תוויות

‏הצגת רשומות עם תוויות דת. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות דת. הצג את כל הרשומות

היומן השנתי מאלוהים (עם תיקונים)

(פורסם במקור ב 2017, אז ערכתי קצת)

גַּיְא בן-הינום בודק דואר
צבעי מים על נייר SAUNDERS WATERFORD
בתיבת הדואר, דחוס, מעוך, ומגולגל למחצה עם עוד כמה וכמה חשבונות נח לו היומן השנתי מאלוהים. הייתי צריך להוציא את שאר הדואר כדי שאוכל לחלץ אותו החוצה. זה אומר שכבר סוף אלול. איך שהזמן טס. היה חם, שרב של סוף קיץ והאוויר היה דחוס כמו תיבת הדואר ומזוהם. הרגשתי את הריריות שלי מגורות, לקחתי שאיפה ממשאף האסטמה ובדרך חזרה הביתה מהבוטק'ה של הדואר עצרתי בבית קפה.

הזמנתי אספרסו כפול ארוך ובורקס גבינה. אני צריך להפסיק עם בורקסים, בורקס זה רצח. תמיד בביס האחרון אני מצטער, אבל הדרך עד לביס האחרון היא תענוג צרוף. הם מכינים אותו עם חמאה וגבינה טרייה שנוזלת מהצדדים של הבצק. אני אף פעם לא מתאפק. עברתי על הדואר, ריכזתי את כל החשבונות שצריך לשלם ואת הזבל ערמתי ביחד עם היומן השנתי מאלוהים והשלכתי לפח בדרך החוצה מהקפה.
בכניסה לבניין שלי שמעתי צעקות, אבל היה כל כך חם שלא התייחסתי אליהם. ככה זה כשחם בלבנט, כולם צועקים. אחרי כמה מדרגות הבנתי שהצועקים נמצאים ליד הדירה שלי. מסתבר שאלו אבי, ג'ו ואושר התינוקת שלהם, איזו אקוסטיקה נוראית יש בחדרי מדרגות.

"הי, הי, מה קרה?"

"למה אתה לא בבית" ג'ו צעקה עלי תוך כדי הוויכוח.

"למה לא אמרתם שאתם באים?" שאלתי.

"למה אתה לא עוקב אחרי היומן שלך? כתוב שם שאנחנו אצלך ב 16:37!"

"אני לא משתמש ביומן" עניתי בהתנצלות.

"שיט, שכחתי שאתה מאלה, תפתח כבר אני צריכה להחליף לה חיתול!"

פתחתי את הדלת ושניהם נכנסו בסערה והתפזרו בבית תוך שהם ממשיכים לצעוק אחד על השנייה על הראשון על השלישית, איזה רעש. הנחתי את המפתחות והדואר, והוצאתי מטחנת קפה מהארון, מילאתי אותה בפולי קפה והפעלתי, המכונה צרחה, 'איזה רעש נפלא' חשבתי לעצמי.

דחיפה בכתף הקיצה אותי, אבי אמר משהו, לא שמעתי כלום, מטחנת הקפה עדיין צרחה. הנחתי לה להירגע.

"רוצה קפה?"

"בטח" אבי אמר וניסה להרגיע את אושר שנלחצה מהרעש של מכונת הקפה. אושר נרגעה וגם המכונה וגם האורחים, סופסוף שקט, מילאתי את המקינטה והנחתי על הגז.

"מה קרה" שאלתי את אבי מתוך נימוס, לא ציפיתי לתשובה, צרות שלהם.

"אני עומד למות" אבי אמר, והתחיל לעשות קולות מוזרים לאושר כדי להצחיק אותה.

"מתי?"

"מחר" אבי ענה, ממשיך עם הקולות המוזרים.

"מה מחר? היומן החדש הוא מראש השנה" עניתי.

"כן, לא קיבלתי יומן חדש"

"ו.."

"לא קיבלתי יומן חדש וג'ו התקשרה לברר ואמרו לה שאני לא צריך כי אני אמור למות וזה כתוב ביומן של השנה" הוא המשיך עם הקולות המוזרים. "זה היה כתוב בסוף של היומן ולא שמתי לב עד היום".

"לא שמת לב! למה לא קראת עד הסוף?" ג'ו חזרה ואיתה הצעקות.

"לא שמתי לב, אל תהרגי אותי בגלל זה" אבי ענה.

"אין לי מה להרוג אותך, אתה ממילא תמות מחר" ג'ו צרחה על אבי וחטפה את אושר מידיו.

"כתוב איך אתה הולך למות?"

אבי התעצבן, "אני הולך למות וזה מה שמעניין אותך?"

"סתם, רציתי לדעת אם מפרטים ביומן איך אתה הולך למות.."

"הולכת לדרוס אותי משאית, בסדר?"

"אה.. אז אל תצא מהבית מחר, ושום משאית לא תדרוס אותך. חלב?"

"נראה לך שזה עובד ככה? הולכת לדרוס אותי משאית מחר, זה מה שכתוב, אין כלום אחרי. אי אפשר לחמוק מזה. כן, קצת חלב"

הוצאתי חלב מהמקרר ושאלתי "ניסית?"

אבי שתה מהקפה שלו ולא ענה.

"ניסית?" שאלתי שוב.

"לא"

"אולי תנסה?"

אבי המשיך לשתות באיטיות מהקפה שלו, ואני שתיתי משלי, וג'ו הצטרפה אלינו.

"תפסיק להכניס לו תקוות לראש, הוא מת מחר וזהו"

"רוצָה חלב?"

"לא, אני בשרית" ענתה ג'ו והבחינה באבי שותה קפה עם חלב "השתגעת?" צעקה עליו וחטפה ממנו את הכוס, הקפה נשפך על אבי ועם הרצפה וקצת עלי.

"אתה בשרי ואתה שותה חלב? מה תגיד להשם מחר? מה?"

"ממתי אני שומר כשרות?"

"ממתי שאתה מת מחר אידיוט!" אבי לקח את הקפה ממני והמשיך לשתות בלי חלב. ניקיתי את הרצפה מהקפה, "אז איך חוגגים את המוות שלך?" שאלתי.

"לא חוגגים, יש לנו ארוחה עם ההורים שלה. זה מה שכתוב ביומן".

"לעזאזל היומן, תבריז, מה כבר יכול לקרות?"

***

הצעקות הלכו ואיתם אבי וג'ו ואושר. חתכתי סלט מעגבנייה אחת ושני מלפפונים, אני שונא שאין לי כמות שווה של ירקות זה הורס לי את כל האיזון של הסלט, אז הוספתי שלוש צנוניות. הכנתי טחינה והתיישבתי מול הטלוויזיה. חיפשתי משהו לצפות בו שיהיה מטופש ומצחיק, לא בא לי שום דבר רציני, מספיק מוות אחד ביום, ומחר אני צריך להתמודד עם הלוויה. חיפשתי סרט קולג' אמריקאי, משהו מטופש בסגנון הת'רס [***ספויילר!*** (Heathers) סרט קולנוע מ 1988. ווינונה ריידר מתאהבת בכריסטיאן סלייטר הסוציופאט ורוצחת את כל החברות המעצבנות שלה + עוד כמה בדרך. סצנת הסיום של פיצוץ בית ספר התיכון אלמותית***] במקום הסרט הופיע לי טריילר לסדרה, הם עושים רימייק להת'רס כשאחד ההת'רס הוא בחור, אחת אפריקאית־אמריקאית ואחת עם משקל יתר. בניגוד לשתי בלונדיניות + ברנדה [שאנן דוהרטי] אלוהי הפוליטיקלי קורקט זה הולך להיות מחורבן, ולמה הם לא עושים רימייק ל'פריקים וגיקים'?? [סדרת תיכון 1999-2000 עם ג'יימס פרנקו]

הטלפון עשה צליל של הודעה. לא בא לי לענות לאף אחד. ואז עוד אחת. ועוד אחת. שלוש הודעות, תהיתי לעצמי אם זה צירוף מקרים או משהו דחוף. יכול להיות שזה משהו דחוף.

[הודעה ראשונה] "בשעה 21:30 אתה פוגש את אבי יותם וליאו בפאב 'הכבשה' שדרות הרצל 17, תתפנה לך חנייה בצד השני של הרחוב ליד שדרות הרצל 22 בשעה 21:26" מאת '00-0000000'
[הודעה שנייה] "הולך לצאת לך הרפס השפתיים תמרח משחה" מאת '00-0000000'
[הודעה שלישית] "השליח של דוידפארם בדיוק נכנס לבניין עם המשחה שהזמנת, חשבונך יחויב ב 59.99 במחזור החיוב הבא" מאת 'דוידפארם – עולם המרקחת שחוזה את העתיד'.

מה זה לעזאזל? חשבתי לעצמי, פעמון הדלת צלצל, ניגשתי לפתוח.

"שלום זה המשלוח שלך, תחתום כאן בבקשה" השליח הגיש לי שקית של דוידפארם ביד אחת וטאבלט לחתימה ביד השנייה.

"לא הזמנתי כלום" עניתי. השליח הופתע מהתשובה, הוא הביט בטאבלט ואז בי.

"זה רחוב גֵּיא בן הינום 6, דירה 6?"

"כן"

"אתה גַּיְא בן-הינום?"

"כן"

"שלום זה המשלוח שלך, תחתום כאן בבקשה" השליח הגיש לי בשנית את השקית של דוידפארם וטאבלט לחתימה. הרגשתי עקצוצים בשפתיים. סיננתי קללה וחתמתי על הטאבלט. טרקתי את הדלת. ניגשתי למקלחת ומרחתי משחה. ססעמק.

ניסיתי לחזור למספר 00-0000000, המספר שחייגתי איננו מחובר. ססעמק.

***

הבטתי במראה, שלוש בועות קטנות על השפה הימנית עליונה, מרחתי שוב משחה, השפתיים שלי בערו מבפנים. הטלפון טרטר בהודעות, כולן מ 00-0000000. לא פתחתי אותן, לא רוצה לדעת. ביטלתי את ההתראות בטלפון וחיפשתי שירות לקוחות של 'היומן השנתי מאלוהים', אין להם טלפון, אין שירות לקוחות, כלום. אפילו לא מייל.

נפגשתי עם אבי לקפה של בוקר, ג'ו נפרדה ממנו ושילחה אותו לדרכו, היא לא רצתה לראות איך הוא מת. שתינו קפה ואבי אכל עוגת פרג, בנאדם עומד למות ובוחר לסיים עם עוגת פרג, לך תבין. לקחתי את ה'יומן השנתי מאלוהים' שלו וחיפשתי טלפון של שירות לקוחות, או מייל או משהו. אפילו שם של בית הדפוס לא היה, כלום. סיימנו את הקפה ואבי התחיל לאסוף את הדברים שלו כדי לצאת.

"אתה בטוח שאתה רוצה לצאת?"

"למה לא?"

"כי הסיכוי שתדרוס אותך משאית בתוך הקפה קטן יותר מאשר בחוץ"

"היא תדרוס בכל מקרה" אבי ענה סיים להכניס את המפתחות והטלפון לכיסים, לקח את היומן שלו וחבש כובע בוקרים. פעם ראשונה שאני רואה אותו עם כובע.

"מה הקטע של הכובע?"

"לא יודע, בא לי כובע"

"כובע בוקרים?"

"זה מה שבא לי, מה אכפת לך, רד ממני" אבי יצא ואני אחריו, הלכנו על המדרכה אני בצד הצמוד לכביש ואבי בחלק הפנימי, הוא לא רצה למות. עברנו ליד מסחרית של חבר'ה קדישא, הנהג עמד בחוץ עם טלפון ואזניות לבנות וזז לקול המוזיקה שבקעה מהן. שום משאית לא נראית באופק.

"תשמע גיא, אני צריך.." אבי גמגם. "אני.." משב רוח קל העיף לו את הכובע מהראש, הוא רץ אחריו בדחף של רגע לכביש, אני לא יודע מאיפה המשאית הגיעה אבל היא הגיעה. אבי עף מהפגיעה ונחת ממש ליד הטרנזיט של חבר'ה קדישא. הבחור עם האזניות ועוד אחד אחר ניגשו אליו והתחילו להכניס אותו לשק שחור. רצתי אליו והזזתי אותם מאבי, הרמתי את הראש שלו וצעקתי "אבי, אבי!" הוא לא ענה. העיניים שלו היו פקוחות ודם זרם מהאף שלו. בדקתי דופק וצעקתי על החבר'ה קדישא שהם צריכים לבדוק אם הוא מת קודם, אחד החבר'ה ענה לי שלא צריך כי זה כתוב ביומן וסימן לחבר השני עם האצבע, בסיבובים לכיוון הרקה, שאני כנראה משוגע.

הם ארזו אותו בשק שחור ואת ה'יומן השנתי מאלוהים' שלו ארזו בשקית שחורה ייעודית ונסעו משם.

ישבתי על שפת המדרכה, חסר אונים. לא בכיתי ולא לא-בכיתי, איפשהו נתקענו באמצע אני והדמעות. הסתכלתי בטלפון, הוא עדיין היה על שקט, 13 הודעות, כולן מאותו המספר. התקשרתי לג'ו, היא אמרה לי שהיא קיבלה את ההודעה מחבר'ה קדישא ושההלוויה ב 17:00 ושהכל מאלוהים וניתקה. ססעמק.

***

השתקתי את ההתראות של הטלפון וההודעות מאלוהים הצטברו. איזה מטופש זה ללכת להלוויה של מישהו שידעת שהוא עומד למות ונפרדת ממנו והוא כבר לא שם. למה הטקס המיותר הזה בכלל. אני רוצה שיזרקו את הגופה שלי באיזה ואדי להיאכל על ידי חיות בר ואוכלי נבלות, נשרים, צבועים ורימות, לא רוצה לא קבר ולא מצבה. בסוף ההלוויה של אבי ניגשתי לרבי ושאלתי אם אני יכול לדבר איתו. הוא הסתכל עלי מוזר.

"למה לא מרחת משחה?"

"אה?"

"לא קיבלת הודעה שהולך לצאת לך הרפס?" בכלל שכחתי מזה, ושכחתי למרוח משחה וכל השפה העליונה הימנית שלי הייתה נפוחה משלפוחיות.

"אני לא רוצה לקבל הודעות וזרקתי את היומן לפח" הרבי הביט בי בזלזול וסינן "אה, אתה מאלה" ואז הפנה לי גב והתחיל להתרחק. רצתי אל הרבי ומשכתי אותו בכתף.

"אני מאלה רבי אבל אני לא רוצה לקבל הודעות, איך אני מבטל אותן, אין למי להתקשר, אין למי לפנות. מה אני עושה?"

הרבי הסתובב, סימן לי עם ידו להתקרב. התקרבתי ורכנתי לעברו, "אלוהים נמצא בכל מקום, רק תבקש"

"זהו?"

"ותתפלל שהבקשה שלך תתקבל, זה לא אוטומטי, אתה יכול גם לתרום לצדקה זה מזרז עניינים" הוא הגיש לי חוברת קטנה של הישיבה שלו עם מספר חשבון בנק לתרומה באמצעות ויזה או המחאה או Pay-Pal ואז הסתובב שוב והלך. בשביל שירות לקוחות אין כלום, אבל בשביל תרומות יש מלא דרכים. ססעמק.

***

שכבתי במיטה והבטתי בתקרה. השפתיים שלי כאבו, השלפוחיות התפוצצות ושום משחה לא תעזור לזה. חשבתי על אלוהים ושאני רוצה להפסיק לקבל הודעות. הטלפון טרטר עם שתי הודעות חדשות, בדקתי אותן, זה לא היה אישור שתפילתי התקבלה ולא אקבל יותר הודעות, זו הייתה הודעה שאני נפגש עוד חצי שעה עם ג'וני בפאב, ושאני צריך להחזיר לו מקדחה.

"תפסיק לשלוח לי הודעות" צעקתי על התקרה. "תסיר אותי מרשימת התפוצה שלך" צעקתי שוב.
"אמן" הוספתי בסוף.
כלום.
אף הודעה.

ואז צלצול.

מג'וני.

"אתה בא?"

"לא"

"מה לא? כתוב לי שאתה בא, עד שהצלחתי לצאת מהבית! מה עם המקדחה שלי? תגיע, אתה צריך לצאת כבר"

"אני לא בא, תבוא אתה."

"כתוב שאתה בא, היומן לא טועה, תזוז לפה כבר!"

"לא רוצה, לא אכפת לי מהיומן, וממה שכתוב. אני לא בא, ולא משנה מה כתוב ואיפה."

ניתקתי, הטלפון טרטר, הודעה. לא הסתכלתי, אני לא הולך לשום פאב. שום דבר לא יוציא אותי מהמיטה. צעקות נשמעו מהקומה מעל והספרינקלרים בדירה שלי התחילו להשפריץ מים. ססעמק.

ברחתי מחדר השינה ומהדירה, המסדרון היה אפוף עשן, גיששתי לכיוון המדרגות ומשם החוצה מהבניין, הדירה של השכנים מלמעלה עלתה באש. השכנה עמדה במרפסת נופפה ב'יומן השנתי מאלוהים' וצרחה. היא לא צרחה על אלוהים אלא על הכבאים. שהם לא עומדים בזמן ושכתוב שהם ייחלצו אותה מהמרפסת ושהיא נשרפת. בסוף הם חילצו אותה. בעזרת השם.

נסעתי לפאב. ממילא לא יכולתי להיכנס לדירה המוצפת. ססעמק.

***

ג'וני כבר הזמין לי פִּילְס, היא הגיעה בדיוק כשהתיישבתי לידו על הבר. היא הייתה קרה, הכי קרה שבירה יכולה להיות, זה הגביר את המתיקות שלה, גמעתי חצי מהחצי בלגימה אחת.

"הבאת את המקדחה שלי?"

"כן, היא בבגאז' "

"אני מצטער על אבי, שמעתי רק עכשיו"

"למה? אין לך יומן מאלוהים?" שאלתי.

"צודק, לא היה לי ראש לזה" הוא לגם מהבירה שלו, "חשבתי שאתה לא בעניין של יומנים"

"לא בעניין, אבל הם לא מפסיקים לשלוח לי הודעות עם התראות על מה הולך לקרות"

"כן, זה חדש, זה מעולה, לא צריך להסתובב עם יומן כל היום"

"אתה יודע איך מבטלים את זה?"

"לא, ניסית להתפלל?" ג'וני צחק.

"צעקתי, גם בלב. זה לא עזר"

"אולי אתה צריך מניין" צחק ג'וני ולגם מהבירה שלו.

הטלפון שלי צלצל, הרמתי אותו שיחה מ 00-0000000, עניתי.

"שלום.." אמר קול נשי מתכתי.

"שלום" עניתי והקול המתכתי המשיך בלי להתייחס אלי.

"שלום, מדברים משירות הלקוחות של אלוהים, פנייתך למוקד נרשמה. נקבעה לך פגישה מחר בשעה [פאוזה] אפס ארבע אחת שבע. תודה ולהתראות". השיחה נותקה.

***

נסעתי הביתה, מכבי האש עדיין היו שם, עסוקים בקיפול הציוד שלהם, המשטרה חסמה את הכניסה לבניין עם סרטי פלסטיק אדומים וניידת חנתה ליד. השוטר בניידת כרז לי לא להיכנס, הבניין סגור. ניגשתי אליו.

"אני גר פה"

"גבר, הבניין סגור עד לבדיקה של מהנדס"

"אבל אני.."

"סגור, תבוא מחר"

"א.."

השוטר סגר את חלון הניידת וחזר לשחק בטלפון שלו. טפטוף קל של שרב נשבר החל ללכלך את חלון הניידת בבוץ. השעה הייתה אחת בלילה, לא רציתי להציק לאף אחד בשעה כזו, חזרתי לאוטו והשכבתי את המושב לאחור ככל הניתן. כיוונתי את השעון בטלפון לארבע בבוקר אבל לא היה לי מושג לאן אני אמור לנסוע. נרדמתי.

***

השעון בטלפון צלצל אבל אני לא התעוררתי ממנו. השעה ארבע ושבע עשרה דקות הגיעה. יד נגעה בי בכתף והזיזה אותי.

"גיא, גיא!"

התעוררתי, לא הייתי במכונית, הייתי במשרד, ולא במשרד שלי.

"גיא, אתה קם או שאתה מתכוון לישון לאורך כל הפגישה שלנו?"

איש גדול רכן מעלי. התיישבתי, שפשפתי את העיניים. לידי עמד האיש, גבוה, רחב מידות, שיער שחור מאפיר במקצת עם התחלה של מפרצים. כרס קטנה, לבוש במכנסי חאקי קצרים, סנדלים תנכ"יות וחולצת כפתורים קצרה ובהירה. המשרד היה מוקף בארונות כבדים מעץ עמוסים בספרים, מבולגנים ברובם. האיש התיישב מאחורי השולחן והסתכל עלי.

"כן" אמר.

"איפה אני?"

"רצית פגישה לא? זה המשרד שלי"

"אתה אחראי על ההודעות שאני מקבל מהיומן?"

"אפשר להגיד"

"אני יכול להפסיק לקבל הודעות?" האיש הביט בי ועיווה את גבותיו.

"כן, יש לך טופס בסוף היומן, תמלא ותשלח, זה לוקח עד שבעה ימי עסקים מהרגע שהטופס מגיע. ותמרח משהו על השפתיים, לֵמָה שלחתי לך הודעה?"

הסתכלתי עליו, לא הגבתי, שוב שכחתי למרוח משחה והשפתיים שלי כבר היו נפוחות וכואבות.

"עוד משהו?"

"אהה.. מאיפה אני יכול להשיג את הטופס? כי אין לי יומן, זרקתי אותו לפח"

"זרקת את היומן שלי לפח?" האיש הגדול נראה מופתע וקצת כועס. היומן שלו? יכול להיות שזה אלוהים?

"אהה.. כן.." גמגמתי "אני לא ממש רוצה לדעת מה הולך לקרות, אני מעדיף שזה יקרה בהפתעה.." האיש הגדול התעצבן ונשען לאחור. הוא התחיל לשחק ביד אחת עם עט שהיה מונח לפני כן על השולחן והתנדנד קדימה ואחורה על הכיסא שלו. ואז הוא נשען קדימה קם מכיסא נשען בידיו על השולחן וקרב את ראשו אלי, נצמדתי לאחור על הכיסא וניסיתי להתרחק כמה שיותר. קצה אפו של אלוהים כמעט נגע באפי שלי.

"לא רוצה. מה זה לא רוצה? מי שואל אותך?" אלוהים צעק.

גמגמתי משהו על בחירה חופשית, או חשבתי על בחירה חופשית אני לא זוכר, ואז אלוהים נשבר והתחיל לצחוק. הוא חזר לשבת.

"בחירה חופשית" הוא צחק, "אתה חושב שהפגישה שלנו פה לא כתובה מראש? אתה חושב שזה שזרקת את היומן שינה משהו? זו בקושי אשליה של בחירה חופשית" אלוהים קם וניגש אל הארון משמאלו והוציא ממנו שתי כוסות, בקבוק של בלאק לייבל ובקבוק שליש של פִּילְס. הוא הניח הכל על השולחן והתכונן לפתוח את בקבוק הבירה.

"אני מעדיף בלאק" אמרתי ברעד. אלוהים הסתכל עלי וחייך, הוא מזג בלאק לשתי הכוסות ואז הוציא תבנית קרח ממקרר קטן. הקרח לא יצא. אלוהים דפק את תבנית הקרח בשולחן מספר פעמים, חלק מהקרח עף על הרצפה, הוא שם שתי קוביות בכל כוס והגיש לי את שלי. לגמתי מהבלאק. אלוהים סובב את הכוס בידו ולגם גם הוא בזמן שחזר לכסאו.

"אפשר לשאול שאלה?" שאלתי. אלוהים החווה כן עם הראש.

"אם כולם יודעים מתי ואיך הם ימותו איך אף אחד לא מתנגד?" אלוהים נאנח, סיים את הוויסקי שלו ומזג עוד מנה.

"אתם הכוכב המחורבן ביותר שבראתי. נשבע לך" הוא חייך, "נתתי לכם כל כך הרבה דברים לגלות, לחקור, לחיות! במקום זה אתם ממציאים דתות, כבר שלושת אלפים שנה אתם ממציאים כל מיני דתות שטוענות שהן יודעות מה אני רוצה. אנשים מטומטמים, כל דבר שאני עושה הם מקבלים. 'זה מאלוהים', 'זה מלמעלה', 'זה רק בידי שמים'. שברתם אותי. הוצאתם את כל הכיף מהמשחק, אנשים התחילו לשעמם וזה לא שניסיתי להילחם בזה, ולהשמיד דתיים בכמויות, אבל אתם לא מבינים! שלחתי אתכם להשמיד דתות אחרות, לבצע התאבדויות המוניות, וכלום, אנשים עדיין נמשכים לדת. 'זה מאלוהים', 'זה מלמעלה', אתה יודע כמה השקעתי בהרפס? אתה יודע?"

הבטתי באלוהים מופתע וגמגמתי "לא.."

"זה הפרויקט הכי מסובך שלי, סבל שנגרם אקראית בלי סיבה, אתה יודע מה זה לתכנן משהו בלתי מתוכנן כשהכל מתוכנן מראש? הייתי צריך לגייס בני שטן בשביל ליצור את זה. זה הדבר הכי יפה שבראתי. זה היה מיזם שניסה להסביר לאנשים שלא לכל דבר יש סיבה ולא כל דבר הוא מלמעלה יש דברים שקורים סתם, הם לא השתכנעו. במקום זה הם התחילו 'זה מאלוהים', 'זה הכל בידי שמיים'... ססעמק"

"אבל מה  הקטע של היומן? הוא לא הופך את הכל ליותר משעמם?"

"ההיפך, ההיפך! אנשים תמיד אומרים הכל מלמעלה אבל כשהם יודעים שמשהו הולך לקרות, אתה לא יודע מה זה מוציא מהם, איזה אמוציות, איזו דרמה. דמעות, בכי, נקמה. מוציא את כל היופי בעולם הזה החוצה. תענוג" אלוהים לגם את המנה השנייה שלו ומזג לעצמו עוד אחת.
"אתה בטוח שאתה לא מעדיף בירה?" שאל אותי. לגמתי בכח מהוויסקי. אלוהים חייך.
"שני החברים שלך האלה עם התינוקת, היית צריך לראות אותם כשהיא גילתה שהוא הולך למות. כמה צלחות עפו שם. הייתי בטוח שהיא תהרוג אותו לפני הזמן. זה בכלל היה מסבך את כל העניינים. האשימה אותו שהוא בגד בה ובגלל זה הוא נענש, כמה צחקתי. כשהיא צעקה לו 'לא תחמוד' כמעט נחנקתי. אם היית יודע עם כמה אנשים היא.."
 אלוהים ניסה לעצור את הצחוק שלו ובקושי הצליח. "בעצם אתה יודע, איך הסכמת לקרוא לבת שלך אושר? מה זה השם הזה? לא המצאתי לכם מספיק שמות בתנ"ך?" אלוהים נראה מרוצה מעצמו. "לפחות זה לא אושר-אל" הוא צחק שוב וסיים את המנה השלישית של הוויסקי.

"אני אסיר אותך משירות ההודעות" אמר בשקט והוסיף "עוד משהו?"

"לא" עניתי. עדיין לא מעכל שאושר היא שלי.

אלוהים נפנף עם היד, ואני התעוררתי באוטו. הבטתי בטלפון, השעה הייתה 5:12, ההודעה האחרונה הייתה תזכורת לפגישה עם אלוהים ב 4:17 ואף הודעה חדשה לאחר מכן. הנחתי את הטלפון, הוא טרטר. הרמתי אותו. הודעה חדשה אחת. הוסרתי משירות ההודעות של היומן השנתי מאלוהים.

התפוצץ לי הראש וזחלתי החוצה מהאוטו, הניידת עדיין הייתה שם ושוטר אחר ישב מחוצה לה על מכסה המנוע ושיחק בטלפון שלו. לא בא לי להתווכח, צעדתי לקפה. איזה עולם מחורבן, איזה אלוהים מחורבן. אני צריך לעשות משהו עם זה. אני צריך לספר לאנשים במי הם מאמינים, מי זה האלוהים הזה. שהכל משחק ושהם יכולים להתנגד, אם רק יזרקו את היומנים האלה. שיחזרו לחיות. שיפסיקו לריב על מה שכתוב ושיחיו את מה שהם. שייבחרו מה הם רוצים לעשות ומה שלא. אני צריך לדאוג לאושר, יש לי בת. היא לא יכולה לגדול אצל אמא שלה, היא לא יכולה לגדול בתוך כל הדתיות הזו. אני צריך למצוא דרך להציל אותה משם. קרני שמש ראשונות הפציעו, עננים שברו אותן באקראיות, השמיים נצבעו בגוונים של תכלת וסגול וכתום. איזה יום יפה, קצת לפני הקפה ראיתי מסחרית של חברה קדישא, היא הייתה מלוכלכת בטיפות בוץ מהטפטוף של הלילה. שני החבר'ה עמדו לידה ועישנו. המשכתי ללכת, חוץ מהם וממני לא הייתה נפש חיה ברחוב. מוזר, קיבלתי יומן מלא לשנה הזו לפני שזרקתי אותו, הם לא באו בשבילי, מתוכננת לי לפחות עוד שנה. התחלתי לחצות את הכביש לכיוון הקפה, שמעתי צופר וחריקה ו..

משאית..


המאב"ד של הרלב"ד - סיפור קצר

ePub לקוראי ספרים דיגיליים פה.

"מה זה?", ג'וש הצביע על התוספת המלבנית בצבע ירוק זית שהייתה מחוברת לגג הטסלה החדשה שלו והפנה מבטו לסוכן המכוניות החלקלק שעמד לידו.

"זה חובה על כל רכב חדש, זה בחוק"

"מה? מה חוק? מה זה?"

"זה מאב"ד של הרלב"ד, חובת התקנה בכל רכב חדש החל מ 1.1.2023"

"מאב"ד של הרלב"ד?"

ערכת אכיפת בטיחות בדרכים של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, חובה על כל רכב חדש אומר לך"

"אבל זה מכוער"

"חובה על כל רכב חדש אם אתה רוצה טסט וביטוח, גבר"

ג'וש בהה במאב"ד של הרלב"ד, הקופסא הירוקה המכוערת רותכה על גג הטסלה האדומה החדשה שלו ושברה בצורה גסה את הקימורים העדינים שלה. כבל חשמל עבה יצא מהחלק האחורי של הקופסא הקיף מהצד את החלון ונכנס לחור בחלק האחורי של המכונית, ליד שקע הטעינה, תיקוני הצבע ליד החור באחוריים של הטסלה בוצעו בגוון שונה מהאדום המטאלי של המכונית המושלמת. צמרמורת עברה בגבו של ג'וש, הפצע בישבנה של המכונית צרם לו יותר מהקופסא הירוקה שעל גגה, הוא מישש את חור הכניסה והרגיש את הדמעות בגרונו.

"מי עושה דבר כזה?" הוא פנה אל הסוכן בדיוק כשזה סיים לדחוף לפיו בורקס תפוח אדמה שמנוני וניגב את ידו במכנסייו.

"הממשלה," הסוכן בלע את הבורקס, "זה מה יש אחי, זה מה יש"

***

"סיימת עם העבודות שירות?" גבי פיזר סוכר על הקצף של ההפוך.

"אתמול היה היום האחרון, ססעמק, סופסוף נגמר" ג'וש סינן.

