האף של דיק גירד, אז
הוא שפשף אותו מתוך שינה, אבל האף המשיך לגרד. אחרי כמה שפשופים דיק התחיל להתעטש.
העיטושים המשיכו עד שהוא התעורר מהם. הוא הביט בטלפון וגילה שהוא הקדים את השעון המעורר
בשלוש דקות, עדיף ככה, יקיצה טבעית גם אם היא מעיטושים טובה מיקיצת צלצול. האף של
דיק המשיך לגרד, הוא ניגש למקלחת וקינח אותו. האף שלו היה גדול מהרגיל וקצת אדום.
הוא חשב שזה מהצינון, אז הוא שטף פנים, צחצח שיניים והלך למטבח להכין קפה.
הטלפון שלו צלצל.
"היי, בוקר
טוב" ענה דיק בצרידות בוקר.
"בוקר טוב, מה
הערתי אותך?" היה זה אחיו מעבר לקו.
"לא, אני מכין
קפה"
"אתה זוכר שמחר
יש יומולדת לליאלי בגן־צבר והבטחת שתעזור לי עם ההכנות"
"כן, אני
זוכר"
"קנית מה שביקשתי,
לא ענית לי להודעה"
"קניתי את
הרוב, אני אקנה את השאר היום" שיקר דיק, הוא עוד לא קנה כלום.
"טוב, תהיה
אצלי מחר בשבע בבוקר, ניקח את האוטו שלי עם הכיסאות של הילדים"
"סבבה"
"ביי"
הקפה של דיק גלש.
הוא קילל. על הגז הצטברה כבר שכבה עבה של גלישות קפה. דיק הרהר בשאלה האם זה הזמן
לנקות את הגז ודחה את ההרהור לאחר הקפה. האף שלו המשיך לגרד. הוא חשב שהוא מרגיש
את האף שלו גדל, אבל הוא דחה גם את המחשבה הזו לאחר הקפה. הוא קינח את האף שוב ושפשף
אותו והאף גדל עוד קצת. הוא חזר למקלחת להביט במראה.
בקצה אפו שהתנפח מעט
והאדים לא מעט נפער חור קטן, ממש חריר. דיק קרב ראשו למראה והביט מקרוב. הוא ניסה
ללחוץ על האף משני הצדדים ולסחוט את החור בציפייה שגוש שומן קטן ישפריץ החוצה וכל
העניין יסתיים בחצ'קון גדול במיוחד אבל שום דבר לא השפריץ החוצה. האף שלו כאב מהניסיונות
והוא שפשף אותו שוב, הוא גדל עוד קצת.
דיק הביט במראה,
איזה בוקר מחורבן חשב לעצמו. הוא הפשיל את תחתוני הבוקסר שלו והתכוון להשתין אך
ללא הצלחה. השלפוחית שלו לחצה וכלום לא יצא. הוא ניגש למטבח, הקפה שלו היה קר. הוא
שתה שתי כוסות מים. שתי כוסות מים כל בוקר זה בריא, ככה אמרו לו, והוא סיים את שתי
בכוסות. השלפוחית שלו לחצה שוב והוא ניגש לאסלה שבמקלחת כדי לנסות שוב. כלום. דיק
הביט בזין שלו ודיבר אליו. 'נו, אולי תשתין כבר'. אבל הזין כמו זין לא ענה ודיק שם
לב שהחור בקצה של הזין שלו נעלם.
"שיט, פאק, שיט שיט שיט, פאק, סססעמק"
דיק ישב בחדר ההמתנה
של רופא המשפחה שלו. הוא אחז בידו נייר טואלט מגולגל מוצמד לאף־בולבול שלו. כל
אחות שעברה לידו שאלה אותו אם מדמם מהאף ואם הוא רוצה שהיא תסתכל, הוא לא רצה וכל ההתעניינות
הזו רק עצבנה אותו עוד יותר. על הדלת של חדר הרופא הייתה רשימה, השם שלו היה כתוב
בעט בין שני שמות מודפסים, לפי הרשימה היו לו שבע דקות להיות אצל הרופא, זהו.
המספר שלו הגיע והוא נכנס.
ראשו של הדוקטור היה
תחוב במסך המחשב ודיק הוריד את הנייר מהאף, הוציא את כרטיס קופת חולים שלו והגיש
אותו לדוקטור. הדוקטור חטף את הכרטיס מבלי להביט בדיק והעביר אותו בקורא המיועד.
"ריצ'רד פנחס
שמוקלר" קרא הדוקטור מהמסך. "מה הבעיה?"
"צמח לי זין על
האף" ענה דיק. הדוקטור התיק ראשו מהמסך לראשונה מאז שדיק נכנס לחדר, הוא הטה
את ראשו למטה והביט בדיק מעל למשקפיו ושאל "מה?"
"צמח לי זין על
האף"
"באת לצחוק עלי?" שאל הדוקטור.
"מי צוחק עליך,
אתה רואה את החור הזה?" דיק רכן קדימה והצביע על הקצה של אף-הבולבול שלו. "אני
משתין ממנו, והחור שהיה לי בקצה של הזין סתום." הדוקטור תפס את קצה אפו
המבולבל של דיק ולחץ עליו, עיניו נפתחו והוא קם מהכיסא. הוא הסתובב לכיור שמימינו,
שטף ידיים עם סבון, ניגב אותם וחבש כפפות. הוא חזר למקומו ומישש את אפו המבולבל של
דיק בשנית. דיק צחקק שלא בכוונה ואפו גדל קצת והתקשה.
"אוי" פלט
הדוקטור ונרתע לאחור. "תשכב על המיטה, אני רוצה לבדוק את איבר המין
שלך". דיק הפשיל מכנסיו ונשכב על המיטה. הדוקטור הציץ מתחת לתחתוניו, הזין
הסתום של דיק היה שם ומתחתיו שני שקעים קטנים שנראו כמו הכנה לנחיריים. אבל הביצים
נראו בסדר.
"זה
מעניין.." מלמל הדוקטור בעיקר לעצמו. "מאוד מעניין" המשיך,
"אני צריך להתייעץ עם מישהו, אני יכול לצלם אותך?" שאל הדוקטור ושלף את
מכשיר הטלפון הנייד שלו.
"דיק הביט
בדוקטור בבעטה, "מה פתאום! אתה לא מצלם אותי!" הוא התיישב על המיטה של
הדוקטור והתכוון להתלבש.
"אני חייב
לשלוח לקולגה, הוא לא יאמין לי" ניסה הדוקטור לשכנע, "אני לא אצלם לך את
העיניים, רק את האף והזין, לא יזהו אותך בכלל" דיק נכנע להפצרות הדוקטור
והסכים בחוסר רצון בולט. הדוקטור צילם את איבריו של דיק וחזר למקומו, דיק התלבש
והתיישב מול הדוקטור. הדוקטור תיקתק משהו בטלפון הנייד שלו ואז חייג בטלפון הקווי
המשרדי ושם אותו על רמקול.
"עמנואל זה
חיים, חיים טישלר" צעק הדוקטור לחלל החדר.
"חיים השתגעת?
אתה שולח לי דיק פיקס באמצע העבודה?" הדוקטור התחיל לצחוק בקול.
"זה אומר
שקיבלת את התמונות" המשיך הדוקטור בחיוך "הן של מטופל שלי, תסתכל טוב על
שתיהן ותגיד לי האם ראית משהו כזה" הפרופסור מעבר לקו מלמל רגע וניסה למצוא
את התמונות אצלו בטלפון, דיק והדוקטור ישבו בשקט והביטו בטלפון הקווי.
"אוי" אמר
הפרופסור מעבר לקו. "אוי. אוי. אוי. אוי" המשיך, "אוי. אוי. אוי.
אוי. אוי" דיק נע באי נוחות בכיסאו, הדוקטור רכן לכיוון הטלפון הקווי.
"נו?"
"אוי. אוי.
אוי. אוי"
"רק אוי?"
"כמה זמן זה
ככה?" שאל הפרופסור מעבר לקו.
"זה התחיל
מהבוקר" אמר דיק.
"אוי. אוי.
אוי. אוי. וזה עדיין משתנה?"
"קצת"
"איך
קצת?"
"האף שלי גדל
קצת" אמר דיק, "והזין שלי קטן" הוסיף בלחש.
"אוי. אוי.
אוי. אוי" דיק תפס את ראשו בידיו, הוא היה מיואש. הדוקטור לעומתו היה מחויך.
"אז מה אתה
אומר עמנואל?"
"לא יודע.. לא
יודע.. אני לא חושב שיש מה לעשות עכשיו, שיחזור אליך מחר בבוקר ונדבר. נראה איך זה
מתקדם"
הדוקטור חיים טישלר נפרד מפרופסור עמנואל וסיים את השיחה, הוא תיקתק במחשב והדפיס לדיק דף עם שעת התור למחר בצהריים והוסיף "עמנואל הוא אורולוג מומחה, אם יש מישהו שיכול לעזור לך זה הוא, אל תדאג, להתראות מחר" אבל דיק דאג, הוא יצא מהחדר של הרופא וכל הממתינים הביטו בו בכעס, הוא חרג משבע הדקות שהוקצו לו, אבל הוא שכח מזה והיה בטוח שכולם מסתכלים עליו בגלל האף המבולבל שלו, הוא ברח בריצה מהמרפאה.
דיק צעד ברחוב עם יד
על האף המבולבל שלו, היה לו קשה לנשום והוא הזיע. הוא הרגיש שכל העוברים ושבים
נועצים בו מבטים, הוא האיץ את הליכתו, התנשף קצובות מהפה והטלפון שלו צלצל שוב. זה
היה אח שלו. "שיט, היומולדת" הוא סינן לעצמו וסינן את השיחה. הוא חייב
לעבור בחנות המשחקים. הוא הסתובב וחזר על עקבותיו, מזיע כל הדרך למרכז המסחרי. הוא
אסף לסל את כל מה שהיה לו ברשימה, ושאל את המוכרת אם יש לה מסיכות גדולות
למבוגרים. פורים עוד רחוק, אבל המוכרת שלפה ארגז מתפרק מאחד המדפים העליונים עם כל
מיני דברים שנשארו מהפורים הקודם ואמרה לו שיפשפש אולי הוא יימצא שם משהו. הוא מצא
מסיכה של פיל בצבע ורוד עם חדק ארוך שיכסה לו את האף המבולבל ומדד אותה, הוא הסתכל
במראה קטנה שהייתה בחנות, הכל מכוסה, הוא נרגע. הוא צעד הביתה עוטה מסיכת פיל
ורוד. הפעם באמת כל העוברים והשבים נעצו בו מבטים, אבל לא היה לו אכפת כי הם לא
הסתכלו עליו בגלל שצמח לו זין על האף אלא בגלל שהיה מחופש לפיל ורוד.
דיק הגיע הביתה מתנשף, הוא הלך למראה במקלחת כדי לבחון את האף המבולבל שלו, הוא היה פחות אף ויותר בולבול. בולבול מאופאף. הוא הבין למה הוא נושם מהפה, זה בגלל שהנחיריים שלו נסתמו. הוא הפשיל את מכנסיו ואת תחתוני הטנגה ונשם לרווחה דרך מה שהיה פעם הזין שלו ועכשיו נפערו בו שני נחיריים. הוא ייאלץ לעבור ללבוש בוקסרים, ומכנסי דייגים כמו איזה סטלן שחזר מהודו. איזה זין, חשב לעצמו.
דיק קם בבוקר עם הנגאובר, הוא שתה כל כך הרבה כדי להירדם ועכשיו הוא הצטער על זה. הוא שכב על הגב והראש שלו התפוצץ אז הוא התגלגל ימינה כדי לתחוב את ראשו בכרית, הוא לא הצליח, הייתה לו זקפת בוקר. איזה זין, חשב לעצמו. ועכשיו הוא גם היה חייב להשתין. איזה זין כפול, קילל דיק לעצמו. הוא ניגש למקלחת והסתכל במראה, מתחת לזקפת האף נתלו שתי הביצים שלו. הבוקר לא יכול היה להיות יותר גרוע, הטלפון שלו צלצל. "שיט, היומולדת בגן!"
דיק ישב על כיסא קטן
של גן ילדים עם מסיכת הפיל הוורוד ומכנסי דייגים אפורים. הוא חבש את הזין והביצים
ביחד ותחב אותם לתוך החדק של הפיל. הוא המתין בקוצר רוח שהיומולדת תיגמר והתור
לרופא יגיע.
"הי, תראו איזה
פיל חמודי מודי" קראה הגננת לילדים, "אתם יודעים איך קוראים לאף של
הפיל?" הוסיפה וכל הילדים בגן צעקו בקול "חדק!" הגננת רכנה לעבר
דיק, השדיים שלה נלחצו מטה על חולצתה והגדילו את המחשוף, היא שלחה יד ללטף לדיק את
החדק. דיק החל להזיע וחמק מהליטוף, הוא זינק לכיוון שולחן הכיבוד של היומולדת ועשה
עצמו כאילו הוא מסדר במבה בצלחות למרות שכל הבמבה כבר הייתה מסודרת. האח של דיק נכנס
עם העוגה ודיק פינה לה מקום על השולחן.
"מה קורה איתך?
ומה זו המסכה המטופשת הזו, זה לא פורים"
"גדל לי משהו
על האף ואני לא רוצה להפחיד את הילדים" דיק לחש.
"מה זה חצ'קון?
מה אתה בתיכון?" אח של דיק צחקק.
"עזוב, יש לי
תור לרופא, אני צריך לזוז" סינן דיק.
"חכה כמה דקות,
לא תאכל מהעוגה?"
"אין לי תיאבון" אמר דיק וחמק מהגן.
"אוי.
אוי. אוי. אוי"
"גם אתה מתחיל
עם אוי" נזף דיק בדוקטור.
"זה ממש
זין" אמר הדוקטור.
"כן, זה ממש
זין!" ענה דיק ברוגז.
"תשמע, ביום
ראשון אני בבית חולים, קבעתי לנו פגישה עם פרופסור עמנואל"
"זה בעוד חמישה
ימים! אין משהו יותר קרוב?"
"חמישה ימים זה
קרוב, תאמין לי, והפרופסור מקבל אותנו על הפסקת צהרים שלו, אחרת זה לפחות חצי
שנה!" דיק נאנח מייאוש.
"אל תדאג, אני
אתן לך אישור מחלה לשבוע" אמר הדוקטור מנסה לעודד אותו.
"אין טעם, אני עצמאי" פלט דיק, וחבש את מסיכת הפיל הוורוד. יש לו חמישה ימים להעביר, איזה זין.
דיק עמד במקלחת מול
המראה והביט בזין שהשתרבב לו מהמקום בו נהג להזדקר אפו. פעם ראשונה שהוא מסתכל
עליו כל כך מקרוב. האשכים שלו נראו כמו שפם. הוא נראה כמו פריק. הוא הסתובב בבית
רק עם חולצה כי היה חם והוא לא ראה סיבה לנשום בבית דרך המכנסיים. איזה מוזר זה
יהיה אם אני אצטרך להתעטש פתאום, חשב לעצמו, עם העיטושים התיאטרליים שלי זה עלול
להיגמר בפריצת דיסק!
דיק הניח את מסיכת
הפיל הוורוד בתוך דלי ומילא אותו במים, הוא חיפש צבע כחול, הוא מצא שני עטי פיילוט
וניסה לחתוך אותם עם קאטר. הדיו נזל אל תוך הדלי אבל גם על הידיים שלו, הוא לא חבש
כפפות. הבירות גרמו לו להזיע והוא ניגב את הזיעה ממצחו עם היד המלוכלכת מבלי לשים
לב, ואז הכניס ידיו לתוך הדלי ופמפם את המסכה פנימה והחוצה מהמים. המסכה הייתה
כחולה וכך גם הידיים שלו וגם הבגדים שלבש. הוא דחף את המסכה למייבש הכביסה והלך
לשטוף ידיים במקלחת, הפנים שלו היו צבועות והוא ניסה לנקות את הדיו מהפנים ורק מרח
אותו יותר. הוא סיים כשפניו וידיו והזין שנח במקום אפו כולם תכולים, הוא לא היה
צריך מסיכה.
***
ברחבה של הפסטיבל היו בעיקר ילדים מחופשים לכל מיני דמויות מסדרות טלויזיה חדשות, הוא לא זיהה אף אחד ואף אחד לא זיהה אותו. כמה ילדים שאלו אותו איזו דמות הוא, הם לא הכירו אותה, התבאסו והלכו. הוא חיפש את האיזור של הכבדים, החבר'ה ממלחמת הכוכבים. האזור של מלחמת הכוכבים היה בפנים, והיה צריך לעבור את השומר בשביל זה. השומר לא זיהה את הדמות וביקש מדיק תעודת זהות. דיק הגיש לו.
***
דיק ישב בחדר ההמתנה בבית החולים, הרופא שלו היה בפנים וגם המומחה. הוא חיכה. הוא השאיר את הטלפון בבית, הוא כיבה אותו לפני יומיים. הוא לא היה מסוגל להתמודד עם כל הטלפונים, הפוסטים, המיילים וההטרדות של מעריצות של סטאר וורז[7] וסטאר טרק[8] ואפילו צופות נאמנות של ט'אנדר קאטס[9], כולן ניסו להגיע אליו. חצי תמונה שליזה הצליחה לצלם חרכה את הרשת, הצטרפו אליה צילומים בשחור לבן ממצלמות הביטחון של הפסטיבל, דיק משוחח עם השומר, דיק מוריד את מסיכת הפיל וגם כמה קטעים שלו משוטט לבד בעיר יחף ובוכה. הם אפילו הצליחו למחזר ראיון נרגש עם האמא ההיסטרית והילדים מהתור לפסטיבל. צלמי פפראצי המתינו מחוץ לביתו, וכל מיני אנשים עם טלסקופים ועדשות ענקיות חיכו בבתים של השכנים ממול למקרה ויציץ מאיזה חלון. לילה קודם, הוא אסף את כל התחבושות מערכת העזרה הראשונה שהייתה לו בבית, שם קצת צמר גפן משני צידי הזין שלו וליפף את החצי התחתון של ראשו בתחבושות, מהצוואר ועד לעיניים. הוא הוסיף כובע בייסבול שחור ומעיל ארוך כמו של בלשים, משקפי שמש ומטרייה כדי שיוכל להרביץ לצלמים שיירדפו אחריו. הוא חיכה עד שלוש וחצי בבוקר ואז חמק מהבניין בהצלחה. את הדרך לבית החולים הוא עשה ברגל, מתגנב בין חצרות של בתים משותפים ואחוריים של מרכזים מסחריים. בכניסה למיון נפטר מהמטרייה, הכניס את הכובע והמעיל לתוך תיק, והוציא סיגריה. דיק עישן דרך התחבושות עד שאחד השומרים יצא החוצה וביקש אש. דיק נתן לו.
"תיזהר שלא
תשרוף את עצמך" זרק לו השומר כשהסיגריה של דיק התקצרה. דיק גיחך בקול מאולץ
והמתין שהשומר יסיים את הסיגריה שלו. הפ נכנסו ביחד פנימה ודיק צעד בביטחון לעבר
בניין האשפוז, השומר פשוט התעלם ממנו. הוא המתין שהמנקות יסיימו לנקות את השירותים
לפני שבית החולים נפתח למבקרים ונעל את עצמו באחד התאים. הוא ישב בתוך ענן הכלור
עד שהגיע התור שלו, ועבר לחדר ההמתנה בהמתנה לדוקטור טישלר ופרופסור עמנואל שיקראו
לו.
דלת חדר הרופא נפתחה
קמעה וראשו של דוקטור טישלר הציץ ממנה. הוא חיפש את דיק, מבטיהם הצטלבו, דיק קם, הדוקטור
נעלם אל תוך החדר ודיק בעקבותיו.
פרופסור עמנואל ישב
שם ושיחק בזקנו ובשפמו. הוא ליטף אותם חזור ולטף. דיק התיישב והתחיל להוריד את
התחבושות ולגלגלן אחת אחרי השנייה. עם כל תחבושת הפרופסור התיישר מעט בכיסאו
וליטופי הזקן שלו התמעטו, בתחבושת האחרונה כבר רכן הפרופסור קדימה, קרוב ככל
שהשולחן שביניהם אפשר לו והביט בעניין רב בחלקי פניו הנחשפים של דיק. עיניו של
הפרופסור נפקחו, הוא היה צריך דקה להתפעל ועוד אחת להירגע ועוד אחת לגמגמם רק כדי
לפלוט לבסוף "אפשר" כשהוא מקרב את ידו לעבר מה שהיה פעם אפו של דיק
ועכשיו, ובכן, הוא זין.
הפרופסור מישש את
איברו של דיק, ומשך אותו, דיק צעק בכעס והפרופסור הפסיק למשוך ורק התפעל מהמצב.
"ואתה אומר שהאף שלך..." הפרופסור הוסיף. דיק נעמד ופשט את מכנסי הדייגים
ותחתוני הבוקסר. הפרופסור דחף את ראשו בין רגליו של דיק ומישש את אפו של דיק.
"אתה לא צריך למשוך גם אותו" אמר דיק בציניות.
דיק חיכה בתור
לרנטגן עם התחבושות, ואז ל MRI ואז לעוד כמה צילומי פְּנִים עם כל מיני
מצלמות שהחדירו לו מכל מיני חורים שהיו לו ושלא היו לו. בערב הוא חזר למשרדו של
הפרופסור, דוקטור טישלר כבר ישב שם, הם שתו משקה אלכוהולי בכוסות נמוכות, צחקו
ודיברו בקולי קולות. הם השתתקו כשדיק פתח את הדלת, הוא התיישב על כיסא לידו של
דוקטור טישלר. הפרופסור חזר ללטף את זקנו ושפמו והתחיל לדבר.
"המקרה
שלך מדהים, המוטציה שהגוף שלך עבר היא מלאכת מחשבת, יש לך מערכת נשימה עם שתי
כניסות, ומערכת הפרשות כנגד הזרם, יש המון דברים שאפשר ללמוד ממך" הפרופסור
סובב את מסך המחשב לכיוון דיק והדוקטור, והראה להם את אחד הצילומים שעשה למערכות
הגוף הפנימיות שלו. "אני משתתף בתוכנית מחקר בארצות הברית, אנחנו חוקרים
מוטציות נרכשות, דיברתי איתם והם אישרו לי לשלב אותך בתוכנית" דיק הפסיק
אותו.
"סיפרת
להם שגדל לי זין על האף?" דיק שאל בכעס.
"הם
קולגות, הייתי חייב להתייעץ, אתה מקרה מיוחד" דיק תפס את ראשו בידיו בייאוש
והפרופסור המשיך להסביר. "השלב הראשון הוא לגלות למה זה קרה לך, מה גרם
למוטציה, ולבחון אם המוטציה הפיכה וניתן לגרום לה לרברסיביליות" דיק הרים
מבטו לפרופסור, הפרופסור הפסיק לרגע והביט עליו ועל הזין שהשתרבב לו מאיפה שהיה
פעם אף, "אנחנו יודעים המון על הגנום האנושי, אנחנו יכולים לנסות ליצור
מוטציה הפוכה שתחזיר את הזין שלך ואת האף שלך למקומם. זה לא במאת האחוזים, אבל..."
"מה
זה לא במאת האחוזים?"
"ככה
זה במחקר, לא תמיד הכל מצליח"
"אז
אתה רוצה לעשות עלי ניסויים שאולי יצליחו להזיז לי את הזין מהאף ואם לא, אז יזיזו
לי ת'אוזן לתחת ואת העיניים לגב!"
"זה
לא עובד ככה, אנחנו ננסה את זה קודם על עכברים"
"מה
עכברים? אני לא עכבר, אני לא רוצה שינסו עלי ואני לא רוצה שיחקרו אותי" אמר
בכעס. "אני רוצה שתסדר את זה, אני לא פריק, אני לא רוצה זין על האף!"
דיק ממש צעק.
"זה
לא כזה פשוט" אמר הדוקטור, "אנחנו עדיין לא יודעים למה זה קרה, וניתוח
כזה זה דבר מסובך"
"אנשים
עושים ניתוחים לשינוי מין בכל העולם, מה הבעיה להחזיר לי ת'זין למקום?"
"הזין
זו הבעיה הקטנה, להחזיר את האף שלך זה משהו אחר לגמרי"
דיק
שתק, הפרופסור ליטף את זקנו שוב, "זו תוכנית מצוינת, נגלה מה קרה לך, ונסדר אותך,
ואפילו תקבל דמי מחייה עד לסוף הטיפול, עניין של שנה שנתיים, אולי יותר"
"מה
שנתיים? השתגעת? אני לא רוצה להישאר ככה שנתיים!" דיק נעמד ואגלי זיעה צצו
ממצחו ועל שפתו העליונה בדיוק מתחת לביצים. "אתה מומחה, אני רוצה שתסדר אותי
עכשיו!" דיק דפק עם אגרופו על השולחן.
"מחקר
לוקח זמן" התערב בשיחה דוקטור טישלר.
"אין
לי זמן, אני לא רוצה זמן ואני לא עכבר מעבדה! אם אתה לא מתקן אותי אני אמצא רופא
אחר שכן!"
"לא
לא דיק, אל תתרגז, עמנואל פה הוא המומחה הכי טוב בארץ, שב שנייה, תחשוב על זה,
תירגע" דוקטור טישלר הניח ידו על כתפו של דיק ומשך אותו למטה בחזרה לכיסא.
דיק חשב והפרופסור והדוקטור המשיכו לנסות לשכנע אותו אבל הוא לא הקשיב להם הוא
הקשיב למחשבות שהתרוצצו לו במוח, הוא רצה שכל זה ייגמר, הוא לא מושך את זה שנתיים,
הוא לא רוצה למשוך את זה אפילו יום. הוא החליט.
"אני
רוצה ניתוח" דיק הפסיק באחת את הנאומים של פרופסור עמנואל ודוקטור טישלר.
"אני רוצה ניתוח עכשיו" הפרופסור והדוקטור הביטו אחד על השני.
"זה
לא כזה פשוט" ענה הפרופסור.
"אתה
עושה ניתוחים לשינוי מין, נכון?"
"כן"
"אז
מה הבעיה?"
"הבעיה
שאני צריך עוד מומחה, כי זה ניתוח כפול"
"לא
כל ניתוח לשינוי מין הוא ניתוח כפול? לוקחים מאחד ומעבירים לשנייה?" שאל דיק.
הדוקטור
גמגמם, "אהה.."
"מתי
התור הפנוי הבא שלך?" שאל דיק בשקט, העיניים שלו היו קרות וחסרות רגש והוא
הביט בפרופסור עד שזה ענה.
"היה
ניתוח מתוכנן למחרתיים אבל הוא בוטל, אני יכול לנסות להכניס אותך לשם" ענה
הפרופסור בפחד. "אבל.." הוסיף.
"אבל
מה?" שאל דיק בקרירות.
"יש
את עניין המימון, תראה.."
"יש
לי ביטוח פלטנום" ציין דיק.
"אני
רואה, אבל ביטוח פלטנום מכסה החלפה אחת, ואתה צריך שתיים.." דיק לא הבין,
"בניתוח רגיל יש שני מבוטחים שכל אחד מקבל מימון לחצי, ובכן, אתה רק
אחד.." דיק הביט בפרופסור. ואז דוקטור טישלר התערב, "אתה יכול למצוא
איזו חברה עם פלטנום, אנחנו יכולים להכניס אותה ב'כאילו' לניתוח ולקבל מימון"
דיק חייך והתחיל לחשוב ממי הוא יכול לבקש אבל אז פרופסור עמנואל הוסיף "החברה
שאתה מביא תירשם כגבר".
"מה?"
שאל דיק.
"אחרי
שהיא עוברת ניתוח, גם אם היא לא עוברת ניתוח, במערכת היא נרשמת כגבר. גם במשרד
הפנים" אמר הפרופסור. דיק והדוקטור הביטו בו.
"ככה
זה" ענה.
דיק
נשען על ידו בייאוש, מי בכלל תסכים להירשם כגבר "כמה זה עולה בלי שאני מביא
מישהי?" שאל.
"בערך חצי מיליון שקל לחצי ניתוח" ענה הפרופסור.
דיק התגנב הביתה, שכב על המיטה ובכה מייאוש. דמעות זלגו מעיניו והוא ייבב. הוא חשב על דרכים להשיג חצי מיליון שקל, כי לשכנע מישהי להירשם כגבר במשרד הפנים נראה לו בלתי אפשרי. הוא יכול לגרד מאה אלף מההורים שלו מבלי לספר להם מה קרה, ואולי עוד מאה מהבנק. עדיין הוא היה קצר בשלוש מאות והוא צריך קצת בשביל לחיות כי הוא לא יוכל לחזור לעבודה לפחות חודש, למה הוא לא שכיר כמו כולם, הוא היה מנצל את ימי החופשה שלו ואת ימי המחלה, איזו צרה. הוא הרהר בינו לבין עצמו אם ליזה תסכים להירשם כגבר אם הוא יבקש ממנה, הוא חפר במוחו, בעצמו, בחבריו ומשפחתו עד שנרדם.
"את הכסף, זה שוד"
הכספרית
בבנק הרימה את ראשה. בחור עם כובע צמר שחור וצמוד שרק עיניו מציצות ממנו הסתכל
עליה, כיוון עליה אקדח ביד אחת וזרק על שולחנה שקית בד ורודה רב פעמית של רשת
סופרמרקטים.
"כל
הכסף לשקית" אמר הבחור. הכספרית החלה לרעוד ולהתרגש ולגמגם. דמעות החלו לזלוג
מעיניה מפחד והיא נגבה אותן עם ידה.
"אל
תהרוג אותי" היא אמרה בקול רועד וניסתה לפתוח את המגירה שמתחת לשולחנה. היא
הרימה ביד אחת את השקית והתחילה למלא אותה במטבעות של שקל.
"עזבי
את המטבעות, איפה השטרות שלך?" הבחור לחש לה וסימן לה עם האקדח שתעבור
לשטרות, הכספרית רעדה והתכופפה למגירה אחת מתחת, היא רעדה ושדיה רקדו בתוך המחשוף
שלה. הבחור התחיל להזיע. הוא ניסה להזיז את מבטו מחזהּ אבל לא הצליח. כובע הצמר
החל להתרחק מפרצופו. הוא הניח יד על פניו וניסה לסדר אותו. הכספרית ניסתה להכניס
את השטרות לשקית אבל הם התפזרו על השולחן, היא רכנה קדימה רועדת לאספן ושדיה נדחסו
אל שמלתה רועדים, כמעט מבקשים להתפקע החוצה. הבחור לא הצליח להניע את מבטו ממחשופה
והכספרית נעצה מבטה באקדחו, הוא ניסה לסדר את חוטמו אך זה התארך ללא שליטה. הכספרית
הרימה את ראשה והביטה בבחור נאבק באפו, היא הגישה לו את השקית ביד רועדת אבל הוא
אחז באקדח ביד אחת ובאפו ביד השנייה. ערמת המטבעות שחיכתה על השולחן התפזרה על
הרצפה, כספריות מהעמדות האחרות קמו לבדוק מה קרה.
"אמאל'ה!
יש לו אקדח" צעקה אחת הכספריות. המולה התחילה בבנק, צעקות "שוד!" ו
"שודד" החלו מכל עבר ואנשים ונשים צעקו ורצו. דיק הושיט את היד שמעכה את
איברו וחטף את השקית מידיה של הכספרית, הזין שלו העיף את המסכה מעלה מפרצופו
והזדקר את מול הכספרית כשרק חלון הזכוכית חוצץ ביניהם.
"דיק?"
הכספרית
הסתכלה עליו המומה.
"דיק שמוקלר?"
דיק נבהל והחל לברוח שומע מאחוריו את הכספרית צועקת "זה דיק שמוקלר הבן של שולה מהביטוח הלאומי" הוא שמע את הסירנות אבל המשיך לרוץ, הזין שלו השתרבב מפניו בקצב הריצה, הוא שמע את השוטרים צועקים לעברו אבל הוא התעלם ורץ, עד הרגיש צביטה בישבן, איבד שליטה על גופו וקרס קדימה על הביצים.
APPEARANCES: Star Wars: Episode VI Return of the Jedi.