לאקשמאנא הרים את ראמא מהעפר והבטיח לו שהם ימצאו את סיטה ויחזירו אותה, ראמא הרגיע את נשימתו ואת מחשבותיו וברך את היער. הוא ברך את העצים, הפרחים, בעלי החיים ופנה אליהם בבקשה שיראו לו מה קרה לסיטה בהיעדרו. הוא פקח את עיניו ואמר ללוקשמאנא "קדימה! מכאן, אני משוכנע שזו הדרך".
הם החלו לצעוד בין ההפרחים המעוכים והענפים השבורים עד ששמעו גניחות מאחורי אחד השיחים. היה זה הנשר הגדול ג'אטאיו.
"ג'אטאיו ידיד אבי, מי עשה לך את זה?" שאל ראמא.
הנשר הגדול גסס מולם, הוא דימם וחרחר.
"ניסיתי לעצור כרכרה מעופפת עם אישה בצרה, אך כשלתי. אלו רגעי האחרונים, מצטער שאתם רואים אותי ככה"
"זו הייתה אשתי, אנא אמור לי מי חטף אותה? ולאן?"
נראה לי שהיה זה ראואנה מלך הראקשאסא, הוא היחיד שיש לו כרכרה כזו ויכול לרכוב ככה. אני מקווה שזה יעזור לך למצוא אותה".
הנשר הגדול מת והנסיכים קברו אותו כיאה לנשר גדול.
הם לא הספיקו להתקדם יותר מדי ואז עלה רקשאסא מכוער במיוחד (נראה לי שראקשאסא זה בעצם שד בהודית ד.ה.מ) הוא היה חסר ראש ופיו ממוקם במרכז כרסו הענקית, רגליו היו כגזעי עצים וכל אחת מזרועותיו נמשכה לאורך קילומטר.
"מי אתם? ולאן אתם הולכים? אלוהי היער שלחו לי טייק אווי! אני אוכל אתכם!"
ראמא ולאקשמאנא הכניעו את השד והוא נפל על ברכיו.
"אנחנו נסיכים, בן של.. אח של.. דוד של.. אשתי.. נחטפה.. ראואנה.. ואני לא מפחד ממך!"
"או, חיכיתי לך" אמר השד. "שמי הוא קאבאנדהא, לא תמיד הייתי כזה נורא, שירפו את הגוף הזה ואספר לכם מה שאתם רוצים לדעת"
הנסיכים שרפו את השד ומתוך האש העזה יצא קאבאנדהא בצורתו המקורית.
"אני יודע שאתם בעקבות אשתך שנחטפה על ידי ראואנה, אבל לא תוכלו לו לבדכם, אתם צריכים בן ברית. לכו והתחברו עם סוגריבה. הוא המלך הגולה של הקופים של קישקינדהא, הוא בן הברית שאתם צריכים"
"ואיפה נוכל למצוא אותו?" שאלו הנסיכים.
"לכו מערבה, בקצה היער נמצא אגם פמפה המלא ציפורים ופרחי לוטוס, ממזרח לאגם מתנשא הר רישיאמוקא. הוא שם עם אנשיו "כרתו איתו ברית" סיכם קאבאנדהא ונעלם בין צמרות העצים.
ראמה ולאקשמאנא נכנסו לממלכת הקופים חמושים כלוחמים אך לבושים כנזירים. סוגריבה, מנהיג
הקופים שלח את האנומאן לבדוק מי הם ומה הם רוצים, "מעולם לא ראינו אנשים מוזרים כאלה פה".
 |
| דמותו של האנומאן בארמון המלך, בנגקוק |
מהיר יותר מהמחשבה נעמד האנומאן מול ראמא ולאקשמאנא, קד קידה ואמר "אני האנומן בנו של הרוח, האדון שלי ואני חיים פה בהרי רישיאמוקה. מי אתם ומה מביא אתכם לקישקינדהא ארץ הקופים?"
"אני ראמא.. בן של.. אח של.. דוד של.. אשתי נחטפה.. ראקשאסא.. עזרה.. האם נוכל לדבר עם אדונך?"
האנומאן העמיס את השניים על כתפיו וקיפץ היישר אל אדונו וערך היכרות ביניהם.
"נשלחתי אליך סוגריבה" התחיל ראמא, "נאמר לי שאתה יכול לעזור לי להחזיר את אשתי שנחטפה על ידי מלך הראקשאסא, האם תעזור לי? האם תהיה לי בן ברית?"
"שלום לך נסיך, ישמצב שאנחנו יכולים לעזור אחד לשני"
"מה שתבקש" ענה ראמא.
"טוב, תשמע, תראה, אחי היה מלך הקופים ואז הגיע איזה ראקשאסא שקרא עליו תיגר, הם נלחמו אחד בשני ימים ארוכים ממקום למקום, מהר לעמק, מאגם לנחל, ואני עקבתי אחריהם כי רציתי לראות אולי אוכל לסייע לאחי. לבסוף הם נכנסו למערה ולא יצאו ממנה מספר ימים, עד ששמעתי גניחה חזקה ונהר דם החל זורם מהמערה. נבהלתי, הייתי בטוח שהראקשאסא הרג את אחי ודמו הוא שזורם לרגליי. בלי להסס חסמתי את המערה בסלע גדול כדי שהראקשאסא לא יבוא לפגוע בעמי ומיהרתי לממלכה לספר את הסיפור. הוכתרתי למלך תחת אחי אבל לאחר זמן מה הוא הצליח להשתחרר וחזר והאשים אותי שגנבתי את ממלכתו (בנזיד ראקשאסא, ד.ה.מ) ושאני אח צעיר שלא יכול למלוך כל עוד הוא חי, אז הוא לקח את אשתי ממני והגלה אותי מהממלכה. אני רוצה שתהרוג אותו כדי שאוכל לקבל את ממלכתי בחזרה!"
(לי כל הסיפור נשמע קצת פישי כמו שאומרים ד.ה.מ)
ראמא השיב "האש היא עדה שנהיה בעלי ברית לנצח!"
"אבל" הקשה הקוף, "אחי וָאלי הוא לוחם חזק איך אדע שאתה לוחם שווה לו? אחרי הכל הוא הבן של אינדרה – מלך האלים!"
ראמא שלף חץ וירה אותו לעבר העצים. החץ חורר שבעה עצים לפני שחזר ונתפס בידו של ראמא.
"טוֹ-אוֹב!" אמר הקוף, "עשינו עסק!"
"סבבה, קרא לאחיך לקרב מחר אני אסתתר מאחורי העצים ואמצא זמן טוב להרוג אותו כשתריבו ביניכם"
סוגריבה הגיע לשערי קישקינדהא וקרא לאחיו לקרב.
"קופיפון טיפש, נראה לך שאתה יכול לנצח אותי?" צעק ואלי.
"היהירות שלך תהרוג אותך" השיב סוגריבה, והם החלו לריב. מקפצים, מרביצים, צועקים, אגרופים, בעיטות, משיכות, נשיכות ומה לא. ראמא עמד מאחורי העצים אך לא עשה דבר עד שסוגריבה נפצע וברח.
"בְּרַח!" צעק ואלי, "ברח! אתה לא כוחות מולי!"
"איזה יופי של חבר אתה ראמא" צעק סוגריבה, "איפה היית? כמט מתתי פה!"
"לא הצלחתי לזהות מי הוא מי, אתם שניכם כל כך דומים!"
"אז מה נעשה?" ייבב הקופיף.
"אני אגיד לך, מחר תקרא לאחיך לקרב שוב, ולאקשמאנא ישים עליך שרשרת פרחים. כך אדע לבדיל בינך לבן אחיך"
למחרת שוב קרא סוגריבה לאחיו ושוב הם נלחמו וכאשר וָאלי הפיל את סוגריבה לרצפה, ירה בו ראמא חץ בגבו. הוא נפל מטה כשסוגריבה מעליו.
"מה זה?" התבכיין וָאלי המלך הקופים. "מי ירה חץ בגבי כשאני נלחם באחר? זה לא הוגן!"
ראמא הגיח מאחורי העצים "אני ראמא, בן של.. אח של.. דוד של.. הרגתי אותך בגלל מה שעשית לאחיך. לקחת את אשתו והגלת אותו מהממלכה. הוא צעיר ממך היית צריך להתייחס אליו כמו בנך, המעשים שלך הביאו עליך מוות".
"אבל ראמא" ייבב מלך הקופים, "שמעתי שאתה תמיד עושה את הדבר הנכון לפי חוקי הדהארמה. אך יכולת לירות לי בגב? כשנלחמתי באחי? אני בטוח שזה פסול!
"אתה קופיפון, מה אתה מבין בדהארמה? מה אתה יודע מה נכון או לא נכון? מה אתה מטיל בי ספק בכלל? לי ולאחיך יש ברית וכל אויב שלו הוא גם אויב שלי" (איזו ערימת שיט כדי להצדיק את מעשי הגיבור, נשמע שהשתן עלה לו לראש ד.ה.מ).
"טוב אתה כנראה צודק, זה הגורל שלי, אך בבקשה סוגריבה דאג לאשתי ולבני יחידי והפוך אותו למלך אחריך"
וָאלי מת וראמא דרש לעשות לו הלווית מלכים (כנראה הוא הרגיש שהוא לא היה בסדר ד.ה.מ). וגם דרש מסוגריבה לעמוד בהבטחתו לדאוג לאשתו של ואלי וגם לבנו שימלוך אחריו (כמו במאפיה ד.ה.מ)
"טוב" סיכם סוגריבה, "העונה הגשומה מתחילה, יענו החורף מגיע, נתחיל בחיפושים מיד בתום הגשמים.
 |
| ראמא ולאקשמאנא מתוך הצגה בתיאטרון קוהן, בנגקוק |
ראמא ולאקשמאנא ציפו בקוצר רוח לבוא האביב. כל דבר הזכיר לראמא את סיטה, כל טיפת גשם, כל ברק וכל רעם, כל מטוס שטס בשמיים, נחליאלי אחרי ההגשם.. החורף נמשך נצח אבל בסוף גם הוא הגיע לקיצו והאביב בא.
סוגריבה כינס את הקופים, אלפים מהם מכל הצבעים והסוגים והמינים, להקות על גבי להקות וקרא לעברם "תודה שבאתם קופים נאמנים יש לנו משימה מיוחדת לבצע, משימה שתשאיר סימן ומשמעות לנצח! האם אתם איתי? מי לקוֹפַי אֵלַי!"
סוגריבה סיפר להם את הסיפור על ראמא, בן של.. אח של.. דוד של..ראקשאסא.. אשתו.. חטיפה.. ואנחנו נראה לו מהזה!" הקופים היו באקסטאזה וסוגריבה המשיך. "הבטחתי לו שנמצא את אשתו וביחד עם חברינו הדובים נקים צבא מפואר שטרם נראה כמותו! הצבא המוסרי ביותר באסיה! נלחם בשדי הראקשאסא! נביס אותם! נחזיר את אשתו של ראמא!" הקופים נטרפו מזה. "כעת אני אשלח חילות חלוץ לארבע רוחות שמים ויש לכם חודש למצוא את סיטה או שאל תטרחו לחזור!"
ראמא התעודד ממראה צבא הקופים והדובים ופניו נאורו.
סוגריבה העריך שראואנא לקח את סיטה דרומה אז למשימה זו הוא ציוות את האנומאן ושם בראשה את אנגאדא, בנו של אחיו המת וָאלי וגם את הדב החכם ג'מבאוָאן וציווה על האנומאן לשמור על אנגאדא ולעזור לו.
האנומאן ביקש את ברכתו של ראמא וזה נתן לו אותה וגם את טבעתו כדי שייתן אותה לסיטה והיא תדע שהאנומאן הוא שליחו של ראמא. כמו כן ראמא איחל לקופיף בהצלחה בהמשך דרכו.
מסעם של הקופים והדובים החל. הם עברו את האזורים המוכרים להם והמשיכו הלאה לאזורים שרק שמעו עליהם בסיפורים ואז הלאה לאזורים שלא שמעו עליהם מעולם אפילו לא באגדות. הם הגיעו ליער עבות, עם עצים כל כך גדולים שחסמו את קרני השמש מלחדור בעדם, דבר מאכל לא גדל ביער שחור זה והם לא הצליחו למצוא לא פירות ולא שורשים. הקופים היו על סף ייאוש, הם רעבו והתגעגעו והתחילו להתבכיין "אנחנו לא יכולים לחזור כי סוגריבה יהרוג אותנו, ואין לנו כח להמשיך, למה הסכמנו לזה, אנגאדא תעשה משהו, אתה האחראי! עזור לנו!" אנגאדא פנה להאנומאן והאנומאן אמר "אל תדאגו חברים, אני רואה שקצת אור מתחיל לחדור בין הצמרות, איננו רחוקים מקצה היער, אל תתייאשו לי עכשיו, מה אתם? קופים או תרנגולות?"
הקופים המשיכו בחוסר חשק מופגן ולהפתעתם היער הידלדל, עציו נמכו ואור חדר מבין הענפים אבל בקצהו של היער הם מצאו את עצמם לחופו של אוקיאנוס סוער וגועש.
הקופים נרעשו, הם מעולם לא ראו אוקיאנוס והם חשבו שהגלים העולים ויורדים הם מפלצות ים. חבורת הקופים לא נראתה עוד כצבא שיצא לקרב אלא אסופה של פרטים אבודים וכושלים. הקופים החליטו כל אחד לעצמו, לשכב על החול ולהמתין למוות שייקח אותם. לא היה דבר שאנגאדא או האנומאן יכלו לעשות כי גם הם הופתעו מעצמתו של האוקיאנוס.
