תוויות

ישראלים בדרך - דוקוסטילס

ביום שישי הלכתי לטיול צילומי בירדן ההררי שני חברים השתתפו בקרנבל קיאקים. בסוף של המסלול במקום שנקרא ה"דוסים" ישבו שני דוסים, חמודים ממאה שערים בירושלים עיר הקודש והמהומות.


בראשית ביקשתי רשות לצלם, ושנית דיברנו על כל מיני דברים. על ירושלים, על הירדן, על בין הזמנים. ואז לאחד מהם נפלט על השני שהוא משורפי הפחים בעיר הקודש.


תמיד תהיתי למה שורפים פחים בהפגנות. אני מבין שריפת צמיגים, הם בוערים יופי ובדרך כלל אין מה לעשות איתם. או שריפת ניידות משטרה, שזה פסול ואלים אבל זה סוג של התרסה כנגד הממשל. אפילו שריפת דגלים אני יכול להבין באיזושהי קונסטלציה. אבל פח ? פח אמור לשרת אתכם, לפנות את הזבל שלכם כדי שלא יסריח. לקחת את הפסולת ולהעביר אותה שתרקב במקום אחר. למה לשרוף פח?
זה כמו שאני אפוצץ את השירותים שלי כמחאה על המדינה המחורבנת. איך זה ישפיע על מישהו חוץ מעל המעי הגס שלי ?


תשמע, ענה לי אחד מהם. זה הכי קל לשרוף פח. הוא שם, יש לו גלגלים אז אפשר להזיז אותו לכביש מהר, והוא דליק.
זה לא שמתכננים את זה. הפגנה יכולה בשניות להפוך למהומה בוערת. לא שמים לב ופּוּף, פח נשרף.


ומה אם יש חתולה בפח ? שאלתי.
הייתה שתיקה.
ואז אחד מהם אמר שהם לא שורפים חתולות. הם בודקים לפני שאין בפח חתולה.
ואם יש הם אומרים לה קישתא.

3 תגובות:

  1. יש לנו הסכם עתיק יומין עם "מועצת זקני חתולי ירושלים" שבמסגרת ההסכם אנחנו מספקים להם את שאריות הגיפילטע פיש והטשולנט משבת ובתמורה אנו מקבלים את אישורם לשרוף פחי אשפה כשצריך .... הדוסים ממאה שערים.

    השבמחק
  2. אני רוצה לראות חתול אחרי טשולנט, זה בוודאי מראה מלבב.

    השבמחק