האנומאן הסתובב בעיר, היו בה מגדלים גבוהים יותר מהרים, וחומות היו עבות יותר מגזעי עצים עתיקים. אור אדום זהוב בקע מחלונות הבניינים. שדי ראקשאסא היו בכל מקום, השדים הגברים היו רחבי כתפיים, שריריים, ארוכי ידיים ויציבי רגליים. הם נשאו אלות ומצ'טות ושריון על גבם. האנומאן הבחין גם בראקשאסית אחת שצעדה בבטחון למרות הרחובות הצרים והחשוכים. תוך זמן קצר הגיע האנומאן למרכז העיר שם שכן ארמונו של ראואנא. הארמון היה מוקף בראקשאסים חמושים אבל לקופיף קטן בגודל של חתול לא הייתה בעיה להשתחל פנימה. הוא טיפס לקומה העליונה, היא הייתה המפוארת ביותר. הכל היה ראוותני מזהב ומכסף, ממשי ומאבנים יקרות, והשולחנות היו עמוסים כל טוב. רוח קרירה נשבה בארמון והאנומאן צטמרר. הוא עבר מהארמון להרמון ותהה אם סיטה תמצֵא שם. אך כל הנשים שם ישנו שנת ישרות ואין מצב שסיטה נמצאת שם. הוא צדק.
סיטה הייתה כלואה בין קבוצת עצי אשוקא, האנומאן טיפס על אחד העצים, נזהר שלא לשבור ענפים ולהקים רעש. הוא הבחין באישה עצובה מתייפחת מוקפת בראקשאסיות פגומות כל אחת בדרכה. האנומאן השליך את הטבעת שראמא נתן לו לרגליה של סיטה לפני שהתגלה בפניה. היא נבהלה והתייפחה עוד יותר כשהבחינה בטבעת של בעלה. ואז קוף התקרב אליה, הוא קד והציג את עצמו.
"אל תדאגי גברת, שמי האנומאן ואני שליחו של ראמא. אני פה כדי לבשר לך שראמא יבוא בקרוב לשחרר אותך, סמכי עלי, הוא שלח איתי את הטבעת הזו כדי שתדעי שאני הוא האנומאן ולא מתחזה. אני אשוב עתה לראמא ואדווח לו שאת בריאה ושלימה"
"או.." ייבבה סיטה והחלה לחפור לקוף "רק מלשמוע את שמו אני מתרגשת. תגיד את שמו שוב כדי שארגיש שימחה לרגע. איפה ראמא אהובי? איך הוא נטש אותי כאן? האם הוא בסדר? למה הוא לא הציל אותי כבר? למה הוא מבזבז זמן? מה כבר יש לו לעשות? איפה הוא מבלה"
האנומאן הפסיק את החפירות וסיפר לה על הברית ועל צבא הקופים הכי מוסרי בעולם, ואיך עכשיו כשהם יודעים איפה היא הם יכבשו את לאנקה יצילו אותה ויהרגו את ראואנא.
"צבא של קופים?" צעקה סיטה "אתה רציני?" פניה נפלו. "חודשים אני פה וזה מה שהוא הצליח לארגן? צבא של קופים?" עם איזה דביל התחתנתי יָא רַאבִּי, סיננה לעצמה.
"גבירתי הרגע קיפצתי קילומטרים רבים עד למרכז האוקיאנוס כדי למצוא אותך, זה אינו הגודל הטבעי שלי, פשוט קצת קר פה.. יש עוד קופים כמוני שיכולים לשנות צורתם כמו הראקשאסים, אנחנו לוחמים גדולים אל תראי אותנו ככה. אני רק הסייר המקדים בשביל איסוף מודיעין".
