תוויות

המדריך הריק למטייל העצלן בדרום מזרח אסיה - פוסט טכני - יתעדכן לעיתים עד אחד באפריל 2019

תאילנד
האנומן בארמון המלך, אפשר לקרוא קיצור משובש שלי של הראמאיאנה כאן
בנגקוק
שהיתי 6 לילות ב Diff Hostel, רגוע, צוות מקסים, מרחק הליכה ממרכזי הקניות הגדולים, וגם מתחנת רכבת לשדות תעופה וגם מסירת אוטובוס על התעלה שעולה 9 באט ומביאה אותך בלי פקקים תוך 15 דקות למקדש הבודהה על ההר שמשם אפשר להתחיל ללכת בין המקדשים וארמון המלך (תשאלו על הסירת אוטובוס בהוסטל).
* אם אתם הולכים לארמון המלך (די בטוח) החלק השני של הכרטיס הוא למופע של 20 דקות בתיאטרון קוהן בצמוד לצ'יינה טאון. זו לא ההצגה המלאה אבל זה עם כל הדמויות הצבעוניות מהמיתולוגיה ההינדית אז שווה וגם הכרטיס תקף לשבוע, ולא כדאי לפספס את שוק הפרחים ואת צ'יינה-טאון ובדרך לעצור לחצי שעה של ישיבה בתיאטרון ממוזג בתור הפסקה.
צ'יינטאון בבנגקוק
ויאטנאם
דה-נאנג
עשיתי ויזה דרך באתר הזה. ונחתתי בדה-נאנג. יש דלפק Visa on arraival כדי לקבל את הויזה (צריך לשלם גם שם תלוי בויזה שבחרתם) ואז לעבור לתור של של הדרכונים.
בחור מ Grab ניסה לשכנע אותי לנסוע איתו אבל שוטר שהיה שם טען שהם מאפיה, אין לי מושג, התקנתי Grab כשהגעתי לדה-לאת ועבד יופי, גם אם אתם לא רוצים להשתמש זה נותן מידע על המחיר של נסיעה ועל מה להתווכח. רוב הנהגים פשוט מפעילים מונה, אם לא, תתעקשו. אם לא יורד גשם חזק מדי אז אפשר להמין אופנוע ב Grab זה זול ומהיר ואפשר לדלג ממקום למקום בעיקר במרכזי ערים גדולות, כשמתרחקים מהן האפליקציה כבר לא מוצאת נהגים.

הוּאֵה
העיר העתיקה בהוּאֵה, למה הגעתי לויאטנאם אפשר לקרוא פה
התחברתי ל let's hue local bodies דרך Couchsurfing
והם חיברו אותי עם בחורה נחמדה בשם מאי, סטודנטית שרוצה להיות מורת דרך ולשפר את האנגלית שלה. זה פרויקט מקסים וישנו בבוקר על קפה ותיכננו את היום. רכבנו על הקטנוע שלה בין האתרים ההיסטוריים והיא אפילו התמקחה עם המוכרים בשוק בשבילי, כשמסתובבים עם ויאטנאמי או ויאטנאמית אז יש פחות הצקות מכל מיני אנשים שמנסים למכור לך משהו.
לקחתי תוּר ל DMZ מהוּאה, זה היה ארוך ומתיש ורוב הזמן נסענו במיניבוס כדי להגיע לכל החורים, אם אתם לא ממש בעניין של מלחמת ויאטנאם אז אפשר לוותר.
בסוף השבוע הסטודנטים מתכנסים בקבוצות על גדות נהר הבושם, בטיילת החדשה ושרים, תסתובבו שם בערב אם בא לכם קצת פופ ויאטנאמי עם גיטרה מסביב לנרות.
מאי מ Let's hue local bodies עושה פוזות בקבר הקיסר ה-12
הוי-אן
מגרשים את המזל הרע מההוסטל ומהחיים שלי בהוי-אן
שהיתי ב Tribee bana יש להם חמישה הוסטלים בהוי אן וזה הרגוע מביניהם,הוא גם בקצה השני של העיר קרוב לשוק אוכל הכללי אז יש מלא מקומות מקומיים לאכול בזול ובלי ערימות של תיירים וגם אפשר לצאת מהעיר בהליכה תוך כמה דקות. צוות מקסים שעשו ריאי טקס של גירוש שדים! וגם יש להם סיור אוכל בחינם וסיור בכפרים מסביב וערב של ספרינגרולס שהוא גם ארוחת ערב ואפשר לקפוץ לבריכה בהוסטלים אחרים וגם למסיבות שמתקיימות בהם.

דה-לאת
פאריז הקטנה בדה-לאת
עיר בהרים, בעיקר תיירות פנים. קר עד קריר אז מלא ויאטנאמים באים לנפוש שם כדי לברוח מהחום. מלא קיטש רומנטי לזוגות אם אתם בעניין אבל אפשר לעשות טיולי אפנועים מסביב ויש כל מיני מפלים ואגמים (הכל מתוייר להחריד) מתחם של פגודה ומקדשים שעשויים כולם מפסיפס. וקפה מבוך נחמד שאפשר למצוא על הגג שלו את כל התיירים שסיימו את המבוך והם צוברים כח כדי לחזור ולעשות אותו שוב כדי לצאת. לדעתי המבוך יותר מעניין מהבית המוזר שהוא, ובכן, סתם מלכודת תיירים. השוק מלא בכל מה שתרתו על שיפודים וגם מגוון של פירות ים ופירות יבשים מכל הסוגים.
שהיתי ב Tigon hostel, שהיה ביתי ונחמד ויופי של נוף.

מוי-נה
התקררתי בדה-לאת מרכיבה על אופנועים בקור בלי סוודר, אז בדרך לסייגון עצרתי על הים במוי-נה להבראה. תכננתי יומיים ונשארתי ארבעה בהוסטל iHome Mui ne הוסטל חדש על החוף, קצת סיני, בונגלוס בלי מים חמים, אבל חם מספיק שלא צריך. צוות בר מצחיק במיוחד ראג' ההודי.
מפרץ הדייגים של מוי-נה ללכת לאיבוד בין הסירות
אפשר ללכת על החוף לאן שרוצים כשים סין הדרומי בשפל, מפרץ הדייגים צבעוני ומרשים. היצורים שהם מוציאים מהים זה משהו. אכלתי לובסטר וסרטנים בפעם הראשונה וזה היה מעולה. מלא מסעדות עם אקווריומים על הכביש הראשי (והיחיד) פשוט לבחור מי יישלח לסיר או למנגל. יששם דיונות חול אבל אם עברתם את גיל 22 אפשר לוותר, באמת. כל התפריטים והשלטים בעיירה בויאטנאמית וברוסית, לפעמים גם באנגלית. אז רק תדעו שכל האזור מלא ברוסים שבאים להפשיר מהקור בסיביר.