לא רחוק משם צפה במתרחש נשר אחד בלי כנפיים, הי זה סמפאטי, אחיו הגדול של ג'אנטאיו. כנפיו נשרפו כאשר עף יום אחד עם אחיו גבוהה יותר מאי פעם וג'אנטאיו הצעיר החליט שהוא רוצה להקיף את השמש (מי אמר דדלוס ואיקרוס?) סמפאטי המבוגר יותר עף גבוה יותר כדי להציל את אחיו הפוחז ואמנם אחיו ניצל אך כנפיו של סמפאטי נשרפו. מאז הוא ניזון רק מחרקים וזוחלים בסביבתו הקרובה והנה זימנו לו האלים חבורת קופים גוססים על חוף האוקיאנוס, רק ללכת ולנקר. בטח האלים אוהבים אותי, חשב לעצמו בעודו צועד לעבר הארוחה המשתזפת על החוף. הקופים הבחינו בו והחלו צורחים ובורחים, הם לא באמת חיכו למוות שיגיע ועכשיו הם נבהלו כשהוא בא.
ג'אמבאואן הדב החכם ניגש אל הציפור, מסתבר שהם מכירים מזמן, ונזף בסמפאטי שלא יפחיד את הקופים כי הם במשימה מהאלים! הוא נתן לו קצת אוכל וסיפר לו על מות אחיו כשניסה לשחרר את סיטה מראואנה.
"ראיתי באמת את הכרכרה שלו עוברת פה, הם טסו ללאנקה, ואכן שמעתי צעקות של אישה, אבל בלי כנפיים אין לי הרבה מה לעשות. לאנקה נמצאת במרכז האוקיאנוס ודי קשה להגיע לשם, אתה יודע"
הקופים נרגעו, התקבצו מסביב לנשר המקורקע והתחילו להתחרות מי יכול לקפץ יותר רחוק על המים עד שהשתיק אותם ג'אמבאואן "האנומאן הוא החזק מכולם" אמר ופנה להאנומאן "אתה בנו של אל הרוח וָאיוּ, והוא הבטיח לאמך שתהיה מהיר וחזק כמו אל הרוח עצמו. כשהיית תינוק בשנתך, אמך השאירה אותך לבדך. אתה התעוררת רעב וחשבת שהשמש היא תפוח ענק וצהוב וזינקת לעברה. רָאהוּ האחראי על ליקוי השמש הבחין בך ורץ לאינדרה להתלונן שמישהו מתכוון לאכול את השמש ואינדרה הרי הבטיח לרָאהוּ שרק הוא יכול לאכול מהשמש. אינדרה ירה בך ברק שהפיל אותך ארצה ושבר את לסתך. וָאיוּ אביך תעצבן שאינדרה פגע בך, התחבא המערה והפסיק להשיב רוח. כולם סבלו מזה, גם אנשים וגם האלים, ולבסוף פנו האנשים והאלים לבראהמא הסבא של העולם, נפלו לרגליו והתחננו שידבר עם וָאיוּ אביך. בראהמא הציע לאביך לתת לך כוחות כדי שתהייה מייטי-קוף, הקוף החזק ביקום. בראהמא אחז אותך והבריא אותך ושאר האלים הצטרפו וכל אחד נתן לך מתנה משלו, נשקים קסומים, כח עצום, חכמה, אומץ, חסינות לאש ולמים. זה הזמן להשתמש בכל אלה, זנק למרכז האוקיאנוס, מצא את לאנקה, עשה זאת עכשיו!
האנומאן נעור, נעמד והחל מתנפח, חזהו גדל, שריריו התנפחו, זנבו נפנף באויר. הוא שאג וקיפץ באחת לגבעה הצופה על האוקיאנוס הטיח זנבו בקרקע ועף כמו ברק ונעלם באופק.
"חכו לי שאחזור!" הספיק לומר לפני שנעלם.
הוא עף מעל האוקיאנוס ומסביב לירח ומעל ליבשות אחרות וידע שכאשר יגיע ליעדו ידע מה לעשות, עליו רק למצוא את האי במרכז האוקיאנוס. הוא עף גבוה מכל קוף אחר שאי פעם חי, הוא נעזר באביו שנתן לו רוח גבית. לפתע עלתה ראקשאסי ענקית מתוך האוקיאנוס. אני סוראסא, נכנסת לפי, קוף! זו מתנה שקיבלתי מהאלים כדי שלא ארעב"
"אני במשימה מראמא" צעק האנומן. "תני לי להמשיך ללאנקה ואכנס לפיך בדרך חזרה".
"לא, אני רעבה עכשיו".
האנומאן נכנס לפיה והפך עצמו ליתוש קטן ומי ריחף החוצה. "הנה סוראאסא, נכנסתי לפיך וכך כיבדתי את רצון האלים, אבל עכשיו יצאתי ואני אזוז, יאללה ביי"
הראקשאסי נותרה רעבה בפה פעור ובלי קוף בבטן.
ואז לבסוף הבחין האנומאן באי רחוק כהה, כתם המנקד את האוקיאנוס. הוא נחת על האי בסתר, צימק עצמו לחתול והחל לצעוד בחסות הירח הלבן הין הצללים לתוך ארמונו של ראואנה מלך הראקשאסה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה