תוויות

ראיון חג עם רפי דּוֹנְגּ – האיש שהציל את התנועה הקיבוצית

את רפאל (רפי) דוֹנְגּ פגשתי במקרה, הוא אושפז עם אבי באותו החדר בבית החולים ע"ש רבקה זיו בצפת, ושכב שתי מיטות ממנו. היו לו תלתלים חומים סמיכים ושפם גדול של קיבוצניק ותיק והוא אכל תפוח. הוא אכל תפוח בכזה רעש שלא יכולתי להתעלם ממנו. התפוח עשה קולות של טרי, כל ביס פיצח אותו בהמולה גדולה וטיפות עסיס שהתפזרו לכל עבר, גרמו לשפם של רפי לנצנץ.
"רוצה תפוח?" שאל רפי.
"אהה.." גמגמתי.
"לא את זה, מצחיק. יש לי ארגז מלא מתחת למיטה, הגיע הבוקר ישר מהעץ, לא כמו התפוחים שמחלקים פה בבית חולים שנמצאים במקרר משנת תרפפ"ו" רפי צחק והצביע על ארגז מתחת למיטה, "קח, קח, אני לא אוכל את כולם"
לקחתי תפוח אחד, גדול, קשה ומפוספס בורוד וירוק בהיר.
"זה פינק ליידי, אבל אסור לקרוא לו פינק ליידי כי זה סימן רשום"
לקחתי ביס מהתפוח, הוא התנפץ לי בפה, והיה מתוק ועסיסי. אבא שלי נרדם אז התיישבתי על הכיסא מול המיטה של רפי.
"אני דרור" אמרתי, "דרור הֶר מילר"
רפי המשיך לאכול את התפוח שלו ואני את שלי. על הלוח שהוצמד למיטתו היה כתוב שמו 'רפאל דּוֹנְגּ' מנוקד ו'צום' בכתב יד גדול ואדום ומוקף בעיגול.
"מה זה הֶר? אתה גרמני?" רפי שאל.
"קצת גרמני, אבל ההֶר זה סיפור ארוך" עניתי, "ואתה דּוֹנְגּ? זה סיני? אתה לא נראה סיני"
"עכשיו זה דּוֹנְגּ, זה היה דּוֹנָגּ, עבדתי בכוורות עשרים שנה" רפי נתן עוד ביס בתפוח.
"אז איך זה הפך לדּוֹנְגּ?"
"הדּוֹנְגּ זה סיפור ארוך" רפי צחק וסיים את התפוח שלו, הוא אכח הכל גם את הליבה, פרט לגבעול הקצר והחרצנים.
"כתוב פה שאתה בצום, אמרו לך להיות בצום?"
"אז כתוב, הם לא מבינים כלום, כל הבית חולים הזה" איך שהוא סיים נכנסה האחות, היא הבחינה בו מניח את השאריות של התפוח בצלוחית על הארונית ליד המיטה.
"מר דּוֹנְגּ, אתה בצום! אסור לך לאכול לפני הניתוח!" היא צעקה עליו, הייתה לה ריש רוסית מתגלגלת. היא התקרבה למיטה. ואז היא צעקה עלי "למה נתת לו לאכול? אתה לא רואה שכתוב צום! תדאג שהוא לא יאכל, אסור לו! היא פתחה את הארונית והוציאה את בל מה שנראה אכיל, ואז הבחינה בארגז תפוחים שמתחת למיטה. "מה זה צריך להיות?" צעקה תוך כדי התכופפות.
"תעזבי את התפוחים שלי" רפי צעק עליה.
"אסור לך לאכול לפני ניתוח!" אני לוקחת את כל זה, זה יהיה בחדר אחיות עד שתוכל לאכול. אבא שלי התעורר מהצעקות ורפי ניסה לאחוז בארגז לפני שהאחות נסה מהחדר אבל הוא היה מחובר לכל כך הרבה צינורות שיכולת התמרון שלו הייתה נמוכה "גנבת! גנבת! אלה התפוחים שלי!" הוא צעק עליה, ללא הועיל. אנשים הציצו דרך הדלת לראות על מה המהומה. רפי קילל אותם והם התרחקו.
"תפסיק לצעוק" אבא שלי קרא לעברו, "היא גנבה לי את כל התפוחים!" רפי ענה. האחות חזרה בלי ארגז התפוחים, רפי סינן לעברה "גנבת" היא גררה אחריה את העמדה הניידת של הכדורים ונתנה לאבא שלי את הכדורים שלו וזריקה, אבא שלי הסתובב לצד השני וחזר לישון. אחרי זה היא ניגשה לרפי, רפי ניסה להשתחרר מהצינורות שהסתבכו לו. היא ניתקה אותם סידרה וחיברה שוב ונתנה לו כדורים וזריקה. "אתה בצום!" צעקה עליו שוב, "לא לאכול!" והפנתה אלי מבט כועס "לא לתת לאכול!" ואז גררה את העמדה הניידת של הכדורים החוצה. סיימתי את התפוח כמו שאני מסיים תפוחים, רק את המסביב בלי הליבה וזרקתי את מה שנשאר לפח.

"אכלת בקושי חצי, רטן רפי"
"אכלתי את הרוב" עניתי בחיוך.
"בגללך המדינה שלנו נראית ככה"
"אהה" מאיפה הוא הביא את זה? חשבתי לעצמי. בסך הכל אכלתי את רוב התפוח בלי החלק של הגרעינים.
"אהה.. כל הבזבוז הזה. זה הורס את המדינה שלנו. בתקופתי לא זרקו אוכל, אכלו הכל. אתם הצעירים.." סינן רפי. ואז ההתמתח במיטתו לישיבה זקופה "אני, אני הצלתי את התנועה הקיבוצית!"
הבטתי בו מופתע מההצהרה.
"אני הצלתי את התנועה הקיבוצית!" חזרתי לשבת בכסא מול מיטתו היה קצת זלזול בחצי חיוך שלי, אני מודה.
"מאיפה הדּוֹנְגּ אתה רוצה לדעת? אחרי שצמצמו את הכוורות, כשהדבורים התחילו להיעלם, העבירו אותי לנעליים, יצקנו מגפיים מגומי מכל הסוגים, לפני שהיו את הקרוקס המטופשים האלה. מגפיים לילדים בכחול ומגפיים לילדות בורוד ומגפיים שחורים בכל מיני גבהים לפועלים, ייצאנו לכל העולם. ירד מלא גשם וכולם היו צריכים מגפיים! איך אהבתי את הריח של המגפיים, הגומי החם היה נכנס לתבניות מתקרר ואז התבנית הייתה נפתחת וריח הגומי הטרי היה מתפזר במפעל, ומגף חדש היה בא לעולם." רפי הפסיק לרגע ולקח שאיפה עמוקה כאילו נושם מחדש את הריח של הגומי. ואז חזר לספר, "אבל אז הסינים התחילו להתחרות בנו וייצרו חיקויים של המגפיים שלנו רק בסינית, המידות שלהן היו קצת קטנות אז אנשים שהיו מידה 44 היו צריכים לקנות 46, אבל חוץ מזה הם הצליחו לייצר אותו דבר ובזול. ההזמנות פחתו והמפעל הצטמצם, התחילו לפטר אנשים, קודם עובדים חיצוניים ואז לצמצם חברי קיבוץ ולהעביר אותם לעבודות אחרות. לא רציתי לעבור לעבודה אחרת. תבין, הריח של גומי הזה עשה לי טוב. זה יותר חזק מצינגלה!"
רפי נשען אחורה ושקע במחשבות, אני חיכיתי אבל הוא לא המשיך. היה לו חיוך על הפנים.
"רפי" קראתי אליו, "מר דּוֹנְגּ" הוא הסתכל עלי.
"ומה קרה אז?"
"מתי"
"כשרצו לפטר אותך מהמפעל?"
"אה, כן כן כן. חיפשנו מה אפשר לעשות עם כל הגומי שנשאר, כי מגפיים אף אחד לא קנה. באסיפת קיבוץ הופיע יזם שרצה לקנות את המפעל בגרושים ולבנות במקומו מרכז קניות, החברים חשבו למכור לו, אבל אז התעצבנתי ואמרתי שהם חזירים קפיטליסטים ועל גופתי, ושלא בשביל מרכז קניות הקמנו את הקיבוץ! כל קשישים והקשישיות שייסדו את הקיבוץ התחילו לקרוא לי לשתוק ולשבת ואמרו לי שאני מדבר לא יפה, וככה לא מתנהגים בקיבוץ שלהם. אז צעקתי שזו הדעה שלי ושזה גם הקיבוץ שלי ושהם 'על הזין שלי' ויצאתי החוצה, כל כך התעצבנתי, הייתי חייב לעשות משהו. רצתי למפעל, הכנתי תבנית חדשה מהזין שלי ויצקתי איזה מאה בולבולים ורודים מהגומי של המגפיים של הילדות. העמסתי על המלגזה ונסעתי לחדר אוכל לאסיפת קיבוץ, הגעתי בדיוק לפני ההצבעה, נכנסתי עם המלגזה פנימה והתחלתי לזרוק על החברים בובולים ורודים, תוך שאני צועק 'על הזין שלי, הקיבוץ על הזין שלי'. היזם הנכלולי נבהל וברח החוצה, ומזכירת הקיבוץ נהייתה לבנה ואז אדומה והתחילה לצעוק עלי שאני משוגע אז זרקתי גם עליה בולבולים ורודים. שני חברים תפסו אותי מאחורה וגררו אותי תוך שהמזכירה צועקת 'תקחו אותו למרפאה! איפה האחות? איפה האחות? הוא משוגע!"
בולבולים ורודים - צילום אילוסטרציה
אחות נכנסה לחדר, "הכל בסדר?"