"למה לא החלפת לקנס?"

"היה גם קנס, 12,000 שקל"

"מה?"

"המוט איתות המזויין עולה 7000 שקל!"

"מוט איתות?" גבי תהה.

"תלשתי לה את המוט איתות"

"למה?"

"הבת זונה לא אותתה באף פנייה, היא לא צריכה מוט איתות"

"אמרת את זה לשופט?"

"הוא לא השתכנע"

"נראה לי שאתה צריך פיצוי על עגמת נפש" גבי צחקק.

"פיציתי את עצמי"

"איך?"

"קניתי טסלה"

"לא נכון!" גבי סקר את המכוניות מחוץ לבית הקפה, ג'וש הצביע על אחת מהן.

"מה שמו לך על הגג, אחי?"

"זה איזה משהו של בטיחות בדרכים, לא יודע, זה חובה"

גבי הביט בטסלה דרך החלון של בית הקפה וצחק, הוא לגם מההפוך והעלה המצויר על הקצף עיטר את שפתו העליונה, גרגירי הסוכר נצנצו והוא ליקק את שפתיו.

"מה זה עושה?"

"לא יודע, זה חובה וזה אמור להתחיל לעבוד בראשון בינואר"

"אבל מה זה עושה?"

"לא יודע, זה סודי והם אמורים להשיק את זה ביום ראשון הראשון לראשון"

גבי גיגל, אבל לא הצליח למצוא שום דבר משמעותי, הוא הקליט הודעה בוואטסאפ - "אחי, מה זה החרא הזה שמרתכים לגג של מכוניות חדשות, חבר קנה טסלה עם הגידול הזה ואף אחד לא יודע כלום" הוא הניח את הטלפון על השולחן וחזר להפוך.

"תשמע, זה מכוער"

"אני יודע, והם פצעו את הכנף האחורית בשביל הכבל, איזו עבודה מחורבנת"

"למה לקחת? היית קונה דגם ישן בלי החרא הזה"

"אי אפשר, כל העברת בעלות מחייבת התקנה של הדבר הזה. הם מתכננים להתקין כזה על כל רכב כדי לעבור טסט."

"מזל שיש לי אופנוע" גבי חייך ולגם מהקפה, הוואטסאפ טרטר וגבי הפעיל את ההודעה על רמקול.

[הודעה קולית] "אחי, אני לא אמור לספר, אבל זו מערכת אכיפה חדשה לעברות תנועה"

גבי הקליט הודעה חדשה – "לא יכלו לשים מצלמת רכב במקום?"

ג'וש וגבי הביטו במכשיר, -...מקליט...- הבהב באותיות קטנות מתחת להודעה האחרונה.

[הודעה קולית] "זה לא מצלמה אחי, זו מערכת יירוט, זה אמור לאכוף את החוק, לא לתעד אותו"

ג'וש וגבי הביטו בארגז הירוק על גג הטסלה ואז אחד בשני, הם יצאו מבית הקפה לחקור אותה. גבי פתח את הדלת וטיפס על המושב כדי להגביהה את עצמו מעל הקופסא, הגג של הקופסא נראה כמו מכסה והוא ניסה להרים אותו ללא הצלחה.

"יש לך מברג?"

"לא"

"שנייה, יש לי באופנוע" גבי חזר עם מברג וניסה לפתוח את המכסה, אזעקה מחרישת אוזניים חתכה את האויר וגבי איבד את שיווי משקלו ונפל מהטסלה, הוא קילל. ג'וש קיבל הודעה לטלפון.

[הודעה] המאב"ד הוא רכוש הרלב"ד, פגיעה בו היא פגיעה ברכוש המדינה, העונש על פגיעה מכוונת הוא קנס של עד 100,000 ₪ ועד שלוש שנות מאסר, נסיעה בטוחה ונעימה. צוות הרלב"ד.

***

ג'וש הניח את כוס הקפה הראשונה של הבוקר על השולחן והתיישב מולה, הוא העביר יד בשיערו ונשען לאחור, הפעיל את המשחק Call of Duty בטלפון שלו והמתין שהוא ייטען. הוא לגם מהקפה והתחיל לשחק. אין כמו להרוג כמה אנשים על הבוקר בשביל לפתוח את היום במדינה המחורבנת הזו, חשב לעצמו וחייך תוך שהוא מחסל צמד שחקנים באמצעות מקלע בינוני. הוא אסף את השלל מגופותיהם ורץ משם. צלצול טלפון הופיע על חלק מהמסך וג'וש קילל. הוא שונא כשמפריעים לו בטבח. הוא העביר לרמקול, העיף את החלונית והמשיך לרוץ.

"מה קורה אח"

"בוקר טוב, רגיל"

"אתה באוטו?"

"לא אני בבית, בקפה"

"עזוב קפה, בוא תאסוף אותי, נעשה סיבוב, אני רוצה לראות איך המאב"ד הזה עובד, היום הראשון לראשון!" גבי צעק בהתלהבות מעבר לקו וג'וש נזכר שהיום המערכת לאכיפת בטיחות בדרכים מתחילה לעבוד.

"כמה דקות, אני אסמס לך כשאני אצא"

"מה כמה דקות, זוז כבר, מה אתה עשה? אתה שוב במשחק המטופש הזה"

"תן לי לטבוח באנשים בשקט" ג'וש חטף רימון במשחק והחל לברוח, שניים רדפו אחריו והוא ניסה להשתמש בערכת עזרה ראשונה תוך כדי זחילה מאחורי מחסות.

"יאללה זוז כבר, זוז, יורים עליך!" גבי צרח עליו מעבר לקו, צחק וניתק. ג'וש המשיך במשחק עוד מספר שניות עד שחוסל, ערכת העזרה הראשונה לא עזרה הפעם.

***

"לאן לנסוע?"

"לא יודע, איפה יש חארות?" גבי ענה.

"אולי בכניסה לאזור תעשייה, כל נהגי המשאיות שחותכים בכניסה?"

"כן, יאללה, נעשה סיבוב ונשב בחומוס"

ג'וש פנה לכיוון אזור התעשייה, הכביש היה עמוס. רוב המכוניות עמדו בפקק בסבלנות.

"תראה ת'יונדאי יש לה קופסא יותר גדולה משלך"

ג'וש סקר את הפקק, לכל מכונית חמישית היה מאב"ד של הרלב"ד גל הגג. באופן מפתיע אנשים נהגו בזהירות, נתנו זכות קדימה, אותתו לפני פנייה, עצרו במעברי חצייה.

"ססעמק, כולם נבהלו מהקופסאות האלה ונוסעים כחוק. איזה זין... תעמוד פה בצד, נחכה קצת, אולי יקרה משהו, ממילא מוקדם מדי לחומוס"

ג'וש הביט במראות, אותת ימינה ונכנס בעדינות לחנייה במקביל לכביש. רכבים נסעו בזהירות ובאיטיות והתחיל להיווצר עומס. שניהם הבחינו בנהג רכב הסעות בנתיב הנגדי שהבהב עם האורות לרכב שלפניו.

"מה אתה אומר עליו ג'וש? הוא יצליח להתאפק?" גבי זרק.

נהג רכב ההסעות החל לצפור לרכב שלפניו וגבי שלף מצלמה. הוא לא היה היחיד, הנהגים ברחוב היו עם שתי ידיים על ההגה אבל שאר הנוסעים ועוברי האורח כבר היו עם טלפונים שלופים וכולם כוונו לנהג ההסעות.

"כמה שניות גבי, כמה שניות"

נהג רכב ההסעות התייאש מהרכב שלפניו ועקף אותו מימין. הם הביטו מסביב בקופסאות הירוקות על גבי המכוניות מסביב, כלום.

"נו, מה?"

"לא יודע גבי, לא יודע"

התקרה בטסלה רעדה במונוטוניות, הם הביטו למעלה, הייתה חריקה קלה [פלוּק] ואז שריקה. עשן לבן כיסה את החלונות והם לא הצליחו לראות מעבר לעשן. הטסלה רעדה ו... פיצוץ, העשן התפזר. עוברי אורח צרחו, רכב ההסעות בער על צידו.

"זה עובד החרא הזה!" העיניים של גבי נצצו. הוא חייך לעצמו ואז לג'וש.

"אתה חושב שהוא מת?" ג'וש שאל ושנייהם צחקקו במבוכה. התנועה נעצרה והם שמעו סירנות. ברכב שעמד בצמוד אליהם נפתח החלון שפנה אליהם.

"ג'ושי! מה קורה? ראית את זה?"

"ריקי? מה את עושה פה? חזרת מאמריקה?"

"אתמול נשמה"

"ג'ושיייי!" מיכלי צעקה ממושב הנהג ומשכה את השיייי כמה שיותר. היא נשענה לכיוון ריקי והחלון.

"שתי ידיים על ההגה!" צעקו ביחד ג'וש וגבי לעבר שתי הנשים.

"צודקים!" הן ענו שתיהן ביחד ופרצו בצחוק, "איזו מדינת משטרה" ריקי הוסיפה.

"באות לחומוס?" גבי דחק את ראשו מעל ג'וש ואל החלון שליד הנהג.

"בטח, סעו אחרינו!"

ניידת, אמבולנס וגרר פעלו במרץ לפנות את רכב ההסעות והפצועים מהכביש. ג'וש הביט במראות, אותת והשתלב בתנועה. הרכב מאחוריו האט ונתן לו להשתלב.

"איזה חיים, אמריקה!" ג'וש קרא לעבר גבי.

"אדיבות ישראלית בכבישים! המשיח כבר כאן" גבי המשיך ושניהם צחקו.

מה עם ריקי, הא? היא חזרה בגללך?"

"מה? לא, מה פתאום. לא יודע"

"מה אתה מגמגם? ידעת שהיא בארץ?"

"היא כתבה משהו, כן"

"לך תזדיין יה מנייאק" גבי טפח, ספק דחף את כתפו של ג'וש, וזה חייך חיוך ורוד ומבוייש.

"ידיים על ההגה ולנטינו!"

הם נסעו אחרי הרכב של הנשים, פיצוצים נשמעו מכיוונים שונים, החדשות של שתיים­־עשרה החלו וג'וש הגביר את הרדיו. הקריינית פתחה עם נתונים על היום הראשון של המאב"ד של הרלב"ד, על כמות הנפגעים והפצועים ועל הפגנות ספונטניות שהחלו במספר מקומות, גבי קטע אותה.

"כוסאומו שומדבר שעושים לא טוב להם, סופסוף אנשים יתחילו לנהוג כמו שצריך במדינה המחורבנת הזאת, מ-ש-י-ל-ו-ת---ב-כ-ב-י-ש-י-ם---ב-ר-א-ב-א-ק!"

הוא דפק על משענת המרפק בין שני המושבים עם כף היד שלוש פעמים ונשען לאחור על כסאו מחויך. הדיבורית באוטו טרטרה, ג'וש לחץ על הכפתור המובנה בהגה.

"מה קורה ריקי?"

"איפה החומוס הזה? איפה אנחנו פונות?"

"עוד מאה מטר" ג'וש וגבי קראו ביחד, ופרצו בצחוק.

"מה? איפה אתם?"

"שתי מכוניות אחריכן"

"תפני פה ימינה" ג'וש וגבי שמעו את ריקי פונה למיכלי מעבר לקו. המכונית של הנשים החלה לסטות לנתיב ההשתלבות הימני.

"תאותתי" גבי קרא לעבר הדיבורית.

"תאותתי! תאותתי!" הוא צעק שוב ביחד עם ג'וש.

"מה קרה?" ריקי קראה מהצד השני.

"תאותתו תגידי למיכלי לאותת!" ג'וש צעק לעבר ההגה, הגג של הטסלה רטט. ג'וש בלם בפתאומיות, נלחץ ושחרר את הברקס, גלש, אותת והחנה את הרכב בצד הדרך, הגג של הטסלה המשיך לרטוט, הוא שמע את הכיסוי של המאב"ד נפתח והביט בגבי.

"שיט!" גבי זינק מהרכב, טיפס על הגג ונשכב על הקופסא הירוקה שהייתה פתוחה למחצה, אזעקה החלה לפעול, והנייד של ג'וש צפצף ורקד בתושבת שלו ברכב.

"שכחתי לאותת, מה אנחנו עושות?" מיכלי צעקה רועדת מעבר לקו.

"תנטשו!" גבי צעק.

"צאו מהאוטו!" ג'וש הוסיף.

"אבל זה אוטו חדש!" מיכלי התנגדה בבכי, הבכי נקטע. [פלוּק] פיצוץ האיר את הרחוב בכתום, ההדף שלו התקדם לעבר ג'וש וגבי, שניהם הביטו בו ועצמו עיניים כשהוא חלף על פניהם. הם רצו לעבר הרכב הבוער, גבי רוקן על הרכב את מטפה הכיבוי הקטנטן של הטסלה, אבל הוא לא עזר לכלום. ג'וש קרס על המדרכה ובכה. התנועה נעצרה לרגע, נהגים הביטו ברכב הבוער ובג'וש בשקט, עד שהתחילו הצפירות. הן התחילו מרחוק והתקדמו. אחרי הצפירות הגיעו צעקות. ג'וש ירד לכביש והחל לצעוק בחזרה, אבל גבי משך אותו בחזרה למדרכה. רכב פינוי עם מנוף הגיע. הנהג ירד מהרכב עם מטפה כיבוי גדול במיוחד ורוקן אותו על הרכב הבוער עד שהפך לרכב מעשן. ג'וש צווח עליו "יש אנשים בפנים! מה אתה עושה! יש בני אדם בפנים!"

נהג המנוף נבהל לרגע ונרתע אחורה. "סליחה אחי, לא הגיע אמבולנס?"

"לא הגיע אמבולנס" גבי ענה בשקט. ג'וש ניסה להתקרב לרכב דרך העשן. נהג המנוף נשען על הגרר­־מנוף שלו והצית סיגריה. הצפירות המשיכו והתמזגו לסירנות של קטנוע־הצלה. הקטנוע עצר ליד הרכב השרוף, הרוכב ירד ממנו, התקרב לרכב המעשן והציץ פנימה מבלי להוריד את הקסדה. לאחר כמה שניות פנה לנהג גרר־מנוף "אתה יכול לפנות" נהג הגרר מנוף שלף טאבלט מהכיס האחורי והגיש לקטנוען־הצלה, הקטנוען הניח את כף ידו על הטאבלט וזה ציפצף קלות. ניידת משטרה עצרה לידם בכיוון הנגדי.

"מה לפנות? הן עדיין בפנים!" ג'וש ניסה לצעוק בסמכותיות אבל יצא לו קול שבור ובכייני, הוא פנה אל השוטרים בניידת.

"אין מה לעשות והרכב חוסם את התנועה. משילות ויעילות! משילות ויעילות!" אמר אחד השוטרים.

"משילות ויעילות" זרק קטנוען־ההצלה דרך הקסדה ונעלם על הקטנוע שלו.

"מצטער אחי, משילות ויעילות" זרק לעברו הגרר־מנופאי, הרים את הרכב המעשן אל הגרר ונסע משם.

***

נסיון להתעצל ולבקש מהבינה המלאכותית לאייר את הסיפור
DALL·E - red future car driving a street with people around with green missile launcher attached to its roof

ג'וש עמד על אי־תנועה בצומת עם שלט 'די לטרור הממשלתי בכבישים' וצעק בקול אל תוך מגפון, גבי המתין לאור הירוק ברמזור כדי לחצות אליו עם שתי כוסות הפוך, אחת בכל יד. רכב נעצר בנתיב השמאלי והנהגת פתחה את החלון החשמלי.

"סופסוף אנשים נוהגים כמו שצריך, מה אתה מתלונן?"

"חברה שלי נרצחה רק בגלל שהיא לא אותתה, זה נראה לך הגיוני?"

"אתה יודע כמה אנשים נהרגו בגלל שאנשים לא מאותתים?"

,לא, מה הקשר, זה מספיק כדי שהממשלה תרצח מישהו?"

האשה נופפה בידה לעבר ג'וש, "אתם השמאלנים, כל מה שעושים בשבילכם לא מספיק לכם..."

"מה הקשר שמאלנים, הממשלה רוצחת אנשים על הכביש, ימנים שמאלנים, דתיים, חילונים!"

"אבל אנשים לא נהרגים בתאונות דרכים יותר, אין הרוג אחד מתאונות דרכים בשבוע האחרון, תגידו תודה!"

"יש למעלה מאלף וחמש מאות נהגים שנרצחו על ידי הממשלה בשבוע האחרון!"

"אבל אף לא אחד מתאונה"

"את צוחקת?"

"משילות ויעילות, משילות ויעילות!" האשה התריסה, "לכו יה שמאלנים, תחזרו לאירופה!"

הרמזור של מעבר החצייה התחלף לאדום ושל הנהגת לירוק והיא נסעה. גבי הגיש לג'וש הפוך אחד, ג'וש לגם. הרכב שנסע מאחורי הנהגת צפר לה. הם צפו בהם מתרחקים.

"למה הוא צופר?"

"נראה לי שהיא נוסעת בנתיב השמאלי יותר מדי זמן" גבי ענה, שניהם הבחינו בהבזק מרכב שנסע בנתיב הנגדי [פלוּק] טיל פגע בנהגת.

"היא לא תיסע יותר בנתיב השמאלי, למעט במקרה של עקיפה..." גבי לחש בחיוך בין לגימות.

"זה מצחיק אותך?"

"אני לא יודע אם זה מצחיק אותי, אני... אני... אני לא יודע איך להתמודד עם זה"

"אתה יכול להחזיק שלט במקום כוס קפה"

"אה... לא"

הרמזור להולכי רגל התחלף לירוק, ג'וש וגבי התחילו לחצות, רכב חתך אותם וצפר.

"הוא עבר באדום?" גבי שאל.

"לא יודע ג'וש, תכף נראה" הם הביטו סביב, לחצי מהמכוניות היה מאב"ד של הרלב"ד על הגג אבל אף טיל לא שוגר.

"אולי יש תקלה, צריך לדווח על זה?"

"למי אתה רוצה לדווח גבי?"

"למשטרה? לרלב"ד? המערכת שלהם לא עובדת..."

"אנחנו רוצים שהיא לא תעבוד"

"אבל זה דווקא היה מוצדק, הוא נסע באדום וכמעט הוריד אותנו"

"הייתה לו מדבקה של נחמן מאומן" אחד המפגינים על אי־התנועה הצטרף לשיחה.

"מה?"

"הייתה לו מדבקה של נחמן מאומן, אם המערכת מזהה מדבקות של נחמן או תהילים נגד טילים, או, לא יודע, אבא משגיח מלמעלה היא לא מבצעת"

"לא נכון?" ג'וש תהה בפליאה ועיווה את פניו.

"כן, הם הרימו איזה דוס באוויר ומסתבר שהוא בן של חבר כנסת, אז החריגו אותם מהחוק" המפגין צחקק, "המדבקת של התהילים נגד טילים, לאיזה טילים חשבת שהם מתכוונים?"

"לקסאמים?" ג'וש ענה והמפגין נענע בראשו בזלזול.

"איפה אני משיג מדבקות כאלה?" גבי שאל ואף אחד לא ענה.

***

נסיון נוסף הרבה יותר טוב דרך Midjourney
(תודה לעופר פרת על הכיוון)

הם צעדו בחזרה מההפגנה ברגל, ג'וש לא רצה לנהוג. הם לא צעדו לבד, היו עוד מספר מפגינים לפניהם ומאחוריהם. טנדר של נחמן מאומן עם מאב"ד על הגג, טס על הכביש, משאיר מאחוריו ענן שחור. ג'וש סינן קללה.

"אני חייב מדבקה כזו" חשב גבי בקול.

רכב חדש עם מאב"ד נעצר בנתיב הנגדי ליד צמד מפגינים. אישה פתחה את החלון ושאלה אם הם מכירים בית קפה בסביבה. גבי הקשיב לשיחה בחצי אוזן, המפגינים והאישה החלו להתווכח והוא נעצר, ג'וש נעצר צעד וחצי אחריו.

"מה קרה"

"לא יודע, הם רבים"

אחד המפגינים עלה על הגג של הרכב וחבט עם מקל על המאב"ד, הוא דחף את המקל מתחת לקופסא וניסה לנתק אותה מגג תוך שהמפגין השני מנסה לתלוש את הכבל שיצא מהקופסא ומשם לתא המטען. הכבל נקרע, באותו הרגע התפוצץ חלק מהקופסא והעיף את שני המפגינים לרצפה, מפגינים נוספים רצו לעברם. שני הפצועים היו מלאים ברסיסים קטנים בכל הגוף, הם התפתלו על הרצפה וצווחו באימה. גבי התחיל לרוץ לכיוונם וג'וש רץ אחריו וקרא לו לעצור ולהיזהר. מפגין נוסף עלה על הגג וחזר לחבוט בקופסא עד לפיצוץ נוסף שלאחריו כבר היו שבעה מפגינים פצועים על הכביש מרסיסים, גבי וג'וש נעצרו בקצה שדה הקטל. הם משכו את אחד הפצועים לצד השני של הכביש.

"מה קרה?" גבי שאל וג'וש פתח את החולצה של הפצוע, עשרות חורים קטנים ומדממים עיטרו את החזה והבטן.

"לא יודע, זה פשוט התפוצץ עלי"

"איך אתה מרגיש?"

"כואב לי, כל הגוף כואב לי" המפגין צווח.

"זה עמוק? איך אתה מרגיש בתוך הבטן, זה חדר פנימה?" ג'וש שאל.

"לא יודע, זה כואב" הפצוע החל לבכות.

ג'וש הזיז את הדם עם היד מאחת הפגיעות ומישש אותה, הוא הרגיש גולה קטנה, הוא לחץ על הפגיעה כמו שמפוצצים חצ'קון על האף, הפצוע צרח ובכה, וגולת מתכת קטנה בקוטר של מילימטר ניתזה החוצה. הוא הראה אותה לגבי ולפצוע. ואז שלף את הטלפון וצילם אותה. הוא נכנס למסטודון וכתב פוסט.

"כמה אתה כותב? תשלח כבר" גבי נזף בו.

"רגע, אני צריך לסמן תוכן פוגעני ולתת אזהרות"

"זה עניין של חיים ומוות!"

"אבל יעיפו אותי מהשרת", ג'וש התבכיין.

"למה אתה כותב בשר?"

"כי יש דם וחתיכות בשר"

"למי זה אכפת?"

"לטבעונים!"

"ססעמק" גבי סינן.

הם קיבלו תשובות. למאב"ד של הרלב"ד יש מערכת אקטיבית להגנה מפני תקיפה שנקראת 'כובע כלב' שהיא פיתוח אל־הרג של 'מעיל רוח', המערכת מעיפה אלפי גולות בקוטר של מילימטר ובעצמה נמוכה כדי לנטרל ונדליזם. ניסיונות חבלה במאב"ד ברחבי הארץ גרמו ללמעלה מ-4000 פצועים בינוני וקל עד לרגע זה.

***

ג'וש הניח את כוס הקפה הראשונה של הבוקר על השולחן והתיישב מולה, הוא העביר יד בשיערו ונשען לאחור, הפעיל את המשחק Call of Duty בטלפון שלו והמתין שהוא ייטען. הוא לגם מהקפה והתחיל לשחק. אין כמו להרוג כמה אנשים על הבוקר בשביל לפתוח את היום במדינה המחורבנת הזו, חשב לעצמו וחייך תוך שהוא מכוון טיל מתביית לעבר רכב ספורט שחור, הכוונת האדומה הבהבה כדי לסמן שננעלה על המטרה, שבריר שנייה לפני ששחרר את הטיל, הסיט את הכוונת הצידה, הטיל פספס, הוא זרק את הטלפון על השולחן. קולות מהמשחק המשיכו, הוא התעלם, צעדים נשמעו מהטלפון ולאחריהם צרור יריות. הוא מת. במשחק.

הטלפון שלו טרטר, הוא קיבל הודעה קולית מגבי וכתב לו 'אני לא מקשיב להודעות מוקלטות'. הטלפון טרטר בשנית, הודעה קולית. הוא כתב בחזרה 'לך תזדיין'. הטלפון צלצל.

"שמעת שביטלו, ג'וש? שמעת?"

"מה ביטלו?"

"ביטלו את המאב"ד של הרלב"ד – אין יותר טילים על עברייני תנועה"

"5300 הרוגים!"

"אבל ביטלו, המאבק הצליח!"

"5300 הרוגים!"

"אבל לא מתאונות דרכים"

"5300 הרוגים"

"נו, אתה מתכוון להיות תוכּי בעניין הזה?"

"ססעמק"

"אתה אוסף אותי? אפשר לנסוע למוסך ולהוריד את החרא מהגג"

"אני אסיים את הקפה קודם"

***

"למה זה מהבהב"

"כי נשארו לו רק שני טילים וצריך ללכת למוסך להטעין אותו מחדש" ג'וש ענה.

"אבל הם ביטלו את המערכת, זה לא הפסיק להבהב?"

"זה הפסיק וחזר, לא יודע למה, יש לי תור למוסך מחר" בנוסף להבהוב נוסף צפצוף איטי.

"אי אפשר לכבות את זה?" גבי הציק.

"לא יודע, זה כמו ההתראה של החגורת בטיחות, תתעלם מזה" קצב הצפצוף התגבר.

"קח פה ימינה!" גבי קרא בקול וג'וש בלם.

"למה לא אמרת לפני?" הוא נסע לאחור ברברס ופנה ימינה"

"זה לא שאיזה טיל יוריד אותך כי אתה נוסע רברס לצומת" גבי צחקק וג'וש עיווה את פניו.

גבי פתח את החלון וקרא לעבר שני בחורים שצעדו על המדרכה "צריכים טרמפ?"

"גבי? מה קורה אחי?" נהוראי ויוֹן קראו ביחד.

"מסתובבים, מה איתכם, לאן אתם הולכים?" גבי ענה ושאל.

"יש מסיבת אייטיז אצל חברים, רוצים לבוא?"

"פחות, אנחנו מחפשים משהו עם בנות", ג'וש נדחף לשיחה.

"יש אצלנו בנות, אנחנו פתוחים לכולם ולכולן" ענה נהוראי בזמן שהטלפון של יוֹן צלצל, "אני צריך לענות לזה" הוא זרק, שני הבחורים התנשקו ויוֹן התרחק וענה לשיחה.

"נהוראי-אִי זה רציני?" גבי זרק והחווה עם הראש לעבר יוֹן.

"אנחנו מתחתנים" חייך הבחור, הגג של הטסלה רעד קלות.

[פלוּק]

טיל שוגר מהמאב"ד והעיף את הבחור עם הטלפון באוויר, הוא נחת מרוסק. נהוראי רץ אליו בצווחות וגבי זינק מהרכב והצטרף גם הוא.

"שיט, שיט, שיט" ג'וש צרח באוטו, הוא דפק על מסך השליטה המהבהב ויצא גם הוא. הוא ניגש לחבורה, הפצוע מלמל מילים אחרונות. ג'וש נעמד ליד ותפס את ראשו שלו, דמעות געו בעיניו וגמגום מבולבל הרעיד את שפתיו. ידיו רקדו והוא שלף את הטלפון שלו וחייג למשטרה. נהוראי רכן מעל יוֹן הפצוע והתחנן שיחזיק מעמד.

"תישאר איתי, אתה חזק, אני אציל אותך, אני אוהב אותך..." ארבעתם בכו.

[פלוּק] נשמע מרכב חולף, הטיל טס ליד ג'וש והעיף את שלושת האחרים.

[טלפון] "מוקד 100 שלום, במה אוכל לעזור"

"המאב"ד של הרלב"ד השתגע והוא משגר טילים על חברים שלי" ג'וש צווח לטלפון ורכן מעל גבי.

[טלפון] "לא יכול להיות" ענתה הבחורה במוקד.

"מה לא יכול להיות? אני אומר לך שזה כרגע קרה"

[טלפון] "אני מבינה שזה קרה אבל הוא לא השתגע, הוא לא באחריותנו יותר, הוא עבר משרד"

"מה עבר משרד, חשבתי שהוא בוטל" ג'וש גמגם.

[טלפון] "הוא לא בוטל, הוא היה כל כך יעיל שהיה חבל לסגור. רגע, אני אעביר אותך"

[מוזיקת כלייזמרים קלה]

"הלו, הלו" ג'וש צעק לטלפון ולגבי, שנייהם לא ענו.

[טלפון] "מנהלת הזהות היהודית, מדברת אורית, במה אוכל לעזור?"

"זהות יהודית? אורית? מה? אני מתקשר בקשר למאב"ד של הרלב"ד שהשתגע"

[טלפון] "זה לא נקרא ככה יותר, בז'רת השם"

"מה?"

[טלפון]מאב"ד של הרלב"ד עבר לאחריות המנהלת לזהות יהודית ונקרא אול"ג, בז'רת השם"

"מה לעזאזל? אני צריך אמבולנס"

[טלפון] "ראשי תיבות - אור לגויים של המנהלת לזהות יהודית"

"אבל למה הוא יורה על חברים שלי?"

[טלפון] "הם עברו על חוקי התורה, בז'רת השם"

"אורית, תקשיבי לי, הם לא עברו על חוק של אף תורה, מה זה השטויות האלה?"

[טלפון] "שנייה אני בודקת בז'רת השם... או, כתוב לי כאן שהם הומוסקסואלים, השם ישמור"

"אז מה? אז מה אם הם הומוסקסואלים?"

[טלפון] "תשמע, רגע... בז'רת השם, כתוב לי שגם אתה הומוסקסואל"

"מה? מי כתב לך?" ג'וש הביט בבהלה סביב, הגג של הטסלה זז קלות וג'וש נעמד והביט בו בעיניים פעורות. "תקשיבי גברת, אני לא הומו" ג'וש צווח לטלפון.

[טלפון] "אני עוברת על תמונות שלך באינסטה ואני לא בטוחה..."

"מותר לך לגלוש באינסטה?"

[טלפון] "ברור, זה פיקוח נפש, בז'רת השם"

"אז תדעי לך שאני לא הומו, אני בִּי"

[טלפון] "מה זה בִּי בז'רת השם?"

משגר הטילים התרומם דרך הגג פתוח וצידד לאיטו לכיוונו של ג'וש, ג'וש בתגובה צעד הצידה, מנסה להתרחק.

"בִּי בִּי, מה את לא מבינה, בִּי, אני אוהב גם נשים" ג'וש צעד הצידה מסביב לטסלה כשהראש של הטיל עוקב אחריו באיטיות.

[טלפון] "אני לא יודעת, בז'רת השם, זה לא נראה לי"

"מה לא נראה לך? אני אפסיק!"

[טלפון] "בז'רת השם"

אני מבטיח לך בעזרת השם! אני אהיה רק עם נשים מעכשיו בעזרת השם..."

[טלפון] "זה לא עובד ככה בחור, בז'רת השם"

"אני אעשה טיפולי המרה בעזרת השם, אני מבטיח בעזרת השם" הטיל המשיך לצודד אחריו וג'וש מעד והתיישר שוב.

[טלפון] "זה לא משהו שאפשר להחזיר חזרה, בז'רת השם"

"מה אי אפשר להחזיר חזרה, מצצתי זין רק פעם אחת!" ג'וש נעצר.

[טלפון] "בז'רת השם"

"מצצתי זין רק פעם אחת בעזרת השם!"

[פלוֹק]

 

~סוף~

  

ככה בינה רואה את הזהות היהודית
DALL·E - Jewish identity