Pomegranate Baby 1999

Pomegranate Baby 1999, originally uploaded by drormiler.

An Old one from 1999
100X70 cm
Pastel chalks on paper

ציור ישן מ 1999
100X70 ס"מ
גירי פסטל על נייר

An old one

An old one, originally uploaded by drormiler.

Old painting
Mix on paper
100 X 70 cm
1998

ציור ישן
מגוון חומרים על נייר
100 X 70 ס"מ
1998

האחים הגדולים

! זהירות ספוילר !

אחרי צפייה מרתקת בסרטם החדש של האחים הגדולים - האחים כהן, ולאור הביקורות הפושרות, מובא הקטע הבא.

רוצו לראות !

כל מי שראה את הסרט נהנה בו - ורובם אפילו לא יודעים.
מה זו בעצם הנאה בסרטים ?
שטוב לך ?
שאתה מאושר ?
שאתה רוצה להיות הגיבור ?

לא ! ! ! 1 1 1

זה שאתה מרגיש, מרגיש משהו.

וככל שזה משהו יותר חזק - הסרט יותר טוב.

וכל דמות בסרט גורמת לך להרגיש - בעיקר כעס ושנאה כלפי כ-ל ה-ד-מ-ו-י-ו-ת ב-ס-ר-ט, בא לך פשוט להיכנס פנימה ולטלטל אותן אחת, אחת.

אתה יושב בקולנוע והן נופלות עליך, דמות ועוד דמות, ועוד דמות, ועוד...

וכל מה שאתה רוצה זה להיכנס פנימה ולנער אותן, להעיר אותן, לצעוק...

אבל בעצם אתה לא עושה כלום, אתה רק יושב לך בקולנוע, ולא עושה כלום, לא יוצא ולא נכנס. בדיוק כמו הדמויות שם על המסך הגדול.

ואתה לא מבין מה קורה, ואתה יוצא ואומר שאתה לא יודע, ואולי לא הבנת.

ואז זה נופל עליך,
בעצם התעצבנת על כל כך הרבה דברים בלי לנסות לעשות כלום בדיוק כמו הדמויות כולן.

ואתה עומד מחוץ לקולנוע.

והדבר היחידי שנותר לך לעשות הוא להגיד לכל מי שאתה פוגש

יהודי טוב - רוצו לראות !

Tel Avivian Moment

Tel Avivian Moment, originally uploaded by drormiler.

Tel Avivian Moment
Acrylic on Canvas
70 X 90
2010

רגע תל אביבי
אקריליק על בד
70 X 90
2010

View On Black

Other Paintings.

Wheatman

Wheatman, originally uploaded by drormiler.

Wheatman
Acrylic on canvas
70 X 90 cm

איש חיטה
אקריליק על בד
70 X 90 ס"מ

היי ספיד ג'י אס אֵמוֹ - שני חלקים והצהרה

חלק ראשון

טיול למרכז שירות של פלאפון באחר צהריים חורפי, מספר 157. כרגע בעמדה 158 השעה 17:23 מייצגי אייפון בגודל אנושי ותור. למה תור אם 156 עכשיו בעמדה ?

כי יש מספרים שמתחילים ב מאה... זה לקוחות פרטיים, יש מספרים שמתחילים בארבע מאות... זה לקוחות עסקיים ויש מספרים שמתחילים בתשע מאות... ולא ברור מי אלו, בינתיים.

אין הרבה מה לעשות בתור , יש מכשיר אייפון שקשור לדוכן שאפשר לשחק איתו, אבל יש שם ילד קטן ומעצבן שהשתלט עליו, אז מחכים.

מספרי הארבע מאות מתקדמים לאיטם, כך גם אלה עם התשע מאות, ו 156 עדיין בעמדה - אחת מתוך 15. השעה 17:37. הילד המעצבן עדיין משחק עם האייפון בעמדה.
מחכים.
מבטים לעבר הבחורה בקבלה, ולעבר העמדות. כל המספרים מתקדמים חוץ מ 156 עדיין בעמדה.

מנהלת הצוות מדברת עם הבחורה בקבלה, סיננת את השישה שהיו בתור ? היא שואלת. מה ? עונה הבחורה בקבלה. סיננת את השישה? טיפלת בהם? כן עונה הבחורה בקבלה, העיסקיים הוקפצו והשאר קודמו וכולם מטופלים.

חוץ מ...156 שעדיין בעמדה.

מסתבר שאם אתה עסקי אז אתה מוקפץ, ואם אתה מקורב אז אתה משודרג, ואם אתה רוצה לקנות מכשיר אז אתה מקודם, ואם אתה סתם רוצה לקבל שרות אתה מסונן. שני ילדים מעצבנים נוספו לילד המעצבן המקורי בעמדת האייפון, ילד אחר בגיל שש או שבע באחת העמדות מתעצבן על אבא שלו ומאיים ללכת אם הוא לא ייקנה לו מכשיר אחר, השעה 17:53 ו-156 עדיין בעמדה.

מהסבר של הבחורה בקבלה למישהו אחר שהוא לא אני היא אומרת שמקבלים שני לקוחות עסקיים לפני כל לקוח פרטי, ועכשיו היא צריכה לקבל עסקיים לפני שהיא יכולה לקבל לקוח פרטי. מנהלת הצוות אומרת למישהו אחר מהמישהו ההוא ועדיין לא אני שמה פתאום והם מקבלים את כולם לפי תור. משום מה אני מאמין לבחורה הזוטרה בקבלה לפני שאני מאמין לכל מנהל/ת. בכלל ככל שעולים בסולם הדרגות בכל מקום האמון יורד. ככה זה בראש יש את השקרן הכי גדול. שלושת הילדים עדיין בעמדת האייפון. 156 עדיין בעמדה. השעה 18:00 הבחורה בקבלה מבקשת שניכנס קצת פנימה כי היא סוגרת את הדלתות. עכשיו גם אין לאן לברוח. חלק מהעובדים מתחילים לצאת ואנחנו מתחילים לחשוש שנישאר לבד עם הסטנדים הגדולים בצורת אייפון ושלושת הילדים המעצבנים.

אנשים זרים מתדפקים על הדלתות מבחוץ אך לשווא.

החמצן מתחיל לאזול. הילד משכנע את האבא שלו ללכת על המכשיר היקר. שניהם עוזבים, הילד עם חיוך ניצחון. אני אפילו לא יודע אם הוא יודע לקרוא את העלון המצורף המזהיר מהקרינה שהמכשיר פולט. העלון איננו מנוקד.

הו אולי אחריהם אנחנו, אך לא יש לקוח עסקי. השעה 18:12 פקידת הקבלה ניגשת אלינו 'עכשיו תורכם' היא אומרת. שלושת הילדים המעצבנים עוזבים את עמדת האייפון.


חלק שני

'אנירוצה להצליב מכשירים'
'שנייה' עונה הפקידה
(מה המספר, ושל זה, ואיך קוראים לך, ו...)
'אתה לא יכול להצליב כי המכשיר הזה בסטטוס אובדן/גניבה'
'מה?'
'שידרגת את המכשיר ?'
'כן'
'אז הוא בסטטוס אובדן גניבה אי אפשר לעשות איתו כלום'
'אבל הוא עובד ואני עדיין משלם עליו'
'אבל הוא בסטטוס אובדן/גניבה הוא שייך לפלאפון'
'אבל כששידרגתי אמרו לי שאני יכול לשמור את המכשיר'
'אני לא יודעת מי אמר לך, אבל ששידרגת ואי אםשר להשתמש במכשיר יותר'
'אבל הוא עובד והכל בסדר איתו ואני רוצה להשתמש בו!'
'אני לא יכולה זה במחשב בסטטוס אובדן/גניבה ואי אפשר לשנות'

נפסיק לרגע עם הציטוטים, האחראית הגיע בחורה נחמדה אני מכיר ממזמן ואפילו אינטיליגנטית, ואז במקום הנציגת שירות היא ניסתה להסביר לי למרות אינטילגנטיותה שהמכשיר בסטטוס אובדן גניבה ושאני לא יכול להשתמש בו. ניסיתי להסביר לה שזה לא הגיוני אבל אני לא יודע מה עושים לעובדי חברות תקשורת בהסמכה, מצליבים להם את המוח ואת ההיגיון מתייגים תחת אובדן/גניבה.

