08.10.2023
15:30
היום הוכרזה מלחמה.
היא התחילה אתמול בשש וחצי בבוקר על גבול ישראל עזה אבל היום נזכרו להכריז אותה. לוקח זמן.
עוטף עזה בוער ואני הרחק בצפון, בקריית שמונה, אחד נקודה שמונה קילומטר מהגבול. הוא נראה יותר רחוק כי הוא על ההר, ובאלכסון זה לפחות שניים, שניים ורבע קילומטר בניכוי מנהרות.
אני מרגיש די מנותק מהאירועים, אבל היום בבוקר התחילו סימנים גם פה. אני לא היחיד שמרגיש מנותק, גם חיזבאללה. אז הם ירו טיל וכמה פצצות מרגמה על עמדה בגלדיולה שבהר דב. בתגובה ישראל הורידה את האוהל גלאמפינג שהחיזבאללה בנו לפני כמה חודשים והם תוך רבע שעה בנו אותו שוב.
שנ"צתי קצת וקמתי לקול פיצוץ של טיל פטריוט שדלק אחרי עב"ם עם כוונות עוינות בשמי הגליל מעל צפת. לרגע אפשר לחשוב שחזרנו בזמן ל-1991 וסדאם חוסיין עדיין מסתובב ברחובות בגדד ומתעלל באנשים.
בשדות מסביב לקריית שמונה פזורות שיירות של טנקים, מסוקים מסקסקים, כלי טייס בלתי משהו חגים איתם ומטוסי קרב קורעים את השמיים מדי פעם אבל הם עדיין לא נפלו, לא המטוסים ולא השמיים.
יישובי הגדר קיבלו המלצה להתפנות. מה זו המלצה להתפנות? זה איום? זו הסרת אחריות? זה כיסוי תחת?
המליצו ליישובים במרחק של עד קילומטר מהגדר להתפנות, אבל אני רק אחד נקודה שמונה קילומטר. אז אני פה.
רגע, עובר לי מסוק ליד הבית, נראה מה הוא רוצה.
ניסיתי לחפש אותו מכמה חלונות אבל לא זיהיתי כלום בשמיים. היה רעש כל כך חזק שחשבתי לרגע שהוא נחת מאחורי הבניין ממערב. אבל לא. זה לא מסוק, שיירת טנקים עוברת על ההר ממול, בדרך נוף הרי נפתלי. הם טוחנים את דרך העפר דק־דק ומעלים אבק בין האורנים. כמות הטנקים מסביב לקריית שמונה עצומה. מחסומים נפרסו בצמתי עמק החולה, וחיילים מאיישים את מיגוניות הגרפיטי שמעטרות את העמק.
חתיכת טריז בתוך הפסטורליה. אם לא כל זה, הייתי בנחל.
19:30
ריצת ערב. מסלול ריצה ואופניים בין קריית שמונה לירדן. האוטו שלי היה לבד בחנייה ואני הייתי לבד על המסלול. ניידות משטרה עברו אותי הלוך ושוב מספר פעמים והעלו את רמת הדריכות שלי. אחרי כמה דקות אני מזהה תנועה במטעי פקאנים מצפון, נלחצתי לרגע. שיירות של רכבים צבאיים בתוך הפקאנים, מתארגנים, נוסעים, עוצרים מסתובבים. המטעים בעמק שוקקי חיים כרגע.
9/10/2023
12:32
לקחתי את אמא לבית מרקחת לחידוש מלאי התרופות, העיר מתרוקנת. בשופרסל בעיקר מילואימניקים, וקצת אזרחים שנשארו. קצת נפילות, חדירה בגליל מערבי, תגובות מפה ומשם, בעיקר מחכים שיקרה מה שאמור לקרות, עדיין לא יודעים מה. איך חיזבאללה יאפיל על אכזריות החמאס.
21:07
אמא, אחותי, ביתהּ והחתולים חתכו למרכז.
כולם הלחיצו אותן מכל הכיוונים. יש מחסומים בדרכים באצבע הגליל ולא מאפשרים לנסוע צפונה, ברגע שהדרמת אי אפשר לעשות פרסה.
אני בבית של ההורים בממ"ד. החשכתי את הבית, גלגלתי ג'וינט ויצאתי לטרסה. הבית של ההורים שלי בנוי על גבעת שחומית בקריית שמונה ויש טרסה לכיוון מזרח. העצים בטרסה מתחתם גדלו אז לא רואים את שכונת הוורדים, רק את אזור התעשייה, עמק החולה, רמת הגולן והחרמון. אם הסורים פולשים יש לי פנורמה על הכל.
פתחתי עמדה ועשיתי שאכטה. השאכטה הראשונה שלי הייתה בגיל שלושים, סאחי עד אז, מה שאומר שזו הזדמנות להשלים פערים. מטוסים ללא הפסקה, חושך ורק נקודה אדומה מהג'וינט שלי, פאק בחיילות. כתבתי משהו פעם על סיגריה בשיא גובה בגזרה המערבית של רצועת הביטחון.
ברקים מעל הגולן, הג'וינט מתקצר. מטוסים שוב ושוב.
ביבי אמור לנאום, הנקודה האדומה דעכה.
10/10/2023
3:21
פיצוץ נוראי העיף אותי מהמיטה בממ"ד, מיד שלפתי את הטלפון וכלום. אין התראות, אין אזעקה, כלום. נמתי רגע, הנה זה מתחיל, עוד כמה שניות. האזעקות בקריית שמונה מגיעות חמש שניות אחרי הנפילה. עוד נשימה ואז הגשם התחיל. חזק, אלים, מכה בגגות. נשמתי לרווחה וקיללתי את העננים.
22:56
היו קצת היתקלויות, אין הרבה אנשים בעיר, אולי שליש. בערב הודיעו לתושבי מטולה להתפנות, זו כבר לא המלצה. אבל עדיין זו לא הוראה של המדינה או הצבא, הרשות המקומית רוצה כמה שפחות אנשים לדאוג להם, עדיף בלי אזרחים בכלל. לא הופעל משק לשעת חירום, הכל המלצות כדי שהמדינה לא תצטרך לשלם אחרי כן.
קצת פצמ"רים מסוריה לגולן... בצד הסורי. הם מפצמ"רים את עצמם. טיל על נגמש באביבים.
שקט.
11/10/2023
12:34
לילה שקט בערך, יצאתי לריצת בוקר ברחוב פה מסביב לבית של אמא. הרחובות ריקים, עברו שני רכבים בחצי שעה. במסלול שרצתי, עברתי ליד בסיס גיבור, מפקדת חטיבה מזרחית. עובדים בין הכביש לבסיס על חישוף הגבעה והורדת שיחים. לא רוצים עוד ליל גלשונים כנראה.
ביום ראשון אנשים התחילו להתפנות מקריית שמונה, בראשון בערב המליצו להתפנות. בשני המליצו בתקיפות להתפנות. בשלישי הורו להתפנות. והיום רביעי אנשים מתחילים לחזור, זו לא המלחמה שהבטיחו להם. טיל פה, פצמ"ר שם. הם יכולים להתמודד עם זה. אבל עם טראומה של משפחה אחרת בתוך אותו ממ"ד ביחד עם המשפחה שלך, לזה אף אחד לא מוכן באמת. נקווה שיחזרו ויהיה שקט ולא יתפרץ הכל כשאנשים שוב פה.
#זיכרון אי שם במלחמת המפרץ דוד שלי ומשפחתו באו להתארח הרחק מרמת גן. עשינו להם חדר אטום משלהם כדי לשמור על שלום בית.
18:14
אזעקות ראשונות בקריית שמונה, מתרחבות לכל הגליל והעמקים. הייתי בטרסה באמצע הג'וינט ורצתי לממ"ד החשכתי את הבית, הנמכתי את הטלוויזיה והרטטתי את הטלפון. אחרי כמה דקות נשמעו יציאות של כיפת ברזל או משהו ללא פיצוצים נלווים.
אחרי שעה זה חוזל"ש. תקלה.
עליתי למרפסת למעלה להאכיל חתולים ולסיים את הג'וינט. שבירת שיגרה במרפסות. החיים המעטים ברחוב התעוררו קצת, רכב עבר וכרז לצאת מהמקלטים. בשנות השמונים היה נ"נ צה"לי עם רמקולים שהיה עובר להכריז להיכנס למקלטים, אזעקות נשמרו לסקאדים, עד לאמצע מלחמת לבנון השנייה כשהנ"נ פרש לגמלאות.
איזה אנטיקליימקס הכתב"מים האלה. עם קטיושות הכל היה ברור. שומעים יציאה עמומה, רצים לחדר ביטחון או דופקים פזצט"א, שריקה ופיצוץ אם עובר אותך, פיצוץ בלי שריקה אם לא עובר אותך, זק"א אם לא שמעת כלום. אחרי 5 שניות מהפיצוץ מתחילה אזעקה.
כזה פשוט.
בכתב"מים יש אזעקה ואז כלום, אוויר, אחרי שעה הודעה של חזל"ש.
12/10/2023
21:24
היום הכל שווא.
היו מלא אזעקות אבל הכל התברר כתקלה שוב. כולם פה על הקצה, מלא מטוסים כל הזמן. אחד מהם טס כל כך נמוך שהדביק אותי לריצפה כשהוא עבר. כמו במטס יום העצמאות רק בלי התרעה מראש.
המלחמה הזו הולכת להיות ארוכה, ארוכה. ועם הרבה תקופות המתנה. כולנו מחכים.
13/10/2023
19:53
זזתי קצת היום, חילצתי גבינות על סף פג תוקף מהדירה והבאתי לבית של אמא. ביקרתי את אח'שלי בלהבות הבשן, קשקשתי עם השכנות וקיבלתי מהם שניצל עם מטבוחה וחריף בלחמניות בית טריות מהתנור.
חוץ מזה יש קצת פעילות על הגבול, ולקראת ערב פגיעה בצוות עיתונאים בצד הלבנוני. חיזבאללה בדרך כלל מגיב על פגיעה באזרחים אז סיכוי גבוה לקטיושות.
19/10/2023
20:56
לא כתבתי שבוע, היו הצקות ואמא שלי ואחותי חזרו. ואני לא לבד יותר. גם האחיינית פה, הבאנו אותה מלהבות הבשן. בדרך יש מחפורות בצמתים ושוחות בכיכרות, ובין לבין מלא נגמשים. המון חיילים פזורים בכל המרחב, בשדות, בפרדסים, במטעים, בכל חור.
קטיושה נפלה אתמול בתוך העיר ללא נפגעים והיום שני נפגעים ראשונים בינוני וקל מחוץ לבניין באשכול ב'.
העירייה פתחה בקמפיין לפנות את העיר. הממשלה כדי לזרוק אחריות החליטה על פינוי עקרונית. אבל מעשית נתנה למשרד הביטחון להחליט וגם לשלם על הפינוי. לא תקצבו אז בינתיים מילאנו טופס. זהו.
ההערכה שלי שישראל תאלץ להיכנס ללבנון, ואולי אפילו לפני עזה כדי לתת מכה מקדימה לנסראללה. לא רואה איך אנשים ימשיכו לחיות פה על הגבול כשבכל רגע חיזבאללה יכול לבוא אליהם הביתה ולשחוט אותם.
אם לא ייכנסו גם ללבנון, אנשים חדשים לא יגיעו, מעמד בינוני גבוה יהגרו מפה, חלק לחלוטין, חלק יעברו לגור 40 ק"מ מפה ויבואו לעבוד. זה ימוטט את האזור מכל הבחינות. מי יבוא ללמוד פה?
סבתא שלי הייתה אומרת כל הזמן "ישחטו ישרפו, אבנים בצלחות" היא הייתה עיראקית וגם משוגעת אמיתית. והנה צדקה.
26/10/2023
9:51
שבוע אחרי שהתחיל סיוט הפינוי אני מספיק רגוע בשביל לכתוב.
ביום שישי 20/10 בבוקר קריית שמונה קיבלה הוראת פינוי מהצבא. פעם ראשונה שצה"ל מורה על פינוי של קריית שמונה. לא המלצה, לא יציאה להתאווררות, לא הקלה. פינוי!
לא קרה במלחמת לבנון הראשונה, לא בשנייה, לא בדין וחשבון ולא בענבי זעם.
נולדתי ב 77 הייתי תינוק במבצע ליטאני במלחמת לבנון השנייה בילינו במקלט חודשים, ההורים שלי סרבו לברוח. סבא מיקי וסבתא מרגלית היו יושבים במרפסת ורבים ביניהם מי ילך ראשון למקלט. היו קטיושות לכך אורך האייטיז. במבצע דין וחשבון של רבין, כיתה ט' התנדבתי במתנ"ס בית אידלשטיין. במבצע ענבי זעם של פרס הייתי בטירונות נח"ל בערד, יצאתי הבייתה להפצצות בקריית שמונה, כי אין כמו בבית. הייתי בקו זרעית ובקו רותם, היא ראס בייאדה על הים בקו אדום. בנסיגה ב-2000 ישבתי במרפסת והקשבתי לשקט. בלבנון השנייה הייתי על הגג של מכללת תל חי עם צוות שידור של ערוץ 10 ז"ל ורובי, יצא סרט "קיץ על הגג" זמין ביוטיוב. היום הנפתי דגל על הבית, רוקנתי את המקרר וברחתי בפעם ראשונה #בואולפריפריה
ביום שישי בתשע בבוקר הוראת פינוי, יומיים לפני מילאנו טפסי פינוי ששלחה העירייה. לפי העירייה 20,000 אנשים מילאו מתוך 24,000 פחות או יותר.
בעשר בבוקר, ראש העיר, בסרטון מלא פאתוס – "תוך מספר שעות כל מי שמילא טופס יקבל שיבוץ למלון" רמבו עם שכפ"ץ.
אני רצתי באותו הזמן מסביב לרחוב של אמא שלי. בהליכת שיחרור שאחרי הריצה קיבלתי את ההודעה ביחד עם שאר תושבי העיר, חלקם הלכו באותו הרחוב, הביטו בטלפון ורצו לביתם. ליד הבית של אמא שלי כבר ראיתי אנשים מעמיסים מזוודות על מכוניות.
ההודעה הגיע אל כולם בשיאו של מתח ואחרי האסון בעוטף עזה כולם הבינו שזה יכול לקרות גם בגבול הצפון בכל רגע והחלו מתקפלים דרומה בציפייה ש"תוך מספר שעות" הם יקבלו שיבוץ למלון.
נסעתי לדירה שלי שנמצאת בבית הכי גבוה במרכז קריית שמונה, הבניין חטף קטיושה במלחמת לבנון השנייה ובאופן כללי הוא נצפה מדרום לבנון, בולט לו באמצע העיר.
רוקנתי את המקרר והמקפיא מכל מה שיכול להרקב, לקחתי קצת בגדים, גיבוי של המחשב, ציור אחד שלי, אחד של אבא, אחד של אמא, אחד של סבא. הפלתי את החשמל, סגרתי את המים ואת הגז וחתכתי לאמא. אותו נוהל קיפול בית.
נסענו קצת ללהבות הבשן לאח שלי, לחכות עד ש "בשעות הקרובות נקבל שיבוץ למלון" לא רצינו להישאר בקריית שמונה כשדלתות הגיהנום תיפרצנה.
בשישי בצהריים, אחרי שלא אנחנו ולא אף אחד שהכרנו קיבל שיבוץ, ניסינו כמו כולם לתפוס את המוקד של העירייה. המוקד קרס.
העירייה דיווחה שהוא קרס אבל המשיכה לחזור בעמוד הפייסבוק שלה על ההודעה "תוך מספר שעות כולם יקבלו שיבוץ"
הפייסבוק רתח, כולם חיכו לשיבוץ.
אחר הצהריים העירייה הוסיפה טלפונים על חיילות וחיילים מפיקוד העורף. גם המוקד הזה קרס.
ההודעות של העירייה בפייסבוק המשיכו להבטיח תוך מספר שעות.
בתשע וחצי בערב הצלחתי לתפוס את המוקד של פיקוד העורף, החיילת הנחמדה לא יכלה לעזור לי, האחראי שלה אמר שהם הופתעו שיש 20,000 איש בקריית שמונה. הפתעה. אחרי שהופתע הבטיח שעד עשר בלילה כולם יקבלו שיבוץ במלון.
בעשר בלילה עדיין כלום.
בעשר ורבע תפסתי שוב את המוקד, חיילת נחמדה שלא תודרכה לשקר כראוי אמרה לי שהיו הקצאות ונגמרו ושננסה מחר בבוקר. לאחר מכן אף אחד לא הצליח להשיג את המוקד.
יום שישי, אנשים על מזוודות וכלום, אין עם מי לדבר. מספר תושבים דיווחו שקיבלו שיבוץ לכפר הנוקדים, לישון על הרצפה באוהל בלי אינטרנט או קליטה סלולרית ובלי ארוחות.
הפייסבוק התלקח והעירייה נעלמה גם ממנו.
ביום שבת בצהריים העירייה פירסמה הודעה שאומרת בעצם שהיא שיקרה לכולם. היא קיבלה 6000 מיטות ל 20,000 אנשים ושמחכים שהם יגיעו למלונות כדי לראות אם נותרו מקומות.
כולם הבינו שמשקרים להם. שמועות על מקורבים שפונו בשישי בבוקר למלונות יוקרה בתל אביב, אבל אף אחד מהם לא פרסם תמונה שהוא במלון יוקרה, תודרכו כראוי לכאורה.
אחר הצהריים נפוצה שמועה שצריך לבדוק עם המוקד שהטופס נקלט ונמצאים ברשימה, אז התקשרנו למוקד ואחרי שעה הם ענו ונרשמנו מחדש אצל פיקוד העורף. זה החזיק כמה שעות כי בערב העירייה הודיעה שהיא זרקה את הטפסים ואת הרישומים של פיקוד העורף לפח ונתנה מספר של חברה פרטית "אמסלם טורס" ושמעכשיו תתקשרו לשם.
נזרקנו.
ביום ראשון בבוקר אחותי הצליחה לתפוס את אמסלם טורס ולקבל מלון לה, לילדים, לחתולים ולאמא שלי באילת.
הן נסעו, אני קיפלתי את הבית של אמא שוב ונסעתי לחברה בפרדס חנה.
ועכשיו אני פה, אבוד. תלוש, לא מצליח להתרכז בכלום, הלכתי לים, רצתי בים, עשיתי ג'וינט וחיכיתי, ומאז אני מחכה.
פליט.
עוד פוסטים מהמלחמה:
מועדון העקורים
תטל"גים* או מדריך למשתפן
בית בגליל
