הלכתי עם זוקי על קינג ג'ורג' אתמול בערב. קצת אחרי הסנטר וקצת לפני מסריק ניגשה אלינו בחורה ושאלה אם יש לנו רגע. זוקי זרמה איתה והבחורה התחילה לספר לנו שיש הפגנה בכיכר רבין ביום שבת בשמונה בערב, בגלל הבעיות של הקנגורואים האוסטרלים. אנחנו קצת גיחכנו, אבל היא הייתה רצינית.
"מה אתם מגחגכים ?" היא שאלה. ואנחנו ענינו שאנחנו לא מגחגכים וניסינו לשמור על רצינות. ואז היא המשיכה "..אז בגלל הגל חום שיש בעולם, וגם באוסטרליה, הכיס של הקנגורואים נדבק.." הגחגוך שלנו התפרץ החוצה. והיא בשלה. "..מה אתם מגחגכים?.." כבר לא הצלחנו להתגונן ולעצור את הגיחגוך שלנו. "..זה בגלל שאין להם פרווה בכיס ומהגל חום הוא נדבק.." הבחורה דיברה בכזו רצינות שהגיחגוך שלנו החל לדעוך. "..אל תגחגכו, בגלל שנדבק לו הכיס הוא לא יוכל להתרבות.." זוקי שאלה "ואיך הפגנה בכיכר רבין תעזור?" "זה עוזר כשמדברים על זה" הבחורה הרצינית אמרה "כמו שאני מדברת איתכם עכשיו, זה מעורר את הבעיה". בפעם השנייה שצילמתי אותה היא עשתה פוזה...
זוקי הבטיחה שהיא תשתדל לבוא, והמשכנו. התחלנו לחשוב ברצינות שאולי יש איזה שמץ של אמת במה שהבחורה אמרה. מזל שיש גוגל.
אם מישהו נתקל במודעת "דרושים צעירים וצעירות אחרי צבא לעבודה מאתגרת באוסטרליה" זה עשוי להיות פותח כיסים של קנגורו. ..
משום מה האינטרנט אקספלורר מראה את הציור באפור וחום, והפיירפוקס מראה את הציור באפור כתום כמו שצריך להיות. ומה שממש מוזר, כשאני שם צילום מסך של שניהם אז האקספלורר מראה את הכתום כמו שצריך. בדקתי, וייצאתי את התמונה כ- JPG עם פרופיל ברירת מחדל ומניפת צבע של sRGB.
אז לכל מי שיש לו אינטרנט אקספלורר, שיוריד פיירפוקס מכאן.
הזדקפתי. הבטתי בעצמי. נשמתי. אמרתי לעצמי, זה כלום, הכל בסדר. רגל שמאל נשלחת לאחור לצעד..ש-י-ט—פ-א-ק—א-י-ה—א-י-ה—א-י-ה—א-י-ה... כאבים עצומים בגב התחתון. התחלתי לצעוד אל מחוץ למקלחת. במסדרון חטפתי את הפיק של השיא של הזֵץ. המרחב קיבל צורה מופשטת רב-ממדית. הרגשתי שהדם שלי מתנקז אל ישות חוץ-גופית. אחזתי בשק האיגרוף התלוי כדרך קבע במסדרון, וחשבתי לעצמי כמה כיף היה לחיות.
המרחב התבהר לכדי שלושת מימדיו ואני עשיתי את שני הצעדים האחרונים אל תוך המטבח ונשכבתי על הרצפה. יכול להיות שהייתה זו רק נפילת סוכר רגעית? וכל עניין הגב הוא בראש שלי. אולי זה סתם זֵץ וגמרנו. למה זה קורה דווקא עכשיו? ולמה יש לי אבק על התקרה ?
קמתי מהרצפה והכנתי קפה קר, חזק, עם הרבה סוכר כדי למנוע נפילות סוכר עתידיות ושמתי פעמי בעדינות כואבת לחדר. באמצעו של המסדרון הזֵץ חזר. שיתק לשנייה את כל עצביי, והפשיט את המרחב ממימדיו. ראיתי בהילוך איטי שנמשך כנצח כואב במיוחד את ספל הקפה שלי צונח לאיטו אל רצפת המסדרון, מתרסק לרסיסים וממשפריץ את הקפה הקר, החזק והמתוק שלי לכל עבר ולרגליי החשופות.
דדתי למקלחת מסוחרר, ולא הצלחתי להתכופף אל הברז. באקרובטיקה שלא מביישת מתעמלת קרקע סובייטית, הצלחתי לפתוח את המים בברז הנמוך שיש במקלחת ואף אחד לא באמת יודע למה הוא שם עד לרגע זה. ושטפתי את הקפה הקר, החזק, המתוק והמבוזבז מרגליי.
המשכתי את התעמלות הקרקע שלי כדי לעבור את שברי הספל שאיימו לפצוע את רגלי ולהשאירי מדמם על רצפת המסדרון והתרסקתי על מיטתי למשך מחצית השעה. כמה מחשבות עברו לי בראש באותה מחצית. האם רק נתפס לי הגב, או שנפרץ לי דיסק. האם אני אהיה נכה לכל החיים? מתים מזה? אני לא אוכל לרוץ היום? אני לא אוכל לרוץ שבוע? חודש? שנה? אזרתי כוחות והחלטתי לקום מהמיטה לגוגל ולבדוק.
זה לקח 17 דקות של סיבובים וניסיונות עד שהגעתי למחשב שנמצא מטר וחצי מהמיטה והתיישבתי על הכיסא בדמעות.
"כאבים הנובעים מפריצת דיסק עלולים להתגבר בתנועה ולהחמיר בשיעול, צחוק, השתנה או במאמץ להפרשת צואה.
לעתים, מופיעה בנוסף לכאב גם תחושת נימול, חולשה ברגל וקושי בהרמת החלק הקדמי של כף הרגל. במקרים של פריצת דיסק גדולה או לחץ על חוט השדרה בחלק התחתון, עלולה להיגרם פגיעה בעצבים המווסתים את תפקוד שלפוחית השתן והמעיים, עד כדי פגיעה ביכולת להטיל שתן וצואה."
דבר ראשון לא כתוב כלום על אפצ'י, שזה כבר טוב. שום דבר לא הצחיק אותי באותו הרגע, ושיעול זה פעולה לא רצונית, אז צריך לנסות להשתין או להתאמץ להפריש צואה.
ש-י-ט השתנתי לפני צחצוח השיניים.
צעד אחר צעד אל המטבח, אוחז בקירות, מייבב ומדלג בכבדות מרשימה מעל שברי הספל והקפה שהתחמם כבר ואיבד מחוזקו וממתיקותו. ספל קפה חדש, קר, מתוק וחזק. שתיתי אותו במטבח.
הצלחתי להפריש צואה בלי כאבים, ואחר כך להשתין, וחזרתי לגוגל.
לא הרגשתי חולשה ברגליים.
הצלחתי להרים את החלק הקדמי של כף הרגל.
אבל איך לעזאזל מרגיש נימול?
מאיפה אני אמור לזכור את זה הייתי בן 30 יום (צהבת שקיבלתי בבית יולדות שהיה פעם בקרית שמונה דחתה לי את הברית) אבל עדיין לא זכרתי כלום מההרגשה ההיא בגיל חודש. אני יודע שזה כואב, אבל ככה ? עד כדי אובדן זמני של תחושת התמצאות? זו בסך הכל חתיכת בשר קטנה שמכסה חתיכת בשר קטנה ממנה.
אז נימול זה מה שמבדיל מפריצת דיסק לסתם גב תפוס.
עכשיו, אחרי שלוש פעמים בנגיי, עיסוי גב מאמא, וכל מי שדיברתי איתו היום וציין שגם לו נתפס הגב, ושזה קורה לכולם. וזה עובר תוך כמה ימים. אני קצת יותר רגוע, לגבי הגב התחתון שלי.
אבל העניין של הנימול עדיין מטריד אותי. אולי אני צריך להשתתף באיזו אורגיה עם גויים כדי לראות איך אני מרגיש בקשר לנימולות שלי.
ואם במקרה פורץ לי דיסק, אז אני מרשה לכם להוריד אותו בצורה לא חוקית מהאינטרנט.
"מה אתם מגחגכים ?" היא שאלה.
זוקי הבטיחה שהיא תשתדל לבוא, והמשכנו.