"הישאר עוד קצת, האנומאן" התבכיינה סיטה ואחזה בידו של הקופיף "משעמם לי ואין לי למי לחפור"
"אני חייב לאסוף מידע על העיר, אבל אבקר אותך שוב לפני שאלך"
"קח את הסיכה הזו ותן אותה לראמא כדי שידע שאמת דיברת, זה גם יזכיר לו כמה זמן אני מחכה פה בחושך, לבד"
האנומן קד וצירף את כפות ידו כאות כבוד וגם כדי להשתחרר מאחיזתה של סיטה ומהחפירות ועף משם.
הוא החליט שהדרך הטובה ביותר למצוא את ראואנא זה אם השומרים ייקחו אותו אליו, אז הוא חזר לממדי הקוף הגדולים שלו והחל להתפרע. הוא חרב את גן המלך וצעק "אני האנומאן בנו של הרוח, שליחו של ראמא, היזהר ראקשאסא סופך קרוב!" הוא קיפץ על חומות עיר והפיל מגדל שמירה. שדי ראקשאסא רדפו אחריו מתרוצצים אחרי הקוף המקפץ.
"מלך, מלך, יש קוף ענק בעיר והוא הורס הכל, הוא הפיל מגדל שמירה וחרב לך את הגינה!"
ראואנה הפנה בזעם את עשרת ראשיו ועשרים עניו רשפו אש.
"קוף? קוף! קוף הורס לי את העיר ומה אתם? חמורים? שתיתם משהו? עישנתם משהו? שלחו את הצבא לתפוס אותו והפסיקו לגרבץ!"
באחת, כמאה קינקארות – כח העילית של הראקשאסא הסתערו על הקוף שהפיל אותם בזנבו וכיסח להם ת'צורה. ראואנא התעצבן עוד יותר וצעק כל כך חזק שחומות לאנקה רעדו. הוא שלח את בנו אקשא אל הקוף. האנומאן השליך אותו ואת כרכרתו מעבר אל חומות העיר וניפצם על הסלעים למרגלותיה. האנומאן המשיך להרוס את העיר כמו קינג קונג.
ראואנא קרא לבנו בכורו מג'האנאדא שנודע כאינדראג'יט שכן, פעם אחת הביס את אינדרה מלך האלים בקרב.
"לך בני, נקום את מות אחיך! והרוג את הקוף המגוחך הזה."
אינדראג'יט החל לרדוף אחרי האנומאן בכרכרתו אך זה המשיך לגדול ועמד באוויר תופס בידיו את כל החיצים שאינדראג'יט משגר לעברו, קופץ, מדלג וחומק מכל כלי נשק שנורה אליו. אינדראג'יט הבין עם מי יש לו עסק ושלף את נשק יום הדין של בראהמא כנגד הקוף. האנומן נפל ארצה חסר תחושה כלוא בתוך קורים בלתי נראים חזקים מחבלים. האנומאן הבין מה קורה ונתן לראקשאסא לקחת אותו בלי התנגדות.
"עלי לכבד את בראהמא הסבא של האלים, אני יודע שזה נשקו שלו" אמר האנומאן לעצמו.
התוכנית הצליחה וההאנומן הובל לראואנה וזה ישב מולו עם עשרת ראשיו עטויים כתרים משובצים אבנים יקרות, עשרים אזניו מקושטות בעגילים נוצצים והוא עצמו גדול כהר יושב על כיסא זהב וכולו מקושט ומנוצנץ.
"מי אתה ומי שלחח אותך?" פנה ראואנה אל הקוף בשקט.
"אני האנומאן בנו של הרוח, נשלחתי על ידי ראמא להגיד לך שסוף הראקשאסים קרוב. היהירות שלך הבטיחה את מותך והשמדת עמך. סיטה האישה שחטפת בטיפשותך היא לא אישה רגילה. ראמא יבוא להציל אותה ולהרוג אותך. התכונן למותך".
"ראמא? בן תמותה? יהרוג אותי? יציל את סיטה? אתה היהיר בין שנינו קופיפון. מי אתה שתדבר אלי ככה? הרגו אותו! אני לא רוצה לראות אותו יותר".
"חכה ראואנה" אמר קול מקצה החדר, היה זה אחיו הצעיר של ראואנה, ויבהישאנא שהיה שמאלן יפה נפש. "אתה לא יכול להרוג את השליח לפי חוקי הדהארמא של המלכים. או שתכלא אותו או שתשלח אותו חזרה עם תשובה, חוק זה חוק".
"מה יש לי לעשות עם קוף בכלא?" צחק ראואנא. "טוב, טוב, אבל מגיע לו עונש על כל הבאלאגאן שעשה ועל שהרג את הבן שלי. שרפו את זנבו!"
חייליו של ראואנה עשו טקס אש מהזנב של האנומאן וליפפו אותו ביוטה, טבלו בסולר, הבעירו אותו וצעדו איתו ברחבי העיר. "כך יעשה לקוף אשר המלך שורף את זנבו" מיותר לציין שהזנב של האנומאן לא נשרף כי הוא חסין לאש! אז האנומאן השתחרר והחל מצית אש בעזרת אבוקת זנבו ברחבי העיר ובתמיכה של אביו הרוח, האש התפשטה והחלה לשרוף את כל לאנקה. לאנקה בערה.
ראקשאסים החלו רצים לאוקיאנוס עם נשיהם וטפם כדי להצילם מן האש. הו אז נזכר האנומאן בסיטה. "מה עשיתי? אם האש תגיע לסיטה, ראמא וסוגריבה לא יסלחו לי, אני אתפרסם כשוטה גמור בכל שלושת העולמות.
כלאה של סיטה בין העצים נותר קריר וירוק והשומרים היו עסוקים בשריפה. האנומאן הגיע אליה ושאל "איך הכל נשרף ורק כלאך נשאר קריר וירוק?
"זהו הכח של האמונה שלי והאהבה שלי לראמא" ענתה סיטה, לך האנומאן והבא את ראמא לכאן, נמאס לי כבר!"
האנומאן גדל שוב למימדי הענק שלו הטיח זנבו בקרקע ועף משם. הוא הגיע לחוף מוצאו וסיפר לקופים ולדובים את אשר קרה. "בואו נשוב לקישקינדרא, יש לנו מלחמה לארגן" אמר והם החלו לצעוד חזרה.
עדר הקופים הגיע לעיר בהתרגשות גדולה. ראמא וסוגריבה קיבלו את פניהם והאנומן הגיש לראמא את הסיכה של סיטה, תזכורת שהיא מחכה לו בוכייה מתחת לעץ בלאנקה. הוא גם סיפר להם מה קרה בבירת הראקשאסא לאנקה ואחרי קבלת הפנים הם כינסו את הקופים הגנראלים נאלא, נילא, סושנא, וגאדארשי ואנגאדא כדי לתכנן את המתקפה.
 |
| פסל בכניסה לתיאטרון המסורתי בבנגקוק |
הזאנומאן העמיס את ראמא על כתפיו ואנגאדא את לאקשמאנא וצבא הקופים והדובים החל לצעוד בסדר מופתי מרוכז במטרה עד שהגיעו אל האוקיאנוס.
"מה עכשיו" שאל ראמא, "איך צבא של קופים ודובים חוצה את אוקיאנוס?"
"נאלא ונילא הם בניו של וישמאקארמא – ארכיטקט האלים" אמר סוגריבה "הם ייבנו גשר מפה ועד לאנקה. אבל אנחנו צריכים שיתוף פעולה של האוקיאנוס, הוא צריך להבטיח שהגלים והזרמים לא יפריעו לבניה, אחרת לא נוכל לבנות משהו שיחזיק מעמד".
ראמא החל יורה חיצים בלי הפסקה לעבר האוקיאנוס עד שעלה אל המים מהאוקיאנוס ופנה אליו "ראמא הפסק, אתה פוגע בכל היצורים החיים במים. אני אעזור לך להציל את אשתך סיטה, ראה, כבר הרגעתי את האוקיאנוס והוא שקט כמו בריכת לוטוס" ראמא הודה לו והניח את קשתו. נאלא ונילא החלו לעבוד וכל הצבא הצטרף למלאכה.
הם בנו את הגשר בשירה וריקודים, סנטימטר אחר סנטימטר, אבן אחר אבן. האוקיאנוס היה שקט כמו מראה ובמהרה הגשר היה מוכן וצבא הקופים והדובים צעד לחופי לאנקה.
 |
| מסיכה של האנומאן במוזיאון בבנגקוק |
בינתיים בבירת הראקשאסא החיים המשיכו כרגיל. לא הטריד אותם צבא של קופים ודובים לחופם. יום אחד ראואנה נזכר בסיטה והחליט לבקרה. הוא ניגש אליה מוקף בכמה מיועציו ונשותיו, סיטה הסיתה את מבטה ממנו.
"למה אינך מביטה בי סיטה? תני לי לראות את זיו פניך"
"איני יכולה לסבול רשעות כזו, לך מפה"
"איך את לא רוצה אותי? אני עשיר וחזק ולא דביל כמו בעלך שמסתובב כמו קבצן ביער, הוא לעולם לא יהיה מלך. תהיי אשתי וביחד נבלע את מנעמי העולם!"
"אני מעדיפה מאה שנים ביער עם ראמא מאשר שעה איתך בארמון שלך, ראמא יגיע להציל אותי ויימחץ אותך ואת הצבא שלך כמו שפיל מוחץ נמלה!"
"יא ראבי, איזו מעצבנת, הייתי נחמד איתך עד עכשיו אבל יש לך חודש להתמסר לי או שאגיש אותך לראקשאסיות לארוחת בוקר, ברור!"
הראקשאסיות שהיו איתו החלו למשש את איכות הבשר חוץ מאיזו שמאלנית צמחונית בוגדת בשם טריג'אטא שאמרה "עזבו אותה, יש לה מספיק בעיות גם ככה, ובשר זה רצח!" הראקשאסיות כפכפו אותה והמשיכו.
ראואנה כינס את מועצת המלחמה שלו בארמון. הראשון לדבר היה סבו מאליאואן, רקשאסא זקן וחכם שהעריץ את ראואנה. "בני" אמר הסב, "לאנקה בסכנה, צבא הקופים והדובים חונה בחופינו מובל על ידי ראמא ולאקשמאנא האמיצים, עלינו להתכונן למלחמה".
צבא של קופים ודובים? איך הם יכולים עלינו, נלחמנו בדברים חזקים מהם. מה יש להם? אבנים? חיצים? מקלות? איך אני יכול להעליב לוחמים ולשלוח אותם להילחם בחיות יער?"
"קופיף פרץ את החומות והעלה אותם באש" הוסיף ויבהישאנא "אלה לא קופים ואנשים רגילים, הם נושאים עמם את כח אלים. ראמא לא ינוח עד שיציל את אשתו. תן לו אותה או שהעיר שלנו על כל תושביה תושמד. מה שאני אומר הוא לטובתך, לטובת שבט הראקשאסא, תחזיר את סיטה לראמא!"
"איני צריך את עצתך ויבהישאנא" צעק ראואנה, "מלכתי יופי גם בלי עצותיך, אני לא צריך שמאלני חמוץ ובוגד בממלכתי שמעביר עלי ביקורת גם אם הוא אחי, לך לעזה ועוף לי מהעיניים!" (ביבי זה אתה? ד.ה.מ).
ויבהישאנא יצא מהעיר והלך ישר לחוף בו התמקמו הקופים ודובים, הבוגד!
"אני ויבישאנא אחיו של ראואנה, באתי להצטרף לראמא, קחו אותי אליו.
סוף חלק רביעי.
חלק חמישי - המלחמה
חלק חמישי - המלחמה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה