תוויות

א.א אלוהים

התחלה

א.א אלוהים היה אלוהים רגיל ביותר, הוא היה כל כך רגיל שאחד יכול היה לטעות בקלות ולחשוב שא.א אלוהים הוא בסך הכל אדם רגיל ולא אלוהים. משהו כמו נהג מונית או שומר בכניסה לקניון. היו לו שפם וזקן לא עבותים במיוחד, היה לו מבט חולמני, כרס מטופחת והוא לבש שַֹרוול לבן וחולצה לבנה שתאמו את זקנו הלבן. אבל שיערו עדין לא הלבין והוא היה ג'ינגי. מהכתומים שזורחים בשמש, רעמת שיערותיו הג'ינג'יות יצרו הילה מסביב לראשו כל אימת שהשמש זרחה או שהיה איזה פנס רחוב קרוב במיוחד.

בקיצור הוא נראה כמו סבא נהג מונית, רגוע במיוחד. אבל עדיין אלוהים.

לא.א אלוהים היו שני מלאכים. פעם קראו להם כרובים, יש אומרים שבגלל שהם היו עגלגלים כאלה, ועל ראשיהם היתה עמוסה רעמת שיער כתומה וסמיכה. אבל בשנים האחרונות כולם צבעו לשחור, עשו החלקה, וסידרו את הפוני כך שיסתיר עין אחת לפחות. אז כרובים הם כבר לא. א.א. התנגד לשינוי, אבל שני המלאכים שלו היו היחידים שהוא מצא תמורת שכר מינימום. ולא היה לו יותר מזה לשלם להם. אז הם לא הציקו לו על תנאים סוציאליים והוא לא הציק להם על מאמצי האופנה שלהם.

והם התעקשו ללבוש שחור, כי זה מרזה.

לא.א. אלוהים היתה פולקסוואגן טרנספורטר מודל 68'. הוא רכש אותה רק ב77 לאחר שחסך את כל דמי הביגוד שלו בין השנים הללו, עשה כמה עבודות אלוהיות קלות בשחור, וגם איזה נס פה ושם בעיקר בשביל חברים. זו הייתה עסקת טרייד-אין תמורת צביקה, החמור הערבי-ישראלי שלו. צביקה היה מודל 48 שזה מספיק שנות עבודה בשביל חמור או כמו שאומרים באזור 'כל כלב בא יומו' גם אם הוא חמור. השמועות אומרות שצביקה ניסה לחמצן בשביל הסבת מקצוע אבל א.א. לא ממש התעניין מה קרה איתו אחר כך. אז בואו נשכח מצביקה.

והפולקסוואגן הייתה צבועה ורוד עם פרחים ירוקים.

א.א. התעסק בעיקר בניסים באירועים של וועדי עובדים ומסיבות רווקות. מדי פעם גם איזו עבודת אלוהים בענייני יומיום, אבל לא היה בזה הרבה כסף. וההוצאות על התיקון של הפולקסואגן גדלו והלכו. בהתחלה הכריחו אותו לעשות טסט פעמיים בשנה. אבל זה לא נורא, אפשר לחיות עם זה. אבל אחר כך הכריזו עליו כרכב אספנות, וחלקי חילוף לרכב אספנות עולים הרבה כסף. וחוץ מזה כל מיני אנשים ברחוב היו רואים את האוטו שלו וצוחקים, חלקם צעקו לו "מוֹכֵר? מוֹכֵר?" אבל אלה היו בעיקר בני דודים, מיישובי הסביבה. אלה שהיו כאן לפני שהסביבה הגיעה.

אבל א.א. לא מכר, הוא אהב את הפוקסוואגן שלו.

