תוויות

‏הצגת רשומות עם תוויות קרית שמונה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קרית שמונה. הצג את כל הרשומות

הרהורים על פוקימון גו ומחאה חברתית או 'מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד אז שיהיה בתנועה'

מבחינתי זה לא פחות ממהפיכה חברתית ואיום ממשי על המשטר בכל מדינה מזרח, ערב ומערב.

* כל המידע מבוסס על הרהורים ורגשות (שום דבר מדעי, בשביל זה חפשו בלוג של אקדמאים)

מאז פרצו הכבלים לחיינו זמן הפנאי הצטמצם לכדי שהות מול הטלויזיה, תרמו לזה אחרי קונסולות המשחק, האינטרנט ומבול התוכניות המשתפות קהל בבית (סמסים וכאלה). עם כניסת הווי-פיי (Wi-fi) התחלנו לזוז מהמחשב או מהסלון ולהסתובב בבית או מקסימום לחצר ועם כניסת האינטרנט הסלולרי חזרנו להסתובב קצת בחוץ.
בכללי משטרים לא אוהבים אנשים ברחוב (אלא אם הם צורכים משהו ומשמנים את גלגלי הכלכלה) הם לא אהבו את וודסטוק ולא מצעדי זכויות וגאווה, לא מחאות ולא הפגנות. ובכלל גם מסיבות טבע הן לא כוס התה שלהם.
במחאה החברתית ב 2011 זה לקח יותר מחודש ושידורים חיים 24/7 בכל ערוצי הטלויזיה והרדיו כדי להוציא אנשים לרחוב, מעבר לגרעין הצעירים והסטודנטים. אחרי חודש התחילו לצאת הורים ילדים עם מחאת העגלות ומבוגרים וניצולי שואה וכל האנשים שבילו בעיקר בבית מול הטלויזיה המון שנים. מאז המחאה החברתית של 2011 יש בישראל הרבה יותר הפגנות ומחאות של הרבה יותר מגזרים וזו התרומה הגדולה ביותר של המחאה החברתית, הבנה שמותר וצריך להפגין ולמחות כשנעשה עוול לך או לחברה סביבך.
וזה מה שעושה כעת פוקימון גו, הוא מוציא אנשים מהבית כדי להסתובב בחוץ. זה אמנם עם הטלפון, אבל אנשים מסתובבים ביחד ופוגשים אנשים ומדברים! וזה הפחד הגדול של משטרים, אנשים שנפגשים ומדברים. כי חלילה יכול לצוץ להם איזה רעיון בראש שיכול להיות יותר טוב.
ביום שישי הראשון שיצאה האפליקציה, בערב אחרי הארוחה, לקחתי את האחיינים שלי ואחותי לצוד פוקימונים. אם הייתי שואל אותם בכל יום אחר אם הוא רוצים לבוא להליכה, או סתם לגן משחקים הם היו צוחקים לי בפרצוץ. אבל כולם זינקו תוך שנייה לאוטו והתחלנו לחפש פוקימונים ופוקיסטופים. עשרות ילדים נוער וסטודנטים הסתובבו בזוגות או בקבוצות בקרית שמונה, מי ברגל מי באופניים ומי עצלם באוטו כמונו וחיפשו פוקימונים, זה היה מגניב ומביך כאחד.
אתמול בקפה חברותא בקרית שמונה באסיפת עם לזיכרה של המחאה ניסיתי להסביר למה פוקימון גו זו מהפיכה חברתית, לא הצלחתי, אבל אז הגיעו שלושה ציידים וחיפשו בלבזאור. אז כמובן שעזבתי את האסיפה והלכתי לצוד בלבזאור איתם.
כשחזרתי הפעלתי Lure Module על הפוקיסטופ ליד קפה חברותא, מה שהוא עושה זה מושך פוקימונים מכל האיזור וכל מי שבאזור רואה את זה ומגיע לנקודה כדי לחכות לפוקימונים שיגיעו, פתאום כל מיני מחפשי פוקימונים התחילו להגיע לכיכר ולחכות לפוקימונים שיגיעו. והתקבצו קצת פחות מ-20 אנשים בכיכר. אחרי חצי שעה הוא נמוג ואז האנשים התחילו להתפזר.
תארו לכם מה יקרה אם פיקאצ'ו יופיע פתאום בתחנת משטרה או משרד ממשלתי? ואם מישהו הפעיל Lure Module ליד קצת לפני ופתאום עשרות אנשים ינסו להיכנס כדי לצוד אותו, הם עלולים לחשוב שיש להם כח בתור ציבור ולדרוש משהו מעבר לפיקאצ'ו.

