*
נכתב במסגרת סיפורים לבית אבא.
הרכב הראשון שאני זוכר
שהיה לנו היה רנו-4
שנת ייצור 72 עם
מנואלה.
הוא היה מניע בדרך כלל,
אבל כשהמצבר נגמר,
לא היה כסף למצבר חדש.
היה צ'וק
במכונית כדי לתת יותר דלק,
אבא שלי היה הולך לקדימה של הרנו מסובב
את המנואלה, האוטו
היה מניע והוא היה חוזר פנימה סוגר את
הצ'וק ונותן עוד
קצת דלק. כשהיינו
מתדלקים ואחר כך מניעים עם מנואלה,
כל האנשים היו צוחקים עלינו.
פעם נסענו עם הרנו-4
לכינרת, ואני
אומר פעם כי נסענו לכינרת רק פעם אחת.
שיגענו את ההורים שלנו שאנחנו רוצים
כמו כולם לכינרת.
הגענו לכינרת,
ואחרי לילה אחד שישנו בבאגאז'
עם סדין קשור מעל לאוטו שהמשיך אותו
כמו אוהל ולול לאחי הקטן (לפני
שהיה עוד אחד יותר קטן)
לא רצינו יותר כינרת ובכינו שאנחנו
רוצים הביתה. אז
נסענו הביתה ובדרך עצרנו לפעם אחרונה של
כינרת וסרבנו להיכנס למים,
וטיגנו נקנקיות מיס לוסי וצ'יפס
על גזייה, ויותר
לא נסענו לכינרת.
אחר כך היה לנו טנדר שתי
נַגְּלוֹת שאבא שלי קיבל
מעוף הגליל. היו
לו שני מקומות לנוסעים מקדימה,
ואבא שלי היה לוקח אותי
ואת אחותי וְשַֹם אותנו ביעד ואז חוזר
כדי לקחת את אמא שלי ואת אחי הקטן.
ככה היינו נוסעים בְּנַגְּלוֹת
ממקום למקום. אני
זוכר נסיעה אחת בטנדר באיזה יום זיכרון
כשאני ואחותי היינו בנגלה ופתאום התחילה
הצפירה ואני פתחתי את הדלת תוך כדי נסיעה,
לפני שאבא שלי הספיק לעצור,
כדי לקפוץ החוצה בשביל
לעמוד דום. ילד
אהבל בן 4. ואז
אבא שלי עצר, וכל
כך התעצבן על נסיון הבריחה מהאוטו שנשארנו
לשבת כל הצפירה בטנדר.
פוסט ציונות עוד לפני
שהפוסט ציונות חשבה שהיא קיימת.
כל כך שנאתי את הטנדר הזה.
אחרי זה היה
לנו וַאן! ענק
וירוק ושל עוף הגליל,
המושבים מאחורה היו בצדדים,
והיו מתקפלים כדי שיהיה
מקום להעמיס מכונות.
וחוץ מזה שהיה לו כל הזמן
ריח של עופות,
וכל פעם שהוא קפץ על איזה
בָּאמפּ הכסא היה מתקפל עליך,
הוא היה עובר בכל מקום!
ובכל מקום אני מתכוון לפני
שהיו רכבי 4X4 וכל
מיני ג'יפים
עירוניים, וכל
השיט הזה, אנחנו
נסענו איתו על כל גדה אפשרית של כל פלג
אפשרי בגליל. אבא
שלי המציא את הרכב חברה.
אחרי זה הגיע
מיצובישי חדש מהשקיות.
אני כבר הייתי בגיל עשרה
וגבוה, והרכב
היה יפני ולמרות שהיה וַאן הוא היה קטן
ולְיַפַּנִים,
אם הייתי יושב זקוף הייתי
מעל קו החלון,
וחוטף מכות בראש מהקפיצות.
הוא כבר לא היה רכב שטח,
וגם כל עמישראל השתלט על
השטח וגם רשות שמורות הטבע,
והצפת החולה,
וכבר לא היה לאן לנסוע
במילא, אבל
הוא היה יופי של חילוץ אופניים שנתקעות,
וגם העביר מלא תכולות של
דירות ממקום למקום :)
ועכשיו אבא שלי נוסע על כסא גלגלים.
 |
| מבט ממרכז רפואי כרמל לכיוון דרום מערב, חיפה |
(נכתב במרכז
רפואי כרמל, חיפה,
ספטמבר 2014)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה