תוויות

תעופה עצמית - סיור וירטואלי בסטודיו ובחיים

במסגרת פרויקט של מיכל וענבר בקבוצת הפייסבוק 'הדפס ידני וחבריו' השתתפתי בסיור וירטואלי בסטודיו שלי, שהו פוסט סיכום עם חומרים לכל השאלות שעלו בעקבות הסיור.

לפי סדר ההופעה:

אני מכין שבלונות ממפל שקוף, זה חומר עבה יותר משקף רגיל, וקל יותר לעבודה. הוא עבה יותר ומאפשר גם עבודה עם ספריי צבע וגלגלות וגם יציקה של משחת עיצוב.

שבלונה בתהליכים

ליציקות אני משתמש בכל מיני משחות עיצוב ומערבב או עם פיגמנט או עם צבע אקרילי, צבעים של פבאו יצאו לי הכי רוויי צבע. יש משחות עיצוב שונות בסמיכויות שונות ובשקיפות שונה.

משחת עיצוב

משחת עיצוב

הג'ל עבד טוב בשכבות דקות

עשיתי גם יציקות של דמויות וגם שכבות דקות על דיקט כשהשבלונה ממפל שקוף.


צבעי בסיס 2


פילים לאחיינים

מלא יציקות

זו היציקה האחרונה - בחור מעשן בחלון

הדפס רשת פשוט תקראו את הרשימת ספקים של הקבוצה, אני מתקשר לעמית מפונגר (054-4524001) ומזמין הכל משם.

ויסלבה שימבורסקה ברשת

הרשת הראשונה שלי - ג'וני שלג עדיין חי!

ליין אופנה יד שנייה עם הדפסים - לא שרד והתחלף במסיבות הדפסות - בתמונה הגב של עומר האפי רגב

תבליט - אני משתמש בצבע שמן ולא בצבעים האקריליים ל Block Printing. צבע שמן מתייבש לאט ולכן לא מתייבש על העץ, והוא מדפיס יפה יותר בשכבה דקה יותר מהצבעים האקריליים. אני מערבב צבע שמן רגיל עם מדיום להדפס של שמינקה (תמונה למטה) או צבע הדפס (שמן) עם שמן פשתן לדילול.

תחריט - לטסטים בשחור אני משתמש בצבעי הדפס בפח של GAMBLIN ולצבעוניים בצבע שמן מעורבב עם דרוק-מדיום של שמינקה. שימו לב שיש מדיום שקוף לצבע ומדיום שחור לכהים. אני משתמש בצבעי שמן שקופים ולא בצבעי אדמה, פיגמנט אדמה יוצר צבע אטום וסמיך יותר.

אני מנסה לא להשתמש במחשב בתהליך, ובגדול אני עובד בשתי צורות, או מתחיל עם שוגרליפט, רושם ישירות על הפלטה עם גואש לבן משפופרת (שמחליף תמיסת סוכר) והצריבה הראשונה היא של השחור ביותר. או רושם על הפלטה עם טוש ואז חוצב עם דרמל את קווי המתאר. אני לא אוהב לעבוד עם שעווה.

שלב שני בשנייהם הוא אקווהטינטה מהבהיר ביותר לכהה.

אני לא מנקה את הפלטה עם גזה אלא רק כרטיסי קרטון ונייר טלפונים.

דרוק מדיום של שמינקה

לכל פלטה שאני עושה אני מדפיס כמה בצבעוניות משתנה, זה הכיף שלי.



לינקים לדברים על הדפס שכתבתי בעבר:


נסיון ראשון בהדפס החסרה בתחריט

חלק מהחיפוש שלי בהדפס הוא הוספת צבע. אני מוסיף צבע בכל מיני דרכים, ברשת זה קל, בעץ פחות אבל אפשרי גם בבית, ובהדפס תחריט זה מסובך. הדפסתי מונופרינט צבעוניים של רוב הפלטות שלי אבל זה משהו אחר.
עשיתי שלוש פלטות להדפס אחד וזה היה מסובך וארוך וחיפשתי דרך אחרת. בהדפס עץ ולינו שהינם הדפסי תבליט יש טכניקה של עבודה צבעונית על אותה הפלטה. טכניקה שנקראת החסרה או Reduction.
בשיטה זו מדפיסים תחילה את הצבע הבהיר על כל העותקים ואז ממשיכים לעבוד על הפלטה ומכרסמים ממנה את החלקים הבהירים ומדפיסים שוב עם אותה הפלטה את הצבע הבא. אפשר לעבוד עם צבעים שקופים מתחברים או צבעים אטומים כדי לקבל צבע מסוים.
הפריים המקורי והפלטה בשלב האחרון עם הצבע הכחול אחרי ההדפסה שקיבל מעט מהאדום שהיה על הנייר ומתקבל כחול סגלגל
הייתי צריך לעשות התאמה להדפס תחריט, מכיוון שבתחריט כשעובדים על פלטה ניתן לעבוד מהבהיר לכהה או הפוך מהכהה לבהיר ואני מתחיל בדרך כלל עם בלוקים פתוחים ועמוקים באמצעות שוגר-ליפט. אז התחלתי עם הרמת-סוכר עם הצבע הכהה ביותר שחור עם אדום ואז המשכתי לאדום ולבסוף כחול.
התוצאה היא הדפס עם גוונים סגולים שאני אוהב במיוחד.
הייחוד של Reduction או החסרה הוא שלא ניתן לחזור על שלבי הצבע למעט השלב האחרון כי העבודה היא על הפלטה ולכן היא משתנה בין צבע לצבע. זה מייצר מהדורה מוגבלת לפי כמות העותקים שהודפסה בתהליך.
התוצאה הסופית, 4 צריבות ושלושה צבעים. יש 5 כאלה סך הכל.
כל השלבים בסרטון הזה:



חבילה הגיעה! (באיחור) - תחקיר אמיתי!

כשהייתי קטן היה משחק קופסא "חבילה הגיעה" וזה היה מסלול מכשולים בירוקרטי בין המשתתפים כדי להגיע למכס ולשחרר את החבילה. את המשחק המציא הגאון אפרים קישון והוא שיקף את רוח התקופה, פעם לתקופות היתה רוח. אני סתם שלחתי חבילה בדואר ישראל במשלוח מהיר אקספרס - דואר שליחים (מקור) - זה מה שרשום על השובר.
אז שלחתי אותה ובצד השני של השובר יש פירוט על כמה זמן לוקח לחבילה בדואר שליחים מהיר אקספרס להגיע, אז אם שולחים לפני 10:00 בבוקר אז זה בו ביום אלא אם כן היישוב שלך ויישוב היעד לא ברשימת הישובים הראשית, ואז זה מהיום למחר אלא אם כן אתה או היישוב גם לא ברשימה המורחבת ואז זה מהיום למחרתיים אלא אם אתה או היישוב נמצאים במרחב הכפרי ואז זה בדואר נע. בקיצור שלחתי בראשון עד שלישי בערב החבילה הייתה צריכה להגיע, מקסימום רביעי אם יש תקלה.
אז לא.
צב- אילוסטרציה
ניסיתי לשלוח פניות ציבור ולתפוס מישהו בטלפון ושיימינג ברשת וכלום, אז הלכתי לדואר.
רבתי עם הפקידה שתיתן לי לדבר עם המנהל, היא התנגדה אבל בסוף נמאס לה והיא שלחה אותי אליו, הוא דיבר בנייד. יפה שמישהו הצליח לתפוס בטלפון איזה מנהל בדואר כי אני לא הצלחתי.
הוא דיבר ודיבר ולבסוף קם עם הטלפון ואמר "שנייה אני חוזר" ונעלם בדלת שמאחוריו. הוא לא חזר. חיכיתי איזה רבע שעה ואז קמתי לחפש אותו. הדלת הובילה למסדרון עם דלתות, אבל הוא לא היה באף משרד, ולא במחסן ולא במטבחון וגם לא בשירותים. מאחורי אחת הדלתות היו מדרגות אז ירדתי קומה לעוד מסדרון עם דלתות ויציאה לחנייה של השליחים אבל הוא לא עישן סיגרייה בחוץ, וגם לא היה בחדר של המנקה. אז ירדתי עוד קומה ופתחתי דלת כבדה כמו של מקלט עם שלט גדול 'אין כניסה' באדום, ישב שם בחור על כיסא כתר וקרא עיתון, נכנסתי פנימה.
"מי אתה?"
"אני מחפש את המנהל"
"הוא לא פה, ואתה לא יכול להיות כאן"
"הוא אמר לי לחכות ונעלם"
"הוא לא נעלם, הוא איפשהו אבל לא פה"
"אולי אתה יכול להתקשר אליו?"
"אין פה קליטה"
"יש לך טלפון רגיל" אמרתי והצבעתי על הטלפון הרגיל.
"אף אחד לא עונה לצלצול מטלפון רגיל" עוד בחור הצטרף לשיחה.
"דוד, מי זה?"
"הוא מחפש את המנהל"
"המנהל לא פה" אמר הבחור החדש.
"הבנתי, אולי אתם יכולים לעזור לי, שלחתי חבילה בדואר שליחים אקספרס מהיר והיא לא הגיעה".
"מתי שלחת?" שאל החדש.
"לפני שבוע". שנייהם צחקו.
"יש לך מספר חבילה?"
"כן" אמרתי והושטתי לדוד את השובר. הוא הקליד את המספר.
"היא תגיעה בעוד תשעה ימים ב 14:37, תגיד למי ששלחת לו שיהיה בבית"
"עוד תשעה ימים? זה איחור של שבועיים!" שני הבחורים עיוו את פנייהם.
"זה לא נחשב איחור" השיב דוד.
"התאריך זה סגור? אי אפשר לפני?"
"סגור סגור, תגיעה בעוד תשעה ימים ב 14:37, סע לשלום"
"מה סע לשלום? מה אני הגשש?" שני הבחורים צחקו.
"איך אתה כל כך בטוח שהיא תגיעה בדיוק ב 14:37?" הם צחקו שוב, ואז דוד אמר "אם אני אגיד לך אז משה פה יצטרך להרוג אותך!" ושנייהם פרצו בצחוק מתגלגל, משה קצת נחנק ודוד טפח לו על הגב.
"בסדר, שיהרוג אותי, אבל אני רוצה לדעת, איך אתם יודעים?"
"עזוב, סע לשלום, אנחנו צריכים לחזור לעבוד, יש עומס" צפצוף אזעקתי משהו נשמע ודלת מעלית נפתחה מאחורי משה. במעלית היו שלוש חבילות ועל הקיר לוגו של אמזון שמישהו גירד ומדבקה של דואר ישראל עם הצבי שהודבקה עליו בצורה עקומה וכיסתה פחות ממחציתו. משה נכנס למעלית להוציא אותן ודוד ניסה לנפנף אותי.
"מה זה? יש לכם עוד קומות בבניין? כמה כפתורים יש במעלית הזו?"
"תקשיב, יש לך פנים יפות לא רוצה להרוג אותך, סע הביתה החבילה בדרך" הוצאתי את הטלפון וצילמתי את המעלית והחלל, באמת לא הייתה קליטה אבל דוד התעצבן ודחף אותי, נפלתי והוא לקח את הטלפון שלי ושבר אותו.
"אתה רוצה להסתבך בכח?" דם יצא לי מהאף ומכף היד ומהברך. ססעמק. משה סיים להוציא את החבילות מהמעלית ושלף אקדח. "אין ברירה דוד" הוא סינן.
"מה אין ברירה? צעקתי בקול שבור.
"אין ברירה, אמרתי לך להתחפף" אמר דוד בספק ייאוש ספק השלמה "זה המרכז שילוח בין זמני של הדואר והוא סודי"
"מה סודי במרכז שילוח של דואר?"
"זה לא מרכז שילוח - זה מרכז שילוח בין זמני. מפה שולחים בזמן חבילות של הדואר"
"נו, ולא יכולתם לשלוח את החבילה שלי בזמן?"
"לא בזמן הזה" התעצבן דוד, "משלוח בזמן בזמן!"
"מה בזמן בזמן!" צעקתי.
"אתה סתום?" דוד התעצבן עוד יותר והסביר לי עם תנועות ידיים, "לוקחים חבילה שהגיעה היום, ובגלל שיש עומס אף שליח לא יכול להביא אותה היום בזמן, אז שולחים אותה בזמן לעוד שבועיים כשיש פחות לחץ ואז יש שליח שיכול להביא אותה בזמן! עכשיו זה ברור?"
"אתם שולחים חבילות במכונת זמן שיגיעו באיחור?"
"לא באיחור - שולחים אותן בזמן!" צעקו משה ודוד ביחד.
"אבל זה עדיין באיחור של שבועיים!"
"שבועיים זה לא איחור, כבר אמרנו לך" משה כיוון אלי את האקדח.
"רגע רגע רגע רגע רגע רגע..." צעקתי
"אם יש לכם מכונת זמן למה אתם שולחים אותם לעוד שבועיים? למה לא בעוד יומיים?"
"נראה לך סביר להשתמש במכונת זמן של חצי מיליארד דולר בשביל לשלוח לעוד יומיים? כבר עדיף לתת לזמן לעבור"
"אז למה לא לתת לה לחכות שבועיים?"
"ואיפה נשים אותה? אתה יודע כמה חבילות יש?"
"אז כל המכונה הזו זה כדי לחסוך מקום?"
"כן, זה יותר זול מלבנות עוד מרכז חלוקה" משה הרים שוב את האקדח.
"רגע רגע רגע רגע רגע רגע.. אז למה לא לשלוח אחורה בזמן? נגיד להביא את החבילה לפני שבוע קצת אחרי ששלחתי אותה?
"אין לנו את הפיצ'ר הזה, זה יש רק לאמאזון"
לא היה לי מה להגיד על זה. משה הרים שוב את האקדח.
"עזוב משה עזוב, תן לו ללכת" אמר דוד, משה סינן 'אהה' חלש.
"אין לי כח עכשיו לנסוע בזמן ולהיפטר מגופה, חוץ מזה הנסיעות האלה עושות לי כאב בטן"
"אבל הוא יספר לכולם!"
"מה הוא יספר? שלדואר ישראל יש מכונת זמן? מי יאמין לו?"



אמנות למרק 2020

אלוהים יודע מה חשבתי לעצמי כשציירתי את הדברים האלה. החיים הם תהליך, ולא תמיד התהליך מוביל למשהו, הוא רצוף בדרכים ללא מוצא, במיוחד אם אתה לא יודע לאן אתה הולך (קניתי את אליס בארץ הפלאות אך טרם הספיקותי לעיין בו) מכיר את ההתחכמות של החתול, אין לי חתול. יש לי מלא ציורים שאני מתכחש להם. 
מיחזור
חלק מהציורים/הדפסים אני ממחזר, מדפיס עוד משהו על, מצייר שוב משהו אחר על הקנבס, חותך הדפסים כושלים לסימניות כדי לחלק לאנשים, כאלה דברים. אבל לא הכל מתמחזר, וכבר יש יותר מדי דברים אז אני צריך לאוורר את המגירות, לאוורר את הקירות ולאוורר את החיים.

לפני שנה בזמן הזה הייתי בויאטנאם בהוסטל בהוי-אן, הויאטנאמים שורפים הרבה דברים, חלק הם דברים שהם רוצים שישרתו את המתים וכל מה שנשרף בעצם מת ועובר לעולם המתים. אבל הם גם שורפים דברים מהעבר כדי לפנות מקום לדברים חדשים. קיבלתי הסברים מה לקנות בשוק מאם-הבית של ההוסטל ואז כל הצוות הצטרף.
מגרשים את המזל הרע מההוסטל ומהחיים שלי בהוי-אן
אז מה?
צריך לעשות מקום לדברים חדשים, שמתי בתמונה למעלה את העצים למדורה, וביום שבת 4/1/2020 בחניון האלה בכפוף למצב המשקעים (במקום הופעת מרק של קסלר שלא צלחה) בכפוף למזג האויר, נעלה באש את האמנות, נתחמם ונכין מרק. הזדמנות לאכול אמנות ולקחת אותה איתכם.

שריפה אחים שריפה
אני יודע שלחלקכם ישר יש אסוציאציות שואה, ואינסטינקט חייתי להציל את האמנות. אז אם אתם רוצים משהו ממש שיש בתמונה, ויש עוד כמה שלא בתמונה יש לכם הזדמנות לקנות פריט במחיר שתקבעו (לא תורם אמנות! שתישרף!) וגם את ייקנו את הכל (מה שלא ייקרה) עדיין ייצא מרק כי ערימת קרשים שהתערמו לי בבית עם השנים, וחבילות הדפסים כושלים ועוד דברים דליקים.
אין תשמור לי - תבואו לקחת, אם מישהו יקדים אתכם אכלתם אותה + לא עושה משלוחים.

למישהו יש פוייקה 5-7 ליטר? - יש פוייקה! (תודה ליהונדב)
הביאו איתכם צלחת וכף כי אין חד-פעמי!

לסיכום
הגעתי חצי שעה לפני, דפק לי הלב ממש והתרגשתי. עשיתי טיול קטן בין האלות וקיויתי בלב שאף אחד לא יגיע וכלום לא יישרף ואני אחזור הביתה. אבל הגיעו ונשרפו וזה היה משחרר. ברוכים הבאים דברים חדשים.




עוגת סולת טבעונית עם פקאנים בסיר פלא!

חומרים:
עוגה:
10 כפות זרעי פשתן
33 כפות מים
150 גרם סוכר
100 גרם קמח
200 גרם סולת
100 גרם קוקוס (אופציונאלי)
2 שקיקי אבקת אפייה
1/2 כוס מיץ תפוזים (אם סוחטים אז עם הגושים!)
1/2 כוס שמן
קליפה מגוררת מתפוז אחד (או שניים אם ממש אוהבים)

זיגוג
150 גרם פקאנים
2 כפות סוכר
שמן/מרגרינה/חמאה לשימון סיר פלא

סירופ:3/4 כוס סוכר
כוס מים
מיץ מלימון אחד

סיר פלא!

הוראות הכנה:
  1. טוחנים במטחנת קפה את זרעי הפשתן לאבקה ומעבירים לקערה מוסיפים 33 כפות מים לקערה מערבבים ומשרים לרבע שעה.
  2. מוסיפים סוכר ומקציפים 2-3 דקות על מהירות גבוהה.
  3. מערבבעבים את כל היבשים ומוסיפים, עוברים לערבב עם מרית.
  4. מוסיפים שמן + מיץ תפוזים + גרדת תפוז ומערבבים.
  5. משמנים סיר פלא, מפזרים את הפקאנים (הקלופים- כן?) ובוזקים עליהם 2 כפות סוכר, יוצקים את תערובת העוגה מעל.
  6. על הגז הבינוני ובאש נמוכה (לא לשכוח את החלק של הסיר שמפצל את החום בין השוליים לארובה) בין שעה ורבע ושעתיים - תלוי בגז, פותחים ונועצים קייסם, אם יוצא יבש ואם השוליים מעט נפרדים מהתבנית, מסירים ומצננים מעט (10 דקות עם המכסה)
  7. בקלחת מחממים את חומרי הסירופ עד לרתיחה
  8. יוצקים על העוגה ומכסים במכסה שוב, אחרי חצי שעה הסירופ נספג, הופכים לצלחת ואוכלים חמים!
  9. בתיאבון

מעמולים בסיר פלא - פלא!

מת לי התנור.
זה היה תהליך, קודם מת הגוף חימום התחתון ואז מת הטיימר, גם הטיימר מת בתהליך אבל עכשיו הוא ממש מת, ולכן התנור גם מת, מת.
לא היה קורה כלום אם הוא היה מת ככה סתם אבל הוא מת בדיוק ברגע שהכנתי בצק למעמולים מהמתכון הזה ורציתי להפעיל את התנור.
אז מה עושים?
שולפים סיר-פלא מהארון שמעולם לא נעשה בו שימוש וקיבלתי אותו מאחותי שגם לא נראה לי שעשתה בו איזה שימוש.
מתחילים עם המתכון המקורי ומכינים את הגליל הראשון, משאירים אותו על נייר אפייה ומרדדים שליש בצק נוסף על נייר נוסף, מורחים בממרח תמרים ומגלגלים את הגליל הראשון לתחילת משטח הבצק השנים וממשיכים את הגלגול, כך גם עם החלק השלישי, נוצר גליל עבה של מעמולים, הוא רך אז חותכים לשניים, מגלגלים עוד קצת כדי שימלא חצי סיר פלא.
משמנים את סיר הפלא עם מלא חמאה (אני מכין את המתכון עם חמאה לא עם מרגרינה)
מסדרים בסיר את שני החצאים.
שני החצאים מסודרים בסיר - פלא!
מניחים את מרכך האש (חלק נוסף שמגיע עם סיר הפלא ונועד לפזר את האש בצורה שווה ולהעביר חלק מהחום דרך הפתח המרכזי לחקו העליון של הסיר)
ואת סיר הפלא עליו, אני השתמשתי בגז הגדול ביותר אבל בעצמה הנמוכה ביותר שלו.
אופים על האש בין 35-50 דקות, ממש תלוי בגודל הלהבה שלכם.
עוגת המעמולים מוכנה כאשר קצותיה שחומים, היא נבצעת במרכזה, ויש ריח טוב במטבח!
עוגת מעמול מוכנה
נותנים לה להצטנן מעט בתוך התבנית (20 דקות ככה) מעבירים סכין בקצוות כדי שלא תתפרק כשהופכים.
הופכים בתוך הסיר שתיפול למכסה ואז הופכים שוב לצלחת.
השיוש הקדוש! בצק, תמרים ומלא חמאה
בתיאבון!



על היצירה והדרך

עמוד ראשון בסקצ'בוק בודהה מביט מהאבן באחד השערים של טא-סום
אמנם עוד לא בישראל אבל אחרי שלושה חודשים ושבועיים וקצת לפני שיבתי זה זמן טוב לסכם רצונות , לא מטרות כ זה לא צבא פה, רצונות מול מציאות. אז לקחתי איתי בתיק סקצ'בוק של מולסקין לצבעי מים וקלמר ג'ינס עם עפרונות, כמה מרקרים שחורים ואחד חום, שני טושי מכחול מים יפניים בצבע אפור וכחול וקיט צבעי מים לדרכים של שמינקה. כוס מתקפלת ושפריצר, קאפה בגודל A3 ושני קליפסים ממתכת אחד לדף ואחד לערכת צבעי המים. עט פרקר. וזהו חומרי יצירה.
התקדמות עם האפור והכחול שהבאתי מהבית וטושים של משרד שקניתי במכולת בהאנוי כי טט והכל סגור
מה קניתי? שתי מחברות לכתיבה, שני בלוקי ציור לצבעי מים 135*195 מ"מ, מכחול אחד אמיתי שני מכחולים סינטטיים שממלאים במים, 20+ טושי מכחול מים יפניים במגוון צבעים. מכחולי קאליגרפיה ודיו ומלא אינסטרומנטים שמתלווים לזה. מרקרים אדום כחול ירוק שחור של משרד. 10+ שפופרות של צבעי מים רובם כסף וזהב, לחיי הקיטש! ואני לא זוכר מה עוד.
יותר צבע ויותר משוחרר
למה כל זה? זה הבריחה זה מה שזה. בהתחלה ברחתי מלצייר. חודש וחצי לא עשיתי קו בשום בלוק, וכבר חשבתי להיפטר מהכל, קניתי מקלדת בלוטות' וטוש לבן כדי לכתוב עליה אותיות בעברית וכתבתי, אם אני לא מצייר אז אני אכתוב! זו הייתה הבריחה של החצי הראשון, כתבתי על מטאל ג'קט כדי להשאיר את זה מאחור, זו הייתה מחברת כתיבה ראשונה אבל לפני שכתבתי את זה ברחתי לכתוב על הראמאיאנה. ובסוף שרפתי את המחברת של מטאל ג'אקט בטקס גירוש שדים ושינוי המזל והבאת הטוב בהוסטל בהוי-אן בויאטנאם ומלחמת ויאטנאם נשארה מאחורי, את הספר שכתב פרי דין יאנג על שון פלין קראתי בין ויאטנאם לקמבודיה והשארתי אותו על אי קטן בקמבודיה ששם שון סיים את חייו, כנראה. תקראו את הספר. באותו הזמן שקראתיו הסופר סיים את חייו אי שם בארצות הברית. התחלתי לכתוב עוד משהו שהיה אמור להיות ארוך יותר ורציני יותר והייתי צריך לברוח ממנו, אז ברחתי על אופניים לאנגקור ומצאתי בדיוק את מה שהייתי צריך בשביל הבריחה, מוזה. במקדש באיון באנגקור הוצאתי את הסקצ'בוק והתחלתי עם מרקר שחור, ואז חום, ואז קצת טוש אפור וכחול. זה אחרת ממה שאני מצייר בבית, כל ציור נמשך כמה ימים, ומתחיל בעפרון וממשיך בתיקונים ופה שיחררתי. אי אפשר לתקן מרקר שחור על נייר לבן, ואי אפשר לתלוש דף מסקצ'בוק. צריך להשלים עם הטעויות, לקבל אותן ולהמשיך הלאה. אז התחלתי לטעות בכל עמוד קצת פחות, ולהיות משוחרר ולצייר מהתרשמות כמו הצרפתים, ויש פה מלא צרפתים. ומדברים פשוטים המשכתי למציאות קצת יותר מורכבת ואחרי שהקשקושים התחילו לקבל צורה קניתי עוד צבעים ואז הקשקושים איבדו את הצורה שלהם והייתי צריך למצוא אותה מחדש. ואחרי שמצאתי איך הקשקושים עם הצבע צריכים לעבוד פתחתי את השמינקה שהבאתי מהבית והוספתי עם מכחול עוד צבע והקשקושים איבדו את הצורה בפעם השנייה והייתי צריך למצוא אותה שוב. אבל עכשיו היא בסדר, הצורה של הקשקושים, עד שאני אנסה משהו חדש והיא תלך לאיבוד שוב. כל זה כדי שאוכל לברוח מלכתוב אז אני כותב את זה בצ'יאנג מאי ויש פה מקדשים יפים, ופסלים יפים ואנשים יפים.
מקדש סבן-אילבן ברחוב בצ'יאנג מאי, תאילנד
אני אוהב את המקדשים פה, בעיקר בגלל שהם לא שלי, אין לי כל ענין דתי, ואחד הדברים היפים פה זה שגם אנשים חופשיים, כאלה שלא משויכים לאף דת ולא מאמינים בדת אבל כן מאמינים במסורת, בטקסים, ובעיקר בפעולות, לא ממש אמונות תפלות. ההתעסקות עם האמנות הדתית, הפסלים והציורים במקדשים פותחת פתח לקראפט הדתי ומשם לקראפט החילוני ומשם לאמנות החילונית. הביטוי הצורני לגיבורים המיתולוגיים שמשתנה בין אזור לאזור ובין מדינה למדינה כל כך מגוון שהוא מעורר קנאה במיוחד ליהודי שאין בתרבות שלו לא פסל ולא תמונה ואין מגוון ביטויים צורניים לאברהם ולמשה ולנמרוד, וכל קהילה עם הביטוי האמנותי שלה. איזה בזבוז של מיתולוגיה יהודית ואיזה בזבוז של דת שהשאירה את האמנים שלה בחוץ ולא מצאה להם מקום. תציירו מפות תקיפה ותגלפו חץ וקשת. היודאיקה כל כך נכה לעומת העושר של המזרח. הקירות של אנגקור וואט נחש הנאגה מרובה הראשים שנמשך מצד אחד על ידי השדים ומצד שני על ידי האלים, צבא הקופים בראמאיאנה התאילנדית, האנומן וראמה, הדרקונים מההשפעה הסינית והנחשים מלאוס וחדי הקרן והמלאכיות והאלים. ובמיוחד הטוב והרע שנמצאים בעולם ונאבקים אחד בשני כדי איזון, והפנים המביטות מהאבן באנגקור. אנחנו לא הדת הנכה היחידה, הנצרות מתמקדת בישו ומריה וזהו, עם חריגות קלות פה ושם של מלאכים וקצת מיכאלנג'לו והאיסלם כל כך נגד ביטויים ברורים שהוא מתיר רק צורניות מופשטת.

אני כל כך מקנא בעושר הויזואלי הזה.

ויש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לעשות אני מקוה שאני לא אברח מהם. פיסלתי פיל בלואנג-פראבאנג בלאוס ומילאתי שני ספרי סקיצות בויאטנאם, ואני מצייר עכשיו בתאילנד ויש לי כל כך הרבה רעיונות.

רשימה חלקית:
  1. הסקיצה הראשונה מאנגקור – הדפס מתכת 2 צבעים
  2. הסקיצה הראשונה מאנגקור – הדפס רשת 2 צבעים
  3. בלאגאן בלונים בכיכר – חולצה לטרדלסס
  4. אופנועים – חולצה לטרדלס
  5. 3 ציורים באקריליק 1*1.5 מטר
  6. הדפס ראואנה מתכת 5 צבעים כולל זהב (אולי גם הדפס עץ)
מה אני מציב לעצמי? שליש מההכנסות בשנה הקרובה מאמנות* ולחסוך מספיק כדי לטוס שוב למזרח.

קנו אמנות – רצוי מאמנים, גם קראפט נחשב אם קניתם מהאמן ולא מסוחר, תחשבו על הקירות שלכם ומה אתם רוצים שיהיה עליהם, מה זה אומר? מה זה אומר עליכם? נקטו עמדה. אם אתם לא אוהבים את האמנות שלי אני מכיר כמה אמנים שישמחו להכיר אתכם. כשביקרתי בקמבודיה ויתרתי על בורות ההריגה, הספיקו לי אתרי המלחמה בויאטנאם, אבל קניתי ספר סיפורים קצרים של סופרים קמבודים וקניתי פסל פיל של אמן קמבודי שחצב אותו מולי. הפעולה הראשונה שעושה כל דיקטטור היא להוציא להורג את האמנים, הם מפריעים לו. בקמבודיה פול פוט הוציא להורג את כל הסופרים שלא הצליחו לברוח ואת הרקדנים והזמרים והנגנים והציירים והפסלים וכל מי שיצר משהו.

קניתי ציור מאמנית לאואית שמדפיסה ידנית הדפסי עץ מדהימים. וגם פיל מאבן מהפסל עצמו ובמבוק באנג שנוצר במיוחד בשבילי, וקלמר לטושי צבעי מים היפנים שנרקם מולי וישבתי מול צייר ויאטנאמי על האגם בויאטנאם שצייר אותי קצת אסייתי, אבל היי אנחנו כולנו אסייתים, לא? ופגשתי אמנים מעולים שיוצרים בכל מקום.
חזרה להתחלה רק בגלל שכדור הארץ הסתובב מהר מדי והעצים הסתירו לי את השמש.
יאללה כתבתי מספיק, אחזור לצייר.