ללא כותרת

ללא כותרת, originally uploaded by drormiler.

Untitled
Acrylic on Canvas
120 X 90
2010

ללא כותרת
אקריליק על בד
120 X 90
2010

View Big On Black

Other Paintings.

נאום לאומה

הר הרצל, מול קברו של חוזה המדינה תיאודור בנימין זאב הרצל – ערב יום העצמאות ה-62 של מדינת ישראל.

על הבמה עולה ראש ממשלת ישראל.

"עֶרֶב טוֹב, נִכְבָּדַי, כְּבוֹד נָשִׂיא הַמְּדִינָה וְרַעְיָתוֹ, כְּבוֹד שַׂר הַבִּטָּחוֹן וְרַעְיָתוֹ, כְּבוֹד רֹאשׁ הַמַּטֶּה הַכְּלָלִי וְרַעְיָתוֹ, כְּבוֹד הַקָּהָל הַנִּכְבָּד וְרַעְיָתוֹ."

"אָנוּ עוֹמְדִים כָּאן בַּמָּקוֹם הַנִּפְלָא הַזֶּה, מַשְׁקִיפִים עַל יְרוּשָׁלַיִם הַמְּאֻחֶדֶת לְנַצֵּחַ נִצְחֵי הַנְּצָחִים. כְּשֶׁמְּשַׁמְּרֵי הַכָּבוֹד שֶׁל חַיָּלֵי צה"ל צוֹעֲדִים עָלֵינוּ מִכָּאן וּמִכָּאן, וּמִכָּאן. וְשׁוֹמְרִים עַל מְדִינָתֵנוּ הַשְּׁלֵמָה, הַמְּאֻחֶדֶת, הַמְּלֻכֶּדֶת, הַמְּגֻבֶּשֶׁת, הָעוֹמֶדֶת אֵיתָנָה כְּאַחַת."

"אַךְ גַּם כָּאן כִּבְכֹל שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם שְׁנוֹת קִיּוּמֵנוּ, אָנוּ מוֹשִׁיטִים עֲדַיִן יָד לַשָּׁלוֹם. אֶת אוֹתָהּ הַיָּד הַחֲזָקָה וְהַשְּׁרִירִית שֶׁהוֹשַׁטְנוּ בְּכֹל שִׁשִּׁים וּשְׁתַּיִם הַשָּׁנִים שֶׁעָבְרוּ."

"אֶת אוֹתָהּ הַיָּד הַשְּׁרִירִית וְהָעֲצוּמָה שֶׁשָּׁלַחְנוּ בֶּעָבָר. כֵּן, אֶת אוֹתָהּ הַיָּד הַגַּבְרִית וְהַחֲזָקָה. הַיָּד הֶעָזָה, רַבַּת הָעָצְמָה שֶׁשְּׁרִירֶיהָ מְפַמְפְּמִים, וּוְרִידֶיהָ בּוֹלְטִים, וְהִיא חֲזָקָה וּמוּשֶׁטֶת. מוּשֶׁטֶת לְכֹל הֶחָפֵץ בָּהּ. בְּיָדֵנוּ הַחֲזָקָה הָעֲצוּמָה הַמְּסֻקֶּסֶת. כֵּן, בְּאוֹתָהּ הַיָּד, זֹאת הַיָּד.."

קול חלש וילדותי נשמע מעבר הקהל. ראש הממשלה מרים את ראשו מהכתוב וסוקר את הקהל בכעס.

"מִי אָמַר פִיסְטִינְג?"

"מִי - אָמַר - פִיסְטִינְג?"

פשקוויל מהוועד

את הפשקוויל קיבלתי מקוברה (אחד הירושלמים מהפוסט הקודם).
אני שמח שביחד הצלחנו להביא שינוי וחיין חדשין לחתולין :)

ישראלים בדרך - דוקוסטילס

ביום שישי הלכתי לטיול צילומי בירדן ההררי שני חברים השתתפו בקרנבל קיאקים. בסוף של המסלול במקום שנקרא ה"דוסים" ישבו שני דוסים, חמודים ממאה שערים בירושלים עיר הקודש והמהומות.


בראשית ביקשתי רשות לצלם, ושנית דיברנו על כל מיני דברים. על ירושלים, על הירדן, על בין הזמנים. ואז לאחד מהם נפלט על השני שהוא משורפי הפחים בעיר הקודש.


תמיד תהיתי למה שורפים פחים בהפגנות. אני מבין שריפת צמיגים, הם בוערים יופי ובדרך כלל אין מה לעשות איתם. או שריפת ניידות משטרה, שזה פסול ואלים אבל זה סוג של התרסה כנגד הממשל. אפילו שריפת דגלים אני יכול להבין באיזושהי קונסטלציה. אבל פח ? פח אמור לשרת אתכם, לפנות את הזבל שלכם כדי שלא יסריח. לקחת את הפסולת ולהעביר אותה שתרקב במקום אחר. למה לשרוף פח?
זה כמו שאני אפוצץ את השירותים שלי כמחאה על המדינה המחורבנת. איך זה ישפיע על מישהו חוץ מעל המעי הגס שלי ?


תשמע, ענה לי אחד מהם. זה הכי קל לשרוף פח. הוא שם, יש לו גלגלים אז אפשר להזיז אותו לכביש מהר, והוא דליק.
זה לא שמתכננים את זה. הפגנה יכולה בשניות להפוך למהומה בוערת. לא שמים לב ופּוּף, פח נשרף.


ומה אם יש חתולה בפח ? שאלתי.
הייתה שתיקה.
ואז אחד מהם אמר שהם לא שורפים חתולות. הם בודקים לפני שאין בפח חתולה.
ואם יש הם אומרים לה קישתא.

יושבים על המרפסת, סופרים ציפורים נודדות, אחת, שתיים, שלוש, ארבע...

שקנאים שפשוט עברו להם בשמיים וכמעט עשו לי נקע בצוואר - ממש יציאת מצריים.
תלחצו כדי לראות קצת יותר גדול.

רציתי לצלם חיילי שוקולדה עם מצה מפלסטיק

שיחה בין פסיכולוג לאסיר המואשם ברצח סדרתי – פורים התשצ"ג

הקטע הבא מומלץ לקריאה לבני 18+ או לחילופין לקריאה תוך השגחת הורים.

חדר פסיכולוג אופייני. כורסא ועליה הפסיכולוג, ספה ועליה האסיר. האסיר אזוק ברגליו ובידו האחת לספה. ידו השנייה משוחררת. הוא לובש מדי אסיר מפוספסים.

פסיכולוג

אני רוצה לחזור לזיכרון הילדות הראשון שלך. ציינת מקודם שזה היה בפורים לפני יותר מעשרים שנה.

האסיר מגרד באפו בידו המשוחררת, ואחר כך מעבירהּ בשערו. הפסיכולוג מביט בשעונו, ואז באסיר, נאנח וממתין. הזמן עובר. הוריד המרכזי בראשו של האסיר מתחיל לפעפע באחידות. אגלי זיעה קטנים מעטרים את סביבתו של הוריד.

האסיר

לא רציתי ללכת בכלל. לא סובל את פורים. או שחם לי, או שקר לי. וכל התחפושות המחורבנות מגרדות.

בכלל רציתי להתחפש לבאטמן. תחפושת בחמישים שקל, בשוק. מכנסיים חולצה וגלימה, לא צריך לסחוב כלום, אין בעיה ללכת, לשבת או להשתין. סתם באטמן.

באטמן.

האסיר מחייך חיוך נוגה לעצמו. הפסיכולוג מביט בו. הזמן עובר.

האסיר

מי בכלל רוצה להיות עץ ? ועוד תוצרת בית.

[ האסיר מחכה בקולו ובתנועות פניו את אמו]

מי זה באטמן ? הוא אלים והוא בכלל לא מקורי, אתה צריך להתחפש למשהו מקורי. אני אחפש אותך לעץ. עץ זה חשוב וזה ירוק. ירוק זה חשוב, זה הכדור שלנו חמוד. וצריך לשמור עליו. חוץ מזה למדתי בחוג למלאכת יד איך להכין עץ אני אכין לך עץ יפה, חמוד שלי.

[האסיר חוזר לקולו הרגיל]

אתה יודע מה זה להיות כלוא בתוך גליל של פַּלְצִיב? ועוד במשך יום שלם ? בא לי להרוג מישהו.

היא הדביקה לי עלים ירוקים וצבעה לי את הפנים בחום, ושמה לי קן עם שלוש ביצים אורגניות. הייתי צריך ללכת זקוף שהן לא תיפולנה. בא לי להרוג אותה.

המפגרים בנו גן חיות משוחזר בגן העיר. אתה יודע ליד שדרות בן גוריון. בכניסה היה טרזן כזה שטיפס על עמודים ועל עצים. כשנכנסנו הוא שם לב עלי וניסה לטפס על הענפים שלי, נבהלתי ושלוש הביצים נשברו. אחת נשברה לי על הרגל. אמא שלי צעקה עליו והוא הלך לטפס על עץ אחר. בא לי להרוג אותו.

היו שם מלא חיות מפלסטיק ואמא שלי התחילה להסביר לי מה כל חיה כאילו אני לא יודע.

[ האסיר חוזר ומחכה את אמו ]

הנה נמר, תראה. ואו.. הנה פינגווין.. תראה הם כתבו לא להאכיל את החיות. רוצה שנזרוק לקופים במבה?

[האסיר חוזר לקולו הרגיל]

לא היה לי נעים להגיד לה שהם מפלסטיק והם בכלל לא אמיתיות. אז זרקתי במבה על הקופים ואז הגיע הפקח של הפארק וצעק עלי. בא לי להרוג אותו.

צ'יטוס גדול פנה לאמא שלי ואמר לה שיש תחרות תחפושות על הבמה. לא רציתי ללכת בכלל, ובא לי להרוג אותו.

הפסיכולוג נע באי שקט בכורסאתו.

פסיכולוג

מה זה צ'יטוס ?

האסיר

אתה לא יודע מה זה צ'יטוס? זה חטיף מגעיל בטעם גבינה. לא יודע מי אוכל את זה בכלל. ויש להם נמר מכוער שמצויר על העטיפה שלו. אז הנמר הזה דיבר עם אמא שלי.

מזל שהגיעו חיות אמיתיות והתחילו לרוץ בין החיות כי אמא שלי שכחה מהתחרות תחפושות.

אחת החיות החזיקה בקבוק של מים מינראליים. ולא הבנתי למה. היה שם אריה עם ציצים שהתיישב על האריה מפלסטיק. וכל החיות לבשו תחתונים כדי שלא נראה להם את הבולבול. לא הבנתי למה, הם בכלל חיות. אבל בכל זאת הן היו נחמדות.


פתאום התחיל לרדת גשם וכולם התחילו לרוץ. חוץ ממני. אני לא הצלחתי לרוץ בגלל הפַּלְצִיב המחורבן וגם בגלל הענפים, ונרטבתי כולי. אמא שלי ניסתה לגרור אותי למחסה אבל כולם תפסו את המחסות הקרובים. אז הלכנו עד לכניסה של מרכז ענב.

כל האיפור נמרח לי על הפני והפַּלְצִיב היה ספוג במים והוא היה כבד ולי היה קר. והייתי צריך להשתין.

לא נתנו לנו להיכנס למרכז ענב כי בפנים היו כל החיות שברחו גם מהגשם. הסתכלתי עליהם מבחוץ. והן בכלל לא היו חיות הם היו אנשים מחופשים לחיות. והם הורידו את התחפושות שלהם, ואחת החיות דברה בפלאפון והאחרות עישנו ושתו קולה. בא לי להרוג אותם.

הגשם הפסיק ואמא שלי רצתה שנחזור כי היו עוד הופעות. אבל אני רציתי להשתין.

[ האסיר חוזר ומחכה את אמו ]

אתה לא יכול להשתין עכשיו אני רוצה ללכת לראות את ההופעות.

[האסיר חוזר לקולו הרגיל]

התחלנו ללכת, ואז עשיתי במכנסיים.

[ האסיר חוזר ומחכה את אמו ]

אני לא מאמינה. מה אתה עושה ? מה אני אמרתי לך ? זו הפעם האחרונה שאני לוקחת אותך!

[האסיר חוזר לקולו הרגיל]

מי בכלל רצה לבוא ?

ראית פעם אישה גדולה מרביצה לעץ קטן בטוסיק?

מאוד ירוק.

ולא כאב לי בכלל בגלל הפַּלְצִיב.

( ותודה להנקה על "סרט לבן" )