..חלק ראשון - איודיה
ראמא, אשתו סיטה ואחיו לאקשמאנא המשיכו את מסעם ביער. גוהה מלך הנישהאדאס קיבל את פניהם, נתן להם פירות ומים וכרית עלים להניח עליה את הראש והציע להם את עזרתו. ראמא ביקש ממנו שילמד אותם את רזי ההשרדות ביער אבל אין הם זקוקים לעזרה כי הוא אמור להתבודד במעבה היער ולא לבלות.
ראמא, אשתו סיטה ואחיו לאקשמאנא המשיכו את מסעם ביער. גוהה מלך הנישהאדאס קיבל את פניהם, נתן להם פירות ומים וכרית עלים להניח עליה את הראש והציע להם את עזרתו. ראמא ביקש ממנו שילמד אותם את רזי ההשרדות ביער אבל אין הם זקוקים לעזרה כי הוא אמור להתבודד במעבה היער ולא לבלות.
בינתיים באיודיה הכל האפיר, השמיים, החיים וגם באהאראטא. בוקר אחד הקיץ באהאראטה משנתו והחליט, הולכים להחזיר את ראמא לאיודיה. אחיו אמר לו שצריך לכנס את המועצה אז הוא ענה "תביא את המועצה איתנו כי אין לי זמן או ראש לזיוני שכל."
אספו את הכל היועצים והחכמים והנשים ומי שאפשר ויצאו לדרך להחזיר את המלך!
בינתיים ביער...
לאקשמאנא היה דרוך מאי פעם והיה נחוש להגן על אחיו ועל אישתו. לפתע פתאום המולה החלה להיווצר במקום השקט והשלווה של היער, החיות החלו לזוז, משהו גדול נכנס ליער. לאקשמאנא נלחץ, טיפס על עץ גבוה, העץ הכי חזק ביער וראה את אחיו בהאראטא נכנס ליער עם המון גדול. הוא מיהר לראמא.
"ראמא, ראמא, הכן את קשתך וחיצייך, אחינו בהאראטא מגיע עם צבא גדול להרוג אותך" אבל ראמא עצר אותו, "הוא אחינו, הוא לעולם לא יפגע בנו" (בניגוד לאיזה עם מסוים עם היסטוריית מלחמות אחים כל שני וחמישי, ד.ה.מ).
ראמא יצא לקבל את פני אחיו כשראהו אחיו דמעות חנקו את גרונו "ראמא, ראמא, אתה חייב לחזור למלוך באיודיה" ראמא התכוון לענות אבל אז הבחין באמו לובשת לבן ובכל המשלחת לובשי הלבן. "אמא, אמא מה קרה?" שאל ראמא. "אביך מת"
ראמא צנח לאדמה באחת, פניו הבהירות כהו והוא פרץ בבכי. כולם בכו איתו, אחיו והיועצים והמכובדים והנשים והציפורים והסוסים.
"אבינו מת" באהראטא אמר "אינך צריך להתנזר ביער בוא הביתה ומלוך"
"איני יכול, עכשיו כשאבינו מת אין מי שיתיר את גלותי, אני חייב למלא את בקשתו. אני סומך עליך שתמלוך באיודיה, יש לך לב טוב, אני מאחל לך בהצלחה בהמשך דרכך"
"אני חב לאזרחים להנהיג אותם אבל לא אחבוש את הכתר ולא אמלוך מהארמון עד שתחזור לקחת את מקומך. כדי להבטיח זאת תן לי את סנדליך, אקח אותם איתי כאות לזה שאנו מחכים לך"
הם נפרדו וראמא היחף, אשתו ואחיו המשיכו לצ'יטראקוטא, התמקמו שם והחלו לחיות חיי יער שלוים עד שסיטא החלה לחפור שוב. "ראמא, יש לנו כל מה שאנחנו צריכים, כל כך שקט פה, לא ברור לי למה אתה מתעקש להחזיק עדין בכלי נשק. למה אנחנו צריכים אותם, הם תופשים לי מקום בבקתה ואני כל הזמן נתקלת בשריון ונופלת, בקיצור, תעיף ת'דברים המלוכלכים שלך מהבקתה שלי"
ראמא מסביר לה שהוא צריך את כלי הנשק כדי להגן על חלשים ממנו ושזה כל מה שהוא הביא וגם לו יש חלק בבקתה הזו ושתפסיק להשתלט. אחרי השיחה הם נפגשו במקרה עם הנזיר אגאסטיא שציפה לבואם (הסתירה במקור ד.ה.מ) הנזיר נתן לו עוד קשת מעוטרת בתכשיטים ואשפת חיצים בלתי נגמרת (מי אמר בדיחת המחסנית של גולני? ד.ה.מ) וגם חרב נוצצת, והשביע אותו להשתמש בהם רק כנגד אויביו. ראמא נשבע והיה מאושר. ואז הזכיר לו הנזיר שזו לא נחשבת התבודדות אם יש אנשים מסביב ושימשיך פנימה ליער. אז הם המשיכו עוד פנימה אל תוך היער.