סייגון / הו-צ'י-מין
מוזיאון המלחמה בסייגון, היד ושם המקומי
זה משהו אחר לגמרי, הכל יותר מהר, יותר ישיר ויותר צבעוני. שהיתי ב Kiki's house saigon וגיליתי שהבעלים של ההוסטל הם משפחה ממחוז חה-זאנג או באנגלית Ha Giang שזה האזור ש Trang מהוי-אן שלחה אותי אליו לעשות איזיריידר בהרים! ביקרתי במוזיאון המלחמה בבוקר ורציתי משם ללכת לארמון העצמאות אבל הוא נפתח רק באחת, אז סיבוב בעיר עם אינדונזית שמצאתי בקאוצ'סרפינג, בבניין הדואר המרשים וברחבה מול הקתדרלה הצרפתית. אם אתם מסתכים מקתדרלה לכיוון הבניין הכחול הגדול אתם יכולים לראות את הגג של בניין ה-CIA שממנו חולצו אחרוני האמריקאים בעזרת מסוקים ב 1975.
בין הגגות האדומים הגג של בנין ה-CIA
בנין העצמאות שהיה בעצם בנין ממשלת הבובות בדרום ויאטנאם, ניתן לראות את חדרי היועצים האמריקאים ובכלל את כל הריהוט שנשאר כמו שהיה בשנות ה-60. מרשים. ולהצטלם במרפסת הפונה לכיכר כמו דיקטטור! יש גם מוזיאון קטן לזיכרו של הו צ'י מין האיש ליד הנהר והנוף משם מרהיב. ואפילו יש מקדש עם פסל של הו צ'י מין במקום בודהה.
מראה אופייני בסייגון
ווּ וויליג' - כפר שעתיים צפונית מזרחית לסייגון
קפצתי לבקר ויאטנאמי - לוקה פאולוס, שהתארח אצלי בישראל דרך קאוצ'סרפינג, אוטובוס מקומי היה אמור לאסוף אותי בתחנה באמצע סייגון, הנהג ניסה להתקשר אלי אבל לא הבין מילה באנגלית, התקשרתי ללוקה והוא התקשר לנהג שהצליח לאסוף אותי לבסוף. כל פעם שהוא רצה להגיד לי משהו הוא התקשר ללוקה ולוקה התקשר אלי להגיד לי אחרי שעתיים הגענו בשלום. הוא גר בכםר נוצרי ליד כנסייה, בערך חמישית מהויאטנאמים נוצרים, יש להם מאחורי הבית דיר חזירים, בריכת קרפיונים, לול תרנגולות ופאפאיות ובננות וג'ק-פרוט ומה לא. הסתובבנו באזור וישנתי בסלון מתחת לפסל של ישו צלוב, אמן.
מקורות הבייקון
קאן-טאו (העיר המרכזית בדלתא של המקונג)
שוק צף על המקונג
רציתי לקחת סירה ולעלות במעלה המקונג לקמבודיה, המקומיים צחקו עלי. לפני עשר שנים נחנך אחד הגשרים הארוכים שעל המקונג ובעצם חיבר את כל חלקיו בכבישים, השימוש בסירות ככלי תחבורה צנח. זהו לא נחל אחד, הוא מתחיל להתפצל בקמבודיה וממשיך להתפצל. בויאטנאם הוא נקרא נהר תשעת הדרקונים, הוא מתפצל לתשעה נהרות שונים (לתעלות ברוחב של פי 10 מהירדן אין בכלל שמות ואף אחד לא סופר אותן) זו עיר נחמדה בלי הרבה מה לעשות. יש שוק סוחרים צף מוקדם בבוקר, אלא סוחרים גדולים שמוכרים לסוחרים קטנים אז הסיור התיירותי לשם בסירה לא משפיע על השוק, הוא הולך ומצטמצם כי רוב הסוחרים עברו למשאיות במקום סירות.
אם אתם מגיעים לכאן באוטובוס לתחנה המרכזית שמחוץ לעיר תיכנסו למודיעין בתוך התחנה ושם יתנו לכם מספר למונית שירות שתיקח אתכם להוסטל שלכם, זה כלול במחיר הכרטיס. ישנתי ב Casa Inn שזה ההוסטל עם המקלחת הכי טובה שהיתה לי עד כה בויאטנאם.
אננסים כלואים כמו עבדים מחכים לשיחרור! בשוק הצף על המקונג.
צ'או דוק
עיירה נחמדה, אפשר לקחת סיורים על המקונג ולשני הרים קרובים, שניהם מלאים במקדשים כי הרים בדלתא של המקונג נדירים. אין פה הוסטלים אז המלון הזה מומלץ בלונליפלאנט וגם צמוד לשוק. לקחתי אופנוע טרמפ להר הקרוב, המקדש Chùa Hang בחלק המערבי שלא מגיע לפסגה יפה יותר. מצ'או דוק אפשר לקחת סירת תיירים ב 7:30 בבוקר לפנום פן. 27$ הם נותנים לך גם את הטפסים למלא ולוקחים ממך את הדרכון ומחזירים לך עם ויזה.
Chùa Hang יש מחילות חצובות בהר שמובילות אותך לעוד ועוד ועוד בודהות...
קמבודיה
פנום פן
המוזיאון הלאומי של קמבודיה
ישנתי בהוסטל ענק עם בריכה Billabong hostel Phnom Pen מרחק רבע שעה הליכה מהמוזיאון הלאומי של קמבודיה וארמון המלך. המוזיאון מלא בפסלים עתיקים גם מאנגקור וואט ומאיזורים אחרים בקמבודיה, ואם קראתם את הראמאיאנה של ולמיקי או את התקציר המשובש שלי אז תכירו את רוב הדמויות במוזיאון. ארמון המלך ופגודת הכסף זה סיבוב נחמד, המתחם סגור בצהריים אז כל מיני תוקתוקים ינסו לשכנע אתכם לעשות סיבוב לשדות הקטל או למוזיאון טבח העם. ויתרתי על זה, ואני מעניק בזאת פטור כולל לכל מבקרי בישראל מביקור ביד ושם. מה כן? הק'מר רוז' טבחו מעל למיליון ושבע מאות אלף אזרחים קמבודים, ביניהם רוב האינטלקטואלים, היטלר עשה את זה, סטאלין עשה את זה, וגם פול פוט. אז כדי לתמוך באינטלקטואלים קניתי ספר In the shadow of Angkor בחנות ספרים מקסימה עם מבחר עצום של ספרים על מזרח אסיה באנגלית. זה ספר של סיפורים קצרים וראיונות עם סופרים קמבודים גולים וגם ששרדו בקמבודיה את הק'מר רוז'. בצ'או דוק פגשתי בחור צרפתי שסיפר לי על קו-רונג-סאנלאם שזה אי קטן ליד הקו-רונג המפורסם עם פחות תיירים, אז לקחתי אוטובוס שהסתבר שהוא בכלל וואן לסינהקוויל שהתחנה הסופית 300 מטר מהרציף של המעבורות, האוטובוס עוצר ליד הנמל הראשי להוריד נוסעים, כל מיני תוקתוקים ינסו לשכנע אתכם לרדת והנהגים לרוב לא יודעים אנגלית, חכו לתחנה האחרונה, הנמל הראשי בצד אחד של העיר והרציף מעבורות בצד השני. כרטיס רצוי לקנות ברציף, 22$ הולך-חזור ותדאגו שאתם על הסירה הנכונה.
מלא אירופאים בדרך לאי בודד - אירופה זה פה!
קו רונג סאמלאם (אי קטן מדרום לאי קו רונג)
ג'ונגל בקו רונג סאמלאם - פרפרים וקופים!
ישנתי ב Onederz שהוא ההוסטל הבנוי היחיד באי, הוא קצת יותר יקר מאחרים אבל זה חוסך מפגש עם חולדות ויש מיזוג בחדרים וחשמל ווויפי קקה, אבל וויפי. הוא נקי ויש שם צוות נחמד והוא היה מלא בשלושת הימים שהייתי בו ומטיילים מרחבי האי הגיעו כל הזמן לבדוק אם יש מקום פנוי והתבאסו שלא.
לא יכלו לצבוע באדום לבן כמו כולם?
יש פה מגדלור די מעפן אבל הדרך לשם היא בשביל צר בתוך הג'ונגל ופוגשים בדרך קופים ופרפרים וצמחים מכל מיני סוגים וגם אפשר לצעוד דרך הג'ונגל לחופים בצד השני שהם מבודדים יותר.
שקיעה נוגה
בקיצור נחמד פה ורגוע. תביאו כסף כי התשלום פה במזומן. ואין מה לקנות במזח מעבורות כל מיני פיצ'יפקס ומים כי הפחידו אתכם שאין באי זה אותו מחיר באי ובמזח (אם אתם רוצים לחסוך תקנו בסופר בפנום פן לפני שאתם מגיעים לסיהנוקוויל).
לפעמים הים סוער ויש גלים
רציתי להישאר עוד יום אבל לא היה מקום, אז קחו את זה בחשבון. גם אוטובוס לילה לסיאם ריפ קשה להשיג אם לא עושים בוקינג יומיים לפני, אז קצת קשה להיות ספונטניים.
יש בירות בסירה של הסיור של השנורקלינג שקיעה ופלנקטון רדיואקטיבי
יש בסיאנוקוויל גם נמל תעופה בינלאומי והאוטובוס עובר בפנום פן אז החלטתי לפצל את הנסיעה כי אין לי כח ל 12 שעות + באוטובוס וממילא התחיל גשם באי.. סיהנוקוויל זו עיר מלונות בבנייה, בכל מקום בונים ויש פקקים של מערבלי בטון בכל מקום, ולצאת ממנה זה צרה, אם לא הזמנתם מקום מראש בחברה וחצי שיוצאות בזמן אז יש סיכוי שתבלו כמה שעות בלחכות שעוד חמש דקות האוטובוס יצא. משהו כמו שעה וחצי - שעתיים במקרה הטוב. ואל תקנו כרטיס של CTT זו קקה חברה.
משחק קמבודי מקומי שנקרא כדורעף
סיאם ריפ
העיר שליד אנגקור, מתחם המקדשים הענק בקמבודיה. ישנתי ב One stop hostel הוא שייך לרשת של Onederz הוא מעולה אם אתם מטיילים לבד, כי ג'סיקה הנפלאה תכריח אתכם לדבר עם אנשים ולשבת איתם לבירה באזור המשותף ויש הרבה כאלה כולל על הגג. קניתי כרטיס לשלושה ימים (37$ ליום אחד 62$ לשלושה ו 72$ לעשרה) אפשר להשתמש בימים בצורה לא רציפה, מה שנותן אפשרות לנוח.
Ta Som
שכרתי אופניים ודיוושתי. אפשר לקנות אוכל ומים כמעט בכל מקום. ביום הראשון עשיתי את הסיבוב הגדול של המקדשים הפחות מתויירים. רוב התיירים ובמיוחד הקבוצות המאורגנות עושים את הסיבוב הקטן ביום אחד וזהו. אז הסיבוב הגדול פחות עמוס ובחלק מהמקדשים במיוחד הקטנים הייתי לבד או עם עוד תייר או שניים שהגיעו על אופניים. יש מקדשים שאפשר לפספס בקלות, אחד מהם Phnom Bakheng נמצא על הר בין אנגקור וואט לאנגקור תום וצריך לעלות בשביל הפילים כדי להגיע אליו אבל ממנו אפשר לראות את המגדלים של אנגקור וואט. מול הכניסה שלו יש שירותים ושוק הומה, בגלל זה קל לפספס אותו אז שימו לב.
המגדלים של אנגקור וואט מציצים מהג'ונגל משביל הפילים בעלייה ל Phnom Bakheng
ביום השני דיוושתי את הסיבוב הקטן אבל העמוס במיוחד. יש תור של שעה בערך כדי לעלות לחלק העליון של אנגקור וואט אז ויתרתי על זה, אבל עשיתי סיבוב על החומה עם תחריטי האבן, הם מעניינים ואם נכנסים בכניסה הראשית של אנגקור וואט משמאל זה הקרב על לאנקה מהראמאיאנה הקמבודית.
קופים ושדים בקרב על לאנקה - תחריט מהקיר המערבי של אנגקור וואט
בין המקדשים יש כמה כפרים קטנים ומלא מקומות לאכול ולקנות פירות ומים בזול, בכניסות למקדשים המחירים עולים.
תמונה אופיינית באנגקור וואט
סיבוב אמנות בסיאם ריפ
לקחתי יום חופש מדיווש והסתובבתי בקלילות בסיאם-ריפ. יש מלא אמנות קיטש בכל השווקים אבל מסתתרות כאן כמה גלריות לאמנות בת זמננו עם עבודות של אמנים קמבודים מקומיים, הם מציגים בגלריות אבל ביום-יום הם מציירים במקדשים ציורי קיטש לתיירים כי צריך לחיות ממשהו.
התחלתי בבית הספר לאמנויות Artisans d'Angkor ניתן לעבור בדלפק ולקבל תג כדי להסתובב בין המחלקות עם או בלי מדריך. יש מחלקה לפיסול באבן ולגילוף עף ולריקוע מתכות וגם ציור רגיל וציור על מדי וצביעת פסלים וגם ציור בלכה מגוונת שזה משהו אחר לגמרי. וגם אריגה וקדרות וכל קראפט אפשרי והם מרכזים את כל ייצור הקראפט המקומי במחוז סיאם-ריפ. ויש גם חנות ענקית עם כל מה שהתלמידים מייצרים. מעניין ומעולה. יש גם הסברים על השלבים של כל סוג אמנות.







אחרי בית הספר עברתי לסיבוב גלריות. גלריה הראשונה בה ביקרתי Mirage Contemporary Art Space הוצגה תערוכה של אמנית מקומית Sao Sreymao שמשלבת בין עבר להווה עם סיפור מעניין על הורים שהנטשו את ילדיהם בכפר עם הזקנים והלכו למצור עבודה בעיר.
עבודה של האמנית Sao Sreymao
משם המשכתי לגלריה Batia Sarem gallery שמציגה תערוכה משותפת של שני אומנים אחד מהם Svay Sareth עם בובות פשוט מקסימות.
עבודה של Svay Sreth
הגלריה האחרונה שביקרתי הייתה One Eleven Gallery מקום שהוא גם בר קוקטיילים אבל האמנות על הקירות הייתה מגוונת ומצאתי גם הדפס אחד מוצלח של אמנית קמבודית מקמפוט שאם תחפשו אותה תמצאו מסעדה כי, ובכן, גם פה אמנים לא יכולים לוותר על העבודה הרגילה שלהם.
עבודה של Kek Soon
את הפס השלישי עשיתי לאט, ביקרתי רק בשלושה מקדשים שרציתי לראות שוב, וסקצ'צ'תי קצת.
פנים בת'ה סום
הפנים המביטות מהאבן הזכירו לי את הסיפור שאינו נגמר. חיכיתי שהן תפקחנה עיניים. האגם נראה כמו זה עם הצבה הגדולה מורלה וכל האבנים כמו איש הסלע שאוכל אותן. הייתי שוב בבאיון שזה המקדש עם הפנים לכל הכיוונים בצהריים כשאין יותר מדי אנשים והוא מדהים מכל הכיוונים.
הסיפור שאינו נגמר!
הכפר הצף קמפונג פלוק על אגם טונלה-סאפּ
חצי שעה בוואן בסיור מאורגן מסיאם ריפּ, אפשר לבוא עם תוק-תוק ולקנות כרטיס כדי להיכנס לכפר ואז למצוא סירה וכו'... צריך לקנות כרטיס לכניסה לכפר אם אתם לא בסיור. למרות שזו העונה היבשה ואפשר לנסוע עד לכפר עלינו על סירה גדולה ששטה בנחל המרכזי והצר בכפר ואז בין עצי המנגו שצומחים בחלק הרדוד של האגם עד למזח בקצה האזור המיועץ. משם לקנו של שני אנשים בתוך הסבך, החותרות בסירות הן נשות הכפר, בסירה איתי היה הילד הקטן והחמוד של החותרת סין-יאנג. זו סוג של גונדולה כי המים נמוכים ובמקום לחתור דוחפים את הקנו. ומשם עוצרים במסעדה צפה להביט בשקיעה באגם טונלה-סאפּ ואז חזרה לסירה הגדולה ולכיוון האגם. כל הסירות מחכות שכדור הארץ יסתובב והשמש תעלם, זה אמור להיות רומנטי, ובכן, לא. שטים חזרה לקצה האגם ומשם בוואן דרך הכפר כי זו העונה היבשה.
מקום מעניין אבל הסיור תיירותי להחריד וכולו מריח מסולר חרוך כי כל הסירות עושות טסט בירכא..

לאוס
פאקסי וויאנטיאן
עזבתי את קמבודיה ועברתי ללאוס, 12 שעות של אוטובוס שהיה בעצם וואן. גם אם אתם שואלים בקמבודיה ואומרים לכם שזה אוטובוס יש סיכוי סביר שזה יהיה וואן. הוא לקח אותי לפאקסי ששם ביליתי לילה בהוסטל נחמד ואכלתי באן ומרק של אטריות אורז בשוק שצמוד להוסטל.
בכל עצירה של האוטובוס עולות בחורות עם שיפודים
העיר הייתה חשוכה ורגועה וכמעט בלי אנשים, ובגלל שהעונה היבשה והכל יבש ועצוב וגם בגלל שכל המקומות שאפשר לבקר נמצאים 40 ק"מ מהעיר שזה מרחק לתוק-תוק או אופנוע ובגלל שאני תרנגולת פחדנית שלא רוצה להרוג אף אחד עם אופנוע בלי רישיון אז המשכתי בבוקר משם לויאנטיאן בירת לאוס. במעבר גבול משלמים 2$ כדי לצאת מקמבודיה ואז 30$ בשביל ויזה ללאוס ועוד 2$ בשביל שיחתמו לכם על הויזה, ככה זה. וקניתי סים בפאקסי כדי שיהיה לי מה לעשות באוטובוס 12 שעות וגם מצאתי בהוסטל ספר בעברית 'פסבדו' של אמיל אז'אר הוא רומאן גארי שהתחלתי וסיימתי בנסיעה והשארתי אותו בהוסטל Barn 1920s hostel בויאנטיאן. שזה הוסטל נחמד בניחוח צרפתי. העובדים בו לובשים שלייקס ובארט! ויש בו קפה אמיתי.
מכינים לי קפה אמיתי!
ויאנטיאן זו עיר קטנה מעורבבת עם כפר גדול. הטיילת על המקונג נחמדה ובגלל שסוף ינואר וראש השנה הסיני בתחילת פברואר אז יש שוק על הטיילת והכביש סגור לרכבים והלאוסים רצים עליו ורוכבים על אופניים.
מתקנים מתנפחים ופעילות ספורטיבית על גדת המקונג לקראת השנה הסינית החדשה
יש פה קצת מקדשים שהם מוזיאונים ומסעדות בלגיות בעיקר. ויום אחד מספיק בהחלט, לפחות בשבילי.
האטרקציה המרכזית בויאנטיאן והסמל של לאוס
לואנג פראבאנג
לקחתי אוטובוס VIP מויאנטיאן ללואנג פראבאנג, לקח לו 13 שעות במקום העשר שהם טענו שייקח לו, אפשר לקחת וואן שאמור לקחת לו 8 שעות אבל הוא פחות נח ואני לא יודע כמה זה 8 שעות בלאו.. לקחתי אוטובוס יום כדי לראות את הנוף והנוף עוצר נשימה. זו דרך שבחלקה כביש משובש ובחלקה דרך עפר. הסינים בונים ביחד עם ממשלת לאוס מסילת רכבת שתחבר את סין לתאילנד ותעבור בלואנג פראבאנג וויאנטיאן, אפשר לראות את העמודים של הגשרים בדרך. המקונג זו הסיבה המרכזית שבגללה אני פה, והוא יפה.
בודהה, נצור מצולות האינסוף/ושמור נתיבות בימים /כמוני עומדים ילדים על החוף/והמה בני דייגים 
פיסלתי פיל מעץ בסדנה של לון וסקצצ'תי קצת וקפצתי לראות מפל וזה די הספיק לי. יש פה המון חנויות קראפט ואמנים, שימו לב שאתם לא קונים שטאנץ סיני. יש מרכז לאמניות של הכפרים מסביב עם הסבר על כלי נגינה מסורתיים עם חנות של קראפט שהכפריים מסביב מייצרים ואמנים שמציירים או מפסלים בזמן אמת, זה החוק שלי בקניות של אמנות, לראות את הבנאדם שעושה ולא להאמין לסיפורי סבתא.
השמאלי שלי, השאר אלה דוגמאות של השלבים
פגשתי אמנית הדפס מקומית שעושה הכל ידני כי אין לה מכבש, אז דיברנו על הדפסים וטכניקות וקניתי עבודה שלה.
זה היה גדול מדי בשביל התיק שלי :(
יש שדה תעופה בינלאומי בלואנג פראבאנג אז את הבאקפאקרס החליפו המון תיירים ממעמד הביניים וקבוצות, יש כמה כפרים מסביב שקשה להגחל אליהם ולכן התיירים העמידים לא מגיעים לשם אבל החלטתי לחזור לויאטנאם בטיסה להאנוי יום לפני חגיגות הטֵט. גם כי אין לי תחת לעוד אוטובוס של 14+ שעות וגם כי טֵט. בכל מיני מקומות קראתי שכדאי להימנע מויאטנאם בטֵט אז זו סיבה מספיק טובה לחזור לשם :)
כולם הולכים לראות את המפל
ויאטנאם (שוב)
האנוי
נחתתי בשדה התעופה, VOA עשיתי כבר בדה-נאנג והיא לשלושה חודשים עם כניסות מרובות אז הלכתי ישר לתור של הדרכונים. יש אוטובוס 86 ממש מחוץ לטרמינל שעוצר בכמה נקודות בעיר העתיקה ששם רוב ההוסטלים. נחתתי בדיוק ביום שבלילו יש את מסיבת הזיקוקים הגדולה של הטֵט אז היא קיבלה פוסט נפרד פה.
וגם וידאו קצר:
לגבי להיות בויאטנאם בטֵט, לא מומחה אבל זה מה שאני יודע וזה רק לגבי האנוי:
בערב שלפני זה היום העמוס ביותר כולם קונים הכל כמו לפני ערב פסח. בלילה שלפני בחצות יש מספר מופעי זיקוקים בהאנוי, הכי קרוב לעיר העתיקה שזה מרכז התיירים הוא האגם, תקראו בפוס נפרד.
יש מלא מקומות לאכול גם מסעדות וגם ברחוב, הרחובות מלאים אנשים שמטיילים בעיר והם צריכים לשתות ולאכול אז אף אחד לא רעב פה. גם כל הפיצוציות/מינימרקטים פתוחים כל הזמן. ביום הראשון רוב החנויות סגורות כי כולם חוגגים. הלכתי למקדש הספרות, מלא ויאטנאמים שבאים לקנות גליונות של ברכות בויאטנאמית עתיקה. המקדש מוקדש לקונפוציוס וחלק מהמנהגים הוא לקבל ברכות על השכלה וידע וגם לכבד את המורים שלך ולבקר אותם.
ביום השני של הטט יותר חנויות פתוחות בעיקר מזכרות, בגדים וצעצועים. לא תמצאו טמבורייה פתוחה אבל כמעט כל השאר כן.
קראתי שאנשים כותבים שהויאטנאמים נוטשים ונוסעים לבקר בכפרים שלהם, ובכן העיר מלאה בויאטנאמים שמבקרים כל אתר אפשרי בעיר, יש פקקיאדה בכל מקום. כמו חול המועד פסח ושמורות הטבע בישראל רק בעיר. אני חושב שהסבתות שלהם שהם השאירו בכפרים מתו מזמן ואין להם את מי לבקר או שהם לא קראו את המדריך לטיול בויאטנאם.
גם התחבורה הציבורית פועלת ואם אתם רוצים טיול מאורגן לאן שלא תרצו כל הסוכנויות נסיעות ברובע התיירות פתוחות.
בקיצור, קרנבל. וכולם לבושים יפה ומצטלמים בכל פוזה אפשרית ובכל מקום אפשרי.
יום שלישי של טֵט בהאנוי, יותר חנויות פתוחות וחלק מהשוק של המקומיים, כי צריך לקנות מצרכים לאוכל אחרי יומיים של קרנבל. נרשמתי לסיור רגלי מודרך ברובע העתיק וברובע הצרפתי, הספקנו רק את העתיק כי טֵט והכל די עמוס. ביקרנו במסילת הרכבת שעדיין עובדת בשעות מסוימות והיא אטרקציה בשאר השעות. זה היה סיור קבוצתי והחלטנו לתת טיפּ לשני המדריכים שלנו כי הם היו חמודים וגם עשו לנו סיור בחג.
מסילת הרכבת הצרפתית מתחילת המאה ה-19 שלא כמו רכבת ישראל שביבי המלך בנה השנה כי לא הייתה לפני..
וגם הם לקחו אותנו לקפה קונג שמנסה לעשות דברים ויאטנאמיים מקוריים כמו קפה קוקוס סְמוּד'י שזה שוט אספרסו עם חלב קוקוס קפוא וטחון וזה מעולה להפסקה מהחום של האנוי גם באביב. וזו רשת עם כמה סניפים חלק עמוסים וחלק רגועים.
קפה קוקוס בקונג
חַ'ה זְהַאן - Ha Giang
המחוז הצפון מזרחי של ויאטנאם על הגבול הסיני, מהעיירה הזו יוצאים ללופּ של מספר ימים בהרים, זה האזור הפחות מתוייר מבין האזורים המתויירים בויאטנאם. העיירה עצמה היא רק נקודת שינה כי היא די ישנונית מצד אחד ומצד שני לא מציקים לך עם רוצה אופנוע סר? מריחואנה? וומאן? וגם אף אחד לא ינסה לגבות ממך מחיר מופרז, המחירים של האוכל בדוכנים כתובים בדרך כלל בויאטנאמית בגדול וכולם משלמים אותו הדבר. מרום טוב לנוח אם אתם צריכים. ישנתי בג'סמין הוסטל, הוא במרחק 5 דקות הליכה איטית מתחנת האוטובוס המרכזית אבל 2 ק"מ ממרכז העיר ו 3 מהשוק. אז לכל דבר צריך ללכת או לרכב, אפשר לקחת אופניים מההוסטל בחינם וגם לשכור מהם אופנוע או איזיריידר ולאכול ארוחה משפחתית.
מבט מהעיירה אל ההרים
הלופ של ח'ה זהאן
יש פה סיבוב בהרים בדרכים צרות אך סלולות שעמוסות באופנועים, יש כפרים וחקלאות לכל אורך הדרך ונקודת העצירה אחרי היום הראשון היא בעיירה קטנה. הנוף אכן עוצר נשימה וכעת באמצע פברואר הוא מעונן. השמיים כחולים רק בקיץ באזור מאי+
הדרך
כולם מתגאים בצמד השדיים של הפייה שצצו בעמק, נו באמת.
Fairy Bosom
השוק בעיירה Yen Minh
מישהו בעיירה מכין גפילטעפיש ולא הזמין אותי!!
יום שני, ערפילי ומטפטף אבל זה אזור הררי מצוקי וסלעי ובין מצוק לסלע יש טרסות, כל מקום אפשרי לחקלאות מנוצל, כרגע אין אורז כי אבל יש פריחה אביבית של חרדלים וגם שקדיות.
נוף
יש פה הרבה יותר תושבים ממה שחשבתי וגם תנועה של מכוניות, אוטובוסים ואופנועים מקומיים. ביום השני ישנים בעיירה Dong Van ויש מפה אוטובוסים לכל מיני מקומות אם מישהו מעוניין. ביקרתי בנקודת גבול עם סין ובגלל שעדיין שלהי ראש השנה הסיני, בכפרים מוקפים הרים מושכים את זה שבועיים - שלושה. יש דוכני נפצים וזיקוקים והימורים וילדים שיציתו מה שצריך להתפוצץ.
יש סבתא סורגת, וסבתא רוקמת, וסבתא שלי מעשנת, באנג!
וגם מגדל גבוה עם דגל ויאטנאם גדול במיוחד שאפשר לטפס עד לדגל! באמת יפה פה, מכל הכיוונים.
הדגל - ביום טוב אפשר לראות מפה את החרמון!
סיכום ימים שלישי ורביעי ביחד, כל הלוּפּ ביוד זה בערך 400 ק"מ שזה המון על אופנוע ודרכים משובשות, נגמר לי הטוסיק.
מו מו אמרה הפרה, מו מו אני רעבה, אמרה ואכלה את כל הכרוב, אבל מה זה חשוב (פרפר נחמד)
הלוּפּ עולה ויורד בין רכסים מהעיר ח'האזאהן 100 מ' בערך ל 1600 מ' בנקודת הגבול עם סין וכל יום עולים לרכס ויורדים לעמק כשבכל תא שטח יש כפר אחר עם צבעים אחרים ואדמה אחרת וגידולים אחרים ובגדים אחרים. זה מרתק, עם האיזיריידר מדלגים בין נקודות התצפית השונות שהן בעיקר נוף, אני הכרחתי אותו להיכנס לכפרים ולעצור מלא בדרך.
החיים קשים בכפר
אם אתם על אופנוע משלכם שווה לתת ללוּפּ זמן ולהתקדם בקצב שאתם רוצים, יש בכפרים הגדולים מלא מקומות לאכול ולישון ואפשר לבלות בהרים שבוע אם לא חודש. יש גם כספומטים בדרך ותחנות דלק ואנשים טובים.
בעמק נפלא בין כרמים ושדות
יש סיכוי סביר שתיתקלו בשחיטה של בעל חיים כלשהו בדרך או חזיר שחוט מועמס על אופנוע. ככה זה.
השבר הסיני-ויאטנאמי
נשארתי עוד לילה לנוח בג'סמין הוסטל ואכלתי Banh cuon שזה נייר אורז טרי שמכינים במקום על תוף אידוי, מפזרים בשר טחון מטוגן עם פטריות, מגלגלים גוזרים לחתיכות כי אין סכינים ומגישים בהאנוי עם רוטב דגים מתוק וצ'ילי ובח'הא-זהאן עם מרק עם כל מיני ירוקים ובשר טחון בצורת נקניקיה שאודה בתוך עלה בננה.
Banh cuon טעייים
לקחתי אוטובוס מקומי לסא-פא הדרך או שמא דרך הזיכרון לדרך שהייתה ואיננה עוד.. הייתה משובשת וזה לקח 8 שעות, יותר גרוע מהדרכים בלופּ של Ha-Giang .

סא פא (סָאפָּה)
סא פא היא האחות הגדולה והמפותחת של ח'הא זהאן. היא נמצאת מעל לאו-קאי עיר גבול עם סין שהיא סוג של עלי-אקספרס רק במציאות. רכבת מחברת בין האנוי ללאו-קאי כך שאפשר להגיע לפה בלילה מהאנוי ובאמת לישון בקרון שינה כי אוטובוס שינה שצופר כל שתי שניות ולוקח סיבובים מהר מדי זה לא משהו.
סא פא נמצאת בהרים ומוקפת הרים ולכל כיוון שתלכו תראו נוף אחר. ההר הגבוה בויאטנאם נקרא פאנסיפאן ונכתב  Phan Xi Pàng, אפשר לטפס אליו ברגל, מנקודת המוצא זה 11 ק"מ מרחק הליכה ו 1100 מטר טיפוס לגובה מ 2000 ל 3143. אבל יש רכבת ממרכז העיירה בניין ענק עם מלון וקניון ומקומת הקרקע של Sapa Plaza יוצאת רכבת לרכבל, אז אם אתם זקנים בלים עם בעיות ברכיים זה עולה 30$ הלוך ושוב.
חוץ מזה יש פה נשים מכל עשרים וכמה הכפרים באזור, לכל כפר יש לבוש שונה עם צבעים שונים והן ינסו למכור לכן הכל, קראפט, לינה בכפר שלהן, הייקינג של חצי יום או יום בין הכפרים באזור, לבשל לכם אוכל מקומי ומה לא. פגשתי בחור קנדי בהוסטל והלכנו עם סו-מאי לסיבוב של כמה שעות שהפך ליום ועשרים קילומטרים בין הכפרים.
סו-מיי בת ההרים
יפה אך מאתגר. היא בגיל שלי ובכושר הרבה יותר טוב, היא עושה את זה כל יום, הן ישנות בעיר וצועדות לכפר פעם בשבוע, הן עושות משמרות בדוכן של הכפר בעיר ובמשק החקלאי שלהן. ישפה מלא הוסטלים ובאמצע שבוע העיר די רגוע יחסית לסופי שבוע שמתמלא בתיירים וסינים שחוצים את הגבול בלאו קאי וממלאים אותה. יש גם מלונות יוקרה ואגם וכנסייה והרבה השפעות צרפתיות. נחמד פה, ונוח פה, ואם מזג האויר קצת מגושם אפשר להיכנס לאחד מבתי הקפה שעל צלע ההר ולהסתכל על העננים נעים.
קווי גובה במציאות
אחרי כמה ימים גשומים השמש יצאה וקפצתי לביקור רגלי בכפר שנמצא מתחת לסא פא, לא רחוק אבל 300 מטר יותר נמוך, אז אחרי שיורדים גם צריך לעלות, ויתרתי על ההצעות למונית אופנוע בדרך חזרה.
הכפר הוא סוג של דיסנילנד אתנוגראפי עם כל מיני דברים שבנו במיוחד לתיירים ותצוגה של קראפט למיניהן. זה נחמד וינסו למכור לכם מלא דברים בדרך, טיפ חשוב, תקנו מאנשים שאתם רואים אותם יוצרים, כך תוודאו שאתם קונים משהו אמיתי ולא ממנים את תעשיית החיקויים הסינית שנמצאת ממש מעבר לגבול.
לכפר קוראים קטקט ויש מצב שהיווה השראה לקטקטים..
כפר הקטקטים בסא פא
הנוף בדרך לשם ביער גרים ה...
האנוי פעם שנייה (תהיה גם שלישית)
חזרתי להאנוי מסא פא בדרך לאי קאט-בא ונעשתי חולה ממשהו אז אני פה כמה ימים. האנוי שלא בטט היא הרבה יותר בלאגאן, כי בנוסף לכמות האנשים כל החנויות פתוחות והרובע העתיק שבו רוב ההוסטלים הוא כמו דרום תל אביב, כל רחוב הוא משהו אחר, ההוסטל הוא בין רחוב קפה ואלכוהול לרחוב של ממתקים ושוקולד ולרחוב של מוצרי נירוסטה. אז קניתי כמה טושי מכחול של צבעי מים, ועשיתי סיבוב אמנות!
מצאתי שתי חנויות אמנות Tanuki Art Shop קטנה בקומה שלישית של בניין שממש קשה למצוא את הכניסה. ועוד חנות Hino Art Materials שהיא גם חנות קטנה וגם בקומה השלישית וגם קשה למצוא את הכניסה שלה.. אבל מתחתיה בקומה השנייה יש קפה קטן ואמנותי והם בונים בבניין הָאבּ לאמנים ומעצבים אז תיפתח שם עוד חנות בקרוב. הם גם נתנו לי רשימת גלריות שכדאי לבקר ואחד האמנים מהקפה לקח אותי עם האופנוע לגלריה Hathor Art Gallery שהיתה בה מכירת חיסול אז יש מצב שהם עוברים מקום אז תתקשרו לבדוק אם אתם רוצים לבקר.
האמנים עובדים עם חברה בשם keme life שהופכת את הרעיונות שלהם לפסלים מדהימים!
משם קפצתי למוזיאון הלאומי לאמנות של ויאטנאם בהאנוי. הוא נחמד ויש בו בעיקר אמנות עתיקה וטכניקות מסורתיות, קצת אמנות מודרנית ויאטנאמית שמושפעת מאמנים מודרנים אירופאים וכמעט אין בו אמנות בת זמננו.
פריט במוזיאון לאמנות של האנוי
וגם ביקרתי בגלריה Nhà Sách Cá Chép שממוקמת בקומה הרביעית והחמישית מעל חנות ספרים. וגם לגלריה Nguyen Art Gallery כולן קרובות אחת לשנייה ולמוזיאון וגם למקדש הספרות לזכרו של קונפוציוס.
עבודה של Luong Trung בגלרית Nguyen
גלריה נוספת שהיא גם גלריה וגם קפה היא Manzi art space בקומה הראשונה יש תערוכה אחת ובקומה השנייה עוד מקומות ישיבה וגם חנות עמוסה בעבודות של אמני הגלריה. שווה במיוחד.
וגם מצאתי עוד חנויות, אחת לציוד אמנות קלאסי, צבעי מים, שמן, ניירות וגם מכחולי קאליגרפיה ודיו גם נוזלי וגם אבני דיו לריסוק, הכל מסורתי ומגיע מסין. וגם חנות  הצמודה לאוניברסיטה לאמנויות בהאנוי עם מלאי דומה.

אוכל (רחוב) בהאנוי
אני לא טוב במסעדות, בעיקר בגלל שנראה לי מיותר לשלם פי עשר על משהו שיותר טעים ברחוב וגם בגלל שהמסעדות פה מלאות בתיירים ואני אם אין תור של ויאטנאמים בכניסה, לא נכנס!
אז את הסיור רגלי בהאנוי בפעם הקודמת סיימתי עם רשימת מסעדות שהיו סגורות כי טֵט אבל עכשיו הן פתוחות.
Cháo sườn sụn Huyền Anh 2
מרק נודלס וחזיר, אחד הטעימים שאכלתי כי יש בו פטריות טריות מעולות וגם בשר חזיר רך ממש וגם קציצות קטנות של חזיר קצוץ ופטריות. *לאוהבי פטריות* זו מסעדה קטנה שהיא בעצם דוכן רחוב רק עם מקום לשבת בפנים. חוץ ממרק נודלס עם חזיר/תרנגול/פרה הם מגישים דייסת אורז עם הנ"ל וגם סוג של סופגניות לחם עם הדייסה.
קציצות חזירון קטנות עם פטריות
Bun Cha Hang Quat
פתוח בצהריים, הכניסה מטעה, זו סמטה והבישולים בתחילת הסמטה אבל בפנים בכמה חללים ישבו 50 ויאטנאמים שאכלו באן-צ'ה או חיכו לבאן-צ'ה. זה שישליק חזיר שמורד מהמנגל לתוך מרק חמצמץ ומוגש עם אטריות אורז דקות, ערימת עלים ירוקים, צ'ילי טרי ושום. זו המנה היחידה שהם מגישים שם ואם אתם נחמדים ונשאר אז תקבלו אגרול או שניים. וזה טעים...
* מישהי ויאטנאמית אמרה לי שהסוד לטעם החמצמץ זה חרק ששמים בו, אני מאמין לה אבל היאמלא זכרה את השם..
הבאן-צ'ה הכי טעים שאכלתי, פתוח רק בצהריים
Bánh Mì 25
הבאן-מי שזה הבאגט הויאטנאמי הטוב שאכלתי היה בהוי-אן זה שבורדיין פירסם בכל העולם, אבל הוי-אן רחוקה ואני בהאנוי, זה הכי קרוב למקור ולא מנסים למכור לך באן-מי עם חביתה ונקנקייה כאילו אנחנו ילדים במרכז המסחרי של קרית שמונה בתור לנקנקייה של זלמן (שמוקלר) אי שם ליד מנשה מרכז הטבק והעיתונים.
פה זה הדבר האמיתי עם ממרח פטה מכבד של חזיר וחזיר צלוי או שוק חזיר פרוסה וגבינה. תענוג.
הדבר היחיד שאכלתי ולא מכיל אורז
על קפה קונג והסמוד'י קוקוס קפה שלהם כתבתי למעלה, ויש עוד אוכל רחוב אבל הוא זז אז אין לי איך לשתף, תסתובבו. וחוץ מזה יש פה מלא בתי קפה קטנים ומגניבים ואפשר למצוא אותם פה.
עוד באן-מי קלאסי נמצא פה, והנה סרטון ממנו
קאט בא - האי והעיירה
זו לא העונה להיות כאן, יש עננות גבוהה וערפל והמים קרים, העיירה די ריקה בהוסטל שאני נמצא היו עוד שני אנשים ואחד המשיך לו לדרכו. תבואו במאי ככה כשיתחמם ויהיו שמיים כחולים.
מבט לעיירה קאט-בא ממבצר התותח, כן יש פה תותח ומצפור שקיעה, שקיעה אין בפברואר, תבואו במאי.
ילדים ותותחים עובד אותו הדבר בכל מדינה
יש פה מלא מסעדות של מאכלי ים ומאכלי ים טריים אבל הטבחים לא משהו, דג אחד הם הצליחו להרוג לפחות פעמיים לפני שנחת אצלי בצלחת ואני לא יודע למה הם מטביעים את המאכלי ים ברוטב עגבניות.
זה האי הגדול והדרומי במפרץ הא לונג המפורסם עם כל האיים הקטנים והחופים הקטנים והסירות הקטנות ובכל מקום שאפשר בונים פה מלון גדול.
יש פה הרבה מזחים קטנים שאפשר לעבור ביניהם לגם מלא סירות. בפברואר יש גם ערפל, אז הכל נראה קצת שודדי הקאריביים ופחות פרסומת של משרד התיירות.
ערפל קרב, מחכים לג'וני דפ
למרות שעברתי בכמה מסעדות לא ממש אכלתי משהו ששווה לדבר עליו, לא יודע למה כלל הדגים בושלו/נצלו מדי ולמה הרטבים שבהם הם שוחים מתוקים מדי, ובשביל אוכל ויאטנאמי צריך ללכת די הרבה, בגלל תוואי השטח העיירה מתקיימת במרווחים בין הגבעות ובכל מרווח יש רחוב אחד, אז המרכז די רחוק והוא רחוב ויש כמה מקומות לאכול אם אתה ויאטנאמי, מצאתי באן-קון נחמד אבל זהו. זה מסביר למה התיירים פה חיים על המבורגר וצ'יפס. ובגלל שנשבעתי בדג המזל הורוד לא לאכול כאלה אז אוכל דגי קרש ונודלס עם שרימפס די מעפן. כל השבועות המחורבנות האלה, איך מתירים אותן? איפה אני מוצא פה נזיר עם טוגה כתומה?
לקחתי שייט גנרי בסירה גנרית עם עוד 30 איש, 21$ שטנו בין הערפל והאיים, ראינו קופים באי הקופים וגם קייקנו קצת במערות, המים רדודים ואפשר לראות אלמוגים אדומים וכחולים וירוקים ועוד כל מיני וכל זאת בעין בלתי מזוינת וגם לגעת בהם. גם על הסירה לא יודעים להכין דגים, אכלתי טופו מעפן. ישבתי לצייר על המזח עם הדייגים ושתיתי איתם בירה והגיעו מלא דייגים ודייגות עם דגים טריים וניסיתי להבין לאיזו מסעדה הם לוקחים אותם, שום מסעדה ושום נעליים, לא הבנתי כלום והסלים עם הדגים הטריים נעלמו.
תמנונים וצלופחים מנסים לברוח ממתוק גורלם, לא הצלחתי לקבל מנה לא מתוקה מדי, גם הדג בצ'ילי וג'ינג'ר היה יותר מתוק מחריף.
אני מניח שאם תמצאו איזה ויאטנאמי/ת שמבינים עניין תצליחו יותר ממני עם הקולינריה הימית.
מנסה לצייר דייגים על המזח, לא הפסיקו לזוז ולעשן באנג ולשתות בירה אז ציירתי כסאות ריקים.
האנוי בפעם השלישית
בפעם הקודמת פגשתי כמה אמנים ויאטנאמים, אז הפעם נפגשנו גם לקפה וגם כדי לסקצ'צ' קצת ביחד וגילו לי על מפעל שוקולד פה בהאנוי Maison Marou Hanoi הריח של פולי השוקולד המסתובבים ונקלים פשוט משגע, ואפשר לטעום פולים קלויים שזה כמו השוקולד מריר 100% שקונים רק בפול ולא בקוביה. שתיתי משקה שוקולד מעולה וקניתי ממרח דוקולד בקופסאת פח וגם שוקולד ממולא בקשיו וקנה סוכר. ברחתי משם לפני שהעלתי את כל הקילוגרמים שהשלתי בטיול. כי ובכן אין ממש שוקולד בויאטנאם חוץ מקיט-קט שזה לא ממש שוקולד, והחלפתי את המתוק שלי באננסים.
ברקע של השוקו ויאטנאמים מכינים פרלינים, יש להם שוקולד מריר מכל מיני מקומות בויאטנאם.
תאילנד
צ'יאנג מאי
אי שם בצפון תאילנד, להיות פה במרץ אומר אובך, חום, אויר יבש אבל ערפיח מעל העיר. מהמקדש Wat Phrathat Doi Suthep Rat Wora Wihan שעל ההר לא ראו את העיר מרוב אובך. מקדש נחמד, הכל בו מוזהב.
הכל זהב, הכל זהב!
אבל זה שהאמצע הדרך Wat Pha Lat נחמד יותר וזורם בו נחל קטן חשבתי שהגעתי לבניאס. אין בו בודהות מזהב אבל יש בו פסלים יפים יותר מבפסגה.
לא זהב אבל יפה!
כמעט כמו הבניאס
אם אתם לוקחים מונית אדומה בקשו מהנהג שיעצור שם או בדרך למעלה או בדרך למטה.
צ'יאנג מאי מלאה מקדשים, אבל את הפסלים היפים והמדויקים והעדינים ביותר מצאתי במקדש Wat Upakhut מחוץ לעיר העתיקה.
איזה יופי! וכל אחד עומד על משהו אחר ויש כל כך הרבה ניואנסים בכל פסל.
אחד הדברים המרכזיים בצפון תאילנד הוא האוכל, בצ'יאנג מאי אפשר לקחת מלא קורסי בישול, סיגלית היא זו שגילתה לי על AirBnB experience שזה מקום טוב למצוא וגם לדעת מה טווח המחירים. בסוף הלכתי על Siam garden cooking school זה חצי שעה מהעיר העתיקה ואוספים אותך מאיפה שלא תהיה ועוברים באחד השווקים לסיור קצר ואז לאופן ספייס של בישול עם גינת תבלינים וחממה ופרדס קטן. בוחרים ממגוון מנות, בישלתי קאו-סוי והכנתי קארי לקאו-סוי, וגם פאד-תאי וטום-יאם ואורז דביק מתוק עם מנגו. צוות נחמד מקבלים בסוף ספר מתכונים קטן עם תמונות והסברים על כל המנות גם אלה שלא הכנתם. טעים.
קאו-סוי ופאד-טאי מעשה ידי להתפאר
סיבוב אמנות בצ'יאנג מאי
המקום המרכזי שרציתי לבקר בו ובגלל זה באתי לפה הוא C.A.P studio זה בעצם סטודיו להדפס עם גלריה, הבעלים למד אמנות בתאילנד והמשיך ללמוד באוסטרליה וחזר לפה לפתוח סדנת הדפס, המקום מרשים והתצוגה מרשימה עוד יותר.

הקנאה! יש להם סטודיו מתוקתק!
חלק מהעבודות מוצגות גם בגלריה THE MEETING ROOM ART CAFE גלריה מרשימה עם אמנות בת זמננו שמושפעת גם מהמערב אבל בעיקר מהמיתולוגיה התאילנדית.
יש עוד גלריות ובשוק הלילה גם הקבוע וגם ברחוב המרכזי בעיר העתיקה ביום ראשון יש ציירים שמשמצייר ברחוב ומציגים את אמנותם. בכלל זה אזור אמנותי ויש פה מקדשים יפים שעושים חשק ליצור גם.

ואם היה לי כסף או מקום בתיק או שנייהם הייתי חוזר עם אחד כזה או יותר.. Intanu mask
זה המקום הכי מעניין בעיר העתיקה
נגמר לי הכח לזיהום אויר ולאובך וליובש שסדק לי את העור, לקחתי נייט-מֵר בָּס לבנגקוק שהיה אכן סיוט, נעצר בדרך, מת לו המזגן, חיכינו למוסכניק שעשה לו החייאה ובסוף הגעתי לבנגקוק, אני משאיר את התיק הגדול בהוסטל וטס לאיזה אי, טיסה בלי תיק עולה כמו אוטובוס. בדיעבד הייתי מתכנן את כל הטיול אחרת, לא עובר את השבע קילו ומתנייד בטיסות. תיק בטיסה של 30$ עולה 20$-40$.

פוקט האי
פאטונג
התחנה הראשונה שלי היא פאטונג עיירת נופש, זה חוף מלא מלונות, הוסטלים ושופינג, קניונים, רשתות בינלאומיות, מקדונלד'ס, ברגר קינג, ק.פ.צ, סטארבקס, ומה לא. אפשר למצוא בחלקן המבורגר חזיר אם הם לא חלאל, כי יש פה הרבה תיירים איראניים ואפשר למצוא גם אוכל לבנוני, תימני, הודי, ומגוון מהאיזור ומעבר לו וכן מה שיש לים להציע באקווריומים או על ערימות קרח. שווארמות מסתובבות על שיפוד בכל מקום וסמבוסק ועראיס ומה לא? ובכן אוכל תאילנדי טוב אין פה.
בעצם פאטונג זו אילת, אם אתם אוהבים שוק וחוף וכל מיני אופנועי ים ומצנחי רחיפה וכל מיני כאלה אתם בגן עדן! אני חותך מפה מחר.
אגב בגלל שזה תיירותי אז המחיר הוא פי 3 לפחות מכל מקום שהוא לא תיירותי.
רחוב בפטונג כשהתיירים עוד ישנים

שקיעה בפטונג
פוקט העיר
זו עיר נחמדה האזור העתיק מרגיש קצת אירופה, יש פה אוכל תאילנדי אמיתי ותאילנדים. נהוג לאכול דים-סם בבוקר, הבחורה מהקבלה בהוסטל בבנגקוק שהיא במקור מפוקט שלחה אותי לכמה מקומות מעניינים.
วันจันทร์ One Chun זו מסעדה שלמקומיים נחשבת לקצת יקרה, אבל יחסית למסעדות בפטונג היא חצי מחיר. יש שם אוכל תאילנדי דרומי מקומי.
Juan Hieng זה אחד הדים-סמים ויש עוד כמה לידו.
โกปี่เตี่ยม - KOPITIAM By Wilai - Phuket מסעדה מקומית שימו לב יש שתיים וזו בעצם אותה אחת עם חנות מפרידה באמצע, האוכל מגיע מאותו מטבח, אחת ממוזגת והשנייה לא אז תבחרו. יש פה קארי מסמאן טעים וגם פאד-קראפא-או-גאי לתרנגולת או במקום הגאי מוּ לחזיר.
Mee Ton Poe מסעדה ותיקה וזולה לקהל מקומי שמגישה אוכל מקומי, אפשר לאכול פיש-קארי בעלה בננה וגם כל מיני מנות פתיחה מעניינות אחרות או לקנות צ'ילי פייסט שהם מכינים במקום וגם שרימפ-דרייד-צ'יפס מלוח לפזר על כל מנה אפשרית, לפה שלחו אותי זוג קשישים עם סוכנות נסיעות. נכנסתי אליהם כי הם היחידים שהיה להם שלט עם מחירים. 650 באט למעבורת הלוך חזור לפיפי. אני טס מפוקט אז אני צריך הלוך חזור אבל הרוב קונים כרטיס לכיוון אחד וממשיכים מפיפי לקראבי, קו-לנטה או כל מיני איים אחרים וחוצים בקרבי מים אנדמן למפרץ תאילנד. הכרטיס לא כולל מס נמל של 30 באט בפוקט ועוד 20 באט מס חזות העיר של פיפי, כי מישהו צריך לנקות אחרינו.
ויש פה אנשים שעושים ספורט ויוגה ביחד בפארקים. ומלא בתי קפה. מאוד ציורי פה, יש סדנת הדפס וקרמיקה בעיר העתיקה ומלא סדנאות להדפס רשת מסחרי בכל מקום, מדפיסים פה בכמויות. הממשלה משלמת לאמנים לצייר פה על הקירות אז יש גם מלא אמנות בכל מקום.
רחוב אופייני בעיר פוקט, שקיעה מעל האינטרנט
אפשר להתנייד בפוקט גם בלי אופנוע באמצעות תחבורה ציבורית, יש פה מלא קוים והמקומיים מכירים אותם, תשאלו. זה 40 באט ואפשר להגיע איתם לכל החופים. יש גם אוטובוסים לשדה התעופה לכל מקום ומכל מקום בין 100 ל 150 באט. מוניות וגראב פה יקרות ומיותרות.
ישנתי גם ב Hugger hostel וגם ב The Neighbors Hostel , הראשון המיטות יותר נוחות והמזגן בחדרים פועל כל היום אבל בשני יש בית קפה ממוזג כחלק מהשטח המשותף וצוות ידידותי מאוד. יש פה מלא הוסטלים בכל מקום.

פיפי או קו-פי-פי
מה שלא יספרו לכם בתמונות זה שיש גאות ושפל במחזורים של שש שעות, אז פעמים צריך ללכת חצי קילומטר כדי להכנס למים. אבל די רגוע האי אם לא מתקרבים לרציף.
המפרץ מהכיוון של החוף
המפרץ מהכיוון של השפל
בערך בשמונה בערב מתחילים מופעי אש ומוזיקה חזקה במיוחד על החוף. ואפשר לקנות דלי אלכוהול במגוון שילובים.
דליים לספונג'ה של המח של התיירים
בין 8:30 ל 10:30 (תלוי מתי אתם שם ובירח, אני הייתי באמצע מרץ) זה הזמן הכי טוב להיות במים, הגאות מתחילה אז המפרץ מתמלא במים קרירים והשמש לא מעיקה. בעשר ככה מתחילות להגיע הסירות המהירות עם התיירים שעושים תוּר של יום וממלאים את החוף אז פרשתי לשתות קפה.
גם אם לא קניתם כרטיס חזרה לאנשהו מפיפי, 350 ותגיעו משם חזרה לפוקט או לקראבי.

את היומיים האחרונים בפוקט ביליתי באזור הכפרי ליד שדה התעופה הבינלאומי, יש פה חוף ארוך ונחמד שהוא פארק לאומי, לא צריך להיכנס מהצ'ק פוינט ולשלם, תחסכו לכם 200 באט כמו שכולם חוסכים. בגלל שהוא ארוך תוכלו למצוא בו פינה שקטה, הוא די ריק. בבוקר העצים הקרובים אליו מצילים אותו ואת המים בחלק מהמקומות. יש פה גם שוק ודוכני אוכל וקפה קר בסבן-אילבן, וכל מיני הוסטלים בשביל מזגן ומקלחת אחרי הים.
אני וחבר
יאללה הביתה, רשימת קניות ליום אחרון בבנגקוק:

  • ממרח שרימפס
  • ממרח צ'ילי תאילנדי
  • שקי בד מחוררים לאידוי אורז דביק
  • כמה שקיות אינסטנט ללא חומרים משמרים של קארי וטום-יאם
  • ג'ין בומביי בדיוטי
להתראות בטיול הבא.

אין תגובות:

פרסום תגובה