תוויות

ראמאיאנה - חלק חמישי – המלחמה - תוך כדי קריאה


הקופים כפתו את ויבהישאנא בידיו וברגליו, אחרי הכל הוא היה ראקשאסא והם פחדו שיפגע בראמא, והביאוהו בפני ראמא, לאקשמאנא, האנומאן והגנראלים.
"אני ויבהישאנא אחיו הקטן של ראואנה, באתי להצטרף אליכם כנגד מלך הראקשאסא"
"ולמה שנאמין לך שאינך מרגל או סוכן כפול?" הקשה סוגריבה, "אתה יכול להעמיד פנים שאתה בן בריתנו ואז לבגוד בנו כמו שאתה בוגד באחיך עכשיו".
"אינני מרגל, אני מתנגד לדרכו של אחי ותמיד העברתי עליו ביקורת. הוא לא אוהב את זה. אני חושב שהוא טעה כשחטף את סיטה ואמרתי לו שעליו להחזירה כדי להציל את ממלכת הראקשאסא"
"אני לא מאמין לך" אמר האנומאן, "אני חושב שאתה כאן בגלל שאתה יודע שראמא ינצח ואתה רוצה שהוא ימליך אותך תחת אחיך אחרי שראואנה ימות"
"זה נכון" אמר ויבהישאנא "אבל אני מבטיח שאמלוך במקומו בחכמה וגם אני יכול לעזור לכם להביס אותו, קבלו אותי כחבר".
"ברוך הבא ויבהישאנא" אמר ראמא והושיט אליו את ידו. "תמיד יש לקבל אנשים שבאים אליך בטוב, אני מאמין לו שהוא סולד מדרכי אחיו ואחרי שאביס אותו נמליך אותו למלך הראקשאסא" (נראה כמו השפעה של מאות שנות קולוניאליזם על הסיפור הזה ד.ה.מ).
"בוא, שב עימנו, יבש אצלנו ויש אצלנו מקום. ספר לנו על העיר, על נקודות התורפה שלה ועל ההגנות שלה. מהיכן כדאי לנו לתקוף?" הם התחילו לרקום תכניות תקיפה ביחד עם הראקשאסא.
מרגליו של ראואנה חזרו אליו עם המידע על אחיו הבוגד והוא טיפס לנקודה הגבוהה ביותר בארמון כדי להשקיף לעבר מחנה הקופים שעל החוף. הוא הבחין שזהו צבא קופים מסודר ולא להקת קופים מקפצים. בפעם הראשונה הוא הרגיש פחד קטן בלב, אך מיד הוא התעשת וקיבץ את צוות מכשפיו.
"הכינו לי אשליה של ראשו המדמם של ראמא, אני רוצה ללכת לסיטה ולהשתעשע איתה קצת"
בשניות רקחו המכשפים ראש בדמותו של ראמא מדמם מהצוואר והוא ניגש אל סיטה.
"בואי הנה, אישה!" צעק ראואנה לסיטה. "תראי מה הבאתי לך, הייתה מלחמה נוראית אתמול, המון הרוגים, קופים וראקשאסאים. לא הייתי צריך להרוג את הבעל הלא-יוצלח שלך. הספיק ראקשאסא אחד רגיל כדי לערוף את ראשו, הראו לה"
אחת הראקשאסיות אחזה בראש המדומה וסיטה צרחה והתעלפה. הראקשאסיות התיזו עליה מים כדי להעירה. אבל לפני שהתעוררה נקרא ראואנה למועצת המלחמה ועזב. סיטה נשארה על הרצפה שבורה ובוכה. מתוך הצללים יצאה הראקשאסי השמאלנית הבוגדת סאראמא, ניגבה את דמעותיה וסיפרה לה שזו רק אשליה של מכשפים וראשו של ראמא נעלם כלא היה.
המולה גדולה עלתה מהעיר, סוסים צהלו, פילים צעדו, חמורים רקעו, תופי המלחמה הרעישו ומרכבות שיקשקו ברחובות. לוחמי ראקשאאסא זרמו מבתיהם עם נשקם, צועקים וצווחים מנפחים חזם ומכים עליו בהתרגשות.
השמש עלתה וראמא נאם לצבאו "אנו הולכים למערכה קשה כנגד הראקשאסא. אלה אלפי לוחמים חזקים, ידועים בכישורי הלחימה שלהם והם אויב ראוי. אבל אתם כולכם אמיצים וחסרי פחד ואני יודע שאנו נילחם עד הסוף המר. הגענו עד הנה כדי להציל את סיטה ולהרוג את ראואנה הרשע ואיננו יכולים לחזור או להיכשל!" באותו הרגע הרים ראמא את קשתו, צעד לראש הכח כשלאקשמאנא לצידו וויבהישאנא מאחוריו. מאות ואלפי קופים ודובים עקבו אחריהם נושאים חניתות אבן, סלעים ועצים שלמים. הם הגיעו לשערי העיר, כיתרו אותה ובהינתן האות הסתערו אלפי קופים על חומותיה של לאנקה. הראקשאסים חיכו להם עם אלות ומצ'טות מעיפים אותם לכל עבר, אבל הקופים היו זריזים ומהירים, חמקו וקיפצו ונהנו מחיפוי בצורת אבנים שנזרקו על ידי הכח הקרקעי של הדובים.
דם ניגר על הרצפה, של קופים ושל ראקשאסאים אך כולם המשיכו להילחם. ראמא ולאקשמאנא ירו חיצים לכל עבר במהירות מרשימה מנקבים שיריונות של ראקשאסים המופקדים על חומות העיר. מולם עמד אינדראג'יט שהיה חסין מוות בעקבות מתנה שקיבל מהאלים וחיציו נורה בקצב על ראמא ולאקשמאנא. הערב ירד וחיציו של אינדראג'יט חוררו את ראמא ולקשמאנא והפכו לנחשים מתלפפים סביבם, הם נפלו שניהם לאדמה חסרי תזוזה.
הקופים נסוגו משדה הקרב, סוגריבה הזיל דמעה על חברו ומנהיגו, אפילו הבוגד ויבהישאנא היה המום וכרע ברך ליד הנסיכים, וכשנראה שהכל אבוד ואין תקוה, רוח נשבה ומתוכה הגיחה ציפור ענקית שמשק כנפיה העלה ענן אבק בשדה הקרב. היה זה גארודה מלך העופות. הוא נגע בנסיכים בקצות כנפיו וחיצי הנחשים נעלמו, ראמא ולאקשמאנא פקחו עיניהם.
"בואו נסיים להיום, החשיכה לא עוזרת לנו ועדיף שנישן קצת, נמשיך מחר"  הציע ויבהישאבא (שמאלני בוגד ועצלן ד.ה.מ).
למחרת שלח ראואנא את הגנראלים שלו לקרב, אקאמפאנא, דההומראקשא ופראהאשאטא. שלושתם ביחד הרגו אלפי יצורים ונשאו את צלקותיהם בגאוה. הם ידעו להילחם עם כל נשק אפשרי והיו גדולים וחזקים. צבא הקופים רעד אבל סוגריבה, האנומאן ואנגאדה צעדו לעברם בלי פחד. האנומאן העיף את פראהאשאטא מכרכרתו בעזרת סטירת זנב ואז זינק לעברו וכיסח אותו. אנגאדה שאג וניפץ סלע ענק על ראשו של אקאמפאנא וסוגריבה נעץ גזע שלם בחזהו של דהומראקשא וניקב את ריאותיו. ראואנה רתח מזעם. "העירו את קומבהאקארנא אחי, והכינו אותו לקרב מיד!"
קומבהאקארנא הראקשאסא הענק נמנם. נחירותיו הרעידו את דלתות ארמונו וחלונותיו. הוא קיבל מתנת אלים את היכולת לישון חצי שנה ברציפות, לא קל להעיר דבר כזה. ובגלל שהיה ענק הוא אכל יותר מכל אנשי הארמון גם יחד. הטבחים החלו לעבוד על ארוחת ענק לכבודו בעוד ראקשאסים אחדים מקפצים עליו ומנסים להעירו. הם משכו באזניו, דגדגו את כפות רגליו הענקיות ורקדו על אפו. מאווררים העיפו את ריח האוכל אל נחיריו הגדולים אבל הענק עדיין ישן. תוף ענק הוכנס לחדר וראקשאסים החלו להכות בו, שופרות נתקעו באזניו וננשפו בכל הכח ועדר פרות נשלח לצעוד על כרסו. לבסוף הענק התעורר.
"קומבהאקארנא, אחי היקר, קום! לאנקה במלחמה ואנו זקוקים לעזרתך" אמר ראואנה בעוד אחיו משפשף את עיניו ומפהק.
"אני רעב, לא אכלתי ששה חודשים, אני חלש"
"יאללה הכנו לך מה שאתה אוהב, תאכל מהר ובוא לקרב, הותקפנו על ידי צבא של קופים ודובים"
"או, אני אשמח לנסות בשר קופים, אולי נוכל לבשל אותם אחרי נהרוג אותם?"