בדרך הם נתקלו ביצור מפחיד לבוש עור מדמם של חיה והרגו אותו, זה הלחיץ אותם וגם העובדה שהם צריכים לדאוג לנסיכה העדינה במקום להתבודד, אז הם בנו בקתה במקום גבוה שישמש כתצפית והיו עסוקים בצחצוח כלי הנשק עד שסיטה התחילה לחפור שוב, איך צריך להתנהג בבקתה, ואיך לסדר את הערימות עלים אחרי שהם קמים מהשינה, ולהרים את ההקרש כשהם משתינים על עץ!
בזמן החפירות צפתה בהם שורפאנאקהא, שהיא סוג של תום-בוי שחיה ביער ועושה מה שבא לה. היא בהתה בשריריו של ראמא, ובפניו המושלמות ובגוף המושלם שלו ואז קפצה מולם עם השיער המלוכלך שלה, הציפורניים הארוכות והצהובות שלה והבטן הרופסת שלה ואמרה לראמא: "זה היער שלי, אני עושה מה שאני רוצה ואני רוצה אותך!"
"אבל אני נשוי"
"לא מעניין אותי מי אתה ומה אתה, אני רוצה אותך"
"אי אפשר, אבל הי, אחי לקשאמאנא פנוי את יכולה לקחת אותו"
"תפסיק עם השטויות" צעק לאקשמאנא.
שורפאנאקהא התעקשה "אני רוצה אותך, אני מאוהבת בך, בוא נברח יחד!"
"לא" ענה ראמא ואז היא זינקה על הנסיכה העדינה סיטה וכמעט בלעה אותה, סיטה בתגובה התעלפה.
"מהר לאקשמאנא חתוך את אפה ואזניה" צעק ראמא.
"אני אהרוג אותה" השיב לוקשמאנא.
"לא, היא אישה"
לאקשמאנא חתך את אפה ואזנייה והיא ברחה מדממת בצעקות אל היער.
שורפאנאקהא תהתה ביער מכוסה בדם עד שהגיעה אל אחיה קהארא ולצבא הראקשאסא שלו והתחילה לבכות לו. שני גברים ביער שטוענים שהם נסיכים של איודיה ועוד בחורה עשו לי את זה, לך לנקום את שעשו לי, הצל את כבודי וכבוד המשפחה!
קהארא שלח ארבעה עשר מטובי לוחמיו מזויינים מכף רגל ועד ראש לנקום אבל ראמא ולוקשמאנא כסחו אותם. אז הוא שלח צבא שלם של ארבעה עשר אלף לוחמי ראקשאסא. כשהצבא החל לצעוד ענן בצורת קוף המטיר מים מזוהמים על הלוחמים אבל זה לא הזיז להם, הם צעדו כדי להשמיד את נסיך איודיה.
ראמא שלף את נשק האלים וכשהבחין בצבא הראקשאסא הוא הניד את מיתר קשת שהייתה שייכת בעבר לוישנו והצליל שלה חתך בעולם מפיל ראקשאסאנים לכל עבר. ראשי חץ טבולים בשמש נורו מקשתו מלהטים באש את צבא הראקשאסנים משאירים ארבע עשרה אלף גופות חרוכות ומנוקבות על אדמת היער. אפילו האלים באו לצפות בקרב ההירואי מריעים מהשמיים לראמא וממטירים עליו פרחים.
שורפאנאקהא צווחה מזעם כשראתה את אחיה שכובים מתים ביחד עם כל צבאם. היא אספה את כל כוחותיה ועפה ללאנקא שנשלטה על ידי אחיה ראואנה. ראואנה לא היה ראקשאסא רגיל, הוא היה הראקשאסא הטוב ביותר. היו לו עשרה ראשים ועשרים ידיים, והוא היה מוסיקאי מחונן. הוא הקריב רבה קורבנות לאלים אז הם נתנו לו המון משאלות שעשו אותו חזק מאוד. הוא שלט בלאנקא כמו שאידרה שלטה בגן עדן. וחוץ מזה גם הייתה לו כרכרה מעופפת שיכלה להגיע לכל מקום. אבל הוא היה יהיר ואנחנו יודעים מה קורה לשחצנים בסוף..
בקיצור אחותו התחילה לחמם אותו, תראה מה עשו לי, איך אתה יכול לשבת ככה ולא לעשות כלום כשפוגעים באחותך, בטח יש מישהו בעולם שלא מפחד ממך והוא מרשה לעצמו לפגוע באחותך ככה.. ראואנה התחיל להתעצבן מהניג'וסים של אחותו ושאל "נו, מי עשה לך את זה?"
"ראמא, הוא הרג את שלושת אחינו וצבא של ארבעה עשר אלף ראקשאסאנים, לבד הוא עשה את זה!"
"מי זה הראמא הזה ומי הוא חושב שהוא?"
"הוא נסיך איודיה והוא בגלות ביער יחד עם אחיו שחתך לי את הפנים. אבל אתה צריך לראות את האישה שלו, סיטה. איזו יפה היא, האישה הכי יפה בעולם!"
ראואנה התעורר "העור שלה בצבע זהב, הפנים שלה רכות ועדינות, אשה כזו צריכה להיות שלך, אם תהרוג אותם היא תהיה שלך!"
ראואנה לא יכול לסבול שיש משהו יפה והוא לא יכול להיות שלו. הוא חשב על הארמון מלא הנשים שלו משלוש העולמות, בנות האלוהים, אבל תמיד יש מקום לעוד אחת.
 |
| דמותו של ראואנה במוזיאון Rattanakosin Exhibition Hall בבנגקוק |
בקיצור לקח את הכרכרה ועף לדוד שלו. הדוד שלו קיבל את פניו הציע לו מים ושטף את רגליו. "תקשיב דוד, אני דואג לך אז אתה צריך לעשות כל מה שאני רוצה, אין לך ברירה. תהפוך את עצמך לצבי זהוב ותמשוך את ראמא למעבה היער בזמן שאני חוטף את אשתו, אם צריך אני אהרוג אותו ואת אחיו אבל בינתיים אין צורך להתעסק עם שני בני אנוש חלושים". הדוד שלו ניסה לשכנע אותו שירד מזה ושהאלים לצדו של ראמא ושייתן להם לחיות בשקט, יש לו מספיק נשים מה הוא צריך עוד אחת?
"יה פחדן, עלה לכרכרה!"
סיטה הייתה הראשונה שהבחינה בצבי הזהוב וישר קראה לראמא "איזה צבי יפה, אני רוצה אותו, זה יעשה אותי מאושרת"
"כמובן סיטה אשתי, אני אביא לך אותו"
"עזוב ראמא" התערב לוקשמאנא "זה טריק של הראקשאסא, אין דבר כזה צבי זהוב, הם יכולים לשנות צורה ולהפוך למה שהם רוצים כדי להפיל אותך בפח"
"אל תתערב לוקשמאנא" צעקה סיטה "זה לא עניינך"
"די לוקשמאנא, אשתי רוצה צבי, אני אביא לה צבי, הישארו כאן, תכף אשוב"
לוקשמאנא נלחץ וציווה על סיטה להיכנס לבקתה והכין את חרבו. לפתע נשמע קול קורא אליהם מהיער, סיטה נבהלה "זה ראמא, הוא בסכנה, לך לעזור לו"
"זה לא ראמא, אלה הראקשאסא, זה טריק שלהם"
"אתה אומר שאני לא מזהה את הקול של בעלי? אתה רוצה שהוא ימות? לך תציל אותו!" לוקשמאנא ניסה להתווכח אבל סיטה בכתה וצרחה ונשבר לו אז הוא אמר לה שתישאר בבקתה ולא תצא ממנה בשום מצב.
 |
| ארמון המלך בבנגקוק, החלק הימני הוא הציבורי, המרכזי הוא הארמון ומתחם החיים והשמאלי הוא הרמון הנשים, לאף אחד אסור להיכנס. מעניין למה... |
באותו הרגע קרע ראואנה את תחפושתו באמצעות עשרים ידיו, חטף את סיטה וקיפץ איתה אל כרכרתו. סיטה בכתה וצרחה אך לשווא. חיות היער עקבו אחריה וגם הנשר הגדול ג'אטאיו אך כל אלה לא עזרו.
באותה עת ביער לאקשמאנא מצא את ראמא ומתחתיו ראקשאסא מחורר בחץ. הצבי הפך חזרה לראקשאסא, לאקשמאנא צדק אבל באגדות כמו בכביש חשוב להיות חכם ולא צודק, מה לעשות. הוא השאיר את סיטה לבד, לא שזה היה עוזר אם הוא היה נשאר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה