צילמתי את חבר הנאמנים של המכללה האקדמית תל-חי בשבוע שעבר. אחת מחברות החבר היא רחל רבין אחותו של יצחק.
הפנים שלה כל כך מעניינות וכל כך מזכירות אותו.
כמה זמן וכמה תמימות עברו מאז הרביעי בנובמבר תשעים וחמש.
I photographed the Board of trustees of Tel-Hai College last week.
One of the members is Rachel Rabin, Yitzhak Rabin's sister.
She got such interesting face that reminds her brother Yitzhak.
So much time and innocence passed since the fourth of November Ninety-five.
רחל רבין
User Friendly
User Friendly
Acrylic on Canvas
100 X 70
2010
ידידותי למשתמש
אקריליק על בד
100 X 70
2010
View Bigger On Black
Other Paintings.
Pink Gentleman
Someday soon this Sketch will be a painting.
Pencil and Acrylic on Paper
70X50 cm
יום יבוא וסקיצה זו תהיה ציור
עפרונות ואקריליק על נייר
70X50 ס"מ
View Big On Black
Other Sketches.
Other Paintings.
Sketch
Someday soon this Sketch will be a painting.
Pencil on Paper
70X50 cm
יום יבוא וסקיצה זו תהיה ציור
עפרונות על נייר
70X50 ס"מ
View On Black
Other Paintings.
Sketch
Someday soon this Sketch will be a painting.
Pencil on Paper
70X50 cm
יום יבוא וסקיצה זו תהיה ציור
עפרונות על נייר
70X50 ס"מ
View On Black
Other Paintings.
Hand
Someday soon this Sketch will be a painting.
Pencil on Paper
70X50 cm
יום יבוא וסקיצה זו תהיה ציור
עפרונות על נייר
70X50 ס"מ
View On Black
Other Paintings.
מתנות בדלת
אני רוצה ספר לכם סיפור על חבר אחד, נקרא לו דוד. והדוד הזה גר בבניין. והדירה שהוא גר בה בתוך הבניין היא בעלת מספר זהה למספר של הבניין. כמו שאני נגיד גר בדירה 11 בבניין מספר 11. אז החבר הזה דוד, בגלל שהוא גר בדירה שהמספר שלה הוא כמו המספר של הבניין, היה מקבל כל מיני דברים רק בגלל שמישהו שכח לרשום עליהם את המספר של הדירה. אבל לא סתם דברים רגילים כמו שני מיכלים של מי-עדן שהשאירו לי מחוץ לדלת. ואיזה צו לבית משפט . ומכתב מההוצאה לפועל. דוד היה מקבל דברים שווים.
דוד היה אוסף את הדברים האלה בבית. את כל הדברים השווים שהוא היה מקבל. אבל חוץ מדברים שווים שהיו משאירים לו מחוץ לדלת, היו מגיעים כל מיני אנשים נחמדים. לא כמו כל המוזרים האלה שמגיעים אלי. פעם הגיעו אלי שני שוטרים לבצע מעצר וחיפשו איזה מאן דהו. והם הגיעו בדיוק כשחבר החזיק סכין עם דם, וחבר אחר שיחק עם שני אקדחים. הסברתי להן שהם טעו בדירה אז הם הלכו. בלי לשאול כלום. כי זו לא הדירה שהם חיפשו אז מה אכפת להם.
ואחרי כל השליחים האלה שהיו מגיעים אל החבר הזה, דוד, התחילו להגיע גם כל מיני סוכני מכירות, שהגיעו אליו בטעות כי המספר של הדירה שלו היה כמו המספר של הבניין. ודוד בגלל שהוא היה בנאדם נחמד אז הוא נתן להם להיכנס. לא כמוני שאני טורק להם את הדלת בפרצוף, ואומר להם שילכו לעזאזל. ושצריך לכלוא אותם.
בגלל שדוד היה כזה נחמד אז הוא נתן לנציג של הכבלים להיכנס, וגם לנציג של הלווין להיכנס. ולנציג של החברה הסלולארית הסגולה, ושל החברה הסלולארית הכחולה, ושל החברה הסלולארית הכתומה. וגם לנציגים של הספקי אינטרנט וטלפוניה ושיחות לחו"ל והיו שלושה כאלה. וגם לנציג של קופת חולים וגם לנציג של שח"ל שמחלק כפתורים קטנים כאלה שמתחברים לטלפון ומזמינים אמבולנס אם יש לך איזו בעיה בלב.
נציגי המכירות האלה היו כל כך נחמדים שדוד חתם על כל מיני חוזים שהם נתנו לו. והוא חשב שאם הם כאלה נחמדים וכאלה מבינים וכאלה חייכנים אז הם יכולים להיות גם חברים שלו, ולהישאר אצלו בבית כמו במסיבת פיג'אמות. והם יוכלו לאכול פופקורן ולעשות מלחמת כריות ולראות סרטים של גדולים עד אמצע הלילה. אבל כל נציגי המכירות האלה הם כאלה כוסיות, הם כל הזמן בוכים שהם רעבים, ושהם צמאים, ושהם רוצים הביתה. ושהם רוצים להשתחרר.
"אין בעיה" אמרתי להם.
"רוצים להשתחרר ? "
" 18 חודשים, כמו בחוזה, ולא 12 שניות קודם"
מזל שכל כמה ימים מגיע בטעות איזה שליח פיצה, ומי-עדן מחליפים לי את המיכלים הריקים.
הירשם ל-
רשומות (Atom)