ולכן לקחת על עצמך דמות אדם ונולדת כבנו של דאשאראט'א, הקופים המופלאים הללו שלחמו לצידך הם בני אלים. סוגריבה הוא בנו של סוריאה אל השמש והאנומאן הוא בנו של וָאיוּ אל הרוח. האלים היו אתך כל הזמן וכעת עבודתך כאן הסתיימה. אתה יכול לחזור לשמיים כל אימת שתרצה"
"אבל מה זה אומר? האם אני אל או אדם? איך התהלך בעולם? האם אנשים אחרים יראו בי אל? האם אצדוק תמיד או שמא אטעה כבני האנוש? איך אחיה את שארית חיי בידיעה כי אני אל?"
באותו הרגע עלה אל האש מתוך הלהבות וסיטה בידיו, עורה זהר בזהב, לבושה היתה בבגדי משי חדשים "הנה אשתך ראמא" אמר אל האש "היא תמיד היתה נאמנה לך. קח אותה בחזרה ותן לה את הכבוד הראוי לה" ראמא לקח את סיטה ופנה אל האלים.
"תמיד ידעתי שהיא טהורה, לא היה לי ספק, אבל היא הייתה צריכה להוכיח לשאר העולם כדי שלעולם לא ירכלו כל מיני קצ'קעס מאחורי הגב שהילדים שלי ההם בכלל מהשכן"
הקופים והדובים צהלו. האלים חייכו ואז ביקש ראמא בקשה אחרונה מהאלים "השיבו לחיים את כל הקופים והדובים שנהרגו במלחמה" ברגע קמו לתחייה כל הקופים המתים והצטרפו לחבריהם.
שיבא פנה לראמא "זה הזמן לחזור לאיודיה, ארבע עשרה שנות הגלות שלך חלפו. דרוש את ממלכתך בחזרה והראה לעולם מה זה להיות מלך! קַבֵּעַ את עקרונות הדהארמא בעולם לפני שתשוב לשמים. משימתך היא ללמד את בני האדם להבחין בין טוב לרע!"
"אעשה זאת" הבטיח ראמא והאלים גרמו לפרחים להתגשם על הנוכחים. ראמא הודה ללוחמים ולראקשאסים שנותרו תחת מלכותו של ויבהישאנא והזמין את כולם להכתרה שלו. ויבהישאנא נתן לראמא את פושפאקא, המרכבה המפוארת של ראואנה כדי שלא יצטרכו לרכב על קופים ולשבור ת'תחת בדרך חזרה. האנומאן נשלח ראשון להודיע באיודיה שהמלך שב ושיתחילו להתארגן. באהאראטא ציוה להכין את כל מה שנחוץ להכתרה, כל השמנים והנזירים ואפילו הסנדלים המקוריים של ראמא צוחצחו לקראת המאורע.
בדרך לאיודיה המרכבה עברה בכל המקומות בהם צעדו ונלחמו ראמא ולאקשמאנא וראמא חפר לסיטה על כל מה שעבר עליו בזמן שהיא בילתה בארמון של ראואנה ולמה לקח לו כל כך הרבה זמן.. הייתה יופי של הכתרה, (תאמינו לי, אין לי כח לכתוב את כל התאורים ד.ה.מ) ותקופה של שגשוג ופריחה החלה בממלכת איודיה.
כולם היו מאושרים ובאחד מימי המשפטים הפתוחים (ברחבות מול ארמונות המלכים והקיסרים היו מתכנסים מדי פעם לימי משפט, היו פקידים מכל הרמות ולפי גודל המשפט היית ניגש לפקיד שמטפל בך. זו הייתה אפשרות למלך או לקיסר לראות מה קורה בממלכתו ומה הצרות של האיכרים הפשוטים. כל מיני משפטים כמו הוא גנב לי את העז, היא שברה על הראש שלי קוקוס, הקוף שלו מחרבן לי על הכביסה, כאלה.. ד.ה.מ) אז באחד מימי המשפט האלה פנה ראמא לקהל מבקריו ויועציו ושאל האם העם שמח וטוב לו? כולם הנהנו בשמחה ואמרו שהכל בסדר חוץ מאיזה פקיד זוטר שאמר "כן, אבל..." (קראו לו ליאור שליין בסנסקריט) ראמא פנה אליו אך זה סירב לספר לפני כל האנשים הוא רצה לספר לראמא בארבע עיניים. ראמא נזף בו "אין לי שום דבר להסתיר, דבר!" והפקיד הזוטר סיפר שיש התלחששויות בעיר, איך יכול להיות שראמא קיבל את סיטה בחזרה אחרי שהשתרללה עם ראואנה בארמון שלו במשך ארבע עשרה שנה.. פניו של ראמא נפלו. הוא פיזר את המועצה ופנה ללאקשמאנא "תראה מה אומרים עלי, אִי-מַא, אני חייב לגרש את סיטה. היא לא יכולה להישאר בעיר. קח אותה מחר לנשות החכמים ביער, היא תשמח לבקר אותן, והשאר אותה שם ליד ואלמיקי חבר של אבא שלי" לאקשמאנא ניסה להתנגד (ולהסביר לו שהוא אהבל ושיתלה את הקצ'קעס הרכלניות למען השם (אוי זה לא האל הנכון..) ד.ה.מ) אבל ראמא עצר אותו והלך לו לחדרו.
לאקשמאנא אסף את סיטה שמחה וטובת לב, והם עלו למרכבה ודיו לסוסים אמרו וטסו ליער, סיטה הבחינה שלאקשמאנא בדיכאון אבל היא הייתה שמחה אז מה אכפת לה. הם עצרו להתרענן בנחל וברגע שסיטה כרעה לשטוף פניה, ברח לאקשמאנא עם המרכבה לקול קללותיה וסיטה פרצה בבכי ובהתקף תבהלה. איך לעזאזל זה קרה? חשבה לעצמה. בטח ראמא שלח אותו, הוא לא היה מעז להשאיר אותי כאן בלי פקודה מראמא.
ילדים ממנזרו של ואלמיקי ראו את סיטה ומיהרו לבשר לו על אישה בודדה בוכייה ביער. ואלמיקי מיהר ליער וזיהה את סיטה "אני ואלמיקי" אמר בעדינות "הייתי חברו של דאשאראט'א אביו של ראמא ואני יודע שאת אשתו. בואי עימי נשות החכמים יידאגו לך. סיטה נשאארה ביער עם נשות החכמים והנזירים של ואלמיקי. אחרי מספר חודשים נולדו לה תאומים. ואלמיקי ברך אותם, קרא להם לַאבַא וקוּשְהָא והבטיח לדאוג להם כמו לשאר תלמידיו במנזר.
הילדים גדלו והביאו לאמם אושר גדול, אבל עצב קבוע היה בליבה של סיטה על שלא יכלה לחלוק עם בניה מי הוא אביהם ולמרות שנראו כמו נסיכים הם גדלו ביער כאנשים פשוטים. מואלמיקי למדו הנערים על ספרי הקודש ועל שירה.
יום אחד ראה ואלמיקי ציד יורה בציפור אחת מתוך זוג ציפורים ואת הציפור הנקבה מבכה את נפילת בן זוגה אל הקרקע. ואלמיקי התרגש מהמראה וקילל את הציד. הוא הבין שהארוע מדבר בשפה פואטית חדשה וכשהגיע למנזר קרא ללאבא וקושהא. "שבו, יש לי נושא חדש ואני רוצה שתלמדו את השיר שאכתוב עליו. שיר כזה מעולם לא נשמע ואני רוצה שאתם תביאו את בשורתו לעולם.
בינתיים בממלכת איודיה ראמא מלך והפך את ממלכתו לעשירה ורבת עוצמה. הוא לא הזכיר מעולם את סיטה ולא נתן לאף אחד לדבר עליה. יום אחד הגיע הנזיר הראשי אל ראמא והזכיר לו שזה הזמן לבצע טקס קורבן אבות. "מלך במעמדך צריך להראות שאין לו יריב המשתווה לו. בוא נזמן את כל מלכי העולם והנזירים הגדולים ונקריב את הקורבן". ראמא הסכים אך ידע שטקס כזה לא יהיה שלם ללא אישה לצדו. הזמנות נשלחו לכל קצוות תבל וממלכת איודיה החלה מתמלאת באורחים רמי מעלה וביחד איתם התאספו כל מי שידו משגת להגיע לעיר לצפות בטקס המיוחד.
גם החכם ואלמיקי הגיע מלווה בתלמידי והתמקם במתחם החכמים ביחד עם לאבא וקושהא, ואלמיקי הורה להם לדקלם את השיר לכל מי שייקרה בדרכם. כולם החלו לדבר על שני התאומים המדקלמים ועל שירם ומהר מאוד הם מצאו את עצמם מדקלמים את השיר מול המלך ראמא.
"של מי הסיפור הזה" שאל ראמא, "מי אתם ומי לימד אתכם את השיר הזה? מי המורה שלכם?"
התאומים קדו ואמרו "זה הסיפור שלך ראמא, אנחנו תלמידיו של ואלמיקי, והוא הביא אותנו לטקס הקורבן הזה" ראמא קרא לכל עוזריו וידידיו ויועציו, וכולם ביחד הקשיבו לשיר והבינו שאלה בניו של ראמא שנולדו במנזרו של החכם ואלמיקי. לבו של ראמא פעם בחוזקה.
"לכו למורה שלכם והגידו לו שאם סיטה חפה מפשע, שתבוא לפה ותוכיח את עצמה מול האסיפה הגדולה".
ואלמיקי סידר לסיטה טרמפ למחרת והוביל אותה להיכל הקורבן המקודש. סיטה בהתה ברצפה בעודה צועדת מול כל מלכי תבל ובתוך השקט קולו של ואלמיקי נשמע "זו האשה שנטשתה ביער, ראמא. פחדת מרכילות של עמך אבל אשתך תמיד הייתה חפה מפשע. הילדים היפים הם בניך, ראמא! גידלתי אותם במנזרי שביער ולימדתי אותם את ההיסטוריה של אבותיהם המלכותיים. קבל את סיטה בחזרה ודרוש את בניה בשביל עתיד איודיה. ראמא הצמיד את כפות ידיו וקד מול החכם ואלמיקי.
"מעולם לא פיקפקתי בסיטה ואני יודע שאלו הם בניי. הייתי חייב לנטוש אותם כדי לרצות את עמי. תן לה להוכיח את חפותה שוב, כאן לפני אזרחי איודיה, מלכי העולם והחכמים הגדולים. ואז כולם יאמינו בטוהרה.
האלים הרגישו שמשהו עצוב הולך לקרות וירדו מהשמיים. וַאיוּ שיחרר בריזה קלה ומבושמת (נפיחה? ד.ה.מ) כאשר סיטה צעדה קדימה בחלוקה.
"אם אני טהורה, שהאלים יקבלו אותי חזרה אל האדמה!"
האדמה נפערה תחתיה וכסא מלוכה מעוטר ומלווה בשני נאגאס מופלאים עלה ממנה, מוזיקה אדירה נשמעה, סיטה התיישבה על כס המלכות ונעלמה באדמה. שקט נפל אף אחד לא זז. ציפור לא ציץ, עלה לא נשר, כאילו הזמן נעצר. סיטה נעלמה לנצח. ראמא חיבק את בניו בעצב וצער והם צעדו משם.
ראמא ציוה לבנות פסל סיטה מזהב ומאותו היום הפסל השתתף יחד איתו בכל הטקסים. בניו אומנו כנסיכים והיו נקודות האור היחידות בחייו. ראמא לא חייך ולא הזכיר את סיטה אבל עול כבד רבץ על ליבו. שליח הגיע לעיר לדבר עם ראמא ביחידות שכן אם מישהו ישמע את שיש לו להגיד, הוא ימות. הם נכנסו ללשכה ולאקשמאנא שמר על הדלת. "אני בא בשם בראהמה, תם זמנך בארץ, עליך לשוב לשמים ולהתאחד עם האל וישנו בשנית".
"כן" השיב ראמא "גם אני חושב כך, סיימתי את תפקידי פה הן כמלך והן כאב. זמן להתאחד עם סיטה בשמיים"
באותו הזמן הגיע לארמון דורואסא הידוע במזג הרע שלו ובקללות העסיסיות שלו שמתקימות תמיד. אף אחד לא העז לעצור אותו עד שהגיע לדלתו של ראמא ואמר ללאקשמאנא "אני רעב! פתח את הדלת או שאני אקלל אותך ואת משפחתך" לאקשמאנא ניסה להסביר לקללן אך לשוא, הוא פתח את הדלת ביודעו שעדיף שרק הוא ימות ולא כל משפחתו. ראמא האכיל את הקללן דורואסא ואז הבין את גודל האסון. הוא נפל על כתרו ובכה "למה אתה עושה לי את זה לאקשמאנא, גם אותך יקחו ממני, האם אין לגורל רחמים עלי?"
ראמא ולאקשמאנא בימים יפים יותר
"אחי" אמר לאקשמאנא "הגיע גם זמני לחזור לשמים, אחכה לך שם".
לאקשמאנא צעד לנחל סאראיו, התיישב על גדתו. התרכז בגופו ונשימתו עד שזו חדלה. גשם פרחים ירד מהשמיים לכבוד חייו של לאקשמאנא על האדמה.
אחרי לכתו של לאקשמאנא, ראמא התכונן למותו שלו. הוא קרא לבניו ולאחיו ולבני אחיו ולכל בעלי בריתו הקופים והדובים והראקשאסים וחילק את הממלכה שווה בשווה. ואז בזריחה, לבש מיטב מחלצותיו, פניו האירו בזהב, וכשכל אנשיו ובני בריתו מלווים אותו הוא צעד אל תוך נהר סאראיו.
האלים הביטו מהשמים מחזיקים ידיים וקולו של בראהמה נשמע,
"בוא ראמא"
ראמא חזר השמיימה בברק אבל סיפורו נשאר על הארץ כדי להיות מסופר רבות בפי בני האדם בכל השפות שכן זהו אחד מהספורים הגדולים שעולם בני האדם ידע מעולם.
סוף.

הערות
  • הראמאיאנא של ואלמיקי היא הגרסה המתועדת העתיקה ביותר בסנסקריט, לפני 2500 שנה לערך.
  • הדהארמה היא מה שאנחנו אמורים לעשות, החוקים.
  • הקארמה היא המעשים שלנו והם שקובעים מה יקרה לנו.
  • ראמא שהוא חלק מוִישְנוּ ירד לעולם כדי ללמד אותנו איך להביא את הדהארמה ואת הקארמה שלנו להרמוניה.


אין תגובות:

פרסום תגובה