תוויות

‏הצגת רשומות עם תוויות יופי של מלחמה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יופי של מלחמה. הצג את כל הרשומות

הבעיה עם ציניות - מונולוג [פרוזה*]

אתם באמת חושבים שהתכוונתי לזה?
זה הכל היה בצחוק.
זו הבעיה עם ציניות,
חלק מהאנשים לוקחים אותה יותר מדי ברצינות.

מה?
מה זה הפנס בעין, אתם שואלים?
ביום שלישי נפגשנו באנדרטת השואה והדלקנו נרות ופרחים, ואז איזה בחור שכל המשפחה שלו נהרגה התנפל עלי וצעק עלי שאני הרגתי את כל המשפחה שלו, ודפק לי בוקס בעין, הבן זונה.
גם המשפחה שלי נהרגה, לא רק שלו,
אני אמרתי לו לבוא לכאן?
לברוח?
בעצם כן, אני אמרתי, אבל בצחוק, כס' ראבאק, בצחוק
מה הוא?
כל דבר שאומרים לו הוא יעשה?
ואם יגידו לו לקפוץ מהגג?
הא?

Berlin
אנדרטת השואה בברלין - צילום:תמיר מילר

השוטרים הגרמניים פה עצרו אותו, הם נחמדים השוטרים הגרמניים האלה, מבינים אותנו ונותנים לנו לבוא לאנדרטה ולהדליק נרות, למרות שהשעווה הורסת קצת את האבנים.
בכלל,
רוב האנשים מודים לי על מה שעשיתי,
שפתחתי להם את העיניים,
שהצלתי אותם.
אחרת רובם היו מתים כבר.

כולם פתחו קבוצות בפייסבוק, לא רק אני. כל מיני 'צעדת המיליון' וגם 'מחאת העגלות' וכל מיני 'מחאות אוהלים'. כולם פתחו קבוצות,
אז גם אני,
וסתם,
בשביל הצחוק.
אז פתחתי קבוצה בשם 'באחד בספטמבר כל המילואימניקים טסים לחו"ל ונותנים לחרדים לנצח במלחמה'
זו סך הכל קבוצה,
בשביל החבר'ה,
חשבתי שיצטרפו שמונה, עשרה משתתפים.
אבל מאה וחמישים אלף?
ושהם באמת יטוסו לחו"ל?
פחחח

והמלחמה הזאת,
ראינו אותה בשידור חי באל-ג'זירה.
זה נראה כמו תמונות מהשואה רק עם כאפיות
וכל הגרמנים פה צפו איתנו בטלויזיה והזדעזעו.
פחחח

הגרמנים עוזרים לנו,
רוב צה"ל במילא כאן
אפילו כמה אלופים במילואים
אנחנו מתכננים להלחם ולשחרר את ארץ ישראל
החבר'ה כאן הסתדרו על כמה אניות ונשק
אפילו תותח אחד
אנחנו נבנה מדינה חדשה,
טובה יותר
רק יש כמה דברים שצריך לעשות לפני
להקים מחדש את הפלמ"ח
לכבוש את לטרון, ואת הקסטל
לפרוץ את הדרך לירושלים
לשחרר את הכותל
כאלה דברים.
אבל נראה לי שנחכה לאביב
שיהיה מזג אויר נח יותר
אחרי הכל, זה העליות לירושלים
פחחח

* גילוי נאות - לכותב אזרחות גרמנית ותוכניות לטוס לחו"ל בסוף אוגוסט

לא שם זין

"אין כמו שחור-לבן. בצבע השחור הוא בסך הכל צבע. הוא לא מהווה יסוד דרמטי כמו בשחור-לבן" רפי לוין - גיבור ספרו של דן בן-אמוץ "לא שם זין".

שבוע בבית חולים צפת עם אבא שלי, שגעו אותנו לגמרי. כמות האבחנות הרפואיות שקיבלנו בשבוע הייתה כל כך גדולה שביום שישי כששיחררו אותנו מ"חוסר עניין לציבור" היינו די מופתעים. בקיצור חוץ מלהפחיד אותנו מכל מיני טיפולים שלא היה בהם כל צורך, הם לא עשו כלום.

אני בזמן הזה קראתי את "לא שם זין". אני לא מתכוון לכתוב ביקורת ספרותית, רק לתהות איך לא קראתי דן בן-אמוץ בגיל 17.  בצבא קראתי ספר של בן-אמוץ שנקרא "יופי של מלחמה". מישהו תלש את העמודים האחרונים של הספר, ובעמוד האחרון שנשאר מחק את שתי השורות האחרונות. הספר נגמר מעולה גם בלי הדפים האחרונים, אבל מישהו שקרא את הספר לפני ממש התעצבן על הסוף הנוסף.

קורט וונגוט בשמונת חוקי הכתיבה לו מהספר "קופסאת הטבק מבגומבו" כותב בחוק מספר 8 "תן לקוראים שלך כמה שיותר אינפורמציה מוקדם ככל האפשר. עזוב אותך ממתח. לקוראים צריכה להיות הבנה מלאה של מה שקורה איפה ומתי כך שבמידה וג'וקים יאכלו את העמודים האחרונים של הספר הם יוכלו להשלים את הסיפור בעצמם".

הסוף החסר של "יופי של מלחמה" הטריד אותי.  הייתי מבלה את היציאות הביתה בחיפוש אחריו בחנויות ספרים משומשים. המחשבה שלסופר היה סוף אחר שמישהו צינזר לי לא נתנה לי מנוח. בהתגלגלות של הגדוד שלי בין בסיסי אימון לקווים, הגעתי לירושלים. נכנסתי לחנות לספרים משומשים ברחוב יפו קצת אחרי התחנה המרכזית ושאלתי את המוכר, הוא שלח אותי לקומה העליונה לחפש. הוא טען שהקומה מסודרת בערך לפי האלפבית.

אחרי כמה סיבובים בקומה העליונה שהתקרה שלה ליטפה לי את הראש, ומתחת למדפים עמוסים בספרים מתפרקים הבחנתי בסלסילת פלסטיק עם פתק קטן "דן בן-אמוץ". משכתי את הסלסילה והתחלתי לנבור.

ישבתי על הרצפה בקומה השנייה וקראתי את הסוף של הספר. איך התעצבנתי על דן בן-אמוץ באותו הרגע. כל המאמצים שלי בשביל הסוף הזה ?

לא קראתי ספר של דן בן-אמוץ מאז ועד השבוע הזה בבית החולים. היום לא הייתי מתעצבן על הסוף ההוא, הייתי צוחק. וב"לא שם זין", צחקתי ובכיתי והצטערתי שלא קראתי אותו לפני. אבל עכשיו קראתי אותו. אם מישהו רוצה להשאיל אותו, אז סיימתי והוא על המדף בבית.

"השתקפויות בשחור לבן" בית חולים רבקה זיו בצפת 2011