"מצדי תאכל את מי שאתה רוצה אחרי הקרב"
קומבהאקארנא לא היה צריך נשק הוא פשוט צעד ומחץ דובים ברגליו וקופים בידיו הענקיות בעוד צבא הראקשאסים מריע לו. ראמא ולאקשמאנא ירו בו חיצים אבל הוא נפנף אותם כמו שמנפנפים זבובים. האנומאן נתלה על צווארו, אנגאדא זרק עליו סלעים ואבנים וסוגריבה הרביץ לרגליו עם עצים. כל זה לא ממש הזיז לענק.
ראמא הבין שהגיע הזמן להשתמש בנשק שלימד אותו וישוואמיטרה כשהיה ילד. "לאקשמאנא, הבט בי, אנו צריכים נשק אֵלִים". ראמא התרכז בנשימה ושיחרר את נשקו של וָאיוּ, הוא סבב באויר וכרת את ידו של הענק. התרכז בשנית והפעם עם נשקו של וארונה פגע בידו השנייה. דם ענקים החל זורם סביב. הענק החל מדדה רומס בדרכו קופים, דובים וראקשאסים ללא הבחנה. הוֹ אז שלף ראמא את נשקו של אינדרה, אור בהיר כברק וחזק כרעם ירד מהשמים, פגע בעורפו של קומבהאקארנא וערף את ראשו. הענק קרס אל תוך האוקיאנוס ונבלע בגלים שהקיפוהו. הקופים ודובים צהלו וראואנה בכה את מות אחיו וידע שמחר זה הוא שצריך להתייצב בשדה הקרב.
השחר עלה אדום מדם, ראואנה רכב מלאנקה בכל הדרו על המרכבה המפורסמת שלו מובלת על ידי שמונה סוסים, נשקיו מנצנצים בעשרים זרועותיו. הקופים מעולם לא ראו מחזה כזה, הם נבהלו וחלקם ברחו אבל אנגאדה קרא להם "אומץ! קופיי הטובים, עמדו זקופים!"
השמיים כהו מחיצים וכידונים, האדמה נספגה בדם וחלקי גופות. ראואנה היה בכל מקום. עשרת ראשיו ועשרים זרועותיו לא השאירו כיוון אחד פנוי לתקיפה. גם אינדראג'יט הצטרף והרג קוף או דב בכל חץ שירה. אלפי קופים ודובים נהרגו באותו היום ונחמתם היחידה הייתה מות בניו של ראואנה.
בערב ניגש ויבהישאנא לראמא ולאקשמאנא וסיפר להם שאינדראג'יט עומד להקריב קורבן עז ולהפוך לחזק יותר ושעליהם למנוע את טקס הקורבן. ראמא שלח את לאקשמאנא, לאקשמאנא לא ההיסס לרגע, קפץ על האנומאן ושניהם עפו משם. הם נכנסו לארמונו של אינדראג'יט לפי הוראותיו של ויבההישאנא והתחבאו בחדר הטקסים הקדוש. אינדראג'יט והראקשאסים שלו התכוננו להעלאת הקורבן ואז לאקשמאנא החל יורה עליהם חיצים, בעודם עסוקים בו קפץ האנומאן ושיחרר את העז מהמזבח. אינדראג'יט רתח מזעם והסתער על לאקשמאנא.
"בוא" צעק לאקשמאנא "בוא, נראה אותך, אני המוות שלך!" הם נלחמו כמו שמעולם לא נלחמו שני אנשים שכן היו שווים בכוחם. הקרב נמשך שעות והאלים הצטופפו לצפות בו. לבסוף שלף לאקשמאנא חץ מיוחד מאשפתו, מעוטר בנוצות של גארודא מלך העופות וחוד מוזהב ואמר "אם ראמא הוא האיש הראוי לשלוט בשלושת העולמות עשה שחץ זה יהרוג את בנו של ראואנה"
האלים שמעו את תפלתו וגם קצת נמאס להם מהקרב הארוך והמתיש הזה. החץ שיסף את ראשו ראשו של אינדראג'יט בלי שזה הספיק להגיב וחזר ללאקשמאנא. בנפלו של אנדראג'יט השמים התבהרו והארץ כאילו נשמה לרווחה. אי שם בארמון ראואנה ביכה את מות בנו ואיבד את הכרתו מהבכי. כשהתעורר בכה עוד קצת. "הו בני, אתה היית התקווה שלי, היורש שלי, הבן המועדף שלי, הלוואי ולא הייתי חי כדי לראות את היום הזה בא" הוא פנה לנתיניו "מותו של בני לא היה לשוא! אנחנו ננקום את מותו מחר! אני בעצמי אהרוג את הנסיכים חסרי הממלכה האלה, מנהיגי קופים ודובים. מחר נילחם על הישרדות הגזע שלנו, על הכבוד שלנו!" הראקשאסים פקפקו במלכם אבל מה יכלו לעשות?
כוחותיו של ראמא
שוב יצא ראואנה משערי העיר על מרכבתו מלווה בעוזריו ששים אלי קרב, מים מזוהמים נפלו עליו מהשמיים ונשרים חגו מעל אך כל הרמזים האלה לא עשו עליו רושם.
"בוא ראמא, נראה אותך, עמוד מולי והבא את אחיך, אני אהרוג אותו קודם כי הוא הרג את בני!"
כוחותיו של ראואנה
 צבא הקופים יצא למתקפה כשבראשו ראמא ולאקשמאנא, הם השתמשו בכל נשק אפשרי, ירו לכל עבר, מרכבות התנפצו אל הקרקע, סוסים ופילים נקרעו לגזרים, ראקשאסאים וקופים נדקרו והוכו. ראמא שלף חץ שבורך על ידי בראהמא וראואנה שלף חץ שקיבל משיבא, הקרב ביניהם נמשך וריבוי הראשים והידיים אפשר לראואנה להילחם גם בלאקשמאנא, ראואנה שלף חנית שקיבל ממאיה, מכשף האלים, הוא לחש מנטרה והחנית זינקה לעבר לאקשמאנא נקבה את חזהו ויצאה מהצד השני. לאקשמאנא קרס וצחוקו של ראואנא רעם עד השמים. "אני אתן לך להתאבל על הורג בני" אמר ראואנה וחזר לעירו.
ראמא כרע ליד לאקשמאנא "הו, אחי, איך אתה יכול להשאירני לבד בעולם, קודם ממלכתי, אחר כך סיטה ועכשיו אתה. זה אבדן קשה מנשוא. איך אוכל לחיות בלעדיך?" הקופים והדובים הצטופפו סביבם בוכיים. "האנומאן, איפה האנומאן?" הפר ג'ומבאואן את השקט. האנומאן התייצב מולו. "יש עשב אחד שיכול להציל את לאקשמאנא. הוא רחוק מכאן מעבר להרים ולימים במקום בו ההשמש זורחת ועליך להביאו לפני שקרן אור ראשונה תפגע בבניין הגבוה של לאנקה. הבא את הסאנג'יבאני האנומאן, אתה תקוותנו היחידה"
האנומאן טס כחץ מקשת והגיע אל ההר המדובר אך לא מצא את העשב, על כן עקר את הר ממקומו והביא את כולו והניחו על חופה של לאנקה. מיד מצא ג'מבאואן את העשב ורקח ממנו שיקוי ומרחו על לאקשמאנא. לאקשמאנא התעורר. ראמא הביט באחיו מאושר. "נמאס לי מהמלחמה הזו, מחר אתייצב מול ראואנא, אהרוג אותו ואשיב את אשתי"
למחרת שלח אינדרה, מלך האלים את מרכבתו נהוגה במאטאלי כדי שזו תיקח את ראמא לשדה הקרב. המרכבה הנהוגה על ידי מטאלי אפשרה לראמא לתקוף את ראואנה מכל הכיוונים.
אלים מביטים בנעשה
האלים התקבצו בשמיים כדי לראות את שני היריבם נלחמים בנשקים שלא נראו לפני. חלק מהם לא נוסו מעולם או היו גרסאות בטא, אז חלקם נשברו או נפלו לאוקיאנוס. על כל נשק ששלף ראמא שלף ראואנה אחד נגדי ועל כל נשק ששלף ראואנה הוציא ראמא תגובה ראויה. "השתמש בחץ של בראהאמא!" צעק מטאלי, "זה הזמן!" ראמא שלף את החץ שנתן לו אגאסטיא ונועד לשימוש בודד. החץ הכיל את הרוח בזנבו, את השמש והירח בחודו, את הארץ בגופו ואת כח יום הדין במעופו. ראמא דרך את קשתו, עצר את נשימתו ושיחרר את החץ ביודעו שהוא נושא את מותו של ראואנה. החץ חתך באויר וכל היצורים החיים בשלושת העולמות רעדו מקולו. החץ חדר את חזהו של ראואנה וניקב את ליבו. בצעקה גדולה נפל מלך הראקשאסא ארצה על כל עשרת ראשיו. גשם של פרחים נפל מהשמיים על המנצחים כשראקשאסים בורחים חזרה לעירם והקופים מקפצים בשמחה. נשותיו של ראואנה יצאו מהעיר לבכות על לכתו של בעלם.
"בוא נכתיר את ויבהישאנא לממלך לאנקה ותנו לאנשיו לקים הלוויה מלכותית לראואנה"

אין תגובות:

פרסום תגובה