זה לא שלא יכולתי בלי, אבל תמיד טוב שיש תזכורת.
יש אנשים שמפעילים לעצמם תזכורת בפלאפון. ויש כאלה שמתקינים אַפְּס במיוחד לאייפון, שיזכיר להם. אמא שלי קושרת פתקים לצרור המפתחות כדי לזכור. ויש את כל הפתקיות הצהובות שנדבקות לכל מקום. אה ואת המתקן המטופש בלמעלה של מסך המחשב, אני בחיים לא אשֹים כזה. מלא תזכורות, פשוט כדי לזכור.
זה לא שאני שוכח, זה לא ככה. אני לא צריך כדורי זיכרון וכאלה, פשוט, אני לא שם לב.
לא שם לב לזמן שזז.
ולא שם לב לזה שאני צריך למצוא עבודה. כולם אומרים לי את זה, כל הזמן.
ואני שוכח.
הם אומרים שזה יעזור לי.
שזה יכניס לי סדר לחיים.
שיהיה לי כסף, שאני לא אהיה תלוי באף אחד, שאני אהיה חופשי.
כי ככה זה כשיש עבודה.
יש לך חופש לקנות.
זה מה שהם אומרים. אתם מבינים ?
ואני,
אני שוכח.
אז הייתי חייב לעשות את זה.
רציתי להיות חופשי.
בסך הכל הייתי צריך תזכורת.
אבל "אנטישמי!" "שונא ישראל!" ? – בכלל לא הגזמתם.
כּוּלָה שֶלֶט.
פָאקִינְג שֶלֶט!
ועוד בגרמנית...