פשוט

דן בשמן

Dan
Oil on canvas
30 X 40 cm
2011

דן
שמן על בד
30 * 40
2011

Other Paintings.

הבעיה עם ציניות - מונולוג [פרוזה*]

אתם באמת חושבים שהתכוונתי לזה?
זה הכל היה בצחוק.
זו הבעיה עם ציניות,
חלק מהאנשים לוקחים אותה יותר מדי ברצינות.

מה?
מה זה הפנס בעין, אתם שואלים?
ביום שלישי נפגשנו באנדרטת השואה והדלקנו נרות ופרחים, ואז איזה בחור שכל המשפחה שלו נהרגה התנפל עלי וצעק עלי שאני הרגתי את כל המשפחה שלו, ודפק לי בוקס בעין, הבן זונה.
גם המשפחה שלי נהרגה, לא רק שלו,
אני אמרתי לו לבוא לכאן?
לברוח?
בעצם כן, אני אמרתי, אבל בצחוק, כס' ראבאק, בצחוק
מה הוא?
כל דבר שאומרים לו הוא יעשה?
ואם יגידו לו לקפוץ מהגג?
הא?

אנדרטת השואה בברלין - צילום:תמיר מילר

השוטרים הגרמניים פה עצרו אותו, הם נחמדים השוטרים הגרמניים האלה, מבינים אותנו ונותנים לנו לבוא לאנדרטה ולהדליק נרות, למרות שהשעווה הורסת קצת את האבנים.
בכלל,
רוב האנשים מודים לי על מה שעשיתי,
שפתחתי להם את העיניים,
שהצלתי אותם.
אחרת רובם היו מתים כבר.

כולם פתחו קבוצות בפייסבוק, לא רק אני. כל מיני 'צעדת המיליון' וגם 'מחאת העגלות' וכל מיני 'מחאות אוהלים'. כולם פתחו קבוצות,
אז גם אני,
וסתם,
בשביל הצחוק.
אז פתחתי קבוצה בשם 'באחד בספטמבר כל המילואימניקים טסים לחו"ל ונותנים לחרדים לנצח במלחמה'
זו סך הכל קבוצה,
בשביל החבר'ה,
חשבתי שיצטרפו שמונה, עשרה משתתפים.
אבל מאה וחמישים אלף?
ושהם באמת יטוסו לחו"ל?
פחחח

והמלחמה הזאת,
ראינו אותה בשידור חי באל-ג'זירה.
זה נראה כמו תמונות מהשואה רק עם כאפיות
וכל הגרמנים פה צפו איתנו בטלויזיה והזדעזעו.
פחחח

הגרמנים עוזרים לנו,
רוב צה"ל במילא כאן
אפילו כמה אלופים במילואים
אנחנו מתכננים להלחם ולשחרר את ארץ ישראל
החבר'ה כאן הסתדרו על כמה אניות ונשק
אפילו תותח אחד
אנחנו נבנה מדינה חדשה,
טובה יותר
רק יש כמה דברים שצריך לעשות לפני
להקים מחדש את הפלמ"ח
לכבוש את לטרון, ואת הקסטל
לפרוץ את הדרך לירושלים
לשחרר את הכותל
כאלה דברים.
אבל נראה לי שנחכה לאביב
שיהיה מזג אויר נח יותר
אחרי הכל, זה העליות לירושלים
פחחח

* גילוי נאות - לכותב אזרחות גרמנית ותוכניות לטוס לחו"ל בסוף אוגוסט

היום בו ביבי הפך אותי למגזר

אני גר בקרית שמונה שבאצבע הגליל, למי שלא ביקר פה מעולם אני יכול להגיד שקרית שמונה נמצאת בקצה הצפון מערבי של עמק החולה, קצהּ האחד נושק לעמק והיא גולשת אליו במורדות הרי נפתלי. אין שקיעה בקרית שמונה כי השמש מסתתרת מאחורי ההרים הרבה זמן לפני שהיא שוקעת בים, אז אף אחד לא עוצר את עיסוקיו לרבע שעה של דמדומים כי אין כאן כאלה.

עמק החולה בזריחה

אם נוברים קצת בהיסטוריה המשפחתית אז סבא וסבתא שלי באו לכאן בארבעים ותשע אחרי המלחמה מרמות נפתלי כי בן-גוריון אמר, והם גרו במשטרה הבריטית שעכשיו היא משטרת ישראל, עד שלסבתא שלי נמאס והיא הכריחה את סבא שלי למצוא עבודה אמיתית שהיא לא צבא ולקנות בית בדמי מפתח.

הם גרו באותו בית כל החיים, בעצם כמעט כל החיים, עד שהם עברו לדיור מוגן.

אני זוכר את סבא שלי בז לקטיושות וצופה עליהן נופלות במרפסת ביתו. אחרי שהיה בהגנה ובבריגדה ושוב בהגנה ובצה"ל, קטיושות לא עשו עליו רושם. אני זוכר פעם שעזר ויצמן בא לעשות סיור נפילות וישב עם סבא שלי במרפסת ושתה קפה שסבתא שלי עשתה, אני לא יודע אם זה זיכרון מגוף ראשון, שני, או שלישי, אבל מה זה משנה.

סבא מיקי וסבתא מרגלית, היו ישראלים בלי מגזר

סבא וסבתא שלי לא יצאו מכאן לשום מקום אף פעם. אולי בגלל שבן גוריון אמר ואולי בגלל שאחרי שסבא שלי ברח מגרמניה וכל המשפחה שלו הושמדה הוא לא רצה לברוח יותר משום מקום.

סבתא שלי הייתה צברית, היא נולדה בחיפה להורים שעלו מעירק, סבא שלי נולד בגרמניה, אז הוא לא היה צבר, אבל הוא היה ישראלי, שניהם היו ישראלים והילדים שלהם היו גם ישראלים וגם צברים. והם היו ישראלים וצברים למרות שהם גדלו בעיירת פיתוח כי ככה חינכו אותם שהם ישראלים וצברים שזה יותר טוב מסתם ישראלים שהגיעו לפה מהגולה.

וכמו שחינכו את ההורים שלי כך הם חינכו אותי, שאני צבר וישראלי. בגלל שאני צבר וישראלי אז אני צריך לגור בקרית שמונה כי כאן אנחנו גרים וזהו, ואף אחד לא יבריח אותנו מכאן, ככה זה כשאתה ישראלי וצבר, גם אם יש מלחמה וקטיושות וצריך לבלות כל היום במקלט.

אני מניח שאם היה פייסבוק וטוויטר וויקיפדיה בשנות השמונים הייתי יודע אחרת, אבל היה רק ערוץ 1 ששידר פטריוטיות וספרייה שהכילה ספרים פטריוטים, ואנציקלופדיה עברית, והמורים שלי היו קצינים במילואים והמורות שלי היו מורות חיילות. וכולנו היינו ישראלים וצברים.

אחר כך הייתה עלייה מרוסיה ומלחמה אחרת, בתל אביב. והיה פטריוט משתגר ופטריוטיזם מתפרץ, אז בשביל כל הפטריוטיות הזו הפסקנו להיות צברים כדי לא להעליב אבל נשארנו כולנו ישראלים וגם העולים שרק הגיעו וכבר השתתפו במלחמה נכנסו לישראליות.

אחרי המלחמה הגיעו הכבלים הישראלים, וערוץ טלויזיה מסחרי ישראלי, ותוכניות תחקירים ישראליות, וחשיפות ישראליות, ועיתונות חוקרת ישראלית ואינטרנט בישראלית. וכל אלה גילו לנו שבישראל יש עוד כל מיני ישראלים שלפני שהם ישראלים הם משהו אחר.

יש את החרדים האשכנזים שהם אף פעם לא היו ישראלים, ואת החרדים המזרחיים שהיו ישראלים אבל עכשיו הם קודם כל חרדים. ואת הישראלים שגרים בשטחים שהם קודם כל דתיים, אחר כך מתנחלים, אחר כך ציונים ורק אחר כך ישראלים. ואת הערבים שהיו פעם ערבים-ישראלים אבל הם פלסתינאים עכשיו. ויש את הישראלים שבאו ממרוקו שהם קודם כל מרוקאים ורק אז ישראלים, ואת היהודים שבאו מפולניה שהם קודם כל יושבים בחושך לבד ורק אחר כך ישראלים, ויש את ההומו-לסבים שהם קודם כל קהילה ורק אחר כך ישראלים, ויש את הסלבס שהם קודם כל טאלנטים ורק אחר כך ישראלים אלא אם כן הם בינלאומיים לפני, שלא לדבר על הטייקונים הבינלאומיים שהשלום מתחיל בתוכם והם קודם כל מחוברים לעצמם ולכסף ורק אז לישראליות, ויש במבה שהייתה ישראלית אבל עכשיו היא מותג ואת תנובה שהייתה ישראלית והיה לה אוטו גדול וירוק, כזה שנוסע רחוק, בבוקר נוסע, בערב הוא שב, מביא הוא מתנובה ביצי חופש אורגניות וחלב מועשר. וכולם מצאו להם מה להיות לפני שהם ישראלים.

ואז הלכנו לצבא, כי זה מה שעושים כשישראלים.

ובצבא הישראלי, הרוב ישראלי אבל יש כאלה שהם פחות ישראלים, אז יש להם הנחה, יש להם פלוגות משלהם או גדודים משלהם, עם תנאים משלהם, משלמים להם אחרת ומתנהגים אליהם אחרת, אבל ככה זה כשאתה רוצה שהצבא יהיה של כולם, הצבא צריך להתחשב, הוא לא יכול לדפוק את כולם במידה שווה.

אחרי הצבא כשלמדתי לתואר ראשון, קיבלתי את ספר המלגות. ספר המלגות של אגודת הסטודנטים הוא ספר עב כרס המכיל את כל המלגות שסטודנט יכול לקבל. אחרי שעברתי על כולו גיליתי שאני לא מתאים לאף קריטריון מגזרי. אני לא מספיק עירקי ולא מספיק יקה, ואין בכלל מלגות ליוצאי יוגוסלביה, ואני לא חיגר ולא פיסח.

המלגה היחידה שיכולתי לקבל היא מלגת 'אמץ לוחם' שהיא מלגה שהקריטריון היחיד שלה הוא שירות צבאי קרבי, אבל שירות בצבא הוא לא מגזר, כל הישראלים עושים את זה.

עבר הרבה זמן מהתואר הראשון שלי וגם מלחמה אחת ועוד שני חצאים ושליש. וחטופים ועסקה ועוד חטופים ועוד עסקה ועוד חטוף בלי עסקה, והתנתקות והתחברות.

ובכל אירוע כזה היו במדינה פחות ישראלים ויותר מגזרים.

והיום כשכל הישראלים יוצאים החוצה לרחובות למחות, מגיעים הפוליטיקאים וראש הממשלה ודורשים להפוך אותנו למגזר.

רשימת דרישות ספציפיות תהפוך אותנו הישראלים במדינת ישראל למגזר.

וכמגזר אנחנו יכולים לדרוש מענק ישראליות, ומלגת ישראליות, וקצבת ישראליות, כמו ששאר המגזרים מקבלים.

וכמגזר אנחנו יכולים להקים רשת חינוך ישראלית, כמו לשאר המגזרים.

וכמגזר אנחנו יכולים לדרוש לקצץ בשירות הצבאי שלנו או אפילו לא לשרת בכלל, יש מספיק מגזרים אחרים יעשו את זה.

בּיבּי אני לא מגזר, אני ישראלי!

ואני לא רוצה למלא רשימת דרישות מגזריות כדי שתראה מה אתה יכול לעשות עם זה, אני רוצה להישאר ישראלי, וכרגע הדרך היחידה שלי להיות ישראלי היא להיות בכל מקום אחר שהוא לא כאן.

כי כאן אני בסך הכל עוד מגזר.

צדק צדק צדק

אתמול השתתפתי בצעדת מחאה בקרית שמונה, היא יצאה מכיכר צה"ל כי ככה קוראים למרכז העיר בקרית שמונה, ונמשכה עד צומת רסקו, שיש לה שם אחר, אבל אף אחד לא מכיר אותו.

שיחה לפני הצעדה

גם אח שלי השתתף בצעדה, וגם אמא שלי ועוד כל מיני בני משפחה וחברים קרובים ורחוקים והרבה אנשים מקרית שמונה וגם מהקיבוצים והמושבים באיזור וגם סטודנטים שבמקור הם לא מהאזור בכלל.
נראה לי שלכל משתתף בצעדה הזו, ובכל הצעדות האחרות שצעדו להן ברחבי הארץ, היו מניעים אחרים. מה שאיחד את כולנו הייתה סיסמא אמורפית על צדק חברתי.

רגע שיא

מה זה צדק חברתי?
מה זה צדק ?
לכל אחד יש את הצד הדק שלו ואת הצדק הצר שלו. ונראה לי שרובנו, המוחים הצועדים, חושבים שכולם רוצים את הצדק הצר והדק שלנו עצמנו.
הצדק של אמא שלי שחשבה שבגיל שישים היא תפסיק לתמוך בילדים שלה ותוכל לשבת ולצייר.
והצדק של סטודנט שמועסק בשכר מינימום ורוצה רק לגמור את החודש עם קצת כסף לבירה ואולי איזה ג'וינט.
והצדק של זוג צעיר שרוצה לקחת משכנתא ולקנות דירה.
והצדק של הרופא שרוצה לסיים משמרת שפויה ולחזור הביתה כדי לבלות איזו שעה קלה עם הילדים שלו לפני שהם יגדלו יותר מדי.
כל כך הרבה צדק בשביל עם אחד עם לב אחד..

אמא שלי צועדת

אנשים צועקים שהם רוצים בחזרה את מדינת הרווחה, אבל מדינת הרווחה חיה וקיימת בכל יישוב ושכונה חרדית ברחבי הארץ, והם כולם מקבלים חוזרים בתשובה בידיים פתוחות. מה זה בשבילנו לשמור שבת בשביל צדק של מדינת רווחה?
אנשים צועקים שהם רוצים דיור בר השגה, דיור בר השגה קיים בשפע ביהודה ושומרון, והיה אפילו יותר אם השמאלנים לא היו מלשינים לאמריקאים, מה זה בשבילנו התנדבות לכיתת כוננות ונסיעה ברכב ממוגן בשביל צדק של דיור בר השגה ?
רופאים צועקים שהם נלחמים על הרפואה הציבורית, בקנדה יש מחסור ברופאים, מה זה בשביל רופא שאנגלית ממילא הוא כבר יודע, ללמוד כמה מילים בצרפתית בשביל צדק של רפואה ציבורית ?
סטודנטים צועקים שהם רוצים לחיות בכבוד, אפשר ללמוד בחינם באירופה, במיוחד אם אתה יהודי לבן, האירופאים פשוט שונאים מוסלמים יותר. ואם מצליחים ללמוד בהולנד זה אפילו סוגר את העניין של הג'וינט. אז מה זה בשבילנו שנאת זרים בשביל צדק של תואר ראשון ?

אולי כל זה קורה לי בגללי ?

ומה הצדק שלי בתוך כל הצדק הזה
אני, יש לי צדק ברור
אני רוצה להחזיר את רבין.

תוויות

דן בשמן

הבעיה עם ציניות - מונולוג [פרוזה*]

היום בו ביבי הפך אותי למגזר

צדק צדק צדק

Untitled התהליך

Untitled

סרט סיום שנת הלימודים של האקדמיה לציור פיגורטיבי אמיר ניר