תוויות

היום בו ביבי הפך אותי למגזר

אני גר בקרית שמונה שבאצבע הגליל, למי שלא ביקר פה מעולם אני יכול להגיד שקרית שמונה נמצאת בקצה הצפון מערבי של עמק החולה, קצהּ האחד נושק לעמק והיא גולשת אליו במורדות הרי נפתלי. אין שקיעה בקרית שמונה כי השמש מסתתרת מאחורי ההרים הרבה זמן לפני שהיא שוקעת בים, אז אף אחד לא עוצר את עיסוקיו לרבע שעה של דמדומים כי אין כאן כאלה.

עמק החולה בזריחה 

אם נוברים קצת בהיסטוריה המשפחתית אז סבא וסבתא שלי באו לכאן בארבעים ותשע אחרי המלחמה מרמות נפתלי כי בן-גוריון אמר, והם גרו במשטרה הבריטית שעכשיו היא משטרת ישראל, עד שלסבתא שלי נמאס והיא הכריחה את סבא שלי למצוא עבודה אמיתית שהיא לא צבא ולקנות בית בדמי מפתח.
הם גרו באותו בית כל החיים, בעצם כמעט כל החיים, עד שהם עברו לדיור מוגן.
אני זוכר את סבא שלי בז לקטיושות וצופה עליהן נופלות במרפסת ביתו. אחרי שהיה בהגנה ובבריגדה ושוב בהגנה ובצה"ל, קטיושות לא עשו עליו רושם. אני זוכר פעם שעזר ויצמן בא לעשות סיור נפילות וישב עם סבא שלי במרפסת ושתה קפה שסבתא שלי עשתה, אני לא יודע אם זה זיכרון מגוף ראשון, שני, או שלישי, אבל מה זה משנה.