כל פעם שא.א. היה צריך להגיע לאיזה נס או איזה מופע אורקולי של אותות ומופתים, הוא היה מעמיס את האותות והמופתים על הפולקסוואגן ונוסע. לפעמים הוא היה מגיע בזמן ולפעמים קצת מאחר אבל לבוס הגדול לא היה אכפת, כי בסך הכל א.א. עשה את עבודת האלוהים שלו בצורה סבירה. א.א. היה נוסע בפולקסוואגן הוורודה שלו עם הפרחים הירוקים שלה והחיוך הגדול שלו.

והוא היה מאושר.

אמצע

"אתה לא יכול לנסוע ככה עוד הרבה, אתה צריך שיפוץ ראש מנוע" אמר איציק חלפים וחישב משהו במחשבון הלא מדעי שהחזיק בידו.

"שלוש וחצי עם עבודה".

א.א. הביט באיציק חלפים ולא האמין. מאיפה הוא יביא עכשיו שלוש וחצי? הוא לא יודע שיש מיתון? שאין מי יודע מה הרבה ניסים היום, וגם אם יש אף אחד לא מאמין בהם יותר. פעם היה רייטינג לניסים, כשא.א. היה מעלה מישהו בסערה השמיימה כולם היו יוצאים החוצה ומסתכלים, כותבים על זה, מדברים על זה לפחות אלף שנה אחר-כך. היום כמה שהוא עושה יותר סערות וברקים ורעש, כולם סוגרים את החלונות ואת התריסים ומחכים לראות את הסערה בטלוויזיה. ומקסימום מדברים על זה עד האייטם הבא.

"אין לי שלוש וחצי, אין לי אפילו חצי" אמר א.א. לאיציק חלפים.

איציק חלפים הביט בפולקסוואגן ואז בא.א. ואמר "אני יכול לקנות אותו לחלפים, אבל זה גרושים. חבל, זה רכב אספנות. אתה יכול לקפוץ לצביקה מהמגרש ליד, הוא ייתן לך מחיר טוב, אולי תוכל להחליף אותו ולקחת מאזדה שלוש בליסינג"

א.א. נכנס לפולקסוואגן הוורודה שלו עם הפרחים הירוקים ונסע שלושים מטרים עד למגרש של צביקה קאר מוטורס מכוניות בע"מ.

א.א. לא האמין למראה עיניו ולמשמע אוזניו. צביקה החמור הערבי-ישראלי שלו הוא צביקה מצביקה קאר מוטורס מכוניות בע"מ.

"צביקה" צעק א.א.

"בן-זונה" צעק צביקה.

"למה לקלל" שאל א.א.

"שאלוהים ייקח אותך" ענה צביקה. ושניהם התחבקו כמו שאף פעם לא התחבק א.א. עם החמור שלו. עוֹבֵר אֹרַח יכול היה להתקשר בטעות ל"תְנוּ לַחַיוֹת לִחְיוֹת" ולהזעיק פקח. אבל אף עוֹבֵר לא אֹרַח באותו הזמן.

"צביקה איזה כיף לראות אותך כאן, חמור, אתה חייב לעזור לי" אמר א.א. בהתרגשות.

"מה קרה" סינן צביקה.

"אני צריך שיפוץ ראש מנוע וזה עולה שלוש וחצי, ואין לי מאיפה לשלם" אמר א.א. ספק בבקשה ספק בתחינה.

"שלוש וחצי, זה יותר ממה שקיבלת עלי כשמכרת אותי לחלקי חילוף, יה מניאק, חמור, חמור - אבל לא שוכח" צעק צביקה על א.א. אלוהים. אלוהים נבהל.

"צביקה זה היה מזמן" א.א. הצטדק "וחוץ מזה תראה איזו אימפריה בנית פה, זה לא עדיף מלתת לי לרכב עליך כל יום" א.א. המשיך עם הניסיונות.

"נתתי לך לרכב עלי כי ראיתי בזה שליחות, כל הניסים והנפלאות, יד אלוהים, האמנתי שאני עושה טוב לאנשים ולך. אהבתי כשרכבת עלי"

א.א. הרגיש מובך, גם בגלל שלא היה לו נעים מזה שהוא זרק את צביקה לחלקי חילוף, וגם בגלל שהשיחה התחילה להישמע קצת הומואית.

"צביקה, לזכר הימים ההם, תעשה איזה מערוף ותעזור לי" א.א. נסה להישמע קצת ערבי-ישראלי כמו החמור שלו לשעבר.

צביקה הסתכל על הפולקסוואגן ואז על א.א. "אני יכול לעשות לך טרייד-אין למאזדה 3 בליסינג תפעולי לשלוש שנים, זה תמורת הפולקסוואגן ועד אלף בחודש. ואל תבקש ממני הנחה". א.א. התלבט.

"כנס למאזדה, תנסה אותה, היא להיט היום" אמר צביקה והגיש לא.א. מפתחות.

א.א. נכנס למאזדה שלוש. המצח שלו נחבט במשקוף כשהוא נכנס. רעמת השיער שלו נדחסה ממעל על ידי התקרה. החלוק הלבן שלו הסתבך במושב. והרגליים שלו היו מקופלות למרות שהוא לקח את הכסא הכי אחורה שאפשר. א.א. אלוהים הרגיש צפוף. צביקה סימן לו לפתוח את החלון. א.א. חיפש ידית מסתובבת אבל לא מצא כזו. הוא ראה את צביקה צוחק מבחוץ ומסמן לו על כפתור. החלון נפתח.

"איך אה? מרגיש כמו אלוהים, לא?" אמר צביקה וצחק.

א.א. אחז בהגה. אבל אז הרדיו התחיל לפעול על תחנה במזרחית.

"יש לך מערכת בקרת שליטה על ההגה, אתה יכול לשלוט על איזה רמקולים שאתה רוצה מכאן" צביקה שיחק בכפתורים הנמיך והגביר וא.א. אלוהים התחיל לשמוע עמיר בניון מהתחת.

"יש רמקולים בתוך המושבים, זה הלהיט עכשיו, כולם לוקחים את זה" אמר צביקה בחיוך.

א.א. ישב מכופף בתוך המאזדה. הוא לא רצה בקרת שליטה, הוא לא רצה חלונות חשמליים, והוא בטח לא רצה לשמוע יללות מהתחת. והוא ממש לא כמו כולם, הוא א.א. אלוהים. האלוהים הראשון בספר טלפונים. והוא לא צריך מאזדה שלוש, יש לו פולקסוואגן.

א.א. יצא מהמזדה, לא לפני שהוא דופק את מצחו בפעם השנייה במשקוף. עלה על הפולקסוואגן שלו והתחיל לנסוע. צביקה רץ אחריו קצת, כמו חמור.

א.א. הוציא אצבע משולשת דרך החלון הידני שלו ונסע. הוא נסע בפולקסוואגן הוורודה שלו, עם הפרחים הירוקים שלה, החלונות הידניים שלה, הרדיו עם הקסטות שלה, הכרובים שלו שהתעופפו מעל, והרמקולים שמגיעים מכל מקום פרט לישבן.

א.א. היה שוב מאושר.

סוף

"תקשיב אדון, הלך המנוע" אמר איציק חלפים. "אני יכול לתת לך 200 על האוטו, והגרר עלי". א.א. אלוהים התחיל לבכות. הוא פשוט ישב מול הפולקסוואגן הוורודה שלו עם הפרחים הירוקים שלה והכתמים השחורים שלה ושאריות העשן האפור שהיתמר ממנה ובכה.

"תשמע, חבר, 250 זה הכי גבוה שאני יכול" איציק חלפים ניסה לעודד את א.א.

"תקשיב, בן-אדם, זה הכל מאלוהים, אל תבכה. אלוהים נתן, אלוהים לקח, ככה זה".

"קח ת'מאתיים חמישים, לא חראם, יחסוך לך ת'גרר".