תחזית:
  • דרישה של משטרים להרחיק פוקימונים ותחנות ממוסדות ממשל, משטרה וצבא.
  • חסימה של האפליקציה במדינות טוטאליטריות.
  • חסימה של האפליקציה במדינות עם כאילו דמוקרטיה.
  • איומים של גלעד ארדן על פיקאצ'ו עם דם על הידיים.


נ.ב אני מכור..

אריק שרון שלי

הזכרון הראשון שלי מאריק שרון היה צעידה במורד הרחוב לכיוון בית שנפגע מקטיושה בלילה לפני. השמועה ששר הביטחון וראש הממשלה קפצו לביקור עשתה לה כנפיים מהר יותר מכל רשת חברתית, וכל השכונה כולל הורי ואני צעדנו במורד הרחוב לבניין שנפגע. הוא עמד במרפסת מפורקת שכל ברזלייה זקורים לכל עבר. אריק גדול כזה, בטוח כזה. זה היה בקומה שלישית או רביעית וזה היה רחוק מאיתנו העומדים ברחוב, אבל את אריק כולם זיהו. הייתה מלחמה מסביב וכשיש מלחמה אף אחד לא שואל שאלות בטח לא קשות, אז התקשורת רק צילמה.
אני זוכר שמורות חיילות היו מביאות לנו חוברות צביעה ומשחקים שהיינו משחקים בכניסה למקלט עד שקטיושות היו מתחילות ליפול והיינו רצים פנימה. שנים אחר כך עוד עשינו ל"ג בעומר בבורות שהן השאירו. הקטיושות, לא המורות חיילות.
אני זוכר שפגעה לנו קטיושה על המקלט, ופחדתי.
אני זוכר שהיינו ישנים במקלט, ואוכלים במקלט, ומשחקים במקלט על המיטות של השלוש קומות. היינו מטפסים עלייהן במקום על עצים ובונים מחנה במיטה העליונה שהמרווח בינה לבין התקרה היה כל כך קטן שאם היית קם מתוך שינה היית דופק את הראש בתקרה.
אני זוכר שהייתה טלוויזיה אחת במקלט שהייתה מחוברת לאנטנה דרך יציאת החירום. הטלוויזיה הייתה שייכת לזקן קמצן ושונא ילדים בשם טוביה, והוא היה מוכן לצפות רק בחדשות. ורק עם המבוגרים. אבל מדי פעם שהוא לא היה אז אשתו הייתה שמה לנו ציפיטפוט או קישקשתא.
אני זוכר שההורים שלי הביאו טלוויזיה ירוקה קטנה בשחור לבן, ושהם היו רואים חדשות כדי לדעת מה קורה במלחמה, הדיווחים מהצפון היו נגמרים אחרי דקה וחצי והם היו מתעצבנים.
אני זוכר שהיינו אוכלים מנות קרב ובעיקר לוף שההורים שלי היו מטגנים על אמגזית. וריבה צה"לית בשפופרת כמו של משחת שיניים.
אני זוכר שאבא שלי אף פעם לא היה מוכן לישון במקלט והוא היה בא לבקר אותנו מהדירה בקומה השלישית מדי פעם. ופעם אחת שאני ואחותי הגדולה (סך הכל בשנתיים) עלינו לקחת מזרונים ומים, מטח קטיושות התרגש מסביב ואנחנו צרחנו כאילו אין מחר.
את השנים הראשונות שלי בבית הספר אני זוכר בעיקר דרך הקטיושות. אני זוכר את תרגילי הירידה למקלטים שהיו בכל שבוע למרות שקטיושות נפלו הרבה יותר מהתרגילים עצמם וביניהם ולפעמים ביחד איתם. ואני זוכר פעם אחת שתירגלנו עירנות בבית הספר, היינו צריכים למצוא פצצה שחבלן של המשטרה הטמין. ילדים עירניים במיוחד. אבל רק למצוא לא לגעת, כי זה חפץ חשוד!
אני זוכר שהיו לי חברים שנעלמו. הם לא מתו או נפגעו מקטיושות, הם נעלמו. את כיתה א' התחלתי עם איזה שלושים חברים, וכל הפסקת אש שהלימודים היו חוזרים לקצת זמן, היינו חוזרים לבית הספר ובכיתה שלי היו פחות חברים. לא היו להם טלפונים ניידים או אימייל או פייסבוק, וגם אי אפשר היה לעבור דירה עם המספר שלך. אז הם פשוט נעלמו, הם עברו דירה בין הפסקת אש אחת לשנייה. אני אפילו לא זוכר מי הם היו, הם נותרו צלליות בזיכרון, בלי פנים ושם.
סג"מ תמיר מסר (משמאל) משוחח על הקרב במחבלים על הבופור, עם ראש הממשלה מנחם בגין (מימין) ושר הביטחון (במרכז). צילום: דובר-צה"ל מקור: אוסף התצלומים הלאומי - לשכת העיתונות הממשלתית קוד תמונה: D764-071
זה אריק שרון שלי, כשאתם תזכרו סבא חביב, אני אזכור את השנים שביליתי במקלט ואשכח את החברים שאיני זוכר. תודה לך אריק.