 סבא מיקי וסבתא מרגלית, היו ישראלים בלי מגזר

סבא וסבתא שלי לא יצאו מכאן לשום מקום אף פעם. אולי בגלל שבן גוריון אמר ואולי בגלל שאחרי שסבא שלי ברח מגרמניה וכל המשפחה שלו הושמדה הוא לא רצה לברוח יותר משום מקום.
סבתא שלי הייתה צברית, היא נולדה בחיפה להורים שעלו מעירק, סבא שלי נולד בגרמניה, אז הוא לא היה צבר, אבל הוא היה ישראלי, שניהם היו ישראלים והילדים שלהם היו גם ישראלים וגם צברים. והם היו ישראלים וצברים למרות שהם גדלו בעיירת פיתוח כי ככה חינכו אותם שהם ישראלים וצברים שזה יותר טוב מסתם ישראלים שהגיעו לפה מהגולה.
וכמו שחינכו את ההורים שלי כך הם חינכו אותי, שאני צבר וישראלי. בגלל שאני צבר וישראלי אז אני צריך לגור בקרית שמונה כי כאן אנחנו גרים וזהו, ואף אחד לא יבריח אותנו מכאן, ככה זה כשאתה ישראלי וצבר, גם אם יש מלחמה וקטיושות וצריך לבלות כל היום במקלט.
אני מניח שאם היה פייסבוק וטוויטר וויקיפדיה בשנות השמונים הייתי יודע אחרת, אבל היה רק ערוץ 1 ששידר פטריוטיות וספרייה שהכילה ספרים פטריוטים, ואנציקלופדיה עברית, והמורים שלי היו קצינים במילואים והמורות שלי היו מורות חיילות. וכולנו היינו ישראלים וצברים.
אחר כך הייתה עלייה מרוסיה ומלחמה אחרת, בתל אביב. והיה פטריוט משתגר ופטריוטיזם מתפרץ, אז בשביל כל הפטריוטיות הזו הפסקנו להיות צברים כדי לא להעליב אבל נשארנו כולנו ישראלים וגם העולים שרק הגיעו וכבר השתתפו במלחמה נכנסו לישראליות.
אחרי המלחמה הגיעו הכבלים הישראלים, וערוץ טלויזיה מסחרי ישראלי, ותוכניות תחקירים ישראליות, וחשיפות ישראליות, ועיתונות חוקרת ישראלית ואינטרנט בישראלית. וכל אלה גילו לנו שבישראל יש עוד כל מיני ישראלים שלפני שהם ישראלים הם משהו אחר.
יש את החרדים האשכנזים שהם אף פעם לא היו ישראלים, ואת החרדים המזרחיים שהיו ישראלים אבל עכשיו הם קודם כל חרדים. ואת הישראלים שגרים בשטחים שהם קודם כל דתיים, אחר כך מתנחלים, אחר כך ציונים ורק אחר כך ישראלים. ואת הערבים שהיו פעם ערבים-ישראלים אבל הם פלסתינאים עכשיו. ויש את הישראלים שבאו ממרוקו שהם קודם כל מרוקאים ורק אז ישראלים, ואת היהודים שבאו מפולניה שהם קודם כל יושבים בחושך לבד ורק אחר כך ישראלים, ויש את ההומו-לסבים שהם קודם כל קהילה ורק אחר כך ישראלים, ויש את הסלבס שהם קודם כל טאלנטים ורק אחר כך ישראלים אלא אם כן הם בינלאומיים לפני, שלא לדבר על הטייקונים הבינלאומיים שהשלום מתחיל בתוכם והם קודם כל מחוברים לעצמם ולכסף ורק אז לישראליות, ויש במבה שהייתה ישראלית אבל עכשיו היא מותג ואת תנובה שהייתה ישראלית והיה לה אוטו גדול וירוק, כזה שנוסע רחוק, בבוקר נוסע, בערב הוא שב, מביא הוא מתנובה ביצי חופש אורגניות וחלב מועשר. וכולם מצאו להם מה להיות לפני שהם ישראלים.
ואז הלכנו לצבא, כי זה מה שעושים כשישראלים.
ובצבא הישראלי, הרוב ישראלי אבל יש כאלה שהם פחות ישראלים, אז יש להם הנחה, יש להם פלוגות משלהם או גדודים משלהם, עם תנאים משלהם, משלמים להם אחרת ומתנהגים אליהם אחרת, אבל ככה זה כשאתה רוצה שהצבא יהיה של כולם, הצבא צריך להתחשב, הוא לא יכול לדפוק את כולם במידה שווה.
אחרי הצבא כשלמדתי לתואר ראשון, קיבלתי את ספר המלגות. ספר המלגות של אגודת הסטודנטים הוא ספר עב כרס המכיל את כל המלגות שסטודנט יכול לקבל. אחרי שעברתי על כולו גיליתי שאני לא מתאים לאף קריטריון מגזרי. אני לא מספיק עירקי ולא מספיק יקה, ואין בכלל מלגות ליוצאי יוגוסלביה, ואני לא חיגר ולא פיסח.
המלגה היחידה שיכולתי לקבל היא מלגת 'אמץ לוחם' שהיא מלגה שהקריטריון היחיד שלה הוא שירות צבאי קרבי, אבל שירות בצבא הוא לא מגזר, כל הישראלים עושים את זה.
עבר הרבה זמן מהתואר הראשון שלי וגם מלחמה אחת ועוד שני חצאים ושליש. וחטופים ועסקה ועוד חטופים ועוד עסקה ועוד חטוף בלי עסקה, והתנתקות והתחברות.
ובכל אירוע כזה היו במדינה פחות ישראלים ויותר מגזרים.
והיום כשכל הישראלים יוצאים החוצה לרחובות למחות, מגיעים הפוליטיקאים וראש הממשלה ודורשים להפוך אותנו למגזר.
רשימת דרישות ספציפיות תהפוך אותנו הישראלים במדינת ישראל למגזר.

וכמגזר אנחנו יכולים לדרוש מענק ישראליות, ומלגת ישראליות, וקצבת ישראליות, כמו ששאר המגזרים מקבלים.
וכמגזר אנחנו יכולים להקים רשת חינוך ישראלית, כמו לשאר המגזרים.
וכמגזר אנחנו יכולים לדרוש לקצץ בשירות הצבאי שלנו או אפילו לא לשרת בכלל, יש מספיק מגזרים אחרים יעשו את זה.

בּיבּי אני לא מגזר, אני ישראלי!
ואני לא רוצה למלא רשימת דרישות מגזריות כדי שתראה מה אתה יכול לעשות עם זה, אני רוצה להישאר ישראלי, וכרגע הדרך היחידה שלי להיות ישראלי היא להיות בכל מקום אחר שהוא לא כאן.
כי כאן אני בסך הכל עוד מגזר.