זה לא משנה מה אמר לך נציג השירות, איזה בחור שיש ליד אמר שאם לא קיבלתי את זה בכתב אז זה לא שווה כלום. ואז ביקשתי את מה שהיא אומרת לי עכשיו תיתן לי גם בכתב, שמכשיר ששילמתי עליו והוא שלי והוא עובד והעולם הקריב בשביל הייצור שלו אנרגיה וכמה קילוגרמים של פליטת גזי חממה לא יכול לשמש אף אחד על הכדור הזה כי במחשב של פלאפון הוא בסטטוס אובדן/גניבה. היא לא נתנה לי את זה בכתב כי היא לא יכולה להנפיק מכתבים, אין לה אופציה כזאת במחשב.

רציתי לדבר עם האחראי אבל הוא לא נמצא, והוא יהיה רק ביום שני. אז ביקשתי טלפון שאני יכול להתקשר אליו ומנהלת הצוות אמרה לי שלחברת התקשורת פלאפון שהיא במקרה חברה בת של חברת תיקשורת אחרת 'בזק' אין טלפון או פלאפון שאני יכול להתקשר אליו וייתנו לי מענה ושהאחראי יהיה ביום שני.

אני אחזור שוב על המשפט האחרון
"...לחברת התקשורת פלאפון שהיא במקרה חברה בת של חברת תקשורת אחרת 'בזק' אין טלפון או פלאפון שאני יכול להתקשר אליו וייתנו לי מענה..."

אפרופו בזק הנה פוסט ישן שכתבתי על החברה האם של פלאפון מזמן.

והבטחתי הצהרה. אז הנה עוד 10 חודשים מסתיימות לי כל ההתחייבויות לפלאפון. ולכן לאחר 10 חודשים אלו אני מתכוון להיות נטול כל מכשיר קשר סלולרי. לא עוד שיחות תמיכה באמצע הלילה, לא עוד תתקשר אלי שאתה מגיע. תרים לי טלפון מהדרך...

עוד 10 חודשים, מי שירצה לדבר איתי שיחכה שאני אהיה זמין בסקייפ.

בסך הכל הייתי צריך תזכורת (פרוזה)

זה לא שלא יכולתי בלי, אבל תמיד טוב שיש תזכורת.

יש אנשים שמפעילים לעצמם תזכורת בפלאפון. ויש כאלה שמתקינים אַפְּס במיוחד לאייפון, שיזכיר להם. אמא שלי קושרת פתקים לצרור המפתחות כדי לזכור. ויש את כל הפתקיות הצהובות שנדבקות לכל מקום. אה ואת המתקן המטופש בלמעלה של מסך המחשב, אני בחיים לא אשֹים כזה. מלא תזכורות, פשוט כדי לזכור.

זה לא שאני שוכח, זה לא ככה. אני לא צריך כדורי זיכרון וכאלה, פשוט, אני לא שם לב.

לא שם לב לזמן שזז.

ולא שם לב לזה שאני צריך למצוא עבודה. כולם אומרים לי את זה, כל הזמן.

ואני שוכח.

הם אומרים שזה יעזור לי.

שזה יכניס לי סדר לחיים.

שיהיה לי כסף, שאני לא אהיה תלוי באף אחד, שאני אהיה חופשי.

כי ככה זה כשיש עבודה.

יש לך חופש לקנות.

זה מה שהם אומרים. אתם מבינים ?

ואני,

אני שוכח.

אז הייתי חייב לעשות את זה.

רציתי להיות חופשי.

בסך הכל הייתי צריך תזכורת.

אבל "אנטישמי!" "שונא ישראל!" ? – בכלל לא הגזמתם.

כּוּלָה שֶלֶט.

פָאקִינְג שֶלֶט!

ועוד בגרמנית...