תשע מטרות כתף צבעוניות, למסיבה

תשע מטרות כתף צבעוניות הולכות למסיבת רחוב בקרית שמונה.
וידאו: חמוטל
במסגרת מסיבת רחוב של שישי - קפה חברותא, קרית שמונה.



מטרות נפרדות

מטרות נפרדות

איחוד מטרות

המטרות בסטודיו


מתחת לבית שלי

9 מטרות חוצות את הכביש ליד קניון 8 ואגד

9 מטרות מבקרות אצל 'מנשה'

וגם ליד בזק

9 מטרות יורדות במדרגות

9 מטרות מגיעות לכיכר

בכיכר מול קפה חברותא

פוסט בחירות מצולם - סיבוב שני

סיבוב שני של הבחירות בקרית שמונה, התחלתי בקפה חברותא עם בירה ושיחה עם דוד בכר, צייר הקירות וצייר בכלל מקרית שמונה. שיחה מעניינת על עבר ופעם ואז ועכשיו.
דודו בכר וחבר
במטה של בנצי עמלו עוד מספר פעילים בשיחות עם מצביעים לא פוטנציאליים. הכיכר השתוממה לה לעומת הסיבוב הראשון, ובחרותא החלו ההכנות לג'אם של שלישי.
מספקלצים ספקולציות
כיכר העיר ריקה

הקלפיות נסגרו, נפרדתי לשלום, עוד קצת זכרונות עם היושבים בקפה, והלאה למטה שוקק החיים של יורם מלול ו'בוחרים להצליח'
קפה רגוע בחברותא
יורם מלול לפני הספירה
הספירה התחילה בקלפיות והמטה התמלא באנשים. באוויר הייתה תחושה של הצלחה, שינוי ותקוה. לפני הספירה זו תקופה הרבה יותר רגועה מאחרי הספירה, הסטורית אני מתכוון.
הספירה מתחילה
הכל פתוח
הקרב היה צמוד, אז ניצלתי את המצב לצלם קצת חברים ותקשורת.






אפילו גלי צה"ל התאמצו
הפרחים לצה"ל
הפער לטובת הרב נ. מלכה נשמר, אבל הפעילים סרבו לקבל את המצב והמשיכו לבהות במסך, יש משהו מהפנט במסכים, הם מחליפים את המדורות של פעם.

זהו נגמר, נאום סיום. החבר'ה מהליכוד התחילו לנסוע על הכביש הראשי ולצפור. ככה זה.
אחר כך הבלון פורח של הרב נ. מלכה שהיה אמור לקחת אותו לחגיגות התרסק בצומת רסקו, מהמשטרה נמסר שלא היו נפגעים בנפש, רק קצת נזק לכביש.
הבוקר דווח על תור ארוך של ליכודניקים בתור למוסכי הסביבה, כולם דפקו את השאסי אתמול מהנסיעות הלילה המצופרות בעיר, במיוחד ברחוב הירדן ובכניסה הדרומית לשכונת הורדים.
5 שנים מהנות.

פוסט בחירות

את ערב הבחירות לרשויות המקומיות ביליתי בקפה חברותא בכיכר צה"ל בקרית-שמונה, ממש ליד המטה של בנצי ורשימת 'כן'. בערבי שלישי יש בחברותא ג'אם סשן פתוח, וכשהג'אם התחיל, כיסאות כתר פלסטיק לבנים החלו להסתדר מול המטה של בנצי.
כיסאות פלסטיק מסתדרים מול המטה של בנצי
עם סגירת הקלפיות החלו אנשים למלא את הכיכר, ובחברותא החלו בבחירות מקומיות של רשימת השירים של הג'אם.
בחירות מקומיות של שירים
כיוון אחרון של רשויות הגיטרה
הכיכר מתמלאת בעיקר במכוניות, אמור מעתה כה"ל - כיכר החנייה לישראל'
בין כל ההמולה הופיעה פתאו חוליה. יענו - 'מפלגת העבודה - חוליה', או 'היי זאת שלי - חוליה'. דיי הופתעתי, האמת. אבל חוליה זאת חוליה, מה שאומר שיהיה מעניין.
חוליה בהופעת אורחת, ומיסטר ברנז מפגין מאחור
הג'אם התחיל להתחמם והכיכר געשה ורעשה, ואז הגיעו אפילו מסך ומקרן. מסיבת יוטיוב מישהו?

הפרלמנט העירוני החל בעבודת ספקולציות, לתיקון התשתיות הרעועות של העיר.
פרלמנט התושבים בפעולה נקודתית
מוזיקה אחרי הכל
שיתוף פעולה פורה בין פוליטיקה למוזיקה - לפני ספירת קולות הימאים
חוליה מפקחת על הקמת המקרן
תוצאות ראשונות
כאן אני חייב להוסיף, החברה שאחראים על האיסוף ישבו בתוך המשרד ועבדו על שני מחשבים, אחד עם תוצאות אמת ואחד, מה רואים החברה בחוץ על המסך. כל התוצאות הראשונות שנרשמו לצופים בחוץ היו לטובת בנצי. מהתקדמות העניינים, האור בעיני הפעילים, והשמחה בעיניים, הניצחון היה כבר בכיס.
אנשים המומים מהתוצאות הראשונות
כל עוד בנצי הוביל, שרתה האהבה והאחדות בכיכר, פעילים נכנסו לחברותא לקנות בירה, הצטרפו לשירה, וחייכו לכל עבר, כשהתיקו הגיע, התחילו לצעוק על המג'אמג'מים להנמיך או לכבות. ומה הם בכלל שרים? ולמה הם מפריעים להם לראות את התוצאות ולעשן. כל הצועקים קיבלו הסבר שהג'אם קורה שם כל יום שלישי ושבעצם הפעילים הם אלה שמפריעים להתנהלות הכללית של הכיכר. אבל זה לא ממש עזר.
מהפך!
אחרי המהפך, הסבלנות של הפעילים לא יכלה להם עוד, והם הזמינו משטרה. היה קצת מוזר כשהמשטרה הגיעה, כי קודם כל הם רצו לסגור את כנס הפעילים בגלל הרעש, ואז הפעילים של בנצי שלחו אותם לקפה חברותא בטענה שהג'אם הוא מקור הרעש. אז הפעילים מהקפה שלחו אותם חזרה למטה של בנצי. השוטרים הבינו שהכל שטויות והלכו. המוזיקה המשיכה וגם הצעקות כנגדה.
התרגשות קלה בקרב הפעילים, כנראה בגלל השירה העזה של הג'אם

אנחנו לא! אנחנו לא! נפסיק לשיר!


המתח בשיאו
שמועות החלו לפוץ לכל עבר שבנצי הפסיד, אנשים עזבו את המסך הגדול ועברו למסך הקטן של הטלפון החכם שלהם, שמועות פצו ועלו מנפצות חלומות מעוננים. החיוכים נעלמו, ורק המסך עמד לו דומם מחוסר עדכנותו.
הג'אם בהפסקה
 הג'אם יצא להפסקה לאורן של השמועות, ולאורם של פנסי הרחוב הכתומים של כיכר צה"ל. למרות השמועות שהפכו מבוססות אחרי שהוצלבו עם אינספור מקורות שונים.
הגב של הפעילים
עוכרי ישראל שמחים בזמן שבנצי מפסיד
המטה של בנצי, רגע לפני ההכרזה.
ואז הגיע בחור וצעק על הפעילים שבצי הפסיד ושהסיבוב השני הוא בין יורם למלכה, ושיילכו כבר הבייתה. חימי יצא מהמטה והודה שבנצי הפסיד. ואז בנצי הגיע. הפעילים התקבצו סביבו. ואז הוא התחיל בתודות וחייך ואמר שהכל בסדר, וכאלה דברים של פוליטיקאים מפסידים. אני התחלתי להתרחק לכיוון הג'אם. מישהו צעק 'עכשיו כולם מצטרפים ליורם ומפילים את ניסים מלכה!' אבל אף אחד לא ענה לו, גם לא בנצי.
התחילו לקפל את כיסאות הפלסטיק, הג'אם המשיך לנגן, כמו כל יום שלישי.
פעילים ממתינים, אולי המסך ייתעורר לחיים חדשים
בדרך הבייתה עברתי ליד המטה של בוזגלו ושלושה אנשים רכנו מעל חלון אחורי של מכונית, נאבקים במדבקת חלון ענקית ובלתי קליפה.
ככה זה.