1. אם כבר חוזרים לעזה, אני רוצה לספר לכםן על הקו האחרון שלי בין דצמבר 98 למרץ 99 במוצב גירית (אני חושב, אם אני זוכר נכון, היה גם טרמית וחרדון ושאר חיות מוזרות)
— Dror Herr Miler 🏳️🌈 🟣 (@drormiler) February 15, 2023
אבל קודם דיסקליימר – השירות שלי היה רגוע, אמנם הארץ סערה אבל הגדוד שלי באותן שנים הצליח להיות תמיד במקום השקט ביותר >>
אבל קודם דיסקליימר – השירות שלי היה רגוע, אמנם הארץ סערה אבל הגדוד שלי באותן
שנים הצליח להיות תמיד במקום השקט ביותר ולא משנה לאן זרקו אותנו, שכם אחרי קבר
יוסף, חברון בפינוי, רותם על קו אדום בלבנון. במקסימום קצת אבנים או פצמ"רים,
ואף אחד מהגדוד לא נהרג בקרב.
 |
| רבע מכח הסיור של המסייעת |
הייתי סמל מחלקת סיור והמ"פ היה
מגיע לפלוגה פעם בחודש במקרה הגרוע, במקרה הטוב בכלל לא. חלק מקצינים השתחררו
וחדשים הגיעו ויצאו לקורסי מקצועות או משהו, בקיצור פיקדנו על עצמנו שזה במסייעת סדום
ועמורה ובוקה ומבולקה. ביבי היה ראש ממשלה, סיורים משותפים עם הרשות הפלסטינית,
קפה ערבי אמיתי בנקודות החיכוך, חיילים שמתפלחים לשדה התעופה בדהניה להביא חומוס,
פלסטינים עם טרקטור שמחלצים ג'יפים צה"ליים מהחולות הטובעניים של המואסי, טיולים
על החוף של עזה, צעקות בוקר טוב לחיילים המצרים במגדלים מעבר לפילדלפי, בקיצור
גבעת חלפון, בלי לחפש את הים, כי הוא פשוט שם.
באחד הלילות המשעממים ביותר בתחילת הקו
לקחתי צבע שחור וכתבתי על קיר הבטונדות האינסופי של ציר פילדפי יום יבוא והשמש
תזרח ואני אהיה אזרח – מסייעת 932 גרניט, וגם את סמל המסייעת באותה תקופה שהיה זין
עם שמש זורחת מעליו. הקדשתי בטונדה לכל אות, רוחב של בטונדה הוא מטר והגובה שלה
משתנה בין 3 ל-9, תלוי. הגרפיטי המהולל שלי נפרש ממוצב טרמית ולאורך 53 בטונדות
לכיוון דרום. והחיים הצבאיים נמשכו כסדרן.
עוברים שלושה פלוס חודשים, כמה ימים
לפני חופשת השחרור (שהחיינו והגיענו וכו'...) המ"פ מזמין אותי לשיחה דחופה
כשאני בסיור! כבודי נכנס למוצב ואז למשרד מ"פ [צעקות] ברמה של הקראוון רועד
וחלקי אסבסט נופלים מהתקרה.
"החיילים שלך מציירים על בטונדות
בסיור מבצעי? למה אין
משמעת בפלוגה? מה זה הבית זונות הזה..."
בשיא המעופפות אני שואל אותו "על
מה אתה מדבר?"
בקיצור היה בסיור עם מפקד האוגדה שצעק
על המח"ט שצעק על המג"ד שצעק עליו ועכשיו הוא צועק עלי.
"תמצא לי מי שעשה את זה!"
"מה מי?
אני עשיתי את זה"
הייתה שתיקה קצרה.
"מה אתה חושב שאתה עושה? מצייר זין על בטונדות של הצבא, מסגיר למצרים את
השם של היחידה... ועוד כהנה וכהנה צעקות.
כשנרגע אמרתי לו "זה שם כבר שלושה
וחצי חודשים, עשיתי את זה בתחילת הקו, אם היית בסביבה היית יודע"
לא היה לו מה להגיד, הוא היה אולי פעמיים
במוצב ועוד פעם אחת בפילדלפי *אחרי* שחטף צעקות.
וכך ביליתי את לילי האחרון בצבא ההגנה
לישראל בצביעת בטונדות על ציר פילדפי בואכה פתחת רפיח עם שני חיילים שלי שמאבטחים
(ישנים) בג'יפ, ממש ילד הקראטה.
בברכת "הו שארם א-שייח חזרנו אלייך
שנית..." לכולכםן
#סוף #למההתגייסתי