"כן" רפי ענה
"אז למה קראת לי?"
"אהה.. אני יכול את התפוחים שלי בחזרה?"
"אתה בצום, אחרי הניתוח תקבל אותם!" האחות התעצבנה ויצאה מהחדר. גם רפי וגם אני צחקנו.
"נו, אז גררו אותך למרפאה ו.."
"גררו אותי למרפאה והאחות הזריקה לי משהו ונראה לי שנרדמתי, כי התעוררתי יומיים אחרי כשמעלי המזכירה של הקיבוץ, המנהל של המפעל, ורכז המשק. הם דיברו על הצלחה, ומכירות ולא הבנתי מה הם רוצים. מסתבר שכמה מהקשישיות המייסדות ניסו את הבולבול מגומי שלי, והיו מרוצות. המזכירה של הקיבוץ הסבירה שצריך להתחיל לייצר מיד, ובשקט כדי שאף אחד לא יידע שזה מהקיבוץ.. בגלל הבושה. התחלנו לייצר בובולים בכל הצבעים, מכל הגומי שנשאר מהמגפיים. יצקנו בובולים מכל הבחורים המצויידים בקיבוץ וגם מכמה מתנדבים, הכל בשקט בלי שאף אחד יידע, רק החברים. ייצאנו בולבולים מגומי צבעוני בכמויות לכל העולם וקראנו להם Rafi Dong – Farmer’s Dildos  ."
"והסינים?"
"בני זונות הסינים, מה איתם?"
"הם לא ניסו להתחרות בכם"
"הם ניסו, אבל לסינים יש זין קטן" רפי צחק. חרדי עם זקן עבות, כובע, חליפה שחורה ושקית ניילון וורודה של סופר עם ספרים ותפילין הציץ מהדלת, "תפילין מישהו?" לא אני ולא רפי ענינו. "צדקה לרפואה שלימה?" החרדי המשיך. "תבקש מהאחות שתיתן לך תפוח מהארגז תפוחים שלי, תגיד לה שרפי דּוֹנְגּ שלח אותך" שנינו צחקנו והחרדי הבין שאין לו מה לחפש והלך להציק לחולים אחרים.
"הסינים ניסו לייצר גם ולא הצליחו" החיוך של רפי נמוג ועצב ניכר על פניו "אבל אז הם נתנו לקיבוץ הצעה רצינית שמכסה את כל החובות של הקיבוץ לבנקים ולתנועה הקיבוצית. ניסינו להתנגד, אבל כל החברים עם הזין הקטן הצביעו בעד. הם קנו מהקיבוץ את המפעל והזכויות. אפילו את הזכויות על הזין שלי. צעקתי עליהם שזה הזין שלי, אבל איזו מישהי ענתה שזה הזין של הקיבוץ וכולם צחקו. כולם רוצים כסף, אף אחד לא רוצה לעבוד יותר." רפי שקע בתוך עצמו. העיניים שלו נצנצו. הבטתי בו כמה דקות ואז האחות נכנסה עם עוד שני סניטרים, ניתקה אותו מהמכשירים ואמרה מבלי להסתכל עליו "רפי אתה נכנס עכשיו לחדר המתנה לפני ניתוח" והסניטרים לקחו אותו.
הוצאתי את המחשב הנייד וחיפשתי Rafi Dong – Farmer’s Dildos, הדבר היחידי שמצאתי היה פסקה קטנה במילון אורבני על משהו מהמאה התשע-עשרה[1].



[1] dildo farmer - Any woman whose man hands, thick wrists, and powerful forearms lead one to suspect that she is probably a lesbian. The expression dates from the 19th century, when dildos were often made from root vegetables such as carrots or turnips.
Alex: Dude, check the dirty fingernails on that dildo farmer!
Graham: Don't be disrespectful man, she's certified organic.