תוויות

החבר אני

פעם כשהייתי בטירונות, בערד, הייתי קונה ספר כל פעם שהייתי יוצא הביתה, בקניון באר-שבע או בתחנה המרכזית בתל-אביב. ועם הספר הייתי מעביר את הנסיעה צפונה בשישי ודרומה בראשון. ה-מ-ו-ן שעות אוטובוס. ככה כל פעם שיצאתי הביתה. הרבה ספרים צברתי בצבא. לאוטובוס היה נהג משל עצמו, ואני הייתי בוהה בנוף ובספר לסירוגין.
בסופשבוע הזה נסעתי לערד, ה-מ-ו-ן זמן עבר מאז הטירונות שלי.
את רוב הדרך עשיתי בטרמפים עם חברים, אבל את הסוף, מפרדס-חנה לקרית-שמונה, נהגתי בעצמי. אי אפשר לקרוא ספר כשנוהגים, אז בדרך דרומה קניתי את החבר אני של פורטיס.
למרות שיש גם ספרון, אני הקשבתי.
פעמיים
ועוד שיר
ועוד חצי
היה נפלא.
אני מת על פורטיס.
ואיך התגעגתי להקשיב לאלבום.
מלא.
עם התחלה,
אמצע
וסוף.
לא סתם פלייליסט של להיטים,
אלא סיפור שלם.
תחי הנפש
פורטיס המלך!