תוויות

אם לא תאכל יבוא שלום


הקאתי את הקפה ששתיתי בבוקר שתי דקות אחרי שסיימתי אותו. ממש כמו בסרטים הכל יצא החוצה בשפריץ אחד. הרגשתי בדיוק כמו לפני הקפה, כנראה שהוא היה מיותר. לא שיש לי יותר מדי דברים להיות ערני בשבילם בבוקר אבל זה הרגל שכזה לשתות קפה.

משכתי עד הצהריים ללא מעש. עם סחרחורת קלה, ככה זה אחרי שמקיאים גם אם זו לא איזו מחלה מיוחדת. ניסיתי לאכול משהו לצהריים מבלי להקיא אותו. הבחילות חזרו. אם הייתי שואל את עצמי ממה זה אז כנראה שהייתי עונה 'זה בטח איזה וירוס' אז כנראה שזה מה שזה, גררתי את עצמי למיטה לשנת צהריים ולעיכול איטי במנוחה.

קרני שמש שחדרו מבעד לחלון ליטפו את ראשי וקולות ילדים במגרש משחקים מתחת לחלוני גרמו לשנתי להיות קלה עד כדי לא קיימת. שילוב של הזיות וחלימה מטושטשת בהקיץ. הקולות והתמונות מהעולם נכנסים לראש אבל החיבור הופך למשהו בלתי קיים, חיים אחרים.

'משה תעלה הביתה' , אופניים, כדור, נחל, מים, תופסת, מחבואים...
'לא, נו..אמא', עוד רגע, אנחנו באמצע משחק... בבקשה... עוד כמה דקות...
'משה תעלה הביתה עכשיו, עוד מעט יש קטיושות!' ..אמא..עוד כמה דק-ו-ת. . ...מה?

יש דברים שמעירים אותך בכל מצב. קטיושות זה אחד מהם. המשכתי לשכב במיטה וחידדתי את אָזְנַי. מנסה לסנן דרך הקולות מבחוץ הדים מוכרים של התפוצצויות. זה אמת? זו שמועה? חיכיתי עוד כמה דקות. מבחוץ המשיכו קולות הילדים, פרט למשה שבטח כבר עלה הביתה. יכול להיות שזו רק דרך להכריח אותו לעלות הביתה. כמו 'אם לא תאכל יבוא שוטר', או 'איפה מטוס? איפה...א-ו-י-ר-ו-ן---'.

ילדים בחוץ זו הוכחה טובה שהכל בסדר שכן שמועות על קטיושות בקרית שמונה עוברות ממש מהר...
'גילי תעלי הביתה'
'אבל אבא אנחנו באמצע'
'גילי תעלי הביתה עכשיו יש חשש לחדירה!'
'עוד מעט, אבא..'
'תעלי עכשיו לפני שיבואו המחבלים!'

קולות הילדים נפסקו, ואני קמתי מהמיטה. קודם כל, הצלבה של שתי ידיעות זה כבר מידע איכותי. וקודם שני מה חדירה? התלבשתי שזה דבר ראשון שעושים כשיש חשש לחדירה ושטפתי פנים, שזה הדבר השני שעושים כשיש חשש לחדירה, כי לך תדע איפה המחבל יימצא אותך? בדקתי אם לא היו לי שיחות נכנסות או הדעות טקסט על המצב הביטחוני. כלום. בדקתי ברשת אם יֵשְׁנָה איזו חֲדָשָׁה, כלום. לקחתי את התיק והמפתחות וירדתי למטה. המקלט היה פתוח והאור בו דלק (ידיעה שלישית זה כבר מידע וודאי). יצאתי באיטיות מהבית תוך כדי הצצות קטנות מעבר לפינות וסריקה של השטח, אחרי הכל מחבלים זה לא צחוק. נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע.

אבל מה שהטריד אותי יותר מכל היה: מי לעזאזל צועק לילד שלו שיש חשש לחדירה ושהמחבלים בדרך? מה עם איזה שקר לבן? כזה כמו שתמיד שיקרו לנו על השוטר שיבוא אם לא נאכל. שאסור לשתות מים אחרי אבטיח ובטח שלא להיכנס למים ושעד החתונה זה יעבור. למה לא לצעוק: תעלה הביתה להכין שיעורים ? או תעלה הביתה אבא קנה לך מתנה ? או איזה אם לא תאכל יבוא שלום?