תוויות

מכולת (מערכון)

1
1.           מכולת (מערכון)
בן אדם הולך ברחוב פניו קדימה אל המצלמה המלווה אותו
בן אדם
[שר לעצמו] הוי ארצי מולדתי...הר טרשים קירח....
הבן-אדם נראה קצת צולע, הוא נעצר מרים את רגל ימין, מסטיק דבוק לו לנעל בצידו האחד ובצידו האחר מתוח ודבוק למדרכה.
בן אדם
[מסנן] כס..ראבק
הבן אדם מתחיל לגרד את המסטיק מהנעל ותוך כדי מוצא שקל על הרצפה. הוא פונה למצלמה מתחיל לדבר וללכת קדימה בו-זמנית.
בן אדם
היי, שֶׁקֶל.
איזה כיף זה למצוא שֶׁקֶל, הא?
ועוד היום, עם המצב הכלכלי.
שֶׁקֶל.
שֶׁקֶל זה הרבה כסף, זה לא גדל על עצים.
ואני,
אני אל תראו אותי ככה.
אני עובד.
לא סתם עובד, עובד קשה.
לא כמו כל הפרזיטים האלה שלא עובדים, אני עובד.
עובד קשה.
ומרוויח טוב, לא כמו לאחרים.
עובד קשה, ומרוויח טוב.
לא כמו העובדים הסוציאליים. הם עובדים קשה ומרוויחים כלום.
מרוויחים כלום.
אבל מה, מרוויחים כלום עם סיפוק.
הם מסופקים.
עבודה סוציאלית, זו עבודה עם סיפוק.
והרופאים.
הרופאים מה?
הם גם עובדים קשה.
עובדים קשה ומרוויחים כלום.
אבל מה, עובדים קשה, מרוויחים כלום, אבל עם סיפוק.
ולא סתם סיפוק, סיפוק עם כבוד.
להיות רופא זה כבוד.
מרוויחים כלום, אבל כבוד.
לא כבוד כמו המורים.
המורים גם מרוויחים כלום.
אבל המורים גם מרוויחים כלום, גם סיפוק, גם כבוד וגם חופשות.
כל הזמן בחופש אלה.
אבל מה, מרוויחים כלום.
מרוויחים כלום ובחופש עם כבוד וסיפוק.
ואם הם בפריפריה?
נגיד, העובדים הסוציאליים בפריפריה?
מרוויחים כלום אבל עם סיפוק וציונות.
והרופאים בפריפריה?
מרוויחים כלום, עם סיפוק וכבוד וציונות.
והמורים מה?
ועוד בפריפריה?
מרוויחים כלום וסיפוק וכבוד וחופשות וציונות.
הרבה ציונות יש בפריפריה.
ים ציונות.
הכל ציונות פה.
גם אני מרוויח.
גם עובד קשה, גם מרוויח טוב וגם ציונות.
מה?
כמה מה?
כמה כסף?
מה כסף?
זה פריפריה פה, אין פה כסף.
פה מרוויחים בציונות, ובלייקים בפייסבוק.
הבן אדם נכנס לחנות מכולת, המצלמה נכנסת אחריו. הבן אדם לוקח לחם וחלב וניגש לשלם לחנווני.
בן אדם
כמה?
חנווני
עשר תשעים.
הבן אדם מוציא שלושה שקלים ושבעים אגורות מהכיס, ומוסיף את השקל שמצא בדרך.
חנווני
עוד שש עשרים.
הבן אדם מכניס יד לכיס ומפשפש
בן אדם
יש לי עוד שתיים עשרה לייקים לפייסבוק.
החנווני מביט על הבן אדם בפנים זעופות.
בן אדם
אי אפשר לשלם בלייקים?
אה?
ובציונות אפשר?

שתיקה כהסכמה וסיכום של השתיקה

"בחרנו ביבי קיבלנו זיבי"

אין לי ארץ אחרת

"אנחנו רוצים לעמוד דקה דומיה לזכר אחיינו ואחיותינו שנהרגו בדרום."
ככה נפתחה עצרת השתיקה אתמול, כנראה עדיף היה שגם תימשך בשתיקה.
מהקהל מישהו זרק:
"ולזכר הפלסתינאים שנהרגו בעזה"
ומישהו אחר ענה לו:
"ככה זה מתחיל"
בטון של 'אם זה הפגנה של שמאלנים אז אני הולך'.
אחר כך בא עדכון חדשות בחסות יו"ר אגודת הסטודנטים בתל-חי, כי אי אפשר בלי עדכון חדשות, ככה זה.

מזלם של המתים שיש מחאה.

איזה בחור שנראה ככה:

נתן לי חוברת של maavak.org.il תכנסו לקרוא, גם אם לא תקראו יש שם את הרימיקס של ביבי על איך אנחנו המקום היחיד שלא רועד באזור.

היה שלט של 'אין לי ארץ אחרת' ברקע, וששון שאל אותי איך לא עברתי כבר לגרמניה עם הדרכון הארי שלי, ואני תהיתי אם הוא עדיין בתוקף כי הוצאתי אותו במלחמה הקודמת.

אחר כך הייתה מצגת תמונות (חלקן שלי :) שהרגישה כמו מסיבת סיום של המחאה, והנה תכף כולם ייקבלו תעודות ויילכו אל הצבא.

ושרו את 'אין לי ארץ אחרת' ואחר כך את התקווה.

וכרגיל בתקווה כולם שרו חלש את ההתחלה כי אף אחד לא בטוח אם 'עין לציון צופיה' היא לפני או אחרי 'נפש יהודי הומיה'.

וי ירו שה לה אה אים.

עילי התבדח שרק חסר שיגידו ש'תם הטקס'.

ויו"ר האגודה לא אכזב ואמר ש'תם הטקס'.

אז תמנו משם ובדרך חזרה נכנס לי חול לכפכף.

קיללתי.



כשחזרתי הביתה, פתחתי ערוף 1 לראות חדשות, אני מעדיף ערוץ 1 בלי מוזיקת רקע קצבית וסבר פנים חמור ואחראי.
היה שם כתב ששידר ממקום פגיעה של גראד בבאר שבע, ומאחוריו עמדו תושבים ששרו 'עם ישראל חי..' הכתב זז כדי שהצלם יראה את המכונית השרופה ואת עם ישראל חי וקיים ואיך שהוא התחיל לדבר השירה התחלפה ל'מוות לערבים...מוות לערבים..."

איך כלום לא נשרף עדיין במחאה הזו?

צריך לשרוף משהו.

מי בא למנגל בנחל ?

הבעיה עם ציניות - מונולוג [פרוזה*]

אתם באמת חושבים שהתכוונתי לזה?
זה הכל היה בצחוק.
זו הבעיה עם ציניות,
חלק מהאנשים לוקחים אותה יותר מדי ברצינות.

מה?
מה זה הפנס בעין, אתם שואלים?
ביום שלישי נפגשנו באנדרטת השואה והדלקנו נרות ופרחים, ואז איזה בחור שכל המשפחה שלו נהרגה התנפל עלי וצעק עלי שאני הרגתי את כל המשפחה שלו, ודפק לי בוקס בעין, הבן זונה.
גם המשפחה שלי נהרגה, לא רק שלו,
אני אמרתי לו לבוא לכאן?
לברוח?
בעצם כן, אני אמרתי, אבל בצחוק, כס' ראבאק, בצחוק
מה הוא?
כל דבר שאומרים לו הוא יעשה?
ואם יגידו לו לקפוץ מהגג?
הא?

Berlin
אנדרטת השואה בברלין - צילום:תמיר מילר

השוטרים הגרמניים פה עצרו אותו, הם נחמדים השוטרים הגרמניים האלה, מבינים אותנו ונותנים לנו לבוא לאנדרטה ולהדליק נרות, למרות שהשעווה הורסת קצת את האבנים.
בכלל,
רוב האנשים מודים לי על מה שעשיתי,
שפתחתי להם את העיניים,
שהצלתי אותם.
אחרת רובם היו מתים כבר.

כולם פתחו קבוצות בפייסבוק, לא רק אני. כל מיני 'צעדת המיליון' וגם 'מחאת העגלות' וכל מיני 'מחאות אוהלים'. כולם פתחו קבוצות,
אז גם אני,
וסתם,
בשביל הצחוק.
אז פתחתי קבוצה בשם 'באחד בספטמבר כל המילואימניקים טסים לחו"ל ונותנים לחרדים לנצח במלחמה'
זו סך הכל קבוצה,
בשביל החבר'ה,
חשבתי שיצטרפו שמונה, עשרה משתתפים.
אבל מאה וחמישים אלף?
ושהם באמת יטוסו לחו"ל?
פחחח

והמלחמה הזאת,
ראינו אותה בשידור חי באל-ג'זירה.
זה נראה כמו תמונות מהשואה רק עם כאפיות
וכל הגרמנים פה צפו איתנו בטלויזיה והזדעזעו.
פחחח

הגרמנים עוזרים לנו,
רוב צה"ל במילא כאן
אפילו כמה אלופים במילואים
אנחנו מתכננים להלחם ולשחרר את ארץ ישראל
החבר'ה כאן הסתדרו על כמה אניות ונשק
אפילו תותח אחד
אנחנו נבנה מדינה חדשה,
טובה יותר
רק יש כמה דברים שצריך לעשות לפני
להקים מחדש את הפלמ"ח
לכבוש את לטרון, ואת הקסטל
לפרוץ את הדרך לירושלים
לשחרר את הכותל
כאלה דברים.
אבל נראה לי שנחכה לאביב
שיהיה מזג אויר נח יותר
אחרי הכל, זה העליות לירושלים
פחחח

* גילוי נאות - לכותב אזרחות גרמנית ותוכניות לטוס לחו"ל בסוף אוגוסט

היום בו ביבי הפך אותי למגזר

אני גר בקרית שמונה שבאצבע הגליל, למי שלא ביקר פה מעולם אני יכול להגיד שקרית שמונה נמצאת בקצה הצפון מערבי של עמק החולה, קצהּ האחד נושק לעמק והיא גולשת אליו במורדות הרי נפתלי. אין שקיעה בקרית שמונה כי השמש מסתתרת מאחורי ההרים הרבה זמן לפני שהיא שוקעת בים, אז אף אחד לא עוצר את עיסוקיו לרבע שעה של דמדומים כי אין כאן כאלה.

עמק החולה בזריחה 

אם נוברים קצת בהיסטוריה המשפחתית אז סבא וסבתא שלי באו לכאן בארבעים ותשע אחרי המלחמה מרמות נפתלי כי בן-גוריון אמר, והם גרו במשטרה הבריטית שעכשיו היא משטרת ישראל, עד שלסבתא שלי נמאס והיא הכריחה את סבא שלי למצוא עבודה אמיתית שהיא לא צבא ולקנות בית בדמי מפתח.
הם גרו באותו בית כל החיים, בעצם כמעט כל החיים, עד שהם עברו לדיור מוגן.
אני זוכר את סבא שלי בז לקטיושות וצופה עליהן נופלות במרפסת ביתו. אחרי שהיה בהגנה ובבריגדה ושוב בהגנה ובצה"ל, קטיושות לא עשו עליו רושם. אני זוכר פעם שעזר ויצמן בא לעשות סיור נפילות וישב עם סבא שלי במרפסת ושתה קפה שסבתא שלי עשתה, אני לא יודע אם זה זיכרון מגוף ראשון, שני, או שלישי, אבל מה זה משנה.

 סבא מיקי וסבתא מרגלית, היו ישראלים בלי מגזר

סבא וסבתא שלי לא יצאו מכאן לשום מקום אף פעם. אולי בגלל שבן גוריון אמר ואולי בגלל שאחרי שסבא שלי ברח מגרמניה וכל המשפחה שלו הושמדה הוא לא רצה לברוח יותר משום מקום.
סבתא שלי הייתה צברית, היא נולדה בחיפה להורים שעלו מעירק, סבא שלי נולד בגרמניה, אז הוא לא היה צבר, אבל הוא היה ישראלי, שניהם היו ישראלים והילדים שלהם היו גם ישראלים וגם צברים. והם היו ישראלים וצברים למרות שהם גדלו בעיירת פיתוח כי ככה חינכו אותם שהם ישראלים וצברים שזה יותר טוב מסתם ישראלים שהגיעו לפה מהגולה.
וכמו שחינכו את ההורים שלי כך הם חינכו אותי, שאני צבר וישראלי. בגלל שאני צבר וישראלי אז אני צריך לגור בקרית שמונה כי כאן אנחנו גרים וזהו, ואף אחד לא יבריח אותנו מכאן, ככה זה כשאתה ישראלי וצבר, גם אם יש מלחמה וקטיושות וצריך לבלות כל היום במקלט.
אני מניח שאם היה פייסבוק וטוויטר וויקיפדיה בשנות השמונים הייתי יודע אחרת, אבל היה רק ערוץ 1 ששידר פטריוטיות וספרייה שהכילה ספרים פטריוטים, ואנציקלופדיה עברית, והמורים שלי היו קצינים במילואים והמורות שלי היו מורות חיילות. וכולנו היינו ישראלים וצברים.
אחר כך הייתה עלייה מרוסיה ומלחמה אחרת, בתל אביב. והיה פטריוט משתגר ופטריוטיזם מתפרץ, אז בשביל כל הפטריוטיות הזו הפסקנו להיות צברים כדי לא להעליב אבל נשארנו כולנו ישראלים וגם העולים שרק הגיעו וכבר השתתפו במלחמה נכנסו לישראליות.
אחרי המלחמה הגיעו הכבלים הישראלים, וערוץ טלויזיה מסחרי ישראלי, ותוכניות תחקירים ישראליות, וחשיפות ישראליות, ועיתונות חוקרת ישראלית ואינטרנט בישראלית. וכל אלה גילו לנו שבישראל יש עוד כל מיני ישראלים שלפני שהם ישראלים הם משהו אחר.
יש את החרדים האשכנזים שהם אף פעם לא היו ישראלים, ואת החרדים המזרחיים שהיו ישראלים אבל עכשיו הם קודם כל חרדים. ואת הישראלים שגרים בשטחים שהם קודם כל דתיים, אחר כך מתנחלים, אחר כך ציונים ורק אחר כך ישראלים. ואת הערבים שהיו פעם ערבים-ישראלים אבל הם פלסתינאים עכשיו. ויש את הישראלים שבאו ממרוקו שהם קודם כל מרוקאים ורק אז ישראלים, ואת היהודים שבאו מפולניה שהם קודם כל יושבים בחושך לבד ורק אחר כך ישראלים, ויש את ההומו-לסבים שהם קודם כל קהילה ורק אחר כך ישראלים, ויש את הסלבס שהם קודם כל טאלנטים ורק אחר כך ישראלים אלא אם כן הם בינלאומיים לפני, שלא לדבר על הטייקונים הבינלאומיים שהשלום מתחיל בתוכם והם קודם כל מחוברים לעצמם ולכסף ורק אז לישראליות, ויש במבה שהייתה ישראלית אבל עכשיו היא מותג ואת תנובה שהייתה ישראלית והיה לה אוטו גדול וירוק, כזה שנוסע רחוק, בבוקר נוסע, בערב הוא שב, מביא הוא מתנובה ביצי חופש אורגניות וחלב מועשר. וכולם מצאו להם מה להיות לפני שהם ישראלים.
ואז הלכנו לצבא, כי זה מה שעושים כשישראלים.
ובצבא הישראלי, הרוב ישראלי אבל יש כאלה שהם פחות ישראלים, אז יש להם הנחה, יש להם פלוגות משלהם או גדודים משלהם, עם תנאים משלהם, משלמים להם אחרת ומתנהגים אליהם אחרת, אבל ככה זה כשאתה רוצה שהצבא יהיה של כולם, הצבא צריך להתחשב, הוא לא יכול לדפוק את כולם במידה שווה.
אחרי הצבא כשלמדתי לתואר ראשון, קיבלתי את ספר המלגות. ספר המלגות של אגודת הסטודנטים הוא ספר עב כרס המכיל את כל המלגות שסטודנט יכול לקבל. אחרי שעברתי על כולו גיליתי שאני לא מתאים לאף קריטריון מגזרי. אני לא מספיק עירקי ולא מספיק יקה, ואין בכלל מלגות ליוצאי יוגוסלביה, ואני לא חיגר ולא פיסח.
המלגה היחידה שיכולתי לקבל היא מלגת 'אמץ לוחם' שהיא מלגה שהקריטריון היחיד שלה הוא שירות צבאי קרבי, אבל שירות בצבא הוא לא מגזר, כל הישראלים עושים את זה.
עבר הרבה זמן מהתואר הראשון שלי וגם מלחמה אחת ועוד שני חצאים ושליש. וחטופים ועסקה ועוד חטופים ועוד עסקה ועוד חטוף בלי עסקה, והתנתקות והתחברות.
ובכל אירוע כזה היו במדינה פחות ישראלים ויותר מגזרים.
והיום כשכל הישראלים יוצאים החוצה לרחובות למחות, מגיעים הפוליטיקאים וראש הממשלה ודורשים להפוך אותנו למגזר.
רשימת דרישות ספציפיות תהפוך אותנו הישראלים במדינת ישראל למגזר.

וכמגזר אנחנו יכולים לדרוש מענק ישראליות, ומלגת ישראליות, וקצבת ישראליות, כמו ששאר המגזרים מקבלים.
וכמגזר אנחנו יכולים להקים רשת חינוך ישראלית, כמו לשאר המגזרים.
וכמגזר אנחנו יכולים לדרוש לקצץ בשירות הצבאי שלנו או אפילו לא לשרת בכלל, יש מספיק מגזרים אחרים יעשו את זה.

בּיבּי אני לא מגזר, אני ישראלי!
ואני לא רוצה למלא רשימת דרישות מגזריות כדי שתראה מה אתה יכול לעשות עם זה, אני רוצה להישאר ישראלי, וכרגע הדרך היחידה שלי להיות ישראלי היא להיות בכל מקום אחר שהוא לא כאן.
כי כאן אני בסך הכל עוד מגזר.