תוויות

‏הצגת רשומות עם תוויות מחבלים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מחבלים. הצג את כל הרשומות

פתרון הסיכסוך באלימות קלה

איך שאני יורד מהמטרונית במרכזית המפרץ ומחפש את הרציף של קו 500 לקרית שמונה,  אז איך שאני מוצא אותו אני שומע צעקות מאחורי. אני מסתובב ורואה בחור ענק רץ לעברי עם סכין צועק 'אללה או אכבר'. הייתי בטוח שזהו, נשבע לכם. באינסטינקט, לא יודע מאיפה, הזזתי לו את היד עם הסכין כמו בקרב מגע בטירונות, שעושים עם השק"ש והסכין גומי השחורה הגדולה של האימונים, אז אני מזיז לו את היד עם הסכין ודוחף לו את היד השנייה לפנים, ואפילו לסגור אותה לאגרוף לא הספקתי, הוא רץ כל כך מהר שהרגשתי את האף שלו נמחץ על כף היד שלי, הוא נפל אחורה על הרצפה, תפס את האף המעוך והמדמם שלו, בכה וחירחר, חירחר ובכה. החבר השני שלו הבחין שהוא נופל, הוא בדיוק הניף גרזן כדי לחבוט בדודה קשישה שניסתה לברוח עם הליכון, כל החיפה הזו מלאה בדודות, נשבע לכם, זו עיר של דודות, עם תיקים של דודות וכובעים של דודות עם כאילו פירות כאלה כמו בשנות השבעים. בכל מקרה הדודה הקשישיה בורחת עם ההליכון שלה והוא מניף את הגרזן ואז שם לב לחבר שלו שהתרסק מדמם על הרצפה הג'יפה של התחנה המרכזית וכל האף שלו מפורק על הרצפה ומלכלך את הליכלוך. ואז במקום לחבוט עם הגרזן בדודה הוא מסתובב ורץ לעברי עם הגרזן, סעעמק.. ואני כל היד שלי כואבת עוד מהאף השבור של המחבל שמחרחר על הרצפה, אז אני מרים את הסכין שלו שנפל לידי ואיך שהחבר שלו בא אלי עם הגרזן אני עוצם את העיניים ומניף את הסכין, החבר של המחרחר מחליק עם הדם של המחרחר והסכין שאני מחזיק ביד משספת לו את הגרון והוא מתחיל לירוק דם מהאף ומהפה ומהפֵּנְס שעשיתי לו בגרון. וכל הדם שלו מתערבב עם חלקי האף של החבר המחרחר שלו ביחד עם הג'יפה של התחנה המרכזית, ואז חטפתי את הכדור בכתף, סססעמק..
בכלל לא ראיתי את המחבל השלישי בא. ועוד עם אקדח, אז הוא לא היה צריך לרוץ אלי, הוא פשוט ירה הבן זונה. ולא היה לי לאן לברוח, שני החברים שלו דיממו וחירחרו על הרצפה ובכל התחחנה המרכזית המחורבנת הזאת אין בטונדות, סעעמק, איפה כל הבטונדות? איפה? אז לקחתי את הגרזן של החבר שלו עם הפֵּנְס בצוואר וזרקתי וזרקתי עליו, והוא ירה בי שוב, באותה כתף ססעמק.. איזה כאבים, כמה מורפיום דחפו לי אחר כך, בבית חולים, כמו לפיל. ואיך שאני חוטף את הכדור השלישי הגרזן שריחף בסיבובים נוחת לשלישי על המצח, והוא הולך קצת אחורה ונופל על הגב ליד הדודה עם ההליכון שמקללת ברוסית ובורחת בקצב של צב נכה.
ואז הגיעו המאבטחים.
והאמבולנסים,
והמשטרה,
וכל מיני דודות שהתקבצו מסביב,
והבחור שמנסה לשכנע להניח תפילין,
וההוא מהדוכן לוטו,
והתלמידים בתור לרב-קו,
והפקחים של המטרונית,
ואני לא זוכר כלום, חוץ מהביתחולים אחרי.
כשהתעוררתי הגיעו כל מיני אנשים חשובים להצטלם איתי כי הרגתי מחבלים, וגם שר החוץ כי המחבלים היו מחו"ל וגם שר האוצר, כי למחבלים היו חובות לרשות המיסים, וגם שר התיירות כי המחבלים הרסו את התיירות וגם שר הרווחה כי המחבלים היו מטופלים בלשכת הרווחה, ועכשיו הולכים להרוס את הבתים של המשפחות שלהם וכי הרווחה תצטרך לדאוג להם לבית אחר, ועוד כל מיני שרים שקשורים למחבלים, וגם השר לשיתוף פעולה אסתרטגי או אסטרתגי או אסטרטגי, תלוי את מי שואלים.
ובגלל שהרגתי שלושה מחבלים, לא אחד ולא שניים, אלא שלושה, ועוד בנשק קר ולא בנשק חם מרחוק, אז נהייתי מספיק חשוב בשביל להיות מועמד לרמטכ"ל או לפחות פרשן צבאי-מדיני בתוכנית אקטואליה בפריים-טיים.
ואחרי שכל השרים הלכו וגם כל התיקשורת שהביאה לי טלפון עם ביבי המלך כדי שהוא יוכל להגיד לי שאני גיבור ישראל וכל הכבוד שהעם היהודי קם בארצו ומגן עליה, ולא היה לי נעים להגיד לו שאני רק חצי עָם יהודי וחצי עָם אחר ואני גם לא יכול לקום בכלל בגלל כל המורפיום שתקעו לי בביתחולים, מקסימום להתרומם חצי אם מרימים לי את האחורה של המיטה.
ואחרי זה הגיע אמבולנס פרטי עם רופא והכל שמימנה התקשורת, שלקח אותי לתוכנית פריים-טיים עם כל מיני רמטכלים לשעברים וראש מוסדים לשעברים שדיברו על איך נלחמים בטרור, ואני הסברתי להם שעכשיו אחרי שהרגתי שלושה מחבלים ואני יכול להיות פרשן מדיני-צבאי ולדבר על בטחון ישראל ואני אותנטי או אוטנטי או אוטנתי, איך שלא כותבים את זה, אז אני יכול להציג את הפתרון שלי לסיכסוך.
הסכסוך ייפתר רק כאשר כל אחד יוכל להשיג בצורה הוגנת את מה שיש לשכן שלו. כי כל הסיכסוכים הם בכלל בגלל דשא ברמת יריקות משתנה. ושהדבר הראשון שהייתי עושה זה פותח את שדה התעופה בעטרות ואת שדה התעופה בדהאנייה ומביא את איזי-ג'ט ואת כל החברות לואוקוסט האחרות לטוס לעטרות ולדהאנייה ולקחת את כל הפלסתינאים לסופשבוע ארוך באירופה. ואני לא מתכוון לעשות להם טרנספר, רק לכמה ימים, ולא כולם ביחד, אלא בתורות. תוך שנה אנחנו גורמים לכל הפלסטינאים לעשות לפחות חמישה ימים בחו"ל, בבירות אירופה, בכל מיני מלונות הכל-כלול ביוון ובתורקיה או תורכיה או טורקייה או איך שכותבים את זה, ונותנים להם שוברים לדיוטי-פרי, וכרטיסים לבלט ולאופרה, וגם את העניים היהודיים שאף פעם לא היו בחו"ל הייתי מכניס גם לתוכנית.
ואז כל הלשעברים התחילו להסביר שאסור לתת להם מטוסים, ואסור לתת להם סיגריות בזול מהדיוטי ואסור לאפשר להם להכניס אלכוהול בלי מכס, ונרגילות..ואז הגופשטיינים או הבןגבירים שיישבו באולפן התחילו לצעוק עלי שאני שונא ישראל, ושאני שמאלני, וששכחתי איך זה להיות יהודי, והסברתי להם שאני יכול לשכוח רק איך זה להיות חצי יהודי.
ואז הגיעו הפקחים של חוק הלאום עם החלוקים הלבנים ולקחו אותי.
צעקתי,
"ביביהמלך!"
"ביביהמלך!"
והראתי להם את כרטיס החבר בתנועת הליכוד העולמי.
אבל זה לא עזר.

אם לא תאכל יבוא שלום


הקאתי את הקפה ששתיתי בבוקר שתי דקות אחרי שסיימתי אותו. ממש כמו בסרטים הכל יצא החוצה בשפריץ אחד. הרגשתי בדיוק כמו לפני הקפה, כנראה שהוא היה מיותר. לא שיש לי יותר מדי דברים להיות ערני בשבילם בבוקר אבל זה הרגל שכזה לשתות קפה.

משכתי עד הצהריים ללא מעש. עם סחרחורת קלה, ככה זה אחרי שמקיאים גם אם זו לא איזו מחלה מיוחדת. ניסיתי לאכול משהו לצהריים מבלי להקיא אותו. הבחילות חזרו. אם הייתי שואל את עצמי ממה זה אז כנראה שהייתי עונה 'זה בטח איזה וירוס' אז כנראה שזה מה שזה, גררתי את עצמי למיטה לשנת צהריים ולעיכול איטי במנוחה.

קרני שמש שחדרו מבעד לחלון ליטפו את ראשי וקולות ילדים במגרש משחקים מתחת לחלוני גרמו לשנתי להיות קלה עד כדי לא קיימת. שילוב של הזיות וחלימה מטושטשת בהקיץ. הקולות והתמונות מהעולם נכנסים לראש אבל החיבור הופך למשהו בלתי קיים, חיים אחרים.

'משה תעלה הביתה' , אופניים, כדור, נחל, מים, תופסת, מחבואים...
'לא, נו..אמא', עוד רגע, אנחנו באמצע משחק... בבקשה... עוד כמה דקות...
'משה תעלה הביתה עכשיו, עוד מעט יש קטיושות!' ..אמא..עוד כמה דק-ו-ת. . ...מה?

יש דברים שמעירים אותך בכל מצב. קטיושות זה אחד מהם. המשכתי לשכב במיטה וחידדתי את אָזְנַי. מנסה לסנן דרך הקולות מבחוץ הדים מוכרים של התפוצצויות. זה אמת? זו שמועה? חיכיתי עוד כמה דקות. מבחוץ המשיכו קולות הילדים, פרט למשה שבטח כבר עלה הביתה. יכול להיות שזו רק דרך להכריח אותו לעלות הביתה. כמו 'אם לא תאכל יבוא שוטר', או 'איפה מטוס? איפה...א-ו-י-ר-ו-ן---'.

ילדים בחוץ זו הוכחה טובה שהכל בסדר שכן שמועות על קטיושות בקרית שמונה עוברות ממש מהר...
'גילי תעלי הביתה'
'אבל אבא אנחנו באמצע'
'גילי תעלי הביתה עכשיו יש חשש לחדירה!'
'עוד מעט, אבא..'
'תעלי עכשיו לפני שיבואו המחבלים!'

קולות הילדים נפסקו, ואני קמתי מהמיטה. קודם כל, הצלבה של שתי ידיעות זה כבר מידע איכותי. וקודם שני מה חדירה? התלבשתי שזה דבר ראשון שעושים כשיש חשש לחדירה ושטפתי פנים, שזה הדבר השני שעושים כשיש חשש לחדירה, כי לך תדע איפה המחבל יימצא אותך? בדקתי אם לא היו לי שיחות נכנסות או הדעות טקסט על המצב הביטחוני. כלום. בדקתי ברשת אם יֵשְׁנָה איזו חֲדָשָׁה, כלום. לקחתי את התיק והמפתחות וירדתי למטה. המקלט היה פתוח והאור בו דלק (ידיעה שלישית זה כבר מידע וודאי). יצאתי באיטיות מהבית תוך כדי הצצות קטנות מעבר לפינות וסריקה של השטח, אחרי הכל מחבלים זה לא צחוק. נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע.

אבל מה שהטריד אותי יותר מכל היה: מי לעזאזל צועק לילד שלו שיש חשש לחדירה ושהמחבלים בדרך? מה עם איזה שקר לבן? כזה כמו שתמיד שיקרו לנו על השוטר שיבוא אם לא נאכל. שאסור לשתות מים אחרי אבטיח ובטח שלא להיכנס למים ושעד החתונה זה יעבור. למה לא לצעוק: תעלה הביתה להכין שיעורים ? או תעלה הביתה אבא קנה לך מתנה ? או איזה אם לא תאכל יבוא